הנביא ישעיהו מבקר את המנהיגות של ממלכת יהודה
כִּי֩ הִנֵּ֨ה הָאָד֜וֹן יְהוָ֣ה צְבָא֗וֹת מֵסִ֤יר מִירוּשָׁלִַ֙ם֙ וּמִ֣יהוּדָ֔ה מַשְׁעֵ֖ן וּמַשְׁעֵנָ֑ה כֹּ֚ל מִשְׁעַן־ לֶ֔חֶם וְכֹ֖ל מִשְׁעַן־ מָֽיִם׃
גִּבּ֖וֹר וְאִ֣ישׁ מִלְחָמָ֑ה שׁוֹפֵ֥ט וְנָבִ֖יא וְקֹסֵ֥ם וְזָקֵֽן׃
שַׂר־ חֲמִשִּׁ֖ים וּנְשׂ֣וּא פָנִ֑ים וְיוֹעֵ֛ץ וַחֲכַ֥ם חֲרָשִׁ֖ים וּנְב֥וֹן לָֽחַשׁ׃
וְנָתַתִּ֥י נְעָרִ֖ים שָׂרֵיהֶ֑ם וְתַעֲלוּלִ֖ים יִמְשְׁלוּ־ בָֽם׃
וְנִגַּ֣שׂ הָעָ֔ם אִ֥ישׁ בְּאִ֖ישׁ וְאִ֣ישׁ בְּרֵעֵ֑הוּ יִרְהֲב֗וּ הַנַּ֙עַר֙ בַּזָּקֵ֔ן וְהַנִּקְלֶ֖ה בַּנִּכְבָּֽד׃
(ישעיה ג א-ה)
בנבואה זו יוצא ישעיהו כנגד המנהיגות של ממלכת יהודה אשר רובה ככולה ישבה בירושלים.
הסברי הראשונים
רש"י מפנה אותנו לדרשת חז"ל במסכת חגיגה:
כי אתא(=כאשר בא מישראל לבבל) רב דימי אמר: שמונה עשרה קללות קילל ישעיהו את ישראל, ולא נתקררה דעתו עד שאמר להם המקרא הזה: "יִרְהֲב֗וּ הַנַּ֙עַר֙ בַּזָּקֵ֔ן וְהַנִּקְלֶ֖ה בַּנִּכְבָּֽד". שמונה עשרה קללות מאי נינהו?...
משען – אלו בעלי מקרא... • משענה – אלו בעלי משנה... • כל משען לחם – אלו בעלי תלמוד... • וכל משען מים – אלו בעלי אגדה, שמושכין ליבו של אדם כמים... • גיבור – זה בעל שמועות • ואיש מלחמה – זה שיודע לישא וליתן במלחמתה של תורה. • שופט – זה דיין שדן דין אמת לאמיתו • נביא – כמשמעו. • קוסם – זה מלך... • זקן – זה שראוי לישיבה. • שר חמישים – אל תקרי שר חמישים אלא שר חומשין, זה שיודע לישא וליתן בחמישה חומשי תורה... • ונשוא פנים – זה שנושאין פנים לדורו בעבור... • יועץ – שיודע לעבר שנים ולקבוע חודשים. • וחכם – זה תלמיד המחכים את רבותיו. • חרשים – בשעה שפותח בדברי תורה הכל נעשין כחרשין. • ונבון – זה המבין דבר מתוך דבר • לחש – זה שראוי למסור לו דברי תורה שניתנה בלחש. • ונתתי נערים שריהם - ...אמר ר' אלעזר: אלו בני אדם שמנוערין מן המצוות. • ותעלולים ימשלו בם - אמר רב אחא בר יעקב: תעלי בני תעלי(=שועלים בני שועלים).
ולא נתקררה דעתו עד שאמר להם: "יִרְהֲב֗וּ הַנַּ֙עַר֙ בַּזָּקֵ֔ן וְהַנִּקְלֶ֖ה בַּנִּכְבָּֽד".
(הַנַּ֙עַר֙ בַּזָּקֵ֔ן) – אלו בני אדם שמנוערין מן המצות, ירהבו במי שממולא במצות כרימון. • וְהַנִּקְלֶ֖ה בַּנִּכְבָּֽד – יבוא מי שחמורות דומות עליו כקלות ויִרְהֲב֗וּ במי שקלות דומות עליו כחמורות.
(חגיגה יד.)
את שאר דעות הראשונים נשתדל לכנס בטבלה הבאה:
| הביטוי | פירוש |
|---|---|
| מַשְׁעֵ֖ן וּמַשְׁעֵנָ֑ה | מלשון משענת כמו מַטֶּה שנשענים עליו(רד"ק), שָׂרִים(ר"י קרא) |
| מִשְׁעַן־ לֶ֔חֶם, מִשְׁעַן־ מָֽיִם | על המים והלחם הגוף נשען(רד"ק) |
| גִּבּ֖וֹר | בעל כוח מיוחד(ראב"ע) |
| וְאִ֣ישׁ מִלְחָמָ֑ה | בעל תחבולות בקרב(ר"א מבלגנצי) |
| שׁוֹפֵ֥ט | מורה הדרך הישרה בדת(ראב"ע), דיין(ר"א מבלגנצי) |
| וְנָבִ֖יא | כפשוטו(ראב"ע), סופר(רד"ק בעקבות התרגום), מגיד עתידות(ר"י קרא; ר"א מבלגנצי) |
| וְקֹסֵ֥ם | כפשוטו (ר"י מטראני), חוזה בכוכבים(רד"ק; ראב"ע), מגיד עתידות(ר"א מבלגנצי) |
| וְזָקֵֽן | בעל ניסיון(ראב"ע) |
| שַׂר־ חֲמִשִּׁ֖ים | מעל גיל חמישים(רד"ק), מי שממונה על חמישים אנשים לפחות(ר"י כספי) |
| וּנְשׂ֣וּא פָנִ֑ים | זה שנושאים פנים לדורו בעבורו(רד"ק כרש"י) |
| וְיוֹעֵ֛ץ | מומחה בענייני הלוח העברי(רד"ק כרש"י) |
| וַחֲכַ֥ם חֲרָשִׁ֖ים | אומן(ראב"ע), "חכם" – המחכם את רבותיו, "חרשים" – כולם שותקים כשהוא מדבר(רד"ק), בעל מחשבות(ר"י מטראני), מכשף(לפי הארמית, ר"א מבלגנצי) |
| וּנְב֥וֹן לָֽחַשׁ | איש סוד(ר"י מטארני) |
בעוד שעל פי גישת חז"ל המובאת ברש"י מדובר במנהיגים הרוחניים, מורי ההוראה בתורה ובמצוות, הרי ששאר הראשנים מייחסים את הנבואה גם לבעלי תפקידים בהנהגה החומרית.
משבר ההנהגה יגרור אחריו את התוצאה הצפויה, את השלטון יתפסו אלה שאינם מתאימים, הנערים. לרש"י "אלו בני אדם המנוערים מן המצוות", ולרד"ק אלה הצעירים, הם שיתפסו את מקום השרים. "התעלולים", לרש"י(על פי פירוש הארמית) הם שועלים או לפי פשוטו הליצנים, ולפי הרד"ק, הצעירים ביותר יהיו המושלים.
מציאות זו תביא בהכרח לכך ש"יהיו דחוקין ונגושין זה על זה בתיגור וחירום"(רש"י). ורד"ק מוסיף:
שלא יכנעו מפני שריהם ומפני המושלים שישימו עליהם, אלא כל אחד יהיה נעשה נוגש ושומר בחברו ואפילו קטן בגדול, ופירוש: "ירהבו" – יחזקו עליו ויעיזו בו פניהם, הנער בזקן והנקלה בנכבד.
הקשר לספר דברים
בהמשך לשיטתנו ננסה להסביר גם פסוקים אלה. בפרק ב' טענו כי הנביא ישעיהו מתייחס בנבואות אלה באופן שיטתי לפרשיות בספר דברים. שם התחלנו בפרשת בית הדין הגדול בירושלים ומשם עברנו לפרשת המלך שאחריה. אם נבדוק בספר דברים, ובעיקר בפרשיות שופטים וכי תצא, נגלה כי חלק גדול מהאישים המופיעים ברשימה שאנו עוסקים בה בפרקים אלה מופיעים גם שם. כמו כן ייתכן שיש כאן רמז לכך שהעיסוק הרוחני של הנביא באותם ימים היה בספר דברים, ולכן לעתים הוא דורש בנבואה את פרשיות ספר דברים ביחס לדורו, ולעיתים לשונו קשורה בלשון הכתובים שם.
נדגים זאת בטבלה הבאה:
| ישעיהו | דברים |
|---|---|
| מִשְׁעַן־ לֶ֔חֶם, מִשְׁעַן־ מָֽיִם | בַּלֶּ֣חֶם וּבַמַּ֔יִם(דברים כג ה) |
| וְאִ֣ישׁ מִלְחָמָ֑ה | לַמִּלְחָמָ֜ה ...הָאִ֞ישׁ(דברים כ א,ו) |
| שׁוֹפֵ֥ט | שֹֽׁפְטִ֣ים... וְשָֽׁפְט֥וּ... מִשְׁפַּט...(דברים טז יח; ועוד) |
| וְנָבִ֖יא | נָבִ֨יא(דברים יח טו והלאה) |
| וְקֹסֵ֥ם | קֹסֵ֣ם קְסָמִ֔ים(דברים יח י), קֹֽסְמִ֖ים(דברים יח יד) |
| וְזָקֵֽן | זִקְנֵ֣י עִיר֔וֹ(דברים יט יב; ועוד) |
| שַׂר־ חֲמִשִּׁ֖ים | וְשָׂרֵ֤י חֲמִשִּׁים֙(דברים א טו) |
| וּנְשׂ֣וּא פָנִ֑ים | יִשָּׂ֤א פָנִים֙(דברים כח נ) |
| וַחֲכַ֥ם חֲרָשִׁ֖ים | חָרָ֖שׁ(דברים כז טו) |
| וּנְב֥וֹן לָֽחַשׁ | וְנָב֔וֹן(דברים ד ו; ועוד) |
אין כל ספק כי ישעיהו מזהיר מפני משבר הנהגה כתוצאה מהשחתת ההנהגה שבימי עוזיהו, כפי שמתוארת בפרק הקודם ובפרק ה'.
ביאור פסוק ה'
נוסיף עוד נקודה אחת. בפסוק "וְנִגַּ֣שׂ הָעָ֔ם אִ֥ישׁ בְּאִ֖ישׁ וְאִ֣ישׁ בְּרֵעֵ֑הוּ יִרְהֲב֗וּ הַנַּ֙עַר֙ בַּזָּקֵ֔ן וְהַנִּקְלֶ֖ה בַּנִּכְבָּֽד׃"(ישעיה ג ה), הנביא משנה את לשונו, ובמקום לדבר על יהודה וירושלים, ישעיהו מדבר על העם. פסוק זה מזכיר לנו פסוקים נוספים מנבואת ישעיהו. בנבואה הקשורה לתקופת אחז, נכדו של עוזיהו, אנו מוצאים:
וַיַּכְרֵ֨ת יְהוָ֜ה מִיִּשְׂרָאֵ֗ל רֹ֧אשׁ וְזָנָ֛ב כִּפָּ֥ה וְאַגְמ֖וֹן י֥וֹם אֶחָֽד׃
זָקֵ֥ן וּנְשׂוּא־פָנִ֖ים ה֣וּא הָרֹ֑אשׁ וְנָבִ֥יא מֽוֹרֶה־שֶּׁ֖קֶר ה֥וּא הַזָּנָֽב׃
וַיִּֽהְי֛וּ מְאַשְּׁרֵ֥י הָֽעָם־הַזֶּ֖ה מַתְעִ֑ים וּמְאֻשָּׁרָ֖יו מְבֻלָּעִֽים׃
...בְּעֶבְרַ֛ת יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת נֶעְתַּ֣ם אָ֑רֶץ וַיְהִ֤י הָעָם֙ כְּמַֽאֲכֹ֣לֶת אֵ֔שׁ אִ֥ישׁ אֶל־אָחִ֖יו לֹ֥א יַחְמֹֽלוּ׃
וַיִּגְזֹ֤ר עַל־יָמִין֙ וְרָעֵ֔ב וַיֹּ֥אכַל עַל־שְׂמֹ֖אול וְלֹ֣א שָׂבֵ֑עוּ אִ֥ישׁ בְּשַׂר־זְרֹע֖וֹ יֹאכֵֽלוּ׃
(ישעיה ט יג-טו, יח-יט)
מתואר שם משבר הנהגה כמו המשבר שעליו מדבר ישעיהו בפרקנו, רק ששם מדובר על ממלכת ישראל. אכן ידוע לנו מספר מלכים(ב טו) כי בימי אחז, נכדו של עוזיהו, נסחפה ממלכת ישראל לתוך מערבולת של רציחות פוליטיות ומלחמות אחים. בימי זכריה בן ירבעם ועד ימי הושע בן אלה, המלך האחרון של ממלכת ישראל, כל המלכים היו רוצחים או נרצחים או גם וגם. ייתכן מאוד שגם פסוק ה' בפרקנו עוסק בתקופה נוראה זו בממלכת ישראל, ובו מזהיר ישעיהו את יהודה מהידרדרות שכזו.
באדיבות הרב, מתוך ספרו: 'צפנת ישעיה'