פסוק א:החרישו אלי. כדי לשמוע דבר:
פסוק א:איים. אומות של עכו"ם:
פסוק א:יחליפו כח. יתקשטו ויתחזקו בכל גבורתם אולי יעמדו בדין בכח:
פסוק א:יגשו. הלום ואז משיגשו ידברו:
פסוק א:למשפט נקרבה. להוכיח' על פניהם:
פסוק ב:מי העיר ממזרח. אותו שצדק יקראהו לרגלו מי העיר את אברה' להביאו מארם שהוא במזרח וצדק שהיה עושה היא היתה לקראת רגליו בכל אשר הלך:
פסוק ב:יתן לפניו גוים. מי שהעירו ממקומו להסיע הוא נתן לפניו ארבעה מלכים וחיילותיהם:
פסוק ב:יתן כעפר חרבו. רמא כעפרא קטולין קדם חרביה, נתן את חרבו ועושה חללים רבים כעפר ואת קשתו נתן מרבה הרוגים ונופלים כקש נדף:
פסוק ג:ירדפם יעבור שלום. הלך על מעברותיו בשלום לא נכשל ברדפו אותם:
פסוק ג:אורח ברגליו לא יבא. דרך אשר לא בא קודם לכן ברגליו, לא יבא לא היה רגיל לבא:
פסוק ד:מי פעל ועשה. לו את זאת מי שהוא קורא הדורות מראש לאדם הראשון הוא עשה לאברהם גם את זאת:
פסוק ד:אני ה' ראשון. להפליא פלא ולעזור:
פסוק ד:ואת אחרונים אני הוא. אף עמכם בנים אחרונים אהיה ואעזור אתכם:
פסוק ה:ראו איים. עובדי עכו"ם הגבורות שאעשה וייראו:
פסוק ה:קרבו ויאתיון. זה אצל זה נאספים להלחם כשיראו הגאולה:
פסוק ו:איש את רעהו וגו'. יאמר חזק למלחמה אולי יעמדו להם אלהיהם:
פסוק ז:ויחזק חרש. נוסך הפסל:
פסוק ז:את צורף. המרקעו בזהב:
פסוק ז:מחליק פטיש. באחרונה כשהוא מכה בנחת להחליק את המלאכה:
פסוק ז:את הולם פעם. הוא המתחיל בה כשהיא עשת ומכה בכל כחו:
פסוק ז:אומר לדבק טוב הוא. על אותן שהיו מחזירין אחר קרקע טובה לדבק בה עששיות ברזל:
פסוק ז:במסמרים לא ימוט. כולם יחזקו זה את זה:
פסוק ח:ואתה ישראל עבדי. ועלי יש לעזור לך סוף המקרא אל תירא כי אתך אני כך נראה לי חבור הענין לפי פשוטו ומ"א בבראשית רבה דורש כל הענין במלכי צדק ואברה'
פסוק ח:(ה) ראו איים. אותה מלחמ' וייראו שם נתיירא מאברהם פן יאמר לו העמדת רשעים אלו בעולם ואברהם נתיירא משם לפי שהרג את בני עילם שהם משם:
פסוק ח:איים. כשם שאיי הים מסויימין בעולם כך אברהם ושם היו מסויימין בעולם:
פסוק ח:איש את רעהו יעזורו. זה עוזר את זה בברכו' ברוך אברם (בראשית י״ד:כ׳) וזה עוזר את זה במתנות (שם) ויתן לו מעשר מכל:
פסוק ח:ויחזק חרש. זה שם שהיה נפח לעשות מסמרות ובריחים לתבה:
פסוק ח:את צורף. זה אברהם שהוא צורף את הבריות לקרבן אל השכינה:
פסוק ח:את הולם פעם. זה אברהם שהלם כל המלכים האלה פעם אחת:
פסוק ח:אומר לדבק טוב הוא. טוב לידבק באלוה של זה:
פסוק ח:ויחזקהו. שם לאברה' להיו' דבק בהקב"ה ולא ימוט:
פסוק ח:ואתה ישראל עבדי. אברהם שלא היה מזרע צדיקים עשיתי לו כל זאת ואתה ישראל עבדי. הקנוי לי משני אבות:
פסוק ח:זרע אברהם אוהבי. שלא הכירני מתוך תוכחה ולימוד אבותיו אלא מתוך אהבה:
פסוק ט:אשר החזקתיך. לקחתיך לחלקי כמו (שמות ד׳:ד׳) וישלח ידו ויחזק בו:
פסוק ט:מקצות הארץ. משאר העכו"ם:
פסוק ט:ומאציליה. מן הגדולים שבהן:
פסוק ט:קראתיך. בשם לחלקי בני בכורי ישראל:
פסוק ט:ולא מאסתיך. כזה שנאמר בו (מלאכי א) שנאתי:
פסוק י:אל תשתע. אל ימס לבך להיות כשעוה זו וזה הכלל כל תיבה שתחל' יסודה שי"ן כשבא לדבר בל' מתפעל התפעל או יתפעל התי"ו חולקת ונכנסת בין שתי אותיות שרשי התיבה כמו (ישעיה כט) וישתומם (מיכה ז) וישתמר חוקות עמרי (ש"א א) תשתכרין (איוב ל) תשתפך נפשי:
פסוק יד:תולעת יעקב. משפחת יעקב החלשה כתולעת שאין לה גבורה אלא בפיה, תולעת וירמונ"א בלע"ז:
פסוק יד:מתי ישראל. מספר ישראל:
פסוק טו:למורג חרוץ. כלי הוא של עץ וכבד ועשוי חריצים חריצים כעין כלי נפחים של ברזל שקורין לימ"א בלע"ז וגוררין על הקשין של שבלין ומחתכן עד שנעשו תבן דק:
פסוק טו:חדש. כשהוא חדש עד שלא הוחלקו פיות חריציו הוא חותך הרבה אבל משנתישן הוחלקו פיות חריציו:
פסוק טו:בעל פיפיות. הם חידודי החריצין:
פסוק טו:תדוש הרים. מלכים ושרים:
פסוק טז:תזרם. תזרה אותם כבמזרה לרוח:
פסוק טז:ורוח תשאם. מאליהם לגיהנם:
פסוק יז:מבקשים מים. נתנבא הנביא על אחרית הימים (עמוס ח׳:י״א) לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דבר ה' ישוטטו לבקש את דבר ה' ולא ימצאו וכשישוב אפו יכין להם לחם ומים וישכון שכינתו ורוח בפי נביאיהם:
פסוק יז:נשתה. ל' ונשתו מים מהים (לעיל יט) לשון השאת והשבר (איכה ג׳:מ״ז) וכולן ל' חורבה ויובש ולכך התי"ו מודגשת שהרי באה במקום שתים שאין שאת בלא תי"ו והיה לו לומר לנקבה נשתתה שהרי לזכר יחיד יאמר נשתה ולרבי' ונשתו:
פסוק יח:נהרות. לב מבין לתורה ולנבואה:
פסוק יח:מדבר. מקום שלא היתה חכמת התורה:
פסוק יט:אתן במדבר ארז שטה. כל מיני ישוב אף בם אתן כל מיני חכמה וטובה ושלום:
פסוק יט:תדהר ותאשור. שמות אילני סרק העשויין לבנין:
פסוק כא:קרבו ריבכם. כל העכו"ם בואו וריבו והתוכחו עם בני:
פסוק כא:עצומותיכם. טענות בריאות וחזקות שלכם ול' ריב הוא זה בל' משנה שנים שהיו מתעצמין בדין במסכת סנהדרין:
פסוק כב:יגישו. העכו"ם את נביאיהם וקוסמיהם:
פסוק כב:ויגידו לנו. את אשר תקרינה לעתיד:
פסוק כב:הראשונות. שהיו קודם בריאת עולם ועל מה נברא מה הנה (ס"א מאורעות שהתחילו כבר מה יהא בסופן):
פסוק כב:או הבאות. לעתיד ישמיענו ונראה אם יש בהם ממש שיתקיימו דבריהם:
פסוק כג:הגידו האותיות לאחור. המופתים הבאים באחרונה:
פסוק כג:ונשתעה. ונספר דבריה' ויספר מתרגמינן ואישתעי:
פסוק כד:הן אתם מאין. ודבריכם איך יתקיימו:
פסוק כד:ופעלכם מאפע. אינכם אלא פועים ומרימים קול להטעו' בדברי כזב:
פסוק כד:תועבה. הנתעבים הם יבחרו בכם ולא הקב"ה ולא עבדיו ולא משרתיו:
פסוק כה:העירותי מצפון ויאת. אני מגיד העתידות הנני מעיר לבנות חרבות ירושלם את כורש מצפון ויאת את בבל להחריבה:
פסוק כה:ממזרח שמש, יקרא בשמי. כל ממלכות הארץ נתן לי ה' אלהי השמים (עזרא א׳:ב׳) ונראה שארץ פרס במזרחית צפונית היא לארץ ישראל, ד"א העירותי מצפון את נבוכדנצר להחריב את עירי ויאת, וכורש העירותי ממזרח שיקרא בשמי לבנות את עירי שמלכות פרס ממזרח ארץ ישראל היא שנא' ראיתי את האיל וגו' וי"ת אייתיתי בגלאי מלך דתקוף מרוח צפונא וייתי כמפק שמשא בגבורתיה ממדינתא אגבריני' בשמי:
פסוק כה:ויבא סגנים. ויבא על מלך בבל ועל שריו כאשר בא לרמוס על חומר וכמו יוצר חרשים ירמוס טיט לכלי חרס כן ירמוס הוא סגנים:
פסוק כו:מי. מנביאי הבעל הגיד כמוני דבר העתיד לבוא, ומי מלפנים הגידה ולכשתבא נאמר שהיא צדיק שנבואתו צדק:
פסוק כו:אף אין מגיד. אבל אין בכם שיגיד עתידות ותתקיים:
פסוק כו:אף אין שומע אמריכם. שיעיד בבא עתידה פלוני נביא הבעל נבא אותה מלפנים:
פסוק כז:ראשון לציון הנה הנם. מלך ראשון שיתן לב לציון הנה זה הוא שאמרתי ואע"פ שלא תגמר הגאולה על ידו הוא יהיה המתחיל מי בכם מכל עמו (עזרא א׳:ג׳):
פסוק כז:הנם. זקני ישראל יהיו נכונים על פי דברו לעלות מן הגולה ולהתחיל:
פסוק כז:ולירושלים מבשר אתן. באותן הימים חגי זכריה אשר יזרזום לבנות בימי דריוש השלישי לפרס:
פסוק כח:וארא ואין איש. תמיד אני מביט בנביאי הבעל ואין איש מגיד דבר עתיד:
פסוק כח:ומאלה. מכל אלה העתידות לבא ואין מהם יועץ שעמד בסוף ה' וידע אותם:
פסוק כח:ואשאלם וישיבו דבר. אשר ישיבו דבר אם אשאלם:
פסוק כט:הן כולם און. יש לכם לדעת שכל נביאי מכחישי תורה און ואפס כל מעשיהם נסכיהם.
פסוק כט:דמות מסכותם. כמו הפסל נסך חרש וי"ת בענין אחר. ראשון לציון וגו'. פתגמי נחמתא דאתנביאו נבייא מלקדמין על ציון הא אתו ולפי התרגום כל העניין מדבר ממלך המשיח ובגאולה אחרונה אבל אני רואה נבואה שנתנבא ישעיה על כורש כולם בל' הסיגנון של פרשה זו אני ה' העירותיהו בצדק קורא ממזרח עיט האותיות שאלוני מגיד מראשית אחרית כולה נוטה אחר ענין פרשה זו: