לפרק ג'
הפרק שלנו הוא המשך הפרק הקודם ובא להשלים הציור מהתקופה האחרונה של מלכות אחז בשרטוטים מהרקבון הפוליטי והמוסרי של הימים ההם.
שני סימנים מובהקים נותן הנביא לרקבון זה:
א. שההנהגה תעבור מזקני הדור המומחים שכלו במצוקות הזמן אל נערים נעורים(=מנוערים) מכל נסיון פוליטי.
ב. שרוח הזנונים יתקוף גם את השדרות הגבוהות של השרים והמנהיגים עד כי האישה תהא המושלת בכיפה.
כִּי֩ הִנֵּ֨ה הָאָד֜וֹן יְהוָ֣ה צְבָא֗וֹת מֵסִ֤יר מִירוּשָׁלִַ֙ם֙ וּמִ֣יהוּדָ֔ה מַשְׁעֵ֖ן וּמַשְׁעֵנָ֑ה כֹּ֚ל מִשְׁעַן־ לֶ֔חֶם וְכֹ֖ל מִשְׁעַן־ מָֽיִם׃
(ישעיה ג א)
קורא כאן ה' צבאות בשם האדון, מפני שסימן אדנות היא הסרת פקידים ומינוי אחרים תחתם.
כִּֽי־ יִתְפֹּ֨שׂ אִ֤ישׁ בְּאָחִיו֙ בֵּ֣ית אָבִ֔יו שִׂמְלָ֣ה לְכָ֔ה קָצִ֖ין תִּֽהְיֶה־ לָּ֑נוּ וְהַמַּכְשֵׁלָ֥ה הַזֹּ֖את תַּ֥חַת יָדֶֽךָ׃
(ישעיה ג ו)
"שמלה לכה" פירושו: הֵא לְךָ השמלה המיוחדה(=המיוחדת) לקצין ופקיד עם;
"והמכשלה הזאת''' - כינוי לצורת החיים אז הפרועה מאוד.
יִשָּׂא֩ בַיּ֨וֹם הַה֤וּא ׀ לֵאמֹר֙ לֹא־ אֶהְיֶ֣ה חֹבֵ֔שׁ וּבְבֵיתִ֕י אֵ֥ין לֶ֖חֶם וְאֵ֣ין שִׂמְלָ֑ה לֹ֥א תְשִׂימֻ֖נִי קְצִ֥ין עָֽם׃
(ישעיה ג ז)
"ובביתי אין לחם ואין שמלה" – אף על פי שבביתי אין לחם ואין שמלה והכרח החיים דוחק אותי לקבל המשרה לא תשימוני קצין עם.
אִמְר֥וּ צַדִּ֖יק כִּי־ ט֑וֹב כִּֽי־ פְרִ֥י מַעַלְלֵיהֶ֖ם יֹאכֵֽלוּ׃
(ישעיה ג י)
הכינוי צדיק חוזר אל זה המסרב לקבל המשרה שהוצעה לפניו לומר, לו כי טוב עשה בסירובו. שאין עליו חובה להחזירם למוטב אלא פרי מעלליהם יאכלו, וכך ראוי והגון להם.
עַמִּי֙ נֹגְשָׂ֣יו מְעוֹלֵ֔ל וְנָשִׁ֖ים מָ֣שְׁלוּ ב֑וֹ...
(ישעיה ג יב)
"ונשים משלו בו" חוזר(=מתייחס) אל הנוגש המעולל, ומתוך כך יובן מה שבפסוקים הבאים ה' יתברך תובע לדין אלו הנוגשים השרים, ופסק הדין הוא מוציא למטה על הנשים.
נִצָּ֥ב לָרִ֖יב יְ-הוָ֑ה וְעֹמֵ֖ד לָדִ֥ין עַמִּֽים׃
(ישעיה ג יג)
"עמים" בא כאן במובן של המון ודין־עמים פירושו משפט־המון, וחוזר(=מתייחס) אל המון השרים והזקנים שהקב"ה יבוא לדונם כולם יחד.
מלכם (מַה־ לָּכֶם֙) תְּדַכְּא֣וּ עַמִּ֔י וּפְנֵ֥י עֲנִיִּ֖ים תִּטְחָ֑נוּ נְאֻם־ אֲדֹנָ֥י יְהוִ֖ה צְבָאֽוֹת׃
(ישעיה ג טו)
התשובה על השאלה כבר שמענו בפסוק י"ב: "ונשים משלו בו''. לזאת תחת לכתוב כאן הסיבה כי הנשים אשמות בפזרן כסף מאהביהן השרים, ישעיה פונה ישירות בפסוקים הבאים אל המסבב, הנשים, ומציג לקלון תחבולותיהן הנמבזות לתפוש לב האנשים בחן תנועותיהן ובחן תכשיטיהן היקרים ומנבא להן ענש מדה כנגד מדה.