א ה֣וֹי בָּנִ֤ים סֽוֹרְרִים֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה לַעֲשׂ֤וֹת עֵצָה֙ וְלֹ֣א מִנִּ֔י וְלִנְסֹ֥ךְ מַסֵּכָ֖ה וְלֹ֣א רוּחִ֑י לְמַ֛עַן סְפ֥וֹת חַטָּ֖את עַל־חַטָּֽאת׃ ב הַהֹלְכִים֙ לָרֶ֣דֶת מִצְרַ֔יִם וּפִ֖י לֹ֣א שָׁאָ֑לוּ לָעוֹז֙ בְּמָע֣וֹז פַּרְעֹ֔ה וְלַחְס֖וֹת בְּצֵ֥ל מִצְרָֽיִם׃ ג וְהָיָ֥ה לָכֶ֛ם מָע֥וֹז פַּרְעֹ֖ה לְבֹ֑שֶׁת וְהֶחָס֥וּת בְּצֵל־מִצְרַ֖יִם לִכְלִמָּֽה׃ ד כִּֽי־הָי֥וּ בְצֹ֖עַן שָׂרָ֑יו וּמַלְאָכָ֖יו חָנֵ֥ס יַגִּֽיעוּ׃ ה כֹּ֣ל הבאיש (הֹבִ֔ישׁ) עַל־עַ֖ם לֹא־יוֹעִ֣ילוּ לָ֑מוֹ לֹ֤א לְעֵ֙זֶר֙ וְלֹ֣א לְהוֹעִ֔יל כִּ֥י לְבֹ֖שֶׁת וְגַם־לְחֶרְפָּֽה׃ ו מַשָּׂ֖א בַּהֲמ֣וֹת נֶ֑גֶב בְּאֶרֶץ֩ צָרָ֨ה וְצוּקָ֜ה לָבִ֧יא וָלַ֣יִשׁ מֵהֶ֗ם אֶפְעֶה֙ וְשָׂרָ֣ף מְעוֹפֵ֔ף יִשְׂאוּ֩ עַל־כֶּ֨תֶף עֲיָרִ֜ים חֵֽילֵהֶ֗ם וְעַל־דַּבֶּ֤שֶׁת גְּמַלִּים֙ אֽוֹצְרֹתָ֔ם עַל־עַ֖ם לֹ֥א יוֹעִֽילוּ׃ ז וּמִצְרַ֕יִם הֶ֥בֶל וָרִ֖יק יַעְזֹ֑רוּ לָכֵן֙ קָרָ֣אתִי לָזֹ֔את רַ֥הַב הֵ֖ם שָֽׁבֶת׃ ח עַתָּ֗ה בּ֣וֹא כָתְבָ֥הּ עַל־ל֛וּחַ אִתָּ֖ם וְעַל־סֵ֣פֶר חֻקָּ֑הּ וּתְהִי֙ לְי֣וֹם אַחֲר֔וֹן לָעַ֖ד עַד־עוֹלָֽם׃ ט כִּ֣י עַ֤ם מְרִי֙ ה֔וּא בָּנִ֖ים כֶּחָשִׁ֑ים בָּנִ֕ים לֹֽא־אָב֥וּ שְׁמ֖וֹעַ תּוֹרַ֥ת יְהוָֽה׃ י אֲשֶׁ֨ר אָמְר֤וּ לָֽרֹאִים֙ לֹ֣א תִרְא֔וּ וְלַ֣חֹזִ֔ים לֹ֥א תֶחֱזוּ־לָ֖נוּ נְכֹח֑וֹת דַּבְּרוּ־לָ֣נוּ חֲלָק֔וֹת חֲז֖וּ מַהֲתַלּֽוֹת׃ יא ס֚וּרוּ מִנֵּי־דֶ֔רֶךְ הַטּ֖וּ מִנֵּי־אֹ֑רַח הַשְׁבִּ֥יתוּ מִפָּנֵ֖ינוּ אֶת־קְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵֽל׃ יב לָכֵ֗ן כֹּ֤ה אָמַר֙ קְד֣וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֔ל יַ֥עַן מָֽאָסְכֶ֖ם בַּדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה וַֽתִּבְטְחוּ֙ בְּעֹ֣שֶׁק וְנָל֔וֹז וַתִּֽשָּׁעֲנ֖וּ עָלָֽיו׃ יג לָכֵ֗ן יִֽהְיֶ֤ה לָכֶם֙ הֶעָוֺ֣ן הַזֶּ֔ה כְּפֶ֣רֶץ נֹפֵ֔ל נִבְעֶ֖ה בְּחוֹמָ֣ה נִשְׂגָּבָ֑ה אֲשֶׁר־פִּתְאֹ֥ם לְפֶ֖תַע יָב֥וֹא שִׁבְרָֽהּ׃ יד וּ֠שְׁבָרָהּ כְּשֵׁ֨בֶר נֵ֧בֶל יוֹצְרִ֛ים כָּת֖וּת לֹ֣א יַחְמֹ֑ל וְלֹֽא־יִמָּצֵ֤א בִמְכִתָּתוֹ֙ חֶ֔רֶשׂ לַחְתּ֥וֹת אֵשׁ֙ מִיָּק֔וּד וְלַחְשֹׂ֥ף מַ֖יִם מִגֶּֽבֶא׃ טו כִּ֣י כֹֽה־אָמַר֩ אֲדֹנָ֨י יְהוִ֜ה קְד֣וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֗ל בְּשׁוּבָ֤ה וָנַ֙חַת֙ תִּוָּ֣שֵׁע֔וּן בְּהַשְׁקֵט֙ וּבְבִטְחָ֔ה תִּהְיֶ֖ה גְּבֽוּרַתְכֶ֑ם וְלֹ֖א אֲבִיתֶֽם׃ טז וַתֹּ֨אמְר֥וּ לֹא־כִ֛י עַל־ס֥וּס נָנ֖וּס עַל־כֵּ֣ן תְּנוּס֑וּן וְעַל־קַ֣ל נִרְכָּ֔ב עַל־כֵּ֖ן יִקַּ֥לּוּ רֹדְפֵיכֶֽם׃ יז אֶ֣לֶף אֶחָ֗ד מִפְּנֵי֙ גַּעֲרַ֣ת אֶחָ֔ד מִפְּנֵ֛י גַּעֲרַ֥ת חֲמִשָּׁ֖ה תָּנֻ֑סוּ עַ֣ד אִם־נוֹתַרְתֶּ֗ם כַּתֹּ֙רֶן֙ עַל־רֹ֣אשׁ הָהָ֔ר וְכַנֵּ֖ס עַל־הַגִּבְעָֽה׃ יח וְלָכֵ֞ן יְחַכֶּ֤ה יְהוָה֙ לַֽחֲנַנְכֶ֔ם וְלָכֵ֥ן יָר֖וּם לְרַֽחֶמְכֶ֑ם כִּֽי־אֱלֹהֵ֤י מִשְׁפָּט֙ יְהוָ֔ה אַשְׁרֵ֖י כָּל־ח֥וֹכֵי לֽוֹ׃ יט כִּי־עַ֛ם בְּצִיּ֥וֹן יֵשֵׁ֖ב בִּירֽוּשָׁלִָ֑ם בָּכ֣וֹ לֹֽא־תִבְכֶּ֗ה חָנ֤וֹן יָחְנְךָ֙ לְק֣וֹל זַעֲקֶ֔ךָ כְּשָׁמְעָת֖וֹ עָנָֽךְ׃ כ וְנָתַ֨ן לָכֶ֧ם אֲדֹנָ֛י לֶ֥חֶם צָ֖ר וּמַ֣יִם לָ֑חַץ וְלֹֽא־יִכָּנֵ֥ף עוֹד֙ מוֹרֶ֔יךָ וְהָי֥וּ עֵינֶ֖יךָ רֹא֥וֹת אֶת־מוֹרֶֽיךָ׃ כא וְאָזְנֶ֙יךָ֙ תִּשְׁמַ֣עְנָה דָבָ֔ר מֵֽאַחֲרֶ֖יךָ לֵאמֹ֑ר זֶ֤ה הַדֶּ֙רֶךְ֙ לְכ֣וּ ב֔וֹ כִּ֥י תַאֲמִ֖ינוּ וְכִ֥י תַשְׂמְאִֽילוּ׃ כב וְטִמֵּאתֶ֗ם אֶת־צִפּוּי֙ פְּסִילֵ֣י כַסְפֶּ֔ךָ וְאֶת־אֲפֻדַּ֖ת מַסֵּכַ֣ת זְהָבֶ֑ךָ תִּזְרֵם֙ כְּמ֣וֹ דָוָ֔ה צֵ֖א תֹּ֥אמַר לֽוֹ׃ כג וְנָתַן֩ מְטַ֨ר זַרְעֲךָ֜ אֲשֶׁר־תִּזְרַ֣ע אֶת־הָאֲדָמָ֗ה וְלֶ֙חֶם֙ תְּבוּאַ֣ת הָֽאֲדָמָ֔ה וְהָיָ֥ה דָשֵׁ֖ן וְשָׁמֵ֑ן יִרְעֶ֥ה מִקְנֶ֛יךָ בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא כַּ֥ר נִרְחָֽב׃ כד וְהָאֲלָפִ֣ים וְהָעֲיָרִ֗ים עֹֽבְדֵי֙ הָֽאֲדָמָ֔ה בְּלִ֥יל חָמִ֖יץ יֹאכֵ֑לוּ אֲשֶׁר־זֹרֶ֥ה בָרַ֖חַת וּבַמִּזְרֶֽה׃ כה וְהָיָ֣ה ׀ עַל־כָּל־הַ֣ר גָּבֹ֗הַ וְעַל֙ כָּל־גִּבְעָ֣ה נִשָּׂאָ֔ה פְּלָגִ֖ים יִבְלֵי־מָ֑יִם בְּיוֹם֙ הֶ֣רֶג רָ֔ב בִּנְפֹ֖ל מִגְדָּלִֽים׃ כו וְהָיָ֤ה אֽוֹר־הַלְּבָנָה֙ כְּא֣וֹר הַֽחַמָּ֔ה וְא֤וֹר הַֽחַמָּה֙ יִהְיֶ֣ה שִׁבְעָתַ֔יִם כְּא֖וֹר שִׁבְעַ֣ת הַיָּמִ֑ים בְּי֗וֹם חֲבֹ֤שׁ יְהוָה֙ אֶת־שֶׁ֣בֶר עַמּ֔וֹ וּמַ֥חַץ מַכָּת֖וֹ יִרְפָּֽא׃ כז הִנֵּ֤ה שֵׁם־יְהוָה֙ בָּ֣א מִמֶּרְחָ֔ק בֹּעֵ֣ר אַפּ֔וֹ וְכֹ֖בֶד מַשָּׂאָ֑ה שְׂפָתָיו֙ מָ֣לְאוּ זַ֔עַם וּלְשׁוֹנ֖וֹ כְּאֵ֥שׁ אֹכָֽלֶת׃ כח וְרוּח֞וֹ כְּנַ֤חַל שׁוֹטֵף֙ עַד־צַוָּ֣אר יֶֽחֱצֶ֔ה לַהֲנָפָ֥ה גוֹיִ֖ם בְּנָ֣פַת שָׁ֑וְא וְרֶ֣סֶן מַתְעֶ֔ה עַ֖ל לְחָיֵ֥י עַמִּֽים׃ כט הַשִּׁיר֙ יִֽהְיֶ֣ה לָכֶ֔ם כְּלֵ֖יל הִתְקַדֶּשׁ־חָ֑ג וְשִׂמְחַ֣ת לֵבָ֗ב כַּֽהוֹלֵךְ֙ בֶּֽחָלִ֔יל לָב֥וֹא בְהַר־יְהוָ֖ה אֶל־צ֥וּר יִשְׂרָאֵֽל׃ ל וְהִשְׁמִ֨יעַ יְהוָ֜ה אֶת־ה֣וֹד קוֹל֗וֹ וְנַ֤חַת זְרוֹעוֹ֙ יַרְאֶ֔ה בְּזַ֣עַף אַ֔ף וְלַ֖הַב אֵ֣שׁ אוֹכֵלָ֑ה נֶ֥פֶץ וָזֶ֖רֶם וְאֶ֥בֶן בָּרָֽד׃ לא כִּֽי־מִקּ֥וֹל יְהוָ֖ה יֵחַ֣ת אַשּׁ֑וּר בַּשֵּׁ֖בֶט יַכֶּֽה׃ לב וְהָיָ֗ה כֹּ֤ל מַֽעֲבַר֙ מַטֵּ֣ה מֽוּסָדָ֔ה אֲשֶׁ֨ר יָנִ֤יחַ יְהוָה֙ עָלָ֔יו בְּתֻפִּ֖ים וּבְכִנֹּר֑וֹת וּבְמִלְחֲמ֥וֹת תְּנוּפָ֖ה נִלְחַם־בה (בָּֽם׃) לג כִּֽי־עָר֤וּךְ מֵֽאֶתְמוּל֙ תָּפְתֶּ֔ה גַּם־הוא (הִ֛יא) לַמֶּ֥לֶךְ הוּכָ֖ן הֶעְמִ֣יק הִרְחִ֑ב מְדֻרָתָ֗הּ אֵ֤שׁ וְעֵצִים֙ הַרְבֵּ֔ה נִשְׁמַ֤ת יְהוָה֙ כְּנַ֣חַל גָּפְרִ֔ית בֹּעֲרָ֖ה בָּֽהּ׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

אבן עזרא

אבן עזרא

פסוק א:
הוי. אוי, לבנים הסוררים:
פסוק א:
ולא מני. ולא ממני וכן שעו מני (ישעיהו כ"ב ד'):
פסוק א:
ולנסוך מסכה. כמו והמסכה (ישעיהו כ"ה ז'), והטעם משל על העצה:
פסוק א:
ולא מרוחי. הטעם מנבואתי:
פסוק ב:
ההולכים וגו'. והנה פירש הכתוב למעלה:
פסוק ב:
לא השתנה מ"ם מעוז בעבור שהוא מפעל הכפל:
פסוק ג:
והחסות. שם, והיה ראוי להיות חסות [צ"ל חסיות] על משקל עבדות (עזרא ט' ח'):
פסוק ד:
כי. שריו. הוי"ו שב אל העם שהיו משלחים אפילו שריהם למצרים אולי יושיעו ירושלם מכף מלך אשור:
פסוק ה:
כל וגו'. אל"ף הובאיש נוסף, כל אדם הוביש אלה ההולכים, (פועל יוצא), כי הלכו אל עם לא יוכלו לעזרם:
פסוק ו:
משא בהמות נגב וגו'. דבקה, על היורדים מצרימה והנה הנביא אומר (על) בהמות נגב, והיא מצרים, כי היא בפאת דרום כנגד ארץ ישראל, ואמר כי בדרך שילכו אלה היורדים יפגעו בהמות קשות כדובים ונמרים, על כן לביא וליש מהם:
פסוק ו:
בארץ צרה. שלא יוכלו לברוח ואלה היורדים ישאו על כתף עירים ממונם, שיברחו בו אל מצרים כמו את החיל הזה (דברים ח' י"ח):
פסוק ו:
דבשת. כמו גבנון ואין רע לו, והנה הטעם שבהמות נגב ישחיתו מהם:
פסוק ז:
ומצרים. קראתי לזאת, ירושלם, שינצח מי שישב בה ולא ירד:
פסוק ח:
עתה בא. אליהם, כי הנביא היה משתומם משבת אתם:
פסוק ח:
ועל ספר חקה. כתו' חקה ברפי, ויש ספרי' שהה"א במפיק והנה הו' לשון ציווי, והשלם חוקקה או חוקקה או חקקנה בנו"ן:
פסוק ט:
כחשים. שם התואר על משקל אכרים (ירמיהו י"ד ד') ונקמץ הכ"ף בעבור אות הגרון:
פסוק ט:
שמוע. שם הפועל:
פסוק י:
לא תראו. לנו, לא תתנבאו:
פסוק י:
ונקראו רואים בעבור שנבואת' במראות אלהים:
פסוק י:
נכוחות. כמו דברים [צ"ל דבריך] ישרי' ונכוחים (שמואל ב' ט"ו ג') והוא שם התאר:
פסוק י:
דברי חלקות. שם, וכן חזו מהתלו':
פסוק יא:
סורו. אלה דברי העם לנביאים:
פסוק יא:
השביתו. ממנו זכר או שם השם:
פסוק יב:
בדבר הזה. בנבואה:
פסוק יב:
ותבטחו בעושק. ובממון:
פסוק יב:
ונלוז. שם התואר, וכן הו' ודבר נלוז, כמו כי תועבת יי נלוז (משלי ג' ל"ב) והוא הפך הישר:
פסוק יג:
לכן. טע' ותבטחו בממון שתתנו למלך אשור ולא יבוא, העון הזה, ישחתכם:
פסוק יג:
כפרץ [נפל נבעה]. כמגדל נופל או דבר נבעה, והוא מטעם נפוח מגזרת אבעבועות (שמות ט' ט') או יהיה נבעה תואר פרץ:
פסוק יג:
פתע גם פתאום קרובים. כטעם אדמת עפר:
פסוק יד:
ושברה וגו' נבל. כלי יוצר:
פסוק יד:
לא יחמול. לכתותו:
פסוק יד:
לחתות אש. כמו יחתה (משלי ו' כ"ז), גחלים אתה חותה על ראשו [שם כ"ה כ"ב], והוא מפעלי הכפל:
פסוק יד:
ולחשוף. מגזרת מחשוף הלבן (בראשית ל' ל"ז) חשף יי את זרוע קדשו (ישעיהו נ"ב י'):
פסוק יד:
מגבא. מגזרת וגבאיו (יחזקאל מ"ז י"א) תרגם בור בארמית, וטעם לחשוף לגלות, כי המים הם בסתר, וזה הטעם על היורדים מצרים:
פסוק טו:
בשובה. השקט. כמו שובה יי רבבות אלפי ישראל (במדבר י' ל"ו), הטעם כי תשועה תהיה לכם במקומכם ולא תרדו מצרים:
פסוק טז:
ותאמרו וגו'. אמר רבי יונה המדקדק כי ננוס מגזרת נס, כטעם נרכב שיש אחריו, ויש אומרים שהוא כמשמעו, אתם נסתם ורודפיכם יניסון אתכם:
פסוק טז:
על קל. שם התאר לסוס או [צ"ל כמו] כר לגמל:
פסוק יז:
אלף. סמוך אל אחד מהם והוא תאר לשר, והטעם כי שר שיש לו אלף אנשים ינוס מפני גערת אדם אחד:
פסוק יז:
תנוסו. כלכם:
פסוק יז:
כתורן. רמז שישארו מעט מהרבה, והנכון בעיני כי טעם כנס על הנותרים בירושלם שלא ירדו על מצרים:
פסוק יח:
ולכן יחכה יי. על דרך דיבור בני אדם:
פסוק יח:
לחננכם. מפעלי הכפל על משקל אין גחלת לחמם (ישעיהו מ"ז י"ד), מהבנין הקל, ממשקל לשכב את בת יעקב, ואם הם זרות בדקדוק:
פסוק יח:
ולכן הוא ירום לרחמכם כי השם יעשה לכם משפט מאשור:
פסוק יט:
כי עם. בכו לא תבכה וגו'. אלה דברי הנביא, כי השם יחנך:
פסוק יט:
ובא לקול הלמ"ד בעבור שזעקת אליו:
פסוק יט:
ענך. מלה זרה בדקדוק וכן כי פארך (ישעיהו נ"ה ה'):
פסוק כ:
ונתן. לחם צר ומים לחץ. שהיו ברעב כאשר פירשתי ושב לבנון לכרמל, ומים איננו סמו' וכן הוא ומים מי לחץ, כמו האהלה שרה אמו (בראשית כ"ד ס"ז):
פסוק כ:
ולא יכנף. ירחק שיהיה בכנף הארץ:
פסוק כ:
מוריך. בדרך הישרה והם חזקיהו ושריו:
פסוק כ:
והיו עיניך. כפול בטעם כמשפט:
פסוק כא:
ואזניך וגו'. הטעם כי בעיניך תראה מוריך לפניך, וכן מאחריך תשמע דברי הנביאים והמוכיחים, ויש אומרים כי זה דרך משל על מראה הלב ומשמעו:
פסוק כא:
כי תאמינו האל"ף תחת יו"ד ימין וכמוהו רבים, והטעם כי אם תאמינו או תשמאילו מהדרך ישרה תשמע באזניך מוריך בדרך הטובה:
פסוק כב:
וטמאתם. צפוי, שם:
פסוק כב:
אפודת. מכסה יקר על הצלם:
פסוק כב:
תזרם. כי הם אסורים בהנאה:
פסוק כב:
כמו דוה. אשה טומאה שלא יגע בה טהור:
פסוק כג:
ונתן. אשר תזרע. אחר מות מלך אשור:
פסוק כג:
כר. כמו ככר הירדן (בראשית י"ג י'), וכן (כי) בת עין (תהלים י"ח ז') חסר בי"ת, כל כך יהיה הזרע והצמח רב:
פסוק כד:
והאלפים. השוורים שיחרשו כהם וכן העיירים, כמו שגר אלפיך (דברים ז' י"ג):
פסוק כד:
בליל. כמו אם יגעה שור על בלילו (איוב ו' ה'):
פסוק כד:
חמיץ. גם חמץ שוים:
פסוק כד:
אשר זרה. אותו:
פסוק כד:
ברחת. מגזרת רוח והוא כלי ובמזרה:
פסוק כה:
והיה על כל הר גבוה. פלגים יבלי מים. כמו ועל יובל ישלח שרשיו (ירמיה י"ז ח'), והטעם רב המטר עד שיעמוד על ההרים:
פסוק כה:
ביום הרג רב וגו'. שימותו אנשים בנפל מגדלים, וזאת נחמה, כי אם ימותו עשרה יחיו רבבות, כי בעבור שיפול קיר על האלמנה לא יעצור השם הגשם שלא ישלחנו להחיות רבים, כי אין לגשם דעת שירד על מקום אחד ולא על מקום אחר עמו ביחד:
פסוק כו:
והיה וגו'. כל המפרשים אמרו כי זה הפסוק לעתיד, וטעם הפרשה על מלחמת גוג ומגוג, רק רבי משה הכהן אמר שהיא כולה דבקה. והנה אחריה אומר הוי היורדים מצרים וככה לפניה:
פסוק כו:
וטעם אור הלבנה. שהשם יחזק אור הלבנה והחמה אחרי הגשם הרב, וזה דבר פלא:
פסוק כו:
שבעתים. פי' כאשר פירש הנביא, כאור שבעת הימים, והטעם כאור שבעת הימים מחובר:
פסוק כו:
ביום חבוש יי. בזמן שירפ' השם מכת ישר' בימי גוג או בימי אשור:
פסוק כז:
הנה שם. טעם שם שישמע מעש' השם במחנה אשור:
פסוק כז:
וטעם ממרחק מהשמים, בעבור רדת המלאך:
פסוק כז:
וכבד משאה. כמו והמשאת החלה (שופטים כ' מ') כי שמות [רבות] הם לעשן:
פסוק כח:
ורוחו. הרוח היוצא מפיו, דרך משל על דבר המלאך:
פסוק כח:
להנפה. רובי המפרשים אומרים כי להנפה כמו להניף, ורבי משה הכהן אמר שהוא כמו רסן, והנה זה הרוח כרוח שקר שהתנבא עליו מיכיהו (מלכים א' כ"ב י"ט), וזהו הנכון, והטעם כי הרסן יושם על לחיי הסוס להוליכו לדרך הישר' וזה הרוח ישים רסן מתעה. וכמוהו בנפת שוא. והנה טעם להנפה כמו קשר:
פסוק כט:
השיר וגו'. הכ"ף לנכח יהודה:
פסוק כט:
כליל התקדש חג. ליל הפסח, על כן אמרו הקדמונים ז"ל כי בליל הפסח נכחד מחנה אשור:
פסוק כט:
לבא בהר יי. דבר עם כהולך:
פסוק ל:
והשמיע. הוד קולו, כאשר יפחד השומע מקול רעם:
פסוק ל:
ונחת. ירידה כמו ותנחת עלי דרך (תהלים ל"ח ג'):
פסוק ל:
יראה. לעולם:
פסוק ל:
בי"ת בזעף מושך אחר:
פסוק ל:
בנפץ מגזרת תנפצם [שם ב' ט']:
פסוק ל:
ואבן ברד. דרך משל:
פסוק לא:
בשבט יכה. כאילו בשבט יוכה, או כי בשבט יכנו השם:
פסוק לב:
והיה כל מעבר מטה מוסדה. פעול מהבנין הכבד הנוסף, כי הנה מטה על לשון נקבה, שמעו מטה ומי יעדה [מיכה ו' ט'], והטעם כל מקום שיעבור עליו זה השבט, (וכן המטה) אשר יניח יי עליו, לא יהיה לשם יגיעה, רק יכה, והמכה, הוא המלאך, שמח כמו בתופים ובכנורות:
פסוק לב:
ובמלחמות תנופה. תנופת יד לנגן:
פסוק לג:
כי. מאתמול. ואם הוא בשורק הוא כמו חולם, וטעם אתמול מלפנים:
פסוק לג:
תפתה. שם מקום מטונף סביב ירושלים, ושם ישליכו כל דומן ויעלה ממנו עשן, והטעם כי השם ערך למחנה אשור:
פסוק לג:
גם הוא למלך הוכן. הטעם כי נכחד כל נגיד ושר ויש אומר כי היא [צ"ל הוא] רמז למלך אשור:
פסוק לג:
מדורתה. מגזרת מדורה (יחזקאל כ"ד ט') מקום בעור האש:
פסוק לג:
נשמת יי. היוצאה מהרה וזה דרך משל על הגזרות הבאות במהרה: