כי כשלה ירושלים ויהודה
כִּ֤י כָשְׁלָה֙ יְר֣וּשָׁלִַ֔ם וִיהוּדָ֖ה נָפָ֑ל כִּֽי־ לְשׁוֹנָ֤ם וּמַֽעַלְלֵיהֶם֙ אֶל־ יְהוָ֔ה לַמְר֖וֹת עֵנֵ֥י כְבוֹדֽוֹ׃
הַכָּרַ֤ת פְּנֵיהֶם֙ עָ֣נְתָה בָּ֔ם וְחַטָּאתָ֛ם כִּסְדֹ֥ם הִגִּ֖ידוּ לֹ֣א כִחֵ֑דוּ א֣וֹי לְנַפְשָׁ֔ם כִּֽי־ גָמְל֥וּ לָהֶ֖ם רָעָֽה׃
אִמְר֥וּ צַדִּ֖יק כִּי־ ט֑וֹב כִּֽי־ פְרִ֥י מַעַלְלֵיהֶ֖ם יֹאכֵֽלוּ׃
א֖וֹי לְרָשָׁ֣ע רָ֑ע כִּֽי־ גְמ֥וּל יָדָ֖יו יֵעָ֥שֶׂה לּֽוֹ׃
עַמִּי֙ נֹגְשָׂ֣יו מְעוֹלֵ֔ל וְנָשִׁ֖ים מָ֣שְׁלוּ ב֑וֹ עַמִּי֙ מְאַשְּׁרֶ֣יךָ מַתְעִ֔ים וְדֶ֥רֶךְ אֹֽרְחֹתֶ֖יךָ בִּלֵּֽעוּ׃
(ישעיה ג ו-ז)
בפסוקים קשים אלה ממשיך הנביא לדון במשבר המנהיגות המטריד אותו בסדרת נבואותיו הראשונה. ננסה להבין בעזרת הראשונים מה כוונתו המדויקת.
לרש"י - כל אנשי ירושלים חסרים ונפולים ואין עוזר זה לזה. ולמה? כי מיאנו לשמוע ועתה כולם מכעיסים. הם עושים את מעשיהם להכעיס ולהקניט. כאנשי סדום בעבר, הם אינם בושים במעשיהם ועושים זאת בפרהסיה, הליצנים מנהיגים אותם, ומדריכיהם הם שמקלקלים(בִּלֵּֽעוּ) ומתעים אותם.
עם זאת, הנביא מעודד את הצדיקים. כמו כן מזהיר ישעיה את הרשעים שיקבלו כגמולם.
הביקורת על הנשים המושלות אינה בגלל היותן נשים, אלא בגלל שהן נואפות, כמבואר בפסוקים הבאים. כיוון אחר לגמרי מצאנו בתרגום המפרש "וְנָשִׁ֖ים" מלשון נושים ובעלי חוב. והרד"ק מסביר שהכוונה לגברים שכוחם הפיזי חלש כשל נשים.
נוסיף עוד דרש בשם הרד"ק:
ורבותינו זכרונם לברכה דרשו הפסוק ואמרו:באדיבות הרב, מתוך ספרו: 'צפנת ישעיה'
"צדיק כי טוב" – וכי יש צדיק טוב ויש צדיק שאינו טוב?
אלא טוב לשמים וטוב לבריות – זהו צדיק טוב, ועליו נאמר: "כי פרי מעלליהם יאכלו", שאוכל פירות בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא. טוב לשמים ואינו טוב לבריות – זהו צדיק שאינו טוב.
"אוי לרשע רע" - וכי יש רשע רע ורשע שאינו רע? אלא רע לשמים ורע לבריות - זהו רשע רע, רע לשמים ואינו רע לבריות – זהו רשע שאינו רע. ורשע רע "גמול ידיו יעשה לו" בעולם הזה.