פסוק א:הנביא פונה בשם ה' אל המדינות הרחוקות: הַחֲרִישׁוּ, שִׁתקו והקשיבו אֵלַי אִיִּים, מדינות רחוקות, וּלְאֻמִּים יַחֲלִיפוּ כֹחַ, יירגעו ויתחזקו. יִגְּשׁוּ אָז יְדַבֵּרוּ, יַחְדָּו לַמִּשְׁפָּט נִקְרָבָה. הבה נדון בדברים מתוך קרבה וללא פחד. אין זה בהכרח משפט כנגדכם, אלא דיון משותף במציאות –
פסוק ב:מִי הֵעִיר, עורר מִמִּזְרָח, את זה שצֶדֶק יִקְרָאֵהוּ לְרַגְלוֹ, שהכריז בכל דרכיו על האמת והיושר. או: שהניצחון והישועה באים בעקבותיו. מדובר באישיות מסוימת, מהעבר או מהעתיד הקרוב או הרחוק, הפועלת ישועות; יִתֵּן, יכניע לְפָנָיו גּוֹיִם, וּמְלָכִים יַרְדְּ, ישעבד. יִתֵּן כֶּעָפָר חַרְבּוֹ, כְּקַשׁ נִדָּף קַשְׁתּוֹ. חרבות וקשתות רבות מצויות לו כעפר וכקש.
פסוק ג:יִרְדְּפֵם — את הגויים והמלכים ויַעֲבוֹר את הדרך בשָׁלוֹם, אֹרַח בְּרַגְלָיו לֹא יָבוֹא. אין הוא נצרך לדרך צדדית שבה יסתתר. הוא הולך ברחבה, בדרך המלך.
פסוק ד:מִי פָעַל וְעָשָׂה את כל זאת? – מי שקֹרֵא, אומר, מזמין או קובע את קורות הַדֹּרוֹת מֵרֹאשׁ. אֲנִי ה' רִאשׁוֹן לכל הנמצא, וְאֶת, וגם עם אַחֲרֹנִים, אתכם — אֲנִי הוּא.
פסוק ה:רָאוּ אִיִּים את ההתרחשויות הגדולות הללו וְיִירָאוּ, קְצוֹת הָאָרֶץ יֶחֱרָדוּ, קָרְבוּ, נקבצו וַיֶּאֱתָיוּן, ובאו. כולם מנסים להתגונן נוכח איומו של המלך הגדול, בהישענם על אליליהם:
פסוק ו:אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ יַעְזֹרוּ, וּלְאָחִיו יֹאמַר: חֲזָק. הכול ישתפו פעולה אלו עם אלו.
פסוק ז:וַיְחַזֵּק חָרָשׁ העושה בעץ אֶת צֹרֵף, מי שמַחֲלִיק את הכלי ומיישרו בפַּטִּישׁ מחזק אֶת הוֹלֶם פָּעַם, המכה על חומר הגלם או על הכלי לעצבו ולקבעו. משנגמרו מלאכות הצורף, המחליק וההולם, אֹמֵר עושה הכלי לַדֶּבֶק, לחיבור: טוֹב הוּא, צימוד החלקים נעשה היטב, ואז וַיְחַזְּקֵהוּ בְמַסְמְרִים כדי שלֹא יִמּוֹט, יתמוטט.
פסוק ח:התוכחה, היראה והחרדה יהיו מנת חלקו של שאר העולם, וְאילו אַתָּה, יִשְׂרָאֵל עַבְדִּי, יַעֲקֹב אֲשֶׁר בְּחַרְתִּיךָ, זֶרַע אַבְרָהָם אֹהֲבִי,
פסוק ט:אֲשֶׁר הֶחֱזַקְתִּיךָ, לקחתיך לחלקי מִקְצוֹת הָאָרֶץ, וּמֵאֲצִילֶיהָ, מגדולי הארץ קְרָאתִיךָ אלי, לצאת מרשותם של אלו. וָאֹמַר לְךָ: עַבְדִּי אַתָּה, בְּחַרְתִּיךָ, וְלֹא מְאַסְתִּיךָ גם בגלות הארוכה.
פסוק י:גם אם כל העולם יזדעזע, אתה אַל תִּירָא, אינך צריך לפחוד, כִּי עִמְּךָ אָנִי. אַל תִּשְׁתָּע, תפנה, תסור מדרכך, כִּי אֲנִי אֱלֹהֶיךָ בכל מצב. אִמַּצְתִּיךָ, חיזקתיך אַף עֲזַרְתִּיךָ, אַף תְּמַכְתִּיךָ בִּימִין צִדְקִי, בימיני הצודקת, המנצחת והמושיעה. ה' מבטיח לעמו שיגן עליו מכל רע.
פסוק יא:הֵן יֵבֹשׁוּ וְיִכָּלְמוּ כֹּל הַנֶּחֱרִים, המתגרים, המחרחרים ריב בָּךְ. יִהְיוּ כְאַיִן וְיֹאבְדוּ אַנְשֵׁי רִיבֶךָ.
פסוק יב:תְּבַקְשֵׁם וְלֹא תִמְצָאֵם, את אַנְשֵׁי מַצֻּתֶךָ, ריבך. הם ייעלמו. יִהְיוּ כְאַיִן וּכְאֶפֶס אַנְשֵׁי מִלְחַמְתֶּךָ.
פסוק יג:כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֶיךָ מַחֲזִיק יְמִינֶךָ, הָאֹמֵר לְךָ: אַל תִּירָא, אֲנִי עֲזַרְתִּיךָ.
פסוק יד:אַל תִּירְאִי, תּוֹלַעַת יַעֲקֹב, מְתֵי, אנשי יִשְׂרָאֵל. אֲנִי עֲזַרְתִּיךְ, נְאֻם ה', וְגֹאֲלֵךְ אני, קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל.
פסוק טו:אדרבא, הִנֵּה, למרות שאת תולעת רכה ועדינה לכאורה, שַׂמְתִּיךְ לְמוֹרַג, אבן או ברזל הנעוצים במכשיר הדישה הנקרא חָרוּץ. המורג חָדָשׁ ובַעַל פִּיפִיּוֹת, חידודים. אתה, המורג, תָּדוּשׁ הָרִים וְתָדֹק, עד דק, וּגְבָעוֹת כַּמֹּץ תָּשִׂים בדישתך. ישראל יעבור על פני עמים וממלכות וירמסם.
פסוק טז:תִּזְרֵם, תפזר את האויבים, וְרוּחַ תִּשָּׂאֵם, וּסְעָרָה תָּפִיץ אוֹתָם. לעומת החרדה והערעור שאחזו באומות נוכח השינויים העולמיים, הנביא מרגיע את ישראל: וְאַתָּה תָּגִיל בַּה', בִּקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל תִּתְהַלָּל.
פסוק יז:הנבואה ממשיכה בדברי הבטחה ואמונה לגולים המעונים: הָעֲנִיִּים וְהָאֶבְיוֹנִים מְבַקְשִׁים מַיִם — וָאַיִן, לְשׁוֹנָם בַּצָּמָא נָשָׁתָּה, נעתקה, או: נשכחה, כביכול, מחמת יובש או חוסר שימוש. אֲנִי ה' אֶעֱנֵם, אני אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֹא אֶעֶזְבֵם.
פסוק יח:אֶפְתַּח עַל שְׁפָיִים, פסגות הרים — נְהָרוֹת, וּבְתוֹךְ בְּקָעוֹת — מַעְיָנוֹת. אָשִׂים מִדְבָּר לַאֲגַם מַיִם, וְאֶרֶץ צִיָּה אשים לְמוֹצָאֵי, מקורות מָיִם.
פסוק יט:אֶתֵּן בַּמִּדְבָּר עצים שונים: אֶרֶז, שִׁטָּה וַהֲדַס וְעֵץ שָׁמֶן, כנראה אורן, אָשִׂים בָּעֲרָבָה בְּרוֹשׁ, תִּדְהָר וּתְאַשּׁוּר יַחְדָּו. עצי נוי וסרק שונים ששימשו לבניין. המדבר יהפוך לאזור פורה שצמחייתו מגוונת. כך יפנימו הכול שאין זה מעשה ידי אדם:
פסוק כ:לְמַעַן יִרְאוּ הכול וְיֵדְעוּ וְיָשִׂימוּ לב וְיַשְׂכִּילוּ יַחְדָּו, כִּי יַד ה' עָשְׂתָה זֹּאת, וּקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל בְּרָאָהּ.
פסוק כא:הנביא שב ופונה אל העמים השונים ומנהיגיהם: קָרְבוּ אלי לשיפוט רִיבְכֶם, הטענות והמענות שבידכם. יֹאמַר ה'. הַגִּישׁוּ עֲצֻמוֹתֵיכֶם, תביעותיכם, דברי תלונתכם, יֹאמַר מֶלֶךְ יַעֲקֹב, אלוקים.
פסוק כב:יַגִּישׁוּ וְיַגִּידוּ לָנוּ אליליכם וקוסמיכם, אֵת הקורות אֲשֶׁר תִּקְרֶינָה, הָרִאשֹׁנוֹת מָה הֵנָּה, סַפרו על המאורעות משכבר הימים, כדי להבין את פשרם ומשמעותם — הַגִּידוּ וְנָשִׂימָה לִבֵּנוּ וְנֵדְעָה אַחֲרִיתָן, תכליתן, אוֹ הַבָּאוֹת, העתידות הַשְׁמִיעֻנוּ. כלומר, אם יש לכם יומרה לגדולה כלשהי, אם אתם חושבים כי ידועים לכם העתיד או סודו של המהלך ההיסטורי — אדרבא, גשו והציגום.
פסוק כג:הַגִּידוּ את הָאֹתִיּוֹת, הבאות לְאָחוֹר, לעתיד, הדברים העתידים לבוא. אם אתם מסוגלים לכך — וְנֵדְעָה כִּי אֱלֹהִים אַתֶּם, אַף תֵּיטִיבוּ וְתָרֵעוּ, וְאז נִשְׁתָּעָה, נשוחח וְנִרְאֶה את הדברים יַחְדָּו כאחד.
פסוק כד:בסופו של דבר, הֵן אַתֶּם, על טענותיכם ויומרותיכם, באים מֵאַיִן, וּפָעָלְכֶם מֵאָפַע, מאפס. תּוֹעֵבָה הוא מי שיִבְחַר בָּכֶם. או: הבוחר בכם בתועבה הוא בוחר.
פסוק כה:הַעִירוֹתִי, אעיר את הגואל מִצָּפוֹן וַיַּאת, והוא יבוא. אזמן מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ את זה אשר יִקְרָא בִשְׁמִי, וְיָבֹא וירמוס את הסְגָנִים, השרים כְּמוֹ שדורכים על חֹמֶר, מין אדמה, לרככו כדי להכשירו למלאכתו, לבניין או לייצור כלים. וּכְמוֹ שיוֹצֵר יִרְמָס טִיט.
פסוק כו:מִי מכם הִגִּיד מֵרֹאשׁ את מה שקרה או שיקרה — וְנֵדָעָה. וּמי יגיד את הדברים מִלְּפָנִים — וְנֹאמַר: צַדִּיק, צודק הוא בטענותיו. אכן, אַף אֵין ביניכם מַגִּיד, אַף אֵין מַשְׁמִיעַ, אַף אֵין שֹׁמֵעַ אִמְרֵיכֶם. אינכם יודעים על העתיד דבר.
פסוק כז:רִאשׁוֹן לְצִיּוֹן הִנֵּה הִנָּם, החדשות מגיעות לראשונה לציון, וְלִירוּשָׁלִַם מְבַשֵּׂר, נביא שיבשר את העתיד להתרחש, כנבואה זו האמורה למעלה, אֶתֵּן. רק ליושבי ציון וירושלים יש נבואה ותקשורת אמינה עם קורא הדורות מראש.
פסוק כח:וְאֵרֶא בכל העמים וְאֵין אִישׁ מְבשר, וּמֵאֵלֶּה הדתות, האמונות והפילוסופיות השונות — וְאֵין יוֹעֵץ, וְאין מי שאֶשְׁאָלֵם וְיָשִׁיבוּ דָבָר. והוא שב ומסכם:
פסוק כט:הֵן כֻּלָּם אָוֶן, הבל, אֶפֶס מַעֲשֵׂיהֶם, רוּחַ וָתֹהוּ נִסְכֵּיהֶם, מסכותיהם, צלמיהם.