א הַחֲרִ֤ישׁוּ אֵלַי֙ אִיִּ֔ים וּלְאֻמִּ֖ים יַחֲלִ֣יפוּ כֹ֑חַ יִגְּשׁוּ֙ אָ֣ז יְדַבֵּ֔רוּ יַחְדָּ֖ו לַמִּשְׁפָּ֥ט נִקְרָֽבָה׃ ב מִ֤י הֵעִיר֙ מִמִּזְרָ֔ח צֶ֖דֶק יִקְרָאֵ֣הוּ לְרַגְל֑וֹ יִתֵּ֨ן לְפָנָ֤יו גּוֹיִם֙ וּמְלָכִ֣ים יַ֔רְדְּ יִתֵּ֤ן כֶּֽעָפָר֙ חַרְבּ֔וֹ כְּקַ֥שׁ נִדָּ֖ף קַשְׁתּֽוֹ׃ ג יִרְדְּפֵ֖ם יַעֲב֣וֹר שָׁל֑וֹם אֹ֥רַח בְּרַגְלָ֖יו לֹ֥א יָבֽוֹא׃ ד מִֽי־פָעַ֣ל וְעָשָׂ֔ה קֹרֵ֥א הַדֹּר֖וֹת מֵרֹ֑אשׁ אֲנִ֤י יְהוָה֙ רִאשׁ֔וֹן וְאֶת־אַחֲרֹנִ֖ים אֲנִי־הֽוּא׃ ה רָא֤וּ אִיִּים֙ וְיִירָ֔אוּ קְצ֥וֹת הָאָ֖רֶץ יֶחֱרָ֑דוּ קָרְב֖וּ וַיֶּאֱתָיֽוּן׃ ו אִ֥ישׁ אֶת־רֵעֵ֖הוּ יַעְזֹ֑רוּ וּלְאָחִ֖יו יֹאמַ֥ר חֲזָֽק׃ ז וַיְחַזֵּ֤ק חָרָשׁ֙ אֶת־צֹרֵ֔ף מַחֲלִ֥יק פַּטִּ֖ישׁ אֶת־ה֣וֹלֶם פָּ֑עַם אֹמֵ֤ר לַדֶּ֙בֶק֙ ט֣וֹב ה֔וּא וַיְחַזְּקֵ֥הוּ בְמַסְמְרִ֖ים לֹ֥א יִמּֽוֹט׃ ח וְאַתָּה֙ יִשְׂרָאֵ֣ל עַבְדִּ֔י יַעֲקֹ֖ב אֲשֶׁ֣ר בְּחַרְתִּ֑יךָ זֶ֖רַע אַבְרָהָ֥ם אֹהֲבִֽי׃ ט אֲשֶׁ֤ר הֶחֱזַקְתִּ֙יךָ֙ מִקְצ֣וֹת הָאָ֔רֶץ וּמֵאֲצִילֶ֖יהָ קְרָאתִ֑יךָ וָאֹ֤מַר לְךָ֙ עַבְדִּי־אַ֔תָּה בְּחַרְתִּ֖יךָ וְלֹ֥א מְאַסְתִּֽיךָ׃ י אַל־תִּירָא֙ כִּ֣י עִמְּךָ־אָ֔נִי אַל־תִּשְׁתָּ֖ע כִּֽי־אֲנִ֣י אֱלֹהֶ֑יךָ אִמַּצְתִּ֙יךָ֙ אַף־עֲזַרְתִּ֔יךָ אַף־תְּמַכְתִּ֖יךָ בִּימִ֥ין צִדְקִֽי׃ יא הֵ֤ן יֵבֹ֙שׁוּ֙ וְיִכָּ֣לְמ֔וּ כֹּ֖ל הַנֶּחֱרִ֣ים בָּ֑ךְ יִֽהְי֥וּ כְאַ֛יִן וְיֹאבְד֖וּ אַנְשֵׁ֥י רִיבֶֽךָ׃ יב תְּבַקְשֵׁם֙ וְלֹ֣א תִמְצָאֵ֔ם אַנְשֵׁ֖י מַצֻּתֶ֑ךָ יִהְי֥וּ כְאַ֛יִן וּכְאֶ֖פֶס אַנְשֵׁ֥י מִלְחַמְתֶּֽךָ׃ יג כִּ֗י אֲנִ֛י יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ מַחֲזִ֣יק יְמִינֶ֑ךָ הָאֹמֵ֥ר לְךָ֛ אַל־תִּירָ֖א אֲנִ֥י עֲזַרְתִּֽיךָ׃ יד אַל־תִּֽירְאִי֙ תּוֹלַ֣עַת יַֽעֲקֹ֔ב מְתֵ֖י יִשְׂרָאֵ֑ל אֲנִ֤י עֲזַרְתִּיךְ֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה וְגֹאֲלֵ֖ךְ קְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵֽל׃ טו הִנֵּ֣ה שַׂמְתִּ֗יךְ לְמוֹרַג֙ חָר֣וּץ חָדָ֔שׁ בַּ֖עַל פִּֽיפִיּ֑וֹת תָּד֤וּשׁ הָרִים֙ וְתָדֹ֔ק וּגְבָע֖וֹת כַּמֹּ֥ץ תָּשִֽׂים׃ טז תִּזְרֵם֙ וְר֣וּחַ תִּשָּׂאֵ֔ם וּסְעָרָ֖ה תָּפִ֣יץ אוֹתָ֑ם וְאַתָּה֙ תָּגִ֣יל בַּֽיהוָ֔ה בִּקְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֖ל תִּתְהַלָּֽל׃ יז הָעֲנִיִּ֨ים וְהָאֶבְיוֹנִ֜ים מְבַקְשִׁ֥ים מַ֙יִם֙ וָאַ֔יִן לְשׁוֹנָ֖ם בַּצָּמָ֣א נָשָׁ֑תָּה אֲנִ֤י יְהוָה֙ אֶעֱנֵ֔ם אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֹ֥א אֶעֶזְבֵֽם׃ יח אֶפְתַּ֤ח עַל־שְׁפָיִים֙ נְהָר֔וֹת וּבְת֥וֹךְ בְּקָע֖וֹת מַעְיָנ֑וֹת אָשִׂ֤ים מִדְבָּר֙ לַאֲגַם־מַ֔יִם וְאֶ֥רֶץ צִיָּ֖ה לְמוֹצָ֥אֵי מָֽיִם׃ יט אֶתֵּ֤ן בַּמִּדְבָּר֙ אֶ֣רֶז שִׁטָּ֔ה וַהֲדַ֖ס וְעֵ֣ץ שָׁ֑מֶן אָשִׂ֣ים בָּעֲרָבָ֗ה בְּר֛וֹשׁ תִּדְהָ֥ר וּתְאַשּׁ֖וּר יַחְדָּֽו׃ כ לְמַ֧עַן יִרְא֣וּ וְיֵדְע֗וּ וְיָשִׂ֤ימוּ וְיַשְׂכִּ֙ילוּ֙ יַחְדָּ֔ו כִּ֥י יַד־יְהוָ֖ה עָ֣שְׂתָה זֹּ֑את וּקְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֖ל בְּרָאָֽהּ׃ כא קָרְב֥וּ רִֽיבְכֶ֖ם יֹאמַ֣ר יְהוָ֑ה הַגִּ֙ישׁוּ֙ עֲצֻמ֣וֹתֵיכֶ֔ם יֹאמַ֖ר מֶ֥לֶךְ יַעֲקֹֽב׃ כב יַגִּ֙ישׁוּ֙ וְיַגִּ֣ידוּ לָ֔נוּ אֵ֖ת אֲשֶׁ֣ר תִּקְרֶ֑ינָה הָרִאשֹׁנ֣וֹת ׀ מָ֣ה הֵ֗נָּה הַגִּ֜ידוּ וְנָשִׂ֤ימָה לִבֵּ֙נוּ֙ וְנֵדְעָ֣ה אַחֲרִיתָ֔ן א֥וֹ הַבָּא֖וֹת הַשְׁמִיעֻֽנוּ׃ כג הַגִּ֙ידוּ֙ הָאֹתִיּ֣וֹת לְאָח֔וֹר וְנֵ֣דְעָ֔ה כִּ֥י אֱלֹהִ֖ים אַתֶּ֑ם אַף־תֵּיטִ֣יבוּ וְתָרֵ֔עוּ וְנִשְׁתָּ֖עָה ונרא (וְנִרְאֶ֥ה) יַחְדָּֽו׃ כד הֵן־אַתֶּ֣ם מֵאַ֔יִן וּפָעָלְכֶ֖ם מֵאָ֑פַע תּוֹעֵבָ֖ה יִבְחַ֥ר בָּכֶֽם׃ כה הַעִיר֤וֹתִי מִצָּפוֹן֙ וַיַּ֔את מִמִּזְרַח־שֶׁ֖מֶשׁ יִקְרָ֣א בִשְׁמִ֑י וְיָבֹ֤א סְגָנִים֙ כְּמוֹ־חֹ֔מֶר וּכְמ֥וֹ יוֹצֵ֖ר יִרְמָס־טִֽיט׃ כו מִֽי־הִגִּ֤יד מֵרֹאשׁ֙ וְנֵדָ֔עָה וּמִלְּפָנִ֖ים וְנֹאמַ֣ר צַדִּ֑יק אַ֣ף אֵין־מַגִּ֗יד אַ֚ף אֵ֣ין מַשְׁמִ֔יעַ אַ֥ף אֵין־שֹׁמֵ֖עַ אִמְרֵיכֶֽם׃ כז רִאשׁ֥וֹן לְצִיּ֖וֹן הִנֵּ֣ה הִנָּ֑ם וְלִירוּשָׁלִַ֖ם מְבַשֵּׂ֥ר אֶתֵּֽן׃ כח וְאֵ֙רֶא֙ וְאֵ֣ין אִ֔ישׁ וּמֵאֵ֖לֶּה וְאֵ֣ין יוֹעֵ֑ץ וְאֶשְׁאָלֵ֖ם וְיָשִׁ֥יבוּ דָבָֽר׃ כט הֵ֣ן כֻּלָּ֔ם אָ֥וֶן אֶ֖פֶס מַעֲשֵׂיהֶ֑ם ר֥וּחַ וָתֹ֖הוּ נִסְכֵּיהֶֽם׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

מצודת דוד

רבי דוד אלטשולר

פסוק א:
החרישו אלי איים. יושבי האיים החרישו לשמוע אלי כי המדבר לא ישמע ולא יאזין:
פסוק א:
יחליפו כח. יחדשו כח להתאמץ בטענות אם יוכלו להשיבני:
פסוק א:
יגשו אז ידברו. יגשו אלי לשמוע אמרי ואז אחרי שמעם ידברו דבריהם אם ימצאו מענה:
פסוק א:
יחדו. אני והם נקרב למשפט על מה שהם אומרים שאין היכולת בידי להציל את עמי מידם:
פסוק ב:
מי העיר ממזרח. אברהם שהיה במזרח מי העירו ללכת משם ולמאס באלילי ארץ מולדתו:
פסוק ב:
צדק יקראהו לרגלו. בכל מקום מדרך כף רגלו היה קורא את הצדק לעזוב האלילים ולהאמין בה׳ וכאומר ומי העירו הלא אנכי ה׳:
פסוק ב:
יתן לפניו גוים. ר״ל מי הוא הנותן לפניו גוים הם כדרלעמר והמלכים אשר אתו:
פסוק ב:
ומלכים ירד. השליטו במלכים:
פסוק ב:
יתן כעפר חרבו. חרבו נתן הרוגים מרובים כעפר הארץ וקשתו הרבה חללים כקש נדף:
פסוק ג:
ירדפם. רדף אחריהם ועבר בשלום אם כי רדפם באורח שלא בא ברגליו מעולם ולא היה רגיל באורח ההוא:
פסוק ד:
מי פעל. מי הוא שפעל ועשה את זאת הלא ה׳ עשהו הקורא הדורות מראש קודם שיהיו ר״ל שיודע כל הדורות הבאים ויקרא לכל דור לעמוד בעתו:
פסוק ד:
אני ה׳ ראשון. ראשון לכל הדורות שעברו ואני הוא עם הדורות האחרונים אשר יהיו:
פסוק ה:
ראו איים. יושבי האיים ראו הנס שעשיתי לאברהם ופחדו גם השוכנים בקצות הארץ חרדו בשמעם הנס:
פסוק ה:
קרבו ויאתיון. קרבו ובאו לפני אברהם לשאול ממנו מתנת חנם ולא באו במלחמה כמ״ש ויאמר מלך סדום וכו׳ תן לי הנפש וכו׳ (בראשית י״ד:כ״א):
פסוק ו:
איש את רעהו יעזורו. ועכ״ז אף שראו פלאי האל מ״מ עזרו זה לזה לעשות הפסילים:
פסוק ו:
לאחיו. כ״א אמר לאחיו חזק בעשיית הפסל וכפל הדבר במ״ש:
פסוק ז:
ויחזק חרש. חרש העצים העושה הפסל חיזק בדבריו את הצורף להיות זריז במלאכת צפוי טסי הזהב אשר יצפנו:
פסוק ז:
מחליק פטיש. המכה בפטיש קטן להחליק את הטסין היה מזרז את המכה על הטסין בחוזק רב בהתחלת הרדוד למען יתחיל הוא מעשהו:
פסוק ז:
אומר לדבק. כאשר ידבק הטסין על הפסל ישמח ויאמר הנה טוב הוא וכן יפה לו:
פסוק ז:
ויחזקהו. מחזק הצפוי על ידי מסמרים למען לא יתפרד מעל הפסל:
פסוק ח:
ואתה. אבל אתה ישראל אינך כמוהם כי עבדי אתה אשר בחרתי בך לי לעם לפי שאתה זרע אברהם אשר אהבני ופירש מעכו״ם:
פסוק ט:
אשר החזקתיך. עבר במקום עתיד כדרך הנבואות ור״ל אחזיק בך להוציאך מקצות הארץ:
פסוק ט:
ומאציליה. מגדולי הארץ קראתיך שתצא מרשותם ולא יהיה בהם כח לעצור אותך בחרתיך. מאז בחרתי בך ולא מאסתיך:
פסוק י:
אל תשתע. אל תסור מעלי בחושבך אשר כבר עזבתיך כי אני ה׳ אלהיך כמאז אמצתיך. בדברים טובים ונחומים:
פסוק י:
אף עזרתיך. בימים הקדמונים:
פסוק י:
אף תמכתיך. בהיותך ביד האויב תמכתיך בימיני לבל יעשה בך האויב כלה:
פסוק י:
בימין צדקי. ר״ל לא בגמול כי אם בצדקה:
פסוק יא:
הן יבושו. באמת סוף הדבר יבושו כל הכועסים בך:
פסוק יא:
אנשי ריבך. המריבים עמך:
פסוק יב:
תבקשם. אפילו אם תבקשם לא תמצא את אנשי מצותיך:
פסוק יב:
יהיו כאין וכו׳. כפל הדבר פעמים רבות לגודל האבדון:
פסוק יג:
מחזיק ימינך. אוחז ימינך לבל תפול:
פסוק יג:
האומר לך וכו׳. ר״ל הואיל ואני האומר לך לזה אל תירא כי אעזור לך:
פסוק יד:
תולעת יעקב. עדת יעקב החלושה כתולעת ואין כחה אלא בפה היא התפלה כתולעת הזו שבפיה מנסרת בארזים:
פסוק יד:
אני עזרתיך. מאז:
פסוק יד:
וגאלך. ואהיה גאלך לעתיד אני קדוש ישראל:
פסוק טו:
הנה שמתיך. שמתי אותך להיות מורג העשוי חריצים והוא חדש החדוד ביותר והוא בעל פיפיות רבות:
פסוק טז:
תזרם. אתה תפזרם והרוח תשאם למרחוק:
פסוק טז:
וסערה וכו׳. כפל הדבר במ״ש:
פסוק טז:
בה׳. בתשועות ה׳:
פסוק טז:
תתהלל. תתפאר בעצמך במה שתלית בטחונך בקדוש ישראל:
פסוק יז:
העניים וכו׳. בני הגליות כשישובו לארצם דרך המדבר יבקשו מים ולא ימצאהו בצמא. בעבור הצמאון כאלו נעתק לשונם ממקומו:
פסוק יז:
אענם. בדבר שאלתם על המים:
פסוק יח:
על שפיים. במקומות הגבוהים אוליך נהרות עם כי אין דרך הנהרות למשוך שמה מעיינות. אפתח מעיינות:
פסוק יח:
למוצאי מים. להיות מקום מוצא מים:
פסוק יט:
אתן במדבר ארז וכו׳. שיתענגו בני הגליות בצלם:
פסוק יט:
יחדו. כולם יחדו יהיו שמה:
פסוק כ:
למען יראו וכו׳. זה הפלא אעשה להם למען יראו העכו״ם וישימו על לב וישכילו לדעת אשר יד ה׳ עשתה זאת הגאולה והוא ברא הפלא ההיא:
פסוק כא:
קרבו ריבכם. שב לדבר לעובדי הפסל ואמר להם קרבו הריב שיש לכם עם ה׳ ועם עמו:
פסוק כא:
הגישו עצמותיכם. תוכן הטענות ועצמות הדבר:
פסוק כב:
יגישו. הפסילים שאתם אומרים אלהים המה יגישו נא ויגידו לנו את אשר יקרא באחרית הימים:
פסוק כב:
הראשונות מה הנה. יאמרו מה היה קודם בריאת העולם:
פסוק כב:
הגידו. אמרו נא ונשימה לבנו לזכור אם כן היה ובזה נדע שתדעו גם אחריתן של העולם:
פסוק כב:
או הבאות השמיענו. השמיעו אותנו את העתידות לבוא אם ידעתם:
פסוק כג:
האותיות לאחור. הבאות באחרית הימים:
פסוק כג:
ונדעה. ואז נדעה אשר אלהים אתם ואף תוכלו לעשות למי טובה או רעה:
פסוק כג:
ונשתעה. ואז נספר אני והם ונראה יחדו מה לעשות בעולם ואמר בדרך לעג והתול:
פסוק כד:
הן אתם מאין. באמת אתם הם מדבר שאין בו ממש:
פסוק כד:
מאפע. ממעשה האפעה הממית להדבקים בו:
פסוק כד:
תועבה. איש מתועב בוחר בכם:
פסוק כה:
העירותי. כאומר הנה אני אגיד עתידות אשר כבר זורה מלפני להעיר את נ״נ מצפון לבוא על ירושלים להשחיתה ואח״ז יבוא כורש ממזרח ויקרא בשמי להאמין בי והוא יבוא על שרי בבל לרמסם כמו חומר וכמו היוצר הרומס בטיט וכפל הדבר במ״ש:
פסוק כו:
מי הגיד מראש. מי מהפסילים הגיד דבר מראש טרם בוא ובבוא הדבר נדעה שאמת דבר:
פסוק כו:
ומלפנים. מי הגיד דבר לפני בואה ובבא הדבר נאמר צדקו דבריו והוא כפל ענין במ״ש:
פסוק כו:
אף אין מגיד. אבל באמת אין בהם מגיד שום דבר אף ההוה כי פה להם ולא ידברו:
פסוק כו:
אף אין משמיע. דבור בעלמא והוא כפל במ״ש:
פסוק כו:
אף אין שומע אמריכם. אף אין בהם מי שישמע אמריכם כי אזנים להם ולא יאזינו:
פסוק כז:
ראשון לציון. כאומר אבל אני אגיד עתידות אשר הראשון שיבוא לציון מהגלות יבשר ויאמר הנה באה הגאולה ומיד הנה הם יבואו ולא יהיה תוחלת ממושכה ולירושלים מבשר אתן. ר״ל בהשגחה אביא מבשר כזה לבשר סמוך לה:
פסוק כח:
וארא. אבל בעובדי הפסל אראה שאין בהם איש יודע העתיד:
פסוק כח:
ומאלה. מהפסילים עצמן אין בהם מי מייעץ לעובדיו מה לעשות:
פסוק כח:
ואשאלם. מלת ואין עומדת במקום שתים לומר אין בהם מי אשר אשאלם שישיבו דבר כי הדבור אין בהם:
פסוק כט:
הן כולם. באמת הפסילים עם עובדיהם המה הבל ולא ממש וכפל הדבר במ״ש: