פסוק א:מני, רוחי. הרוח הוא רוח הנבואה, ה' שלחני ורוחו (לקמן מח עז), ועל העצה שירדו למצרים שהוא נגד התורה שהיא החכמה העליונה אשר הוא האל בעצמו, אמר ולא מני, ועל המסכה שלא הוזהרו רק ע"י רוח הנביאים, אמר ולא רוחי :
פסוק א:ולנסך מסכה. הוא מענין ואני נסכתי מלכי :
פסוק ב:ההלכים לרדת. המקור הנכפל על פעל הלך, מורה שלרדת הוא התכלית, ר"ל להשתקע, כי זה נאסר :
פסוק ב:לעוז, לחסות. נבדלים, המחסה יהיה גם על ידי אמצעי, ע"י שיקרא שמו עליהם והמעוז בבלתי אמצעי, ותמצאם נרדפים (תהלות מו ב, סא ד', סב ט') :
פסוק ג:לבשת, לכלמה. בושה מעצמו וכלמה מאחרים (לקמן מא יא, מה ו', מז יז, נ' ז', נד ד', סא ז') :
פסוק ה:הועיל. כולל כל מיני תועלת
פסוק ה:בשת, חרפה. בארתי למעלה (א' כט) בושת מעצמו, כלמה וחרפה מאחרים, רק חרפה גדולה מן כלמה :
פסוק ו:משא. מענין נשיאה ולקיחה :
פסוק ו:בהמות. שרשו המה, והב' הוא ב' בכל"ם :
פסוק ו:ונגב. ארץ נגובה ומשא מוסב על מהם, משא מהם. והבדל צרה צוקה מבואר למעלה (ח' כב) :
פסוק ו:כתף עירים, דבשת גמלים. עיר הוא החמור הקטן קודם שיגדל, וממה שאומר עיר בן אתונות (זכריה א' ט') משמע ששם זה מושאל לפעמים גם לצעירי מינים אחרים כמו הגמל, עיר פרא אדם יולד (איוב יא ב'), ודבשת נקרא חטוטרת הגמל הנרקב מתמידת המשא ומושחים אותו בדבש :
פסוק ו:חיל, ואוצר. אוצר, נקרא רק החיל והרכוש שאוצרים אותו למשמרת (ירמיה ט"ו י"ג, י"ז ב') :
פסוק ז:הבל וריק. עיין לקמן (מט ד') :
פסוק ח:כתבה על לוח, על ספר חקה. החקיקה הוא בעט ברזל שישאר לנצח, וכזה מי יתן אפוא ויכתבון מילי (ומוסיף לאמר) מי יתן אפוא בספר ויחקו, בעט ברזל וכו' (איוב יט כג) :
פסוק י:ראים, חזים. פעל חזה, בא תמיד על ראיית הלב בעינים הפנימים, אם יצייר בנפשו תמונה דמיונית, או ציור שכלי, נאמר שחזה בעין הדמיון או השכל, ועקרו בא על ציור הבב"ת והבלתי גשמי בדרך מוגבל וגשמי ותמונה דמיונית, וע"כ בא על מחזה אלהים תמיד, כמ"ש ואנכי חזון הרביתי וביד הנביאים אדמה, מ"ש ביד הנביאים אדמה, מבאר מ"ש ואנכי חזון הרביתי, שהוא שהשיגו הנביאים דמיונות, ויהיה חזה משתתף עם שאול עשינו חוזה (למעלה כח), גבול בענינים הבלתי מוגבלים, ומצד זה יקרא הנביא הצופה במראות אלהים חוזה, והרואה בעיני בשר על עניני העם לישר מעשיהם בין אדם לחברו היה נקרא רואה, שמואל היה שופט ודן בין אדם לחברו, ונקרא רואה, וזה כונת הספור לפנים בישראל כה אמר האיש וכו' לכו עד הרואה, כי לנביא היום יקרא לפנים הרואה (ש"א ט'), ומובן במ"ש וחלקות הוא הפך התוכחה, מוכיח אדם אחרי חן ימצא ממחליק לשון (משלי כח כג)
פסוק י:ונכחת, נגד המקום ע"ל (נט יד) :
פסוק יא:דרך, ארח. מבואר למעלה (ב' ג') :
פסוק יא:והטו. יוצא, ופירוש קדוש ישראל (למעלה א' ד') :
פסוק יב:ונלוז. הפך הישרה לפני המקום (משלי ג' ל"ד, י"ד ב') :
פסוק יב:ותבטחו, ותשענו. הבטחון בלב והשעינה בפועל (לקמן לא א', נ' י') :
פסוק יג:נפל. תואר וחסר המתואר יסוד נופל :
פסוק יג:נבעה. מתגלה ונראה :
פסוק יג:פתאם לפתע. מבואר למעלה (כט ה') :
פסוק יד:כתות. מקור לכתות :
פסוק יד:ולחתות. כמו היחתה איש אש בחיקו, ומזה שם מחתות :
פסוק יד:וגבא. ע"ל (לג ד') :
פסוק טו:שובה ונחת, השקט ובטח. שובה ונחת, מציינים מנוחת הגוף שובה, מציין ההעתק מן התנועה אל המנוחה, שובה ה' רבבות אלפי ישראל. ונחת, המנוחה עצמה. והשקט ובטח יציינו שניהם מנוחת הנפש והרוח. השקט, מן הזעף הפנימי. והבטחון, חוזק הלב על העתיד, ההשקט ענין שוללי והבטחון ענין חיובי, ודברתי מהבדלים אלה בכ"מ בפירושי :
פסוק טז:על קל. על סוס קל, כי הנס לוקח חפציו עמו ואין סוסו קל לא כן הרודף סוסו קל ממשא :
פסוק יז:עד אם נותרתם. כמו עד אם דברתי דברי, במקום עד אשר, וההבדל בין תורן ונס ע"ל (לג כג), ובין הר וגבעה למעלה (ב' ב') :
פסוק יח:יחכה. המתנה (למעלה ח' יז) :
פסוק יח:לחננכם, לרחמכם. עיין הבדלם (למעלה כט יא) :
פסוק יט:כשמעתו. כ"ף הדמיון :
פסוק יט:וענך. קול שלך העונה שהוא קול הד שלך :
פסוק כ:יכנף. יעופף בכנפו :
פסוק כ:ומוריך. הראשון מלשון יורה ומלקוש, והשני מורה ומלמד, וכן שכל במלת זרים (למעלה א' ז') :
פסוק כב:תזרם. מלשון זר ונכרי :
פסוק כב:צא. צואה, וכן במסורה לית לשון טינוף :
פסוק כג:דשן ושמן. שמן מציין שמנונית דוקא ודשן. מציין כח הלחות השרשי המעמיד החי או הצומח על בריאותו. האיש השמן עטיניו מלאו חלב, והאיש הדשן עצמותיו מלאו עלומיו, ובא על הדשן מדברים הנשרפים שנפרדו כל חלקי הדשן המורכב ונשאר רק יסוד העפר, ע"ד שרש סקל שמשמשים דבר והפוכו :
פסוק כד:האלפים. שור המלומד לחרוש נקרא אלף, לשון למוד
פסוק כד:והעיר, הוא הצעיר (ע"ל ו') :
פסוק כד:ובליל. הוא המספוא הבלול בתבואה :
פסוק כד:וחמיץ. נקי, וחברו חמוץ בגדים (ם"ג), ואולי אשרו חמוץ פירושו הנקי בדינו, מעול וחומץ מעול ורוצה להתנקות, כי יתחמץ לבבי, כי יטהר ממחשבותיו :
פסוק כה:הר גבה, גבעה נשאה. ע"ל (ב' יד) :
פסוק כה:פלגים יבלי מים. היובל מקום המקורו', והפלגים מתפלגים משם, ויש פלגים ממי מטר, ופלגים יבלי מים הם פלגים מן המים הנובעים,
פסוק כה:וביום הרג, כמו ביום הכותי כל בכור, בעת :
פסוק כו:שבעתים. כמה פעמים, ונמצא ישלם שבעתים, כי שבעתים יוקם קין :
פסוק כו:שבר. בעצם ונחבש במטלית לחברו :
פסוק כו:ומחץ. המכה בבשר, ונרפא :
פסוק כז:משאה. עשן, ומשאת עשן, והמשאת החלה לעלות :
פסוק כח:להנפה בנפת. מענין שלשת הנפת, יפה נוף והנפה, הפעיל להוניפם בנוף ואקלים שוא.
פסוק כח:וגוים, הם אלה שהביא להושיב שם
פסוק כח:ועמים, הם חיל סנחריב כנ"ל (א' ד') :
פסוק כט:כליל. הכ"ף הוא כ"ף הזמן, וענינו בליל :
פסוק ל:ונחת. ענין הנחה, ומצייר כי השמים התקשרו בעבים שחורים מריקים ברקים ולפידים, ובתוכם אבני אלגביש מנופצים ואבני ברד וזרם שוטף, וזה נגד מ"ש למעלה (כח כא), כי כעמק כגבעון ירגז, וזה קרא נחת זרועו, שהניח היד מלמעלה למטה, משמים ארץ, ואח"ז מציין הרעש שאמר עליו (שם) כהר פרצים יקום ה' במ"ש ובמלחמות תנופה נלחם בם, התנופה הוא ההולכה וההובאה הנה והנה, וזה ציור הרעש :
פסוק לב:ומטה. הוא כמו למטה יהודה :
פסוק לב:ומוסדה. מענין חוזק, לפי שאמר (למעלה כח) מוסד מוסד ר"ל מעברות ומקומות של השבט החזק :
פסוק לב:יניח ה'. חסר השם הצדדי, גבורתו, או רוחו, עליו, וי"ו ובמלחמות הוא וי"ו המסובב, וכן וי"ו והשמיע ה' את הוד קולו (ל'), כמו כראותכם את ארון וכו' ואתם תסעו ממקומכם (יהושע ג' ג') :