פסוק א:הוי בנים סוררים. הנה אמר בתחלת הספר שישעיהו נבא בימי עוזיהו יותם אחז ולא ראינו במלכים אלה שבקשו עזר ממצרים, כמו שאמר באלה הפרשיות והוכיחם בזה, ואם נאמר כי נתנבא על דור צדקיהו שהיה אחריו ואמר עליהם הוי שישלחו למצרים לעזרה וכן עשו, ולא יראה כן לענין הפרשיות שהוא אומר אחרי כן בתשועה שנעשית בימי חזקיהו, לפיכך נאמר כי בימי אחז היה זה ואע"פ שלא נכתב זה בספר מלכים ולא בדברי הימים, או בימי חזקיהו עצמו שלא היו שרי יהודה טובים כי בהכרח גדול השיבם חזקיהו למוטב, והנה מלך אשור עלה על כל ערי יהודה הבצורות ויתפשם, ואילו היו טובים לא בא להם כן, וזהו הנכון לפי ענין אלו הפרשיות הסמוכות, ומה שאמר בכל פרשה מהם קדוש ישראל לפי שנקדש בישראל בדבר מחנה אשור, ואמר הוי בנים סוררים אוי להם לאותם שנקראו בנים, כמו שכתוב בנים אתם לה' אלהיכם, אבל הם סוררים כפרה סוררה ונוטים מדרך הטובה ועוזבים אביהם שבשמים וכשתבא אליהם צרה לא ישובו אליו ולא יבקשו ממנו עזר אלא מבקשים עזר מאויביהם ובכל אשר הם עושים לא ישאלו פי נביא לשאול את פי ה' על כל מעשיהם אלא עושים בעצת עצמם:
פסוק א:ולא מני. והעצה אינה ממני, וכפל הענין במלות שונות ואמר ולנסוך מסכה:
פסוק א:ולא רוחי לא מרוחי ולא מדברי:
פסוק א:ולנסוך מסכה. כמו לעצות עצה כי העצה בסוד ובסתר, וכן לנסוך מסכה ענין כסוי וסתר העצה, וכת"י ולאתמלכא מלך ולא שאלן בנביי, או פירוש ולנסוך מסכה שחושבים להתכסות בצל מצרים:
פסוק א:למען ספות חטאת על חטאת. לא די להם בעונם ובחטאתם אלא שמוסיפין עליהם חטאת זו שישאלו על פני עזר מאחר שלא ברשותי, וזהו מרד גדול העבד באדוניו שנתלה באדון אחר על פניו:
פסוק ב:ההולכים. הולכים מארצם לרדת מצרים לבקש להם עזר ואמר לרדת כי ההולך מירושלים הוא יורד:
פסוק ג:והיה מעוז פרעה. שחשבתם שיהיה לכם מעוז יהיה לכם לבשת שלא תעזרו בו ותכלמו מעצתכם:
פסוק ג:והחסות בצל מצרים. חסות שם בפלס גלות:
פסוק ד:כי היו שריו. שרי יהודה או הכנוי למלך יהודה:
פסוק ה:כל הבאיש. בשני נחין האל"ף והיו"ד, וכבר כתבנוהו עם חביריו בספר מכלול בחלק הדקדוק ממנו, והוא מענין בשת, ופי' הכל בושו ממנו ונכלמו כשהלכו על עם לא יועילו למו:
פסוק ה:על. במקום אל, כמו ותתפלל על ה' וילך אלקנה הרמתה על ביתו, והדומים להם:
פסוק ו:משא בהמות נגב. נבואה זו שנתנבא שיצאו בהמות הנגב, ר"ל חיות המדבר שיאכלו ההולכים לבקש עזר ממצרים, ונגב, פי' ארץ יבשה וחרבה, כמו ארץ הנגב נתתני, והוא מדור חיות הרעות יקרא נגב מצרים לפי שהיא דרומית לא"י:
פסוק ו:בארץ צרה וצוקה. אותה הדרך שהם הולכים בה היא צרה וצוקה שישכנו בה חיות רעות, ואמר שיצא מהם לביא וליש אפעה ושרף מעופף אל אשר ישאו אל כתף עירים חיליהם שנושאים ממון על העירים ועל הגמלים לתת למלך מצרים שיעזרם ממלך אשור:
פסוק ו:דבשת. היא חטטרת הגמל והיא סובלת המשא כמו הכתף בחמור:
פסוק ו:על. פי' שהוא כמו אל עם וי"ת משא כמו צמד פרדים אדמה, אמר מטלין על בעירהון באורח דרומא:
פסוק ז:ומצרים. לכן קראתי לזאת פי' קראתי לזאת ירושלם:
פסוק ז:רהב הם שבת. החוזק שלהם הוא שבתם בעיר ירושלם ולא יכלו לבקש עזר ממצרים כי לא יועילו להם, ורהב פי' חוזק, כמו ורהבם עמל ואון, וי"ת בכן ערעית מנהון קטילין:
פסוק ח:עתה. אמר האל לנביא בוא כתוב אותה הנבואה על לוח אתם, ר"ל אתם שתראו מה שתכתוב על לוח ואחר כך חקה אותה הנבואה על ספר כדי שתהיה עדות ליום אחרון, ופי' לעד עד עולם כדי שיראו הם והבאים אחריהם כי לא לחנם הבאתי אליהם פורענות אלא בעבור עונם כי עם מרי הוא וכבר העידותי בהם יום יום ע"י נביאי ולא אבו שמוע, לפיכך כתוב התוכחה והרעה העתידה לבא עליהם כדי שתהיה לעדות:
פסוק ח:חקה. הה"א במפיק וענינו חקוק אותה, ולדעת יונתן אין ה"א חקה במפיק ולא ה"א כתבה שתרגם עול כתב על לוח ביניהון ועל שיטין דספר רשום:
פסוק ט:כי עם מרי. כחשים. תאר האחד כחש והוא מן הדגושים ולולי החי"ת היה דגוש בשקל אכר אכריהם, ופירוש עם מרי כתרגומו עם סרבן שמורים באל ובמצותיו:
פסוק ט:בנים כחשים. שהם היו בני האל וכחשו בו שאיננו אביהם כי אינם שומעים אליו כי הבן שאיננו שומע לאביו הרי הוא כאלו מכחש בו שאינו אביו:
פסוק י:אשר אמרו לרואים. ולחוזים, הם נביאי ה':
פסוק י:נכוחות. דברים ישרים:
פסוק י:חלקות. כמו שאומרים נביאי השקר שמחליקים להם ואומרים שלום יהיה לכם עשו כתאותיכם:
פסוק י:מהתלות. הם אינם אומרים שהם מהתלות אבל הנביא קורא לדברי נביאי השקר מהתלות שהם מהתלים בהם ואומרים להם אל תיראו, והם אומרים לנביאי ה' חזו לנו כדברי אלו הנביאים שרואים לנו שלום וטוב והם אינם יודעים כי הם מהתלות ולא דברים ישרים:
פסוק יא:סורו מני דרך. מני ארח, שניהם הנו"ן בצר"י, אומרים לנביאי ה' סורו מן הדרך הזה ומן הארח הזה שאתם רוצים שנלך בו ולא נעשה כתאות לבנו השביתו מפנינו מה שאתם אומרים לנו בכל יום ויום בשם קדוש ישראל:
פסוק יב:לכן. בדבר הזה, בדבר נביאי ה' שמוכיחים אתכם ללכת אל הדרך הטובה:
פסוק יב:בעשק ונלוז. ותבטחו בממונכם שהוא מעושק וגזל:
פסוק יב:ונלוז. פירוש מוטה, כלומר דין מוטה, כלומר שתטו משפט דין העשוקים בממון שתקחו מהעושק והנה ממונכם חמס ועשק ואתם בוטחים ונשענים עליו שתושעו בו שתשלחו שחד למלך מצרים לעזור לכם מיד מלך אשור, כמו שאמר למעלה ישאו על כתף עירים חיליהם, ואמר קדוש ישראל על הבוטחים בו כי הבוטחים בו ומקדישים שמו הוא יהיה בעזרם ואתם שבוטחים בהם תפלו כפרץ נופל:
פסוק יג:לכן. כפרץ נופל, אחר שנפל הבנין הוא פרץ כי הפרץ לא יפול אלא נאמר על שם סופו, וכן וטחני קמח, והנה פירש אחריו מה הפרץ ואמר נבעה בחומה נשגבה:
פסוק יג:ונבעה. הוא מקום נפוח בקיר והוא מענין שחין אבעבועות וכאשר בקיר מקום נפוח הוא קרוב ליפול, ואמר בחומה נשגבה לפי שתכבד החומה שהיא גבוהה על מקום הנפח שהיא באמצעיתה או למטה ממנה ותפול פתאום ותשבר לכובד גבהותה, וכמו שאותו מקום הנפוח הוא גורם לנפילת החומה הנשגבה כן יהיה לכם העון הזה שאתם מבקשים עזר ממצרים יגרום לכם מפלתכם נפילה גדולה בשבר גדול מאין מרפא כנפילת החומה הנשגבה שישברו אבנים בנפילתה מפני שנחבטת חביטה רבה מפני גבהותה, וכן המשיל לענין אחר בחומה נשגבה מפני חשבו להם פרעה מלך מצרים שיהיה להם כמו חומה נשגבה מפני האויב:
פסוק יד:ושברה. האל ישבור אותה החומה שאתם חושבים להשגב בה ישבור אותה:
פסוק יד:כשבר נבל יוצרים. כמו שישבר נבל יוצרים שהוא כלי חרש כי העושה כלי חרש יקרא בסתם יוצר ויהיה זה השבר כמו שישבור כלי היוצר בלי חמלה שאין בדעתו להשאיר ממנה מכתת אחת לחתות בם אש מיקוד. או לחשוף בה מים מגבא אלא ישברהו עד שיהיה כתות כתיתות דקות, והמקום שיוקדת בו האש נקרא יקוד, וכן בדרך העולם לקחת אש מיקוד במכתת חרש, ולחתות כמו לקחת, וכן היחתה איש אש בחיקו, וגבא יקרא מקום שיקוו בו מעט מים וכן בצאותיו וגבאיו ואין אדם יכול לקחת ממנו בכלי כי אם בשבר כלי שיכול לסמוך שפתי השבירה בקרקע הגבא ויקח מעט מים שבו וכאשר יקח המים מן הגבא הנה נשאר הגבא חשוף ומגולה, לפיכך אמר ולחשוף, וכן לחשוף חמשים פורה לקחת כל התירוש עד שלא ישאר ביקב כלום, וי"ת ולחשוף ולמדלח ענין דלוח מים:
פסוק טו:כי כה אמר ה' בשובה ונחת. כפל ענין במלות שונות, וכן כפל עוד ואמר בהשקט ובבטחה, אמר אני אמרתי אם תשמעו לי כי בנחת תושעון ולא תצטרכו ללכת לטרוח לבקש עזר כי אם שתשבו בעירכם וזאת תהיה גבורתכם, ר"ל כי ה' נלחם לכם ולא אביתם:
פסוק טז:ותאמרו לא כי על סוס ננוס. אם יבא האויב יש אתנו סוסים וננוס עליהם מפני האויב עד יעבור ואחר כן נשוב לארצינו:
פסוק טז:ועל קל נרכב. סוס או גמל קל, וכדבריכם כן יהיה שתנוסון אבל לא המנוסה שחשבתם שתנצלו מיד האויב כי אם תרכבו אתם על קל רודפיכם יקלו מכם וישיגו אתכם:
פסוק יז:אלף אחד. אמר אחד ואע"פ שאין צריך אלא אמר כן לפי שהאל"ף הוא אחד במעלה הרביעית ואחד הוא אחד במעלה הראשונה ואמר שהרב ינוס מפני המעט:
פסוק יז:מפני גערת חמשה תנוסו. כולכם:
פסוק יז:עד אם נותרתם. אם במקום אשר, כי ימצא במקום אשר, כמו עד אם דברתי דברי, ובמקום כאשר כמו אם יהיה היובל לבני ישראל, ואם מזבח אבנים תעשה לי, והדומים להם, אמר כל כך תנוסו הנה והנה עד שהנשארים בכם יהיו מעטים בין רבים, כמו התורן על ראש ההר שיראה יחידי מרחוק, וכן כמו הנס על הגבעה, והענין כפול כי הנה יפרשו על התרן:
פסוק יח:ולכן יחכה ה' לחננכם. יחכה פעל יוצא, כלומר יבטיחכם שתחכו לו לחננכם שעוד יחון אתכם ויסעד אתכם, ובענין הזה על אשר יחלתני, יש מפרשים הפסוק הזה עם הפרשה הבאה אחריו עתידה, והנכון שהוא מענין הפרשה שמדבר על דורו של חזקיהו ועל הרעים שבהם שמבקשים עזר ממצרים אמר עד הפסוק הזה, והפסוק הזה כנגד הטובים חזקיהו וסיעתו:
פסוק יח:לחננכם. לחנן אתכם, לחנן בשקל אין גחלת לחמם:
פסוק יח:ירום לרחמכם. ירום וינשא על מחנה אשור לרחם אתכם:
פסוק יח:כי אלהי משפט ה'. ולא יספה הצדיקים עם הרשעים:
פסוק יח:אשרי כל חוכי לו. כי הם יוצלו:
פסוק יט:כי עם בציון ישב. לא כשאר ערי יהודה שנתפשו ביד מלך אשור בעבור שלא היו חוסים באל:
פסוק יט:בירושלם בכה לא תבכה. אתה העם אשר בירושלם שלא יצתה ממנה לבקש עזר ממצרים בכה לא תבכה כמו שבוכים האחרים שנתפסו כי האל יחנך לקול זעקך:
פסוק יט:כשמעתו ענך. כאשר שמע זעקך ענה אותך, וזהו שקרא חזקיהו בגדיו והתכסה בשק ובא בית ה' והתפלל שם וענה אותו האל על ידי ישעיהו הנביא ואמר אל תירא מפני הדברים אשר שמעת וגו':
פסוק כ:ונתן לכם ה'. המפרשים פירשו כמו ואם נתן, כמו כי אינך יוצא, שפירושו כי אם אינך יוצא, וצמית והלכת, ואם צמית והלכת והדומים להם, ויהיה לזה הפי' וי"ו ולא יכנף כפ"א רפ"א בלשון ישמעאל, אמר אם עד עתה נתן לכם לחם צר ומים לחץ לא יהיה עוד זה כי לא יכנף עוד מוריך, ויהיה מוריך כמו מטרך מן יורה ומלקוש, ופי' לא יכנף לא יאסף ולא יעצר, והדומה לו בדברי רז"ל כנופיא לאסיפת העם ולעצירתם, ואז בימי חזקיהו היה להם בצורת ובשר להם אותה בשבע, כמו שאמר אכול השנה ספיח ובשנה השנית שחיס ובשנה השלישית זרעו וקצרו וגו', או פירוש ולא יכנף ולא ירחף בכנף הארץ, כלומר לא יהיה רחוק מכם המטר אלא קרוב שיהיו עיניכם רואות תמיד, ויש לפרש מוריך מן ולא שמעתי לקול מורי, ואמר זה על חזקיהו, ואם יו"ד מוריך לרבים יהיה חזקיהו ושריו, ר"ל שלא ישלח שלוחים בכנף הארץ כמו שעשה אחז ששלח למלך אשור לעזור לו במלחמת רצין ופקח אבל חזקיהו יהיה בטוח במקומו ולא יצטרך אל עזר אדם ועיניך יראו אותו תמיד בירושלם שיורה אותך הדרך הטובה והישרה, ויונתן פירש הפסוק על מחנה אשור שתרגם הפסוק כן ויהב ה' לכון נכסי שנאה וגומר, ונכון הוא פירושו:
פסוק כ:ומים לחץ. בא בסמיכות עם המ"ם, כמו מ"ם ברכים:
פסוק כא:ואזניך. אפילו יקרא אותך המורה מאחריך, ויאמר לך זה הדרך לכו בה תשמענה אזניך ותקשבנה כל שכן כשיורה אותך פנים בפנים, ר"ל שיהיו דורו של חזקיהו בימים ההם חפצים לשמור התורה והמצות ושומעים לקול מוריהם אפילו יקראו אותם מאחריהם:
פסוק כא:כי תאמינו וכי תשמאילו. כשתרצו להטות אל הימין או אל השמאל לא תעשו אלא הדרך הישר נגד עיניכם לכו בה לא תטו ימין ושמאל ממצות התורה, תאמינו, כמו כי תימינו האל"ף תמורת היו"ד:
פסוק כב:וטמאתם. כשידבר כנגד העם ידבר פעם לשון יחיד דרך כלל ופעם לשון רבים דרך פרט, ופירוש וטמאתם תתנו אותו כמו טמא, כי כן אמר חזקיה על הפסילים שעשה אחז אביו, אמר ללוים והוציאו את הנדה מן הקדש, ואמר ויוציאו את כל הטומאה אשר מצאו בהיכל ה', ואמר ויקבלו הלוים להוציא לנחל קדרון חוצה, והנדה והטומאה הם הפסילים והמסכות:
פסוק כב:אפדת. כמו וחשב אפדתו, כתרגומו ענין תקון:
פסוק כב:תזרם. תזרם למקום רחוק:
פסוק כב:כמו דוה. כמו הנדה שתשב במקום רחוק מבעלה בימי נדת דותה:
פסוק כב:צאי תאמר לו. תאמר לפסל צאי חוצה, וי"מ צא כמו צואה ותשלכנה לחוץ, וכן הוא במסרה לית לשון טנוף:
פסוק כג:ונתן. יתן לך האל מטר לצורך זרעך אשר תזרע, וכן יתן לך לחם תבואת האדמה כי לא יבא בו שדפון וירקון ולא יאכלנו הארבה, ועוד יהיה לחם ארצך דשן ושמן וגם מקנך ירעה כמו כן:
פסוק כג:כר נרחב. כי הכל יהיה מלא תבואה וירעה המקנה ברחב, כר הוא מקום מרעה:
פסוק כג:מקניך. כתוב ביו"ד אפשר שהוא לרבים, או הוא תמורת למ"ד הפעל:
פסוק כד:והאלפים. השורים, כמו שגר אלפיך:
פסוק כד:והעירים. הם עולי החמורים:
פסוק כד:עובדי האדמה. שעובדים בהם האדמה:
פסוק כד:בליל חמיץ יאכלו. מרוב התבואה שיהיה להם יאכילו השורים והחמורים המספא הנקי שינקו אותם להם ויזרו ויבררו כמו החטים למאכל האדם:
פסוק כד:בליל. הוא המספוא, כמו אם יגעה שור על בלילו:
פסוק כד:חמיץ. נקי לפי ענינו, וגם יש לו דומה בלשון ערבי, וי"ת בליל פטים:
פסוק כד:זורה. בינוני משלא נזכר פעלו מן הדגוש לפיכך הוא בסגול:
פסוק כד:ברחת. רחת מן רוח לפי שמזרין בה ומנקים הקש מן התבואה:
פסוק כה:והיה. לענין שאמר שיתן מטר על פני האדמה אמר כל כך יהיה שפע המים עד שההרים והגבעות יבאו בהם מים ויהיה זה ביום הרג רב בנפול מגדלים:
פסוק כה:ביום. כמו בעת, כמו ביום הכותי כל בכור, יום צעקתי בלילה נגדך, וכן כל ביום ההוא שאומר על עתידה:
פסוק כה:הרג רב. הוא מה שהכה האל במחנה אשור כי אחר כן ברכם האל ליושבי ירושלם ויהודה בכל טוב, ופי' בנפול מגדלים שרים גדולים, וכן ת"י רברבין, כמו שאומר ויכחד כל גבור חיל ונגיד במחנה אשור:
פסוק כו:והיה אור הלבנה. רוב המפרשים פירשו פסוק זה לעתיד, ויש שפירשו כמשמעו ואיננו נכון, ויש שפירשו משל לרוב הטובה שתהיה לעתיד בימי המשיח, וכן הוא, אבל יתכן לפרשו גם כן משל בימי חזקיהו שיהיה להם טובה רבה אחרי מות מחנה אשור והתשועה ממנו היתה גדולה, וכמו שקורא הצרה חשך ואפלה, כמו שאומר שמש וירח קדרו והכוכבים אספו נגהם והפסוקים הדומים להם לזה, כך יקרא התשועה אורה, כמו שאומר ליהודים היתה אורה ושמחה לא שהוסיף להם אור השמש ואור הלבנה אלא הישועה היא האורה וכן לא יבא עוד שמשך וירחך לא יאסף עוד, והדומים לזה, ושבעתים ר"ל אורות גדולות רבות, כמו שבעתים יוקם קין, ר"ל נקמות רבות לא שני פעמים שבעה לבד, כי חשבון שבע ושבעה יבא להגדיל החשבון, כמו שבע יפול צדיק וקם, שבע כחטאתיכם, והדומים להם:
פסוק כו:כאור שבעת הימים. דרך משל כאלו אור שבעת ימי השבוע יהיו כאחד בתוספת האחד על חבירו:
פסוק כו:ביום חבוש ה' את שבר עמו. אם לעתיד ביום קבוץ גליות או אחר מלחמת גוג ומגוג ועליו יתפרש לזה הפי' הפסוק שלפני זה ביום הרג רב שלא תהיה אחר המלחמה ההיא צרה בעולם, וכאלו יהיה כל העולם אורה, ואם בימי חזקיהו אחרי מות מחנה אשור, ולענין הפרשיות האלו לפני הפסוקים הבאים האלה ולאחריהם יראה הענין הזה בימי חזקיהו כמו שפי', וכן דעת הגדול רבינו משה מימון ז"ל, ופירוש כאור שבעת הימים, שבעת ימי חנכת שלמה:
פסוק כז:הנה שם ה'. שם ה' שחרפו מלאכי מלך אשור הנה הוא בא להנקם ממנו, ומה שאמר ממרחק לפי שהיה חושב מלך אשור כי האל הוא כאלו הוא במרחק ממנו ולא יוכל להרע לו, לפיכך אמר כי הנה הוא בא ממרחק:
פסוק כז:בוער אפו. שאפו בוער על מלך אשור ועל מחנהו:
פסוק כז:וכובד משאה. הה"א אינה כנוי לנקבה כי היא רפה, ואמר כובד משאה כלומר כבד יהיה עליהם לסבול המשא הכבדה ההיא שישא האל עליהם:
פסוק כז:שפתיו מלאו זעם. ולשונו וגו', כפל הענין במלות שונות ושפתיו ולשונו הם דברי הנבואה שהתנבא הנביא עליהם:
פסוק כח:ורוחו. ודבורו, וכן ת"י ומימריה כמו שאמר שפתיו ולשונו כן אמר ורוחו, או יהיה פירוש ורוחו מלאכו והוא המלאך שהכה במחנה אשור יהיה להם כנחל שוטף שישטפה:
פסוק כח:עד צואר יחצה. כמו מי הנהר שהגיע לאדם עד צוארו שאין לו דרך לצאת מהם אלא יטבע בתוכם או הוא קרוב להיות טובע, וכן מחנה אשור כמעט כלו כולם כי לא נשארו אלא מעט כשעור הראש אצל הגוף:
פסוק כח:להנפה גוים בנפת שוא. מקור, כמו להניף, פירוש רוחו יבא להניף הגוים אשר במחנה אשור בהנפת שוא, ונפה היא הכברה שמניפין בה התבואה ואותה אינה לשוא אלא לברר הבר מן התבן, אבל זאת הנפה שיניף האל בה הגוים תהיה נפת שוא שלא ישמר בה דבר צורך אלא הכל ילך לשוא ולאבוד, ויהיה גם כן רוחו לעמים האלה כמו רסן מתעה כי הרסן שמשימין בפי הבהמה הוא מישר הבהמה שתלך דרך ישרה למקום שרוצה הרוכב אבל זה הרסן ישים האל על לחיי העמים להתעותם לא לישרם ויוליכם לאבדון:
פסוק כט:השיר. באותו היום שתהיה המגפה במחנה אשור יהיה לכם יושבי ירושלם שיר ושמחה כמו הלילה שמתקדש בו החג והוא הלילה של חג ששמחים בו ואומרים בו שיר כן יהיה לכם זה ביום מפלת מחנה אשור שתשמחו ותשירו ותהללו לאל שעשה לכם נס גדול, והשיר הזה הוא בפה והשמחה היא בלב, לפיכך אמר ושמחת לבב, ואמר כהולך בחליל, כי ההולך בחליל באמת יש לו שמחת לבב, ואמר הולך כי המחול הוא שהולכים רבים איש ביד חברו סביב סביב והחליל מכה בתוכם:
פסוק כט:לבא בהר ה'. שיבאו בהר ה' שהוא בית המקדש לשיר ולהלל שם אל צור ישראל שהיה צורם וחזקם עם מלך אשור, ורז"ל פירשו כי בליל פסח היתה מגפת מחנה אשור, שנאמר השיר יהיה לכם כליל התקדש חג שאומרים בו שירה והלל זהו ליל הפסח:
פסוק ל:והשמיע ה'. כשבא מלאך ה' בא בקול רעם שהבהילם ויצאה נשמתם:
פסוק ל:ונחת. מתרגמינן וירד ונחת, ונחה הוא שם הירידה ר"ל שיוריד האל זרועו עליהם, ר"ל מכתו:
פסוק ל:ולהב אש אוכלה. פירשו רז"ל שרפת נשמה וגוף קיים כמו שפירשנו בפסוק ותחת כבודו יקד יקוד:
פסוק ל:נפץ וזרם. כאלו ירדו עליהם ברקים מנפצים ומשברים וזרם מטר ואבן ברד כן יכלו במהרה:
פסוק לא:כי מקול ה'. בשבט יכה, האל יכה אותו בשבטו, או פירוש אשור שהיה מכה בשבט עתה יחת וישבר שהרי קראו שבט, כמו שאמר הוי אשור שבט אפי, וכן ת"י:
פסוק לב:והיה כל מעבר מטה מוסדה. בכל מקום שיעבור במחנה המטה שיסד האל לו שיניחנו עתה על מלך אשור, בתפים ובכנורות ותהי המלחמה שלחם ה' עליו בתפים ובכנרות לא בכלי מלחמה ומה שאמר בתופים ובכנורות כי באבוד רשעים רנה, וכאלו המלאך מנגן בשעה שמכה אותם:
פסוק לב:ובמלחמות תנופה. כפל ענין כי המנגן מניף בידו:
פסוק לב:מוסדה. שם והה"א רפה:
פסוק לב:נלחם בה. בה כתוב ר"ל במחנה כי הוא בלשון נקבה, כמו המחנה האחת, אם תחנה עלי מחנה, וקרי בם ר"ל באנשי המחנה:
פסוק לג:כי ערוך מאתמול. בשור"ק כמו בחול"ם:
פסוק לג:תפתה. הוא גיהנם, אומר כי ערוך הוא להם מאתמול קודם מותם שהנביא התנבא בטרם בא הגזרה על נפילתם ובמות גופם תמות גם כן נפשם ותהיה בגיהנם, ותפתה, זכרו בפסוק בלשון זכר ובלשון נקבה:
פסוק לג:גם הוא למלך הוכן. גם למלך אשור הוכן התפתה אע"פ שהיה מתגאה ומתנשא בעצמו ואומר בכח ידי עשיתי ובחכמתי כי נבונותי, לפיכך אמר גם כן העמיק הרחיב האל העמיק והרחיב תפתה למחנה הגדול הזה שיכנסו כולם שם:
פסוק לג:מדורתה. מדורת התפתה תהיה גדולה לשרוף נפשות הרשעים האלה כי יש שם אש ועצים רבים ונשמת ה' שהיא כנחל גפרית להם הם שם כמדורה שבוערת בה שלא תכבה:
פסוק לג:בוערה. דולקה ופי' נשמת ה' ההבל היוצא מהפה שיקרא נשימה:
פסוק לג:וכן אמר נפשו גחלים תלהט. וכל הענין הזה דרך משל על הגזרה שהביא האל עליהם קשה ורעה, וכן אמר על אבדון נפשות הרשעים מדורתם אש ועצים הרבה והעמיק והרחיב הכל דרך משל:
