א ה֣וֹי בָּנִ֤ים סֽוֹרְרִים֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה לַעֲשׂ֤וֹת עֵצָה֙ וְלֹ֣א מִנִּ֔י וְלִנְסֹ֥ךְ מַסֵּכָ֖ה וְלֹ֣א רוּחִ֑י לְמַ֛עַן סְפ֥וֹת חַטָּ֖את עַל־חַטָּֽאת׃ ב הַהֹלְכִים֙ לָרֶ֣דֶת מִצְרַ֔יִם וּפִ֖י לֹ֣א שָׁאָ֑לוּ לָעוֹז֙ בְּמָע֣וֹז פַּרְעֹ֔ה וְלַחְס֖וֹת בְּצֵ֥ל מִצְרָֽיִם׃ ג וְהָיָ֥ה לָכֶ֛ם מָע֥וֹז פַּרְעֹ֖ה לְבֹ֑שֶׁת וְהֶחָס֥וּת בְּצֵל־מִצְרַ֖יִם לִכְלִמָּֽה׃ ד כִּֽי־הָי֥וּ בְצֹ֖עַן שָׂרָ֑יו וּמַלְאָכָ֖יו חָנֵ֥ס יַגִּֽיעוּ׃ ה כֹּ֣ל הבאיש (הֹבִ֔ישׁ) עַל־עַ֖ם לֹא־יוֹעִ֣ילוּ לָ֑מוֹ לֹ֤א לְעֵ֙זֶר֙ וְלֹ֣א לְהוֹעִ֔יל כִּ֥י לְבֹ֖שֶׁת וְגַם־לְחֶרְפָּֽה׃ ו מַשָּׂ֖א בַּהֲמ֣וֹת נֶ֑גֶב בְּאֶרֶץ֩ צָרָ֨ה וְצוּקָ֜ה לָבִ֧יא וָלַ֣יִשׁ מֵהֶ֗ם אֶפְעֶה֙ וְשָׂרָ֣ף מְעוֹפֵ֔ף יִשְׂאוּ֩ עַל־כֶּ֨תֶף עֲיָרִ֜ים חֵֽילֵהֶ֗ם וְעַל־דַּבֶּ֤שֶׁת גְּמַלִּים֙ אֽוֹצְרֹתָ֔ם עַל־עַ֖ם לֹ֥א יוֹעִֽילוּ׃ ז וּמִצְרַ֕יִם הֶ֥בֶל וָרִ֖יק יַעְזֹ֑רוּ לָכֵן֙ קָרָ֣אתִי לָזֹ֔את רַ֥הַב הֵ֖ם שָֽׁבֶת׃ ח עַתָּ֗ה בּ֣וֹא כָתְבָ֥הּ עַל־ל֛וּחַ אִתָּ֖ם וְעַל־סֵ֣פֶר חֻקָּ֑הּ וּתְהִי֙ לְי֣וֹם אַחֲר֔וֹן לָעַ֖ד עַד־עוֹלָֽם׃ ט כִּ֣י עַ֤ם מְרִי֙ ה֔וּא בָּנִ֖ים כֶּחָשִׁ֑ים בָּנִ֕ים לֹֽא־אָב֥וּ שְׁמ֖וֹעַ תּוֹרַ֥ת יְהוָֽה׃ י אֲשֶׁ֨ר אָמְר֤וּ לָֽרֹאִים֙ לֹ֣א תִרְא֔וּ וְלַ֣חֹזִ֔ים לֹ֥א תֶחֱזוּ־לָ֖נוּ נְכֹח֑וֹת דַּבְּרוּ־לָ֣נוּ חֲלָק֔וֹת חֲז֖וּ מַהֲתַלּֽוֹת׃ יא ס֚וּרוּ מִנֵּי־דֶ֔רֶךְ הַטּ֖וּ מִנֵּי־אֹ֑רַח הַשְׁבִּ֥יתוּ מִפָּנֵ֖ינוּ אֶת־קְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵֽל׃ יב לָכֵ֗ן כֹּ֤ה אָמַר֙ קְד֣וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֔ל יַ֥עַן מָֽאָסְכֶ֖ם בַּדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה וַֽתִּבְטְחוּ֙ בְּעֹ֣שֶׁק וְנָל֔וֹז וַתִּֽשָּׁעֲנ֖וּ עָלָֽיו׃ יג לָכֵ֗ן יִֽהְיֶ֤ה לָכֶם֙ הֶעָוֺ֣ן הַזֶּ֔ה כְּפֶ֣רֶץ נֹפֵ֔ל נִבְעֶ֖ה בְּחוֹמָ֣ה נִשְׂגָּבָ֑ה אֲשֶׁר־פִּתְאֹ֥ם לְפֶ֖תַע יָב֥וֹא שִׁבְרָֽהּ׃ יד וּ֠שְׁבָרָהּ כְּשֵׁ֨בֶר נֵ֧בֶל יוֹצְרִ֛ים כָּת֖וּת לֹ֣א יַחְמֹ֑ל וְלֹֽא־יִמָּצֵ֤א בִמְכִתָּתוֹ֙ חֶ֔רֶשׂ לַחְתּ֥וֹת אֵשׁ֙ מִיָּק֔וּד וְלַחְשֹׂ֥ף מַ֖יִם מִגֶּֽבֶא׃ טו כִּ֣י כֹֽה־אָמַר֩ אֲדֹנָ֨י יְהוִ֜ה קְד֣וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֗ל בְּשׁוּבָ֤ה וָנַ֙חַת֙ תִּוָּ֣שֵׁע֔וּן בְּהַשְׁקֵט֙ וּבְבִטְחָ֔ה תִּהְיֶ֖ה גְּבֽוּרַתְכֶ֑ם וְלֹ֖א אֲבִיתֶֽם׃ טז וַתֹּ֨אמְר֥וּ לֹא־כִ֛י עַל־ס֥וּס נָנ֖וּס עַל־כֵּ֣ן תְּנוּס֑וּן וְעַל־קַ֣ל נִרְכָּ֔ב עַל־כֵּ֖ן יִקַּ֥לּוּ רֹדְפֵיכֶֽם׃ יז אֶ֣לֶף אֶחָ֗ד מִפְּנֵי֙ גַּעֲרַ֣ת אֶחָ֔ד מִפְּנֵ֛י גַּעֲרַ֥ת חֲמִשָּׁ֖ה תָּנֻ֑סוּ עַ֣ד אִם־נוֹתַרְתֶּ֗ם כַּתֹּ֙רֶן֙ עַל־רֹ֣אשׁ הָהָ֔ר וְכַנֵּ֖ס עַל־הַגִּבְעָֽה׃ יח וְלָכֵ֞ן יְחַכֶּ֤ה יְהוָה֙ לַֽחֲנַנְכֶ֔ם וְלָכֵ֥ן יָר֖וּם לְרַֽחֶמְכֶ֑ם כִּֽי־אֱלֹהֵ֤י מִשְׁפָּט֙ יְהוָ֔ה אַשְׁרֵ֖י כָּל־ח֥וֹכֵי לֽוֹ׃ יט כִּי־עַ֛ם בְּצִיּ֥וֹן יֵשֵׁ֖ב בִּירֽוּשָׁלִָ֑ם בָּכ֣וֹ לֹֽא־תִבְכֶּ֗ה חָנ֤וֹן יָחְנְךָ֙ לְק֣וֹל זַעֲקֶ֔ךָ כְּשָׁמְעָת֖וֹ עָנָֽךְ׃ כ וְנָתַ֨ן לָכֶ֧ם אֲדֹנָ֛י לֶ֥חֶם צָ֖ר וּמַ֣יִם לָ֑חַץ וְלֹֽא־יִכָּנֵ֥ף עוֹד֙ מוֹרֶ֔יךָ וְהָי֥וּ עֵינֶ֖יךָ רֹא֥וֹת אֶת־מוֹרֶֽיךָ׃ כא וְאָזְנֶ֙יךָ֙ תִּשְׁמַ֣עְנָה דָבָ֔ר מֵֽאַחֲרֶ֖יךָ לֵאמֹ֑ר זֶ֤ה הַדֶּ֙רֶךְ֙ לְכ֣וּ ב֔וֹ כִּ֥י תַאֲמִ֖ינוּ וְכִ֥י תַשְׂמְאִֽילוּ׃ כב וְטִמֵּאתֶ֗ם אֶת־צִפּוּי֙ פְּסִילֵ֣י כַסְפֶּ֔ךָ וְאֶת־אֲפֻדַּ֖ת מַסֵּכַ֣ת זְהָבֶ֑ךָ תִּזְרֵם֙ כְּמ֣וֹ דָוָ֔ה צֵ֖א תֹּ֥אמַר לֽוֹ׃ כג וְנָתַן֩ מְטַ֨ר זַרְעֲךָ֜ אֲשֶׁר־תִּזְרַ֣ע אֶת־הָאֲדָמָ֗ה וְלֶ֙חֶם֙ תְּבוּאַ֣ת הָֽאֲדָמָ֔ה וְהָיָ֥ה דָשֵׁ֖ן וְשָׁמֵ֑ן יִרְעֶ֥ה מִקְנֶ֛יךָ בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא כַּ֥ר נִרְחָֽב׃ כד וְהָאֲלָפִ֣ים וְהָעֲיָרִ֗ים עֹֽבְדֵי֙ הָֽאֲדָמָ֔ה בְּלִ֥יל חָמִ֖יץ יֹאכֵ֑לוּ אֲשֶׁר־זֹרֶ֥ה בָרַ֖חַת וּבַמִּזְרֶֽה׃ כה וְהָיָ֣ה ׀ עַל־כָּל־הַ֣ר גָּבֹ֗הַ וְעַל֙ כָּל־גִּבְעָ֣ה נִשָּׂאָ֔ה פְּלָגִ֖ים יִבְלֵי־מָ֑יִם בְּיוֹם֙ הֶ֣רֶג רָ֔ב בִּנְפֹ֖ל מִגְדָּלִֽים׃ כו וְהָיָ֤ה אֽוֹר־הַלְּבָנָה֙ כְּא֣וֹר הַֽחַמָּ֔ה וְא֤וֹר הַֽחַמָּה֙ יִהְיֶ֣ה שִׁבְעָתַ֔יִם כְּא֖וֹר שִׁבְעַ֣ת הַיָּמִ֑ים בְּי֗וֹם חֲבֹ֤שׁ יְהוָה֙ אֶת־שֶׁ֣בֶר עַמּ֔וֹ וּמַ֥חַץ מַכָּת֖וֹ יִרְפָּֽא׃ כז הִנֵּ֤ה שֵׁם־יְהוָה֙ בָּ֣א מִמֶּרְחָ֔ק בֹּעֵ֣ר אַפּ֔וֹ וְכֹ֖בֶד מַשָּׂאָ֑ה שְׂפָתָיו֙ מָ֣לְאוּ זַ֔עַם וּלְשׁוֹנ֖וֹ כְּאֵ֥שׁ אֹכָֽלֶת׃ כח וְרוּח֞וֹ כְּנַ֤חַל שׁוֹטֵף֙ עַד־צַוָּ֣אר יֶֽחֱצֶ֔ה לַהֲנָפָ֥ה גוֹיִ֖ם בְּנָ֣פַת שָׁ֑וְא וְרֶ֣סֶן מַתְעֶ֔ה עַ֖ל לְחָיֵ֥י עַמִּֽים׃ כט הַשִּׁיר֙ יִֽהְיֶ֣ה לָכֶ֔ם כְּלֵ֖יל הִתְקַדֶּשׁ־חָ֑ג וְשִׂמְחַ֣ת לֵבָ֗ב כַּֽהוֹלֵךְ֙ בֶּֽחָלִ֔יל לָב֥וֹא בְהַר־יְהוָ֖ה אֶל־צ֥וּר יִשְׂרָאֵֽל׃ ל וְהִשְׁמִ֨יעַ יְהוָ֜ה אֶת־ה֣וֹד קוֹל֗וֹ וְנַ֤חַת זְרוֹעוֹ֙ יַרְאֶ֔ה בְּזַ֣עַף אַ֔ף וְלַ֖הַב אֵ֣שׁ אוֹכֵלָ֑ה נֶ֥פֶץ וָזֶ֖רֶם וְאֶ֥בֶן בָּרָֽד׃ לא כִּֽי־מִקּ֥וֹל יְהוָ֖ה יֵחַ֣ת אַשּׁ֑וּר בַּשֵּׁ֖בֶט יַכֶּֽה׃ לב וְהָיָ֗ה כֹּ֤ל מַֽעֲבַר֙ מַטֵּ֣ה מֽוּסָדָ֔ה אֲשֶׁ֨ר יָנִ֤יחַ יְהוָה֙ עָלָ֔יו בְּתֻפִּ֖ים וּבְכִנֹּר֑וֹת וּבְמִלְחֲמ֥וֹת תְּנוּפָ֖ה נִלְחַם־בה (בָּֽם׃) לג כִּֽי־עָר֤וּךְ מֵֽאֶתְמוּל֙ תָּפְתֶּ֔ה גַּם־הוא (הִ֛יא) לַמֶּ֥לֶךְ הוּכָ֖ן הֶעְמִ֣יק הִרְחִ֑ב מְדֻרָתָ֗הּ אֵ֤שׁ וְעֵצִים֙ הַרְבֵּ֔ה נִשְׁמַ֤ת יְהוָה֙ כְּנַ֣חַל גָּפְרִ֔ית בֹּעֲרָ֖ה בָּֽהּ׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

ביאור שטיינזלץ

עדין שטיינזלץ

פסוק א:
הוֹי, בָּנִים סוֹרְרִים, נְאֻם ה', הרוצים לַעֲשׂוֹת עֵצָה וְלֹא מִנִּי, ממני וְלִנְסֹךְ מַסֵּכָה וְלֹא לרוּחִי. נראה שמסכה זו אינה עבודה זרה מובהקת אלא עיצוב תוכניות וקביעת תבניות ביד בני אדם שלא ברצון ה', לְמַעַן סְפוֹת, להוסיף חַטָּאת עַל חַטָּאת.
פסוק ב:
הנביא מפרש כלפי מה הדברים אמורים: הַהֹלְכִים לָרֶדֶת מִצְרַיִם לדיונים מדיניים, ואת פִי לֹא שָׁאָלוּ, כדי לָעוֹז בְּמָעוֹז, לשאוב ביטחון מכוחו של פַּרְעֹה וְלַחְסוֹת בְּצֵל מִצְרָיִם. המבטח הזה יכזיב ויבייש:
פסוק ג:
וְהָיָה לָכֶם מָעוֹז פַּרְעֹה לְבֹשֶׁת, לבושה, וְהֶחָסוּת בְּצֵל מִצְרַיִם לִכְלִמָּה.
פסוק ד:
כִּי הָיוּ בְצֹעַן, עיר הבירה של מצרים שָׂרָיו של מלך יהודה, וּמַלְאָכָיו, שליחי יהודה לחָנֵס עיר עתיקה מרכזית במצרים, יַגִּיעוּ.
פסוק ה:
כֹּל, כל מעשיהם של בני יהודה הֹבִאישׁ, מביישים ומבזים וכן מבאישים ומצחינים, בהישענם עַל עַם שלֹא יוֹעִילוּ לָמוֹ, להם, לֹא לְעֵזֶר וְלֹא לְהוֹעִיל, כִּי לְבֹשֶׁת וְגַם לְחֶרְפָּה. אין כל ממש בתמיכה המצרית. הנביא ממחיש את הפנייה למצרים בדמות מסע לערי מצרים הכרוך בסיכונים.
פסוק ו:
מַשָּׂא בַּהֲמוֹת בהמות טעונות משא צועדות לכיוון נֶגֶב, דרומה, בְּאֶרֶץ צָרָה וְצוּקָה, שבה לָבִיא וָלַיִשׁ, אריה מֵהֶם, מהמהם, משמיע קול, וכן אֶפְעֶה וְשָׂרָף, נחש מְעוֹפֵף. יִשְׂאוּ עַל כֶּתֶף עֲיָרִים, חמורים צעירים את חֵילֵהֶם, רכושם, וְעַל דַּבֶּשֶׁת גְּמַלִּים הם מעמיסים את אוֹצְרֹתָם, לסחור בהם עם המצרים, להביאם כמנחה, או על מנת לרדת לגור שם, עַל, אל עַם לֹא יוֹעִילוּ.
פסוק ז:
וּמִצְרַיִם הֶבֶל וָרִיק יַעְזֹרוּ. לָכֵן קָרָאתִי לָזֹאת: רַהַב, התרברבות הֵם — המצרים. שָׁבֶת, חדלו מהם, מאחר שאין בהם תועלת ותוחלת.
פסוק ח:
ה' ממשיך להוכיח את הבנים הסוררים: עַתָּה בּוֹא, הנביא, כָתְבָהּ את נבואתך עַל לוּחַ שיהיה אִתָּם, וְעַל סֵפֶר חֻקָּהּ, חקוֹק אותה, וּתְהִי לְיוֹם אַחֲרוֹן לָעַד עַד עוֹלָם.
פסוק ט:
כִּי עַם מְרִי, מורד הוּא, בָּנִים כֶּחָשִׁים, מכחישים, בָּנִים לֹא אָבוּ, רצו לשְׁמוֹעַ תּוֹרַת ה'.
פסוק י:
אֲשֶׁר אָמְרוּ לָרֹאִים, לכל מי שרואה, ובפרט לנביאים: "לֹא תִרְאוּ", וְלַחֹזִים: "לֹא תֶחֱזוּ לָנוּ נְכֹחוֹת, דברי תוכחת אמת. אם אתם רוצים לדבר ולהתנבא — דַּבְּרוּ לָנוּ חֲלָקוֹת, נבאו נבואות פופולריות, ולא דברים שלא יתקבלו בציבור. חֲזוּ מַהֲתַלּוֹת. חזיונותיכם על העתיד יהיו רק משמחים ומשעשעים.
פסוק יא:
סוּרוּ מִנֵּי, מן הדֶרֶךְ. הַטּוּ, פנו מִנֵּי אֹרַח, דרך. הַשְׁבִּיתוּ מִפָּנֵינוּ אֶת קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל. אל תדברו בשם ה'. הניחו לנו לנהל את ענייננו".
פסוק יב:
לָכֵן כֹּה אָמַר קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל: יַעַן מָאָסְכֶם, כיוון שאתם מואסים בַּדָּבָר הַזֶּה — בדברי, וַתִּבְטְחוּ בְּעֹשֶׁק וְנָלוֹז, עקום, וַתִּשָּׁעֲנוּ עָלָיו,
פסוק יג:
לָכֵן יִהְיֶה לָכֶם הֶעָוֹן הַזֶּה כְּפֶרֶץ, סדק נֹפֵל שנִבְעֶה, נחשף בְּחוֹמָה נִשְׂגָּבָה, גבוהה. הסדק הולך ומתרחב, וכשמגיעה הזדמנות, פִּתְאֹם לְפֶתַע יָבוֹא שִׁבְרָהּ, ייפרץ הסדק והחומה תיהרס. כגובה החומה — כך גודל נזק נפילתה.
פסוק יד:
וּשְׁבָרָהּ כְּשֵׁבֶר נֵבֶל יוֹצְרִים, כלי חרס המשמש בעיקר ליין, כָּתוּת, מנופץ — לֹא יַחְמֹל השובר, וְלֹא יִמָּצֵא בִמְכִתָּתוֹ, בין שבריו חֶרֶשׂ, חרס לַחְתּוֹת אֵשׁ, גחלת מִיָּקוּד, ממוקֵד, ממקום הבְּערה, וְלַחְשֹׂף, לדלות מַיִם מִגֶּבֶא, מגומה קטנה. השברים יהיו כה זעירים שלא יהיו ראויים לשימוש כלשהו.
פסוק טו:
כִּי כֹה אָמַר ה' אֳלֹהִים קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל: בְּשׁוּבָה וָנַחַת תִּוָּשֵׁעוּן. ישועתכם תהיה במתינות. בְּהַשְׁקֵט וּבְבִטְחָה תִּהְיֶה גְּבוּרַתְכֶם, וְאילו אתם לֹא אֲבִיתֶם שכך יהיה.
פסוק טז:
וַתֹּאמְרוּ: "לֹא כִי, אלא עַל סוּס נָנוּס, נתרומם". עַל כֵּן תְּנוּסוּן. זהו משחק מצלולי בעיצורים נ' ו-ס' — לא תתנוססו על סוס, אלא תנוסו. וכאמרכם: עַל סוס או גמל קַל נִרְכָּב. עַל כֵּן לא אתם תהיו קלים, אלא יִקַּלּוּ רֹדְפֵיכֶם.
פסוק יז:
אֶלֶף אֶחָד מאנשיכם ינוסו מִפְּנֵי גַּעֲרַת אֶחָד, מִפְּנֵי גַּעֲרַת חֲמִשָּׁה תָּנֻסוּ, עַד אִם נוֹתַרְתֶּם לבסוף כַּתֹּרֶן הנשאר לבדו עַל רֹאשׁ הָהָר, וְכַנֵּס, כדגל או מוט בולט עַל הַגִּבְעָה.
פסוק יח:
ומכיוון שאינכם מעוניינים בישועת ה', לָכֵן יְחַכֶּה ה' ולא ימהר לַחֲנַנְכֶם, לחון אתכם, וְלָכֵן יָרוּם, יתרחק מלְרַחֶמְכֶם, כִּי אֱלֹהֵי מִשְׁפָּט ה'. אַשְׁרֵי כָּל חוֹכֵי, המחכים לוֹ.
פסוק יט:
עתה עובר הנביא לנחם את יושבי ירושלים. כִּי עַם בְּצִיּוֹן יֵשֵׁב, בִּירוּשָׁלִָם, ושם בָּכוֹ לֹא תִבְכֶּה, כי חָנוֹן יָחְנְךָ ה' לְקוֹל זַעֲקֶךָ, כְּשָׁמְעָתוֹ, כפי שהוא שומע זעקתך עָנָךְ, הוא יענה לך. אולם הישועה לא תגיע מיד באופן מלא, אלא תופיע תחילה בצמצום ובהדרגה:
פסוק כ:
וְנָתַן לָכֶם אֲדֹנָי לֶחֶם צָר וּמַיִם לָחַץ, וְלמרות זאת לֹא יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ, מורה הצדק שלכם לא ייסתר עוד, בין אם זהו המשיח, בין אם ה' עצמו, וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ. הוא יתגלה לעיני כול.
פסוק כא:
ובאותו זמן — אָזְנֶיךָ תִּשְׁמַעְנָה דָבָר מֵאַחֲרֶיךָ. האוזניים יהיו כרויות, וההנחיה תימצא לֵאמֹר: זֶה הַדֶּרֶךְ, לְכוּ בוֹ, כִּי בין אם תַאֲמִינוּ, תפנו ימינה, וְכִי, ובין אם תַשְׂמְאִילוּ, תפנו שמאלה. לא הכול יתגלה בבת אחת, שכן מתחילה לא תראו דבר, וההדרכה תבוא מאחוריכם. ובכל זאת תקבלו הוראה מפורשת על דרך הישר.
פסוק כב:
וְטִמֵּאתֶם אֶת, תמאסו בצִפּוּי פְּסִילֵי כַסְפֶּךָ וְאֶת אֲפֻדַּת, קישוט מַסֵּכַת זְהָבֶךָ, האלילים ואביזריהם. תִּזְרֵם, תפזרם כְּמוֹ דָוָה, כמו חולה וכאובה וגם: טמאה. תדחו מעליכם את העבודה הזרה כפי שדוחים לכלוך וזוהמה — "צֵא", תֹּאמַר לוֹ — לפסל.
פסוק כג:
או אז — וְנָתַן ה' מְטַר זַרְעֲךָ אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת הָאֲדָמָה, וְכן את לֶחֶם תְּבוּאַת הָאֲדָמָה, וְהָיָה הלחם דָשֵׁן וְשָׁמֵן. יִרְעֶה מִקְנֶיךָ בַּיּוֹם הַהוּא כַּר נִרְחָב, במישור רחב ידיים.
פסוק כד:
וְהָאֲלָפִים, השוורים וְהָעֲיָרִים, החמורים הצעירים עֹבְדֵי הָאֲדָמָה — בְּלִיל חָמִיץ יֹאכֵלוּ. תערובת מספוא מובחרת המכילה דגן וקטניות. אֲשֶׁר זֹרֶה, שבורר ממוץ בָרַחַת וּבַמִּזְרֶה, כלי זרייה.
פסוק כה:
וְהָיָה עַל כָּל הַר גָּבֹהַּ וְעַל כָּל גִּבְעָה נִשָּׂאָה פְּלָגִים יִבְלֵי, נחלי מָיִם, כך יהיה בְּיוֹם הֶרֶג רָב, בִּנְפֹל מִגְדָּלִים. המגדלים, המחסה המדומה של ישראל, יתמוטטו. החומות ייהרסו, ורבים ייהרגו. עם זאת, ייפתחו מעיינות ומים ישפעו בכל מקום. מתוך חורבנו של העולם הישן יצמח עולם חדש וגאול.
פסוק כו:
ובאותה תקופה — וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה, וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם פי שבע מכפי שהוא כעת – כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים. האור הכביר שהיה בעולם בראשיתו, עוד קודם שנבראו המאורות. אור זה, הנעלה מאור השמש, יזרח ביום הגאולה – בְּיוֹם חֲבֹשׁ ה' אֶת שֶׁבֶר עַמּוֹ, וּמַחַץ, פגיעת מַכָּתוֹ יִרְפָּא.
פסוק כז:
הנביא ממשיך בדימוי הכפול של ההתגלות העתידית: הִנֵּה שֵׁם ה' בָּא להתגלות מִמֶּרְחָק, בֹּעֵר אַפּוֹ, כעסו וְכֹבֶד מַשָּׂאָה, משא כבד מחמת העברות. שְׂפָתָיו מָלְאוּ זַעַם, וּלְשׁוֹנוֹ כְּאֵשׁ אֹכָלֶת.
פסוק כח:
וְרוּחוֹ תהיה כְּנַחַל שׁוֹטֵף שעַד צַוָּאר יֶחֱצֶה, לַהֲנָפָה, להניף גוֹיִם בְּנָפַת שָׁוְא, נפה מדומה. לא יצטרכו לדבר ממשי ומוחשי להניפם, וְרֶסֶן, בלם מַתְעֶה, למרות שאינו אמתי, יונח עַל לְחָיֵי עַמִּים, ויהא די בו שלא יעזו למרוד.
פסוק כט:
הַשִּׁיר יִהְיֶה לָכֶם — לישראל כְּלֵיל הִתְקַדֶּשׁ חָג, כשירי ליל הפסח, שבו מתכנסים כל ישראל סביב הקרבן בשירה והלל. וְשִׂמְחַת לֵבָב תהיה בעולם בכלל כַּהוֹלֵךְ בֶּחָלִיל, כמו בתהלוכה חגיגית שבראשה צועד המנגן בחליל לאות שמחה. לָבוֹא בְהַר ה' אֶל צוּר יִשְׂרָאֵל. בצד התחושה המרנינה יתגלה גם זעם ה':
פסוק ל:
וְהִשְׁמִיעַ ה' אֶת הוֹד קוֹלוֹ וְנַחַת זְרוֹעוֹ יַרְאֶה בְּזַעַף אַף, בכעס וְלַהַב, להבת אֵשׁ אוֹכֵלָה, נֶפֶץ, קולות התפוצצות וָזֶרֶם, גשם עז וְאֶבֶן בָּרָד.
פסוק לא:
כִּי מִקּוֹל ה' יֵחַת, יישבר אַשּׁוּר, בַּשֵּׁבֶט יַכֶּה אותם ה'.
פסוק לב:
וְהָיָה כֹּל מקום מַעֲבַר מַטֵּה, שוט ההכאה מוּסָדָה, בכל מקום מבוסס ויציב אֲשֶׁר יָנִיחַ ה' עָלָיו את ידו — בְּתֻפִּים וּבְכִנֹּרוֹת וּבְמִלְחֲמוֹת תְּנוּפָה נִלְחַם בָּם. התגלות ה' תלֻווה מצד אחד בשיר ונגן, ומצד אחר — בסערה וזעם.
פסוק לג:
כִּי עָרוּךְ מֵאֶתְמוּל, משכבר הימים תָּפְתֶּה, התופת. גַּם הִיא לַמֶּלֶךְ הוּכָן. הגיהינום הוכנה לכול, אפילו למלך. הֶעְמִיק הִרְחִב מְדֻרָתָהּ, אֵשׁ וְעֵצִים הַרְבֵּה, נִשְׁמַת ה' ורוחו כְּנַחַל גָּפְרִית בֹּעֲרָה בָּהּ. כפל פנים להתגלות עתידית זו של ה': מצד אחד, כל הניסיונות להשיג כוח ועצמה ייכשלו; ומצד אחר, ה' יושיע את עמו לפי דרכו ויבנה עולם חדש. הגאולה תופיע במגוון גילויים — הרס ופריחה, מחץ וריפוי, קולות שיר ורינה וקולות מלחמה ונפץ.