פסוק א:החרישו. כאילו אמר החרישו ושמעו אלי:
פסוק א:ולאומים יחליפו כח. אם יש בהם יכולת:
פסוק א:יגשו. ואחרי שיחליפו כח אז ידברו ונקרב למשפט לדעת, אי זה גבור:
פסוק ב:מי העיר וגו'. הקדמונים אמרו כי זה רמז על אברהם שהתגבר על המלכים ושבר הצלמים, והראיה שאמר אחר כן זרע אברהם אוהבי, גם זה נכון, ולפי דעתי שהוא רמז על כורש, כי כל הפרשה היא דבקה וכן כתוב קורא ממזרח עיט (ישעיהו מ"ז י"א), והנה אחריו העירותי מצפון ויאת ממזרח שמש יקרא בשמי (מ"א כ"ה), והפרשה כולה מפורש שם כורש:
פסוק ב:ממזרח. כי עילם צפונית מזרחית בבל:
פסוק ב:צדק יקראהו לרגלו. יפגע, או צדק יקראהו בכל מקום לכתו:
פסוק ב:ומלכים ירד. ישליט אחרים על מלכים, כי זאת המלה מבנין הפעיל והטעם כמו וירד מיעקב (במדבר כ"ד י"ט):
פסוק ב:יתן כעפר חרבו. חרב כל מלך, וי"א כי יהיו לו חרבות רבות וקשתותיו תעופינה כקש נדף:
פסוק ג:ירדפם וגו'. ירדף אחרי המלכים, ויעבר בשלום, ולא ייעף, כאילו לא בא ברגליו האורח:
פסוק ד:מי פעל ועשה. כדרך תקון, כמו וימהר לעשות אותו (בראשית י"ח ז'), והטעם מי פעל זה, השם עשהו שהוא קורא הדורות מראש קודם שיהיו, והטעם שידע כל הדורות הבאים, ויקרא כל דור לעמוד בעתו:
פסוק ד:אני יי. הראשון לכל הדורות שעברו, ועם אחרונים אני הוא:
פסוק ה:ראו איים. גבורת כורש:
פסוק ה:ויאתיון. מלה שלימה, כי היו"ד תחת ה"א הנח, שהוא למ"ד הפעל:
פסוק ו:איש וגו'. כל אי ואי וכל איש ואיש וכל גוי וגוי יוסיפו לעבוד ע"ז, אולי ימלטו מיד כורש:
פסוק ז:ויחזק. מחליק, מגזרת ואנכי איש חלק (בראשית כ"ז י"א):
פסוק ז:פטיש. ידוע, כמו וכפטיש יפוצץ סלע (ירמיהו כ"ג כ"ט):
פסוק ז:הולם פעם. מגזרת והלמה מסיסרא (שופטים ה' כ"ו), והוא הברזל שיוכה עליו בו, ופעם יתכן היותו כלי הברזל שיכו עליו ונקרא פעם בעבור שיוכה עליו (פעם), או הולם פעם כלי אחד:
פסוק ז:אומר לדבק. עד שיהיה הדבק טוב:
פסוק ח:ואתה וגו'. אלה הם עובדי עבודה זרה (דברי הנביא) ואתה ישראל עבדי, וטעם זכר אברהם כי הוציאו מבין עובדי עבודה זרה:
פסוק ח:ואוהבי איננו כמו אהובי כי אוהבי פועל:
פסוק ט:אשר. מקצות הארץ, שהיו בבבל, והיא רחוקה מארצם:
פסוק ט:ומאציליה. מגדוליה, הם נאצלים מהכל, כמו ואצלתי מן הרוח (במדבר י"א י"ז), וכן ואל אצילי בני ישראל (שמות כ"ד י"א), או פירושו מבין אציליה:
פסוק י:אל תשתע. תי"ו לבנין התפעל, ובא פ"א הפועל קודם התי"ו כמשפט הלשון, והטעם תרפה, כמו שעו מני (ישעיהו כ"ב ד'):
פסוק יא:הן. הנחרים בך, מבנין נפעל מגזרת חרי אף (שמות י"א ח'), וכמו נחרו בי (שיר השירים א' ו'), והטעם על בני בבל, כי בעת פקדתם והחריבם, פקד את בניו ושבו לגבולם במצות כורש:
פסוק יב:תבקשם. מצותך, חסר נו"ן על כן נדגש הצד"י, על משקל מלקות, וכן אוהב מצה (משלי י"ז י"ט) כי ינצו אנשים (דברים כ"ה י"א):
פסוק יג:כי. מחזיק ימינך. כי זה דבר פלא שנלכדה בבל ונהרגו בחוריה במדינה, ונמלטו ישראל:
פסוק יד:אל תיראי תולעת. שהיה ישראל נחשב כתולעת בעיני הבבליי', והטעם אל תיראי שתהרגי עם הבבליים:
פסוק יד:כי אני עזרתיך. פועל עבר תחת עתיד, והטעם, כי כל הגזירות העתידות, להיותם חשובות כאילו הם, ועוד כי עבר ועתיד הם כנגד הנבראים לבדם:
פסוק טו:למורג. ידוע, וכמוהו המוריגי' (שמואל ב' כ"ד כ"ב):
פסוק טו:חרוץ. שהוא גזור כמשפט, כמו כן משפטיך אתה חרצת (מלכים א' כ' מ') אל תתמה בעבור שהכתוב ידבר עם ישראל בלשון נקבה גם לשון זכר בפסוק אחד, כי טעם הנקבה העדה, ואיננה נקבה ממש:
פסוק טו:וטעם תדוש הרים משל לבבליים:
פסוק טז:תזרם. רמז שיאבדו רוב הבבליים, גם ישראל שללו הבבליים:
פסוק יז:העניים. כאשר תשובו מבבל אל ירושלם:
פסוק יז:נשתה. חרבה כמו ונשתו מים מהים (ישעיהו י"ט ה'):
פסוק יז:אני יי אענם. אני אלהי ישראל, כי אני מושך אחר עמו כמשפט:
פסוק יח:אפתח. שפיים, הם גבוהים, הפך בקעות, גם זה פלא להיות נהר על שפי':
פסוק יח:אשים מדבר. שאין שם יישוב:
פסוק יט:אתן במדבר ארז שטה. חסר וי"ו, ארז ושטה, כמו שמש ירח עמד (חבקוק ג' י"א):
פסוק יט:תדהר ותאשור. אילנים, וכל אלה סביבות הנהרים, כי בכל מקום שהוא חסר מים לא יצמחו:
פסוק כ:למען יראו. האביונים יראו בעיניהם וישימו לב:
פסוק כ:וקדוש ישראל בראה. כפי דעתי כמו גזר זאת, ולפי דעת רבים שהשם יביא מים ולא מיש:
פסוק כא:קרבו. צווי מהבנין הכבד הדגוש, על משקל ברכו יי (שופטים ה' ב'):
פסוק כא:עצומותיכם. כמו ריבכם, וכן ובין עצומים יפריד (משלי י"ח י"ח) ויתכן היותו מגזרת עצום, והנה הוא תואר הרבים:
פסוק כב:והנה טעם קרבו [ריבכם וגו'] עם ישראל [ידבר] שלא היו מאמינים, והיו עובדים גם בבבל צלמים וטעם ריבכם עד שנראה אי זה טוב:
פסוק כג:הגידו. מדבר עם הצלמים:
פסוק כג:האותיות. מגזרת אתא בקר (ישעיהו כ"א י"ב):
פסוק כג:וטעם [לאחור] העתידות הבאות לאחור הוא הזמן הבא, כי הזמן שעבר יקרא לפנים, אז נדע כי יש בכם כח להטיב ולהרע:
פסוק כג:ונשתעה. ונספר ותרגום ויספר משה (שמות י"ח ח') בארמית ואישתעי, ויש שאומרים כמו ואל תשתע (מ"א י'):
פסוק כד:הן אתם. סימן לצלמים:
פסוק כד:מאפע. כמו אין והבל, ואין ריע לו בכל המקרא:
פסוק כד:תועבה וגו'. הטעם איש תועבה יבחר בכם או לתועבה יבחר בכם, עובד אתכם:
פסוק כה:העירותי. נפתח הה"א בעבור העי"ן שהוא אחריו:
פסוק כה:מצפון. כי עילם צפונית מזרחית לבבל, ותחסר מלת איש, וכן הוא העירותי איש מצפון והוא כורש:
פסוק כה:ויאת. מלה זרה בעבור שהפ"א והלמ"ד מאותיות הנח, והיה ראוי להיותו על משקל ויפן, וכאשר נעלם האל"ף הרחיבו מה שיש לפניו כמשפט אותיות הגרון, על כן נפתח היו"ד, והנה הוא מבנין הקל:
פסוק כה:ויבא [סגנים]. בארצות סגנים, או במחנה סגנים, וירמסם:
פסוק כו:מי. ונאמר צדיק, צדקו דבריו, והפך הכזב:
פסוק כו:והנה אין משמיע ואין מי שישמע אמרי הצלמים, כי פה להם ולא ידברו (תהלים קט"ו ה'):
פסוק כז:ראשון. ראשון אחר ראשון, וזה תאר המבשר:
פסוק כז:הנה [הנם]. שיאמר המבשר לציון, והנה בני והנם, והכפל להורות על המהירות:
פסוק כח:וארא. והנה אין איש מאנשי הצלמים שיגידו זאת:
פסוק כט:הן כולם. על הצלמים:
פסוק כט:יש אומרים כי וי"ו און תחת יו"ד כי אותיות יהו"א מתחלפות, ויתכן היותו כמשמעו, הם הבל ואף כי מעשיהם:
פסוק כט:נסכיהם. יש אומרים מגזרת עגל (שמות ל"ב ד') מסכה והנכון בעיני, הנסכים שיסכו להם עובדיהם: