והיו עיניך רואות את מוריך
בפרקנו אומר הנביא:
וְהָי֥וּ עֵינֶ֖יךָ רֹא֥וֹת אֶת־מוֹרֶֽיךָ׃
(ישעיה ל כ)
התלמיד הלומד מרבו צריך שיביט בפני רבו ועל ידי זה יבין טוב יותר את דברי הרב. צריך התלמיד לשים לב להבעת פניו של הרב וכפי הבעת הפנים מבין התלמיד כיצד יתייחס לדברים ששמע.
ואמרו חז"ל:
אמר רבי: האי דמחדדנא טפי מחבראי(זה שאני מחודד יותר מאשר חברי) משום דחזיתא(=שראיתי) לרבי מאיר מאחוריו, ואלמלי חזיתיה מקמי הוי מחדדא טפי"(ואם הייתי רואה את פניו הייתי חריף יותר מאשר אני היום)
(עירובין יג:)
אמר להם רב משרשיא לבניו: כשתרצו להיכנס וללמוד לפני רבכם... וכאשר אתם יושבים לפניו הביטו בפיו דכתיב " וְהָי֥וּ עֵינֶ֖יךָ רֹא֥וֹת אֶת־מוֹרֶֽיךָ׃"(ישעיה ל כ)
(הוריות יב. [מתורגם])
והסביר המהרש"א:
והוא שהדיבור של האדם משתנה ומשתמע לפעמים לתרי אפיה (הסבר דו משמעי) אבל מתוך עקימת השפתיים וקריצת העיניים שבאדם, לפעמים יש להבין כוונתו של המדבר. וזהו שאמר: "וְהָי֥וּ עֵינֶ֖יךָ רֹא֥וֹת אֶת־ מוֹרֶֽיךָ׃", המורה לך כוונת המדבר.
(מהרש"א עירובין יג:)
באדיבות הרב, מתוך ספרו: 'אמרי ח"ן - מלכים'