פסוק א:ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אותו ויאמר לא תקח אשה וכו' קום לך פדנה ארם וגו'. למה הזקיקו ליקח מבנות לבן וכבר היה יודע שהיה רשע כי ודאי העבד ספר לו יצוהו שיקח אשה ממשפחתו כי ודאי משפחתו היתה משפחה גדולה. אלא כשראה יצחק שיצא ממנו עשו ומאברהם יצא ישמעאל פחד שמא עדיין לא נשלם תקונו של אדם ויעקב הוא השלישי, לזה אמר לו לך אל מקום רשע פדן ארם ביתה רשע שהוא בתואל וקח בת לבן שהוא רשע בזה יבחן אם יש שום דופי, שכשרוצים לבחון שום דבר משימין עמו הנגדי אם עומד נגד הנגדי אז יוכר ערכו, לזה אמר יצחק אם אחר שאקח אשה ממקום רשע ובת רשע ויהיה זרעו כלם צדיקים אז יוכר שנשלם גלגולו של אדם כפי חז"ל, לזה וישלח יצחק את יעקב וילך פדנה ארם אל לבן בן בתואל הארמי, החזיר הדבר לומר בכוונה מכוונת שלחו, ויעקב מפחדו שלא יצא ממנו שום פסול הלך לבית מדרשו של שם ועבר להתפלל שם עד שיעברו רוב שנותיו, כי היה בן פ"ד שנה כשנשא אשה, ולזה כשראה יוסף וראה בשרטוטי פניו שלא חטא כמוהו, אז שמח שמחה גדולה, זהו אומרו כי עודך חי, צדיק, כמו בניהו בן יהוידע בן איש חי:
פסוק ה:אם יעקב ועשו. היה לו לומר אם עשו ויעקב שעשו יצא קודם, אלא שלח יצחק ליעקב אצל לבן לומר שרוב הבנים דומים לאחי אמם ולכך יצא עשו, אם כן הוא סבת רשעו, א"כ ראוי לו ליסרו ולפצותו מעל יעקב, ואמר לו אגב אורחיה שהרשע שבו הוא מצד אביו, לזה אמר לבן בן בתואל הארמי, לא יצא לאמו שהיא צדקת כי היתה עקרה ומצדקותיה נפקדה בבנים. ולזה העבד כששאל לה בת מי את אמרה לו בת בתואל אנכי אבל לא תפנה אליו שהוא רשע פנה לאמו הצדקת, ולזה אמר בן מלכה אשר ילדה לנחור, אם כן לז"א אחי רבקה הואיל והוא אחיה ועשו בא מצדו עליו לפצותו, אם יעקב, היא אמו והוא בנה היא דומה לו והוא דומה לה, ולזה תמצא אם יעקב עם מאריך טרחא לומר אם יעקב, ועשו אינו אדוק עם יעקב:
פסוק ה:או נאמר שאמר אחי רבקה לומר שאתה מתפאר ומתגדל בה והיא אוהבת את יעקב א"כ לך ראוי לייסרו לעשו ולהסירו ולפצותו מעליו מאחר שהיא אחותך כו':
פסוק ה:גימטריאות
ויהי רעב. נסמכה אכילת עשו לויהי רעב בארץ לומר לך שהרשעים שאוכלים ושבעים ובועטין ובוזין המצות מביאים רעב לעולם:
פסוק ה:והתברכו בזרעך. מלשון הברכה שמבריכין הגפנים לומר שיתגיירו העכו"ם ויהיו נטועים בזרעך:
פסוק ה:והבאת עלינו אשם ס"ת למפרע מות:
פסוק ה:ויברכהו ה' ויגדל, כשהקב"ה מברך הצדיק שמו נתגדל, ה' ויגדל:
פסוק ה:שלש גדולות נאמר כאן ויגדל וגדל גדל, כנגד שלשה מעשרות מעשר ראשון ומעשר שני ומעשר עני. ד"א כנגד ג' דברים מקנה צאן, ומקנה בקר, ועבודה:
פסוק ה:בארות. רמז על התורה דכתיב באר את התורה:
פסוק ה:סתמום פלשתים. בטלו התורה:
פסוק ה:הבארות אשר חפרו עבדי. ס"ת בגימטריא התורה:
פסוק ה:בנחל גרר וישב שם, גרר עצמו ועשה ישוב לתורה, ועשה לה תגין, שכן גרר גימט' ת"ג:
פסוק ה:ויחפור את בארות המים, החזיר את התורה בחריפותו, כי תורתו של אברהם סתמום פלשתים והוא החזירה. וזהו וימצאו שם באר מים חיים, נתגלה לו סוד התורה שם באר מים חיים, בגימ' הוא סוד התורה ע"ה:
פסוק ה:עשק זה גלות בבל שנשתעבדו ישראל שם ע' שנה, ואם תחשוב עשק בגימ' ע' שנים, ועוד עשק למפרע שקע, שנשקעו שם ונשאו נשים נכריות:
פסוק ה:שמה שטנ"ה, אותיות השטן, זה המן:
פסוק ה:רחובות. רחבת כתיב זה מלכות יון שגזרו על ישראל שלא לטבול וזימן להם הקב"ה מים לטבול, וזהו ופרינו בארץ, וגזרו לבטל התורה עד שהרחיב להם והרגום, וזהו רחבת גימט' התורה ע"ה:
פסוק ה:ועשה לי מטעמים. צוהו שיזכור לומר ד"ת על השלחן, מטעמים, טעם מים ואין מים אלא תורה שהמים אין להם טעם:
פסוק ה:גשה נא ואמושך בני האתה, ר"ת גנובה, א"ל שמא גנובה הברכה בידך:
פסוק ה:ויבא לו יין. הביא לו סודות התורה, ולזה אמר לו גשה נא ושקה לי, השקני מיין הרקח, ולזה ברכו ויתן לך מטל השמים הוא הטל שעתיד הקב"ה להחיות בו המתים בשכר שעוסקין ברמ"ח מצות עשה ושס"ה לא תעשה, שנאמר כי טל אורו"ת בגי' תרי"ג, וזהו מה שאז"ל כל העוסק בתורה טל תורה מחייהו:
פסוק ה:וישטום עשו את. ס"ת מות, אמר עשו אבא ברכני ועל חרבך תחיה אם אהרוג את יעקב אין בזה עון מות כדין ההורג את האדם שדינו מות, כך ברכני אבי ועל חרבך תחיה תחיה ולא תמות:
פסוק ה:עד אשר תשוב חמת, היא סבורה שתשיב חמתו ורוח הקדש צווחת ואומרת ויטרוף לעד אפו ועברתו שמרה נצח, יעשה שלא ישכח, קרא לארצו שעיר על שלקח הברכה בעורות גדיי העזים והיו ידיו שעירות, ולשדהו קרא שדה אדום על שלקח הבכורה בתבשיל אדום:
פסוק ה:קום לך פדנה. קימה יהיה לך:
פסוק ה:לרשתך את ארץ מגוריך, מגריך כתיב, אותם המתגרים בך תירש ארצם:
פסוק ה:וילך פדנה ארם אל לבן בן בתואל הארמי, הלך שם שאם יאמרו לו למה רמית אחיך יאמר מכם למדתי שאתם רמאין:
פסוק ה:כי רעות בנות כנען בעיני יצחק, הרעות היה נכנס בעיני יצחק כמו שאז"ל שהיו מקטרין לע"א ונכנס העשן בעיניו וכהו עיניו:
פסוק ה:וילך עשו א"ל ישמעא"ל, בגימטריא הלך זרזר אצל ערב עה"מ:
פסוק י:ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה. צריך לדעת אם חרן היא פדן ארם או מקום אחר שאמר ועתה בני שמע בקולי וקום ברח לך אל לבן אחי חרנה, ואחר כך אמר וישלח יצחק את יעקב וילך פדנה ארם, וכן הוא אומר וירא עשו כי ברך וכו' ושלח אותו פדנה ארם, ואמר גם כן וישמע יעקב אל אביו ואל אמו וילך פדנה ארם, אם כן יאמר ויצא יעקב מבאר שבע וילך פדנה ארם. ונראה שפדן ארם היא יותר רחוקה מחרן, ואמו אמרה ברח לך לחרן, ואביו אמר לו קום לך פדנה ארם הרחיב לו הדרך שלא ישמע עשו וילך חרנה ושם ימצאהו, ואמר לו בקול רם קום לך פדנה ארם, ולא אמר ברח כי הבריאה היתה לחרן, ולז"א וישלח יצחק וגו' וילך פדנה ארם הוציא קול שהלך לפדן ארם, ואמר וירא עשו וגו' וישלח אותו פדנה ארם, ואמר וישמע אל אביו ואל אמו ועשה כדברי שניהם, הלך תחלה פדנה ארם כדברי אביו, ואח"כ הלך לחרן לברוח שם כדברי אמו, ולז"א לו יעקב כששלח לו המנחה, עם לבן גרתי, ולא הייתי בפדן ארם אלא בחרן אצל לבן:
פסוק י:ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה רז"ל אמרו וכי לא יצא אלא הוא והלא כמה חמרים וכמה גמלים יצאו אלא מגיד שיציאת הצדיק עושה רושם. הוקשה להם למה הזכיר היציאה יאמר וילך חרנה כי א"א להלוך שם אם לא יצא, מכאן פירש"י ז"ל ג"כ והוקשה לו והלא כבר יצא שנאמר וישמע יעקב אל אביו ואל אמו וילך פדנה ארם, ותירץ הפסיק פרשתו של יעקב וכתב וירא עשו ומשגמר חזר לענין הראשון:
פסוק י:עוד נוכל לומר שזו היציאה אינה יציאתו מבית אביו כי אותה יציאה כבר נזכרה וישמע יעקב אל אביו ואל אמו וילך אלא יציאה זו היא יציאתו ממדרש שם ועבר ששמש שם י"ד שנה, ז' במדרש שם וז' במדרש עבר, ועל זה נאמר יושב אהלים אהל לא נאמר אלא אהלים ב' אהלים שיעקב אבינו אוהב השביעיות. וכו אמר ללבן אעבדך שבע שנים. ואמר ויצא, ויצא יעקב מבאר מים חיים בארה של תורה, שבע שלא היה שבע מלמוד התורה, שכל אותם י"ד שנה לא ישן בלילה, וכשיצא אמר וי, א"כ ג' יציאות יצא, מבית אביו, וממדרש שם, וממדרש עבר, ושלשתן רמוזים באותיות מבאר שבע, אב שם עבר, א"כ אמר וי שהניח אביו ומקור מים חיים והלך למקום חשך ואפילה מקום רמאים רשעים, מקום חרון אף הקב"ה, מקום שמכעיסין אותו כמה הכעסות, והחליף משכורתו וילך חרנה חרון ע"ה, מקום חרון אף ה'. כשראה הקב"ה שהוא אומר וי לנחמו ולשמח לבבו הפגיעו במקום ביהמ"ק, ג' פעמים נזכר מקום בפסוק, ויפגע במקום וילן שם, זה בית ראשון שאחר שחרב נדמה כמו שלן לינה לבד, ויקח מאבני המקום, זה בית שני שנהרסו אבניו ועדיין לא נבנו, וישכב במקום זה בית שלישי, ישכב יש כ"ב, יש ב"ך, נגילה ונשמחה בך, כשראה כן לקח נחת רוח שפגע באותו מקום מקודש ושכב וערבה שנתו. וראיה לפירוש זה שאמר במדרש ויצא יעקב מבאר שבע והלא בחברון היה שנאמר אשר גר שם אברהם ויצחק אלא ממקום שהוא מיוחד לשבועות אברהם אמר ועתה השבעה לי על כן קרא למקום באר שבע, יצחק ויקרא אותה שבעה, אף עשו כשמכר בכורתו ויאמר השבעה לי, חשב בלבו הן יבא עשו ויאמר השבעה לי שלא נטלת את הברכות אמר הואיל והמקום הזה מיוחד לשבועות אצא מכאן, וכן אמר מבאר שבע מבאר של שבועה שלא יעמוד עלי אבימלך ויאמר השבעה לי כמו שנשבע לי זקנך נמצאתי משהה בשמחת בני ז' דורות, ר"ה אמר מבארה של בכורה שלא יעמוד עמי עשו ויאמר כך היית מרמה אותי ונוטל בכורתי נמצאתי מאבד אותה שבועה, ר' ברכיה אומר מבארה של ברכה שלא יעמוד עשו ויאמר לו כך היית מרמה בי ונוטל ברכתי נמצאתי מאבד אותה יגיעה שיגעה בי אמי. הרי שהבאנו שמה שאמר מבאר שבע שאינו כפשוטו:
פסוק יא:ויפגע במקום. שבא המקום וקלטו כד"א כי הנה ה' יוצא ממקומו והוליכו לבית מלונו. כי בא השמש, משל למלך שבא אוהבו אמר כבו הפנסים שאני מבקש לדבר עמו בצנעא. כי בא השמש ר"ת כבה, למה כי בא השמש, מאחר שבא השמש הידוע בא שמשו של עולם, מאחר שבאה האבוקה מה צורך בנר, שכן יעקב נקרא שמש שנאמר והנה השמש והירח וכו':
פסוק יא:ויקח מאבני המקום. כבר ידעת אבני הבנין היכן רומזים והוא לקח מלמעלה אבני גימ' ג"ס, יו"ד ה"י וא"ו ה"י, שהוא עולם במעלות הסולם על דרך הקו למעלה, ולקח מאבני ולא כל אבני שהוא מקום שאינו נתפס אלא קצת. וישם מראשותיו, גימ' תתקס"ג הם התשע מדות וס"ג, ה' שהוא על כל שמהאן עילאין ליודעי חן. וחומרו וישם מראשותיו וכו', לפי שלא נזדווג עדיין, אבל אחר שנשלם נאמר ויאסוף רגליו אל המטה והבן. ועוד יכולין אנו לומר אבני המקום הוא למעלה כמו שאמרנו. ולכך אמר מראשותיו וישכב במקום ההוא, הוא בשכינה, ששם הוא השכינה ושם הוא המטה. במקום גימטריא פקח, ועליו נאמר פקח עיניך וראה, ויעקב עולה קפ"ח שעתיד לקפח ללבן ועשו ואלופיו:
פסוק יא:עוד ויפגע במקום. יעקב עם ארבע אותיותיו עולה מקום, באברהם נאמר וירא את המקום מרחוק, כי הוא רחוק ממנו שמקומו בחסד, ואע"פ שנאמר ויבאו אל המקום לא לן שם ולא נאמר בו פגיעה אבל יעקב שהוא מריה דאתרא נאמר בו פגיעה כאדם שהוא פוגע בחבירו ולזה נאמר וילן שם וכו':
פסוק יב:ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וכו'. ראה שהוא תכלית הבריאה ויש לו למעלה והיא הנשמה שבו, אם כן יש בו חלק בעליונים ויש בו גם כן חלק למטה עם התחתונים, אם כן הוא מחבר שני עולמות מטה ומעלה, וזהו והנה סולם מוצב ארצה, ראשי תיבות בגי' זה הגוף ע"ה, וראשו מגיע השמימה בגימ' הנשמה, והנה מלאכי אלהים זה הרוח שנאמר עושה מלאכיו רוחות, אם הוא צדיק עולים עמו שלהם עלוי מעלה שהרוח עולה ומביאה שפע לגוף, ואם הוא רשע יורדים עמו שאין מביא לגוף שפע והוא נכרת מעמיו, שהם הרוח והנשמה שהיו עמיו כשהם אדוקים יחד נשמה ורוח ונפש, וכן נפש רוח נשמה בגי' תקש"ר ד"ם ע"ה, תקשר בגימ' אלף שהוא א' תניחנה על דם היינו אדם, זו היא שלימותו להיות אדוקים וקשורים שלשה יחד, זהו עולים ויורדים בו, עלוין וירידתן בו, וכשהם יחד הם מרכבה לשכינה, זהו והנה ה' נצב עליו וכו':
פסוק יב:עוד אפשר לומר והנה מלאכי אלהים, הה שני מלאכים כמו שאמר הזוהר כיון שהגיע לי"ג שנה נמסרו לו שני מלאכים להעיד על כל מעשיו ואר עושה מצות ומעשים טובים יש להם עילוי ומעלה ושמחה שנמסרו לאדם כשר והגון, ואם עשה מעשים רעים הם מתאבלים על שנמסרו לאדם רע כזה, וזהו ואשלם נחומים לו ולאבליו אם חזר בתשובה, אם כן זהו עולים ויורדים בו:
פסוק יב:ובמדרש סלם זה סיני חושבניה דדין כחושבניה דדין, מוצב ארצה כענין שכתוב ויתיצבו בתחתית ההר, וראשו מגיע השמימה כענין שכתוב וההר בוער באש עד לב השמים, והנה מלאכי אלהים זה משה ואהרן כענין שכתוב ומשה עלה אל האלהים וכתיב ואל משה אמר עלה אל ה' אתה ואהרן, והנה ה' נצב עליו כענין שכתוב וירד ה' על הר סיני, אני ה' אלהי כענין שנאמר אנכי ה' אלהיך וכו'. ענין זה המאמר הוא כמו שאמרו חז"ל ראוי היה יעקב שתנתן תורה על ידו אלא שלא היו ששים רבוא, וכן הוא אומר תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב, קהלת ישראל לא נאמר אלא יעקב, לזה נראה לו המראה הזה לומר לו שהכל תלוי בו, וכן ה"א כי יעקב בחר לו יה ישראל לסגולתו, לומר שהבחירה היתה ביעקב שתנתן תורה על ידו אלא סגולת התורה יש בה ששים רבוא אותיות וישראל הם ששים רבוא, ולזה מראים הכתיבה כדי שתשאב הנשמה חיות מן האות שכנגדה שכל הנשמות של ישראל הם רמוזים באותיות התורה, לפיכך ס"ת שחסר או יתר אות אחת פסול, לזה אמר ישראל לסגולתו עד שיהיו ששים רבוא ותשאב נשמתם מאותיותיה כדי שיהיה להם חיים, ולזה אמר ג"כ והייתם לי סגולה, שאותיות התורה הם ששים רבוא ונשמות של ישראל הם ששים רבוא והתורה היא שמותיו של הקב"ה אם כן הכל דבר אחד:
פסוק יב:והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים, למה לא עפו כי דרכו של מלאך לעוף שנאמר ויעף אלי אחד מן השרפים וכו' אלא אלו המלאכים היו מאותם שנגלו ללוט וגם תלו הגדולה בעצמן שאמרו כי משחיתים אנחנו, נתרפו כנפיהם ונדחו ממחיצתם קל"ג שנה, ועלו בסולם על ידי קפיצה ודלוג לראות אם הם רשאים לעלות, וירדו כי לא נתקבלו עדיין וישבו עד חזרתו של יעקב ובקשו ממנו לעלות כי הוא עיקר הסולם, שנאמר ויפגעו בו מלאכי אלהים ואין פגיעה אלא בקשה, ולזה נקראו מלאכי אלהים ולא מלאכי הוי"ה שפגעה בהם מדת הדין, ומהם לקח יעקב מלאכים ששלח לעשו, כן מצאתי כתוב:
פסוק יב:והנה סולם מוצב ארצה, ראה יעקב המראה לפי שיעקב אם תסיר ע' מיעקב ישאר יב"ק והע' בגימט' סוד אם כן יעקב בגימט' סוד יב"ק, שהם אהי"ה יהו"ה אדנ"י והוא יהוה אלהים, ויעקב היה בק"י בהם שהוא הקו והוא הסולם שבו עולים ויורדים, וה' עצמו סודו יב"ק בסוד המלוי כ"ף, זו יעקב קבע י' שקבע העשר, וראויה התורה שתנתן על ידו אלא שלא היו ששים רבוא, אם כן יעקב הסל"ם מיד עה"מ והנה ה' סודו פ"ו, נצב בגימ' ק"ם, בקם בא"ת ב"ש שדי, ושדי עם הוי"ה סודו שם בשכמל"ו:
פסוק יג:והנה ה' נצב עליו וגו' אני ה' אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק וביצחק לא אמר אביך כמו שאמרו ז"ל לא נצול אברהם מכבשן האש אלא בזכות יעקב שנאמר כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם כו', ואמר לו אלהי אברהם ואלהי יצחק בשרו שלא יירא מהשרים שאברהם הוא בצד ימין כנגד ל"ה שרים של ימין ויצחק בשמאל כנגד ל"ה שרים שבשמאל, ולזה אמר אלהי ולא אלוה, לשון רבוי, ולזה אמר לו ופרצת ימה וקדמה וגו', שאמר לו שלא יירא כי אברהם דוחה אותם מהימין ויצחק מהשמאל אם כן לא יירא מהע' שרים כי אינם לו בני המצר, ולזה אמר ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך. ובאברהם נאמר והתברכו בזרעך ואילו בך לא קאמר לפי שהוא דוחה אותם, וכן ביצחק נאמר והתברכו בזרעך ולא אמר בך מזה הטעם, אבל ביעקב שאינו מצר אותם אמר בך ובזרעך, ועוד אמר בך ובזרעך, לרמוז מה שאמרו חז"ל יעקב לא מת וכו'. ואמר כל משפחות האדמה ובאברהם וביצחק אמר כל גויי הארץ, לומר שבערך יעקב שהוא עולה למעלה עליהם אינם נחשבים גוי, כי לשון גוי הוא לשון מעלה ושררה כמו שנאמר גוי וקהל גוים וגו', וכן גוי אחד בארץ, אלא משפחה לשון שפלות, וכן אמר האדמה לא אמר משפחות הארץ אלא האדמה לשון שפלות, כלומר כולם בערכך החשובים הם שפלים:
פסוק יג:ואמר הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה, לא אמר לך נתתיה אלא אתננה, כאן רמז לו ביאה ראשונה כמו שאמרו ז"ל וירא ישראל את מצרים, ישראל סבא, ולזרעך זו ביאה שניה, זרעך עזרך והוא עזרא הסופר, שכיון שאמר לך אתננה לא היה צריך לומר זרעך שכל מה שיש לאב הוא לבן אלא לרמוז למה שאמרתי, ולזה אמר אתננה עם ב' נוני"ן ב' נתינות, עוד אתננה אתן נה פי' אחר נ"ה שמיטות אחר יציאת מצרים נבנה בית המקדש:
פסוק יג:עוד נוכל לומר שאמר ולזרעך, רמז לו על מלך המשיח, וכן אתננה בגימ' זהו להמלך המשיח, ולזה אתננה לעתיד נתינה עולמית שמה נתינה ולא על מנת להחזיר, ותמצא שלש פעמים זרעך, לך אתננה ולזרעך, והיה זרעך כעפר הארץ וכו', ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך, ראשון לרמוז לבית ראשון, שני והיה זרעך לרמוז לבית שני, ולז"א ופרצת ימה וקדמה שהיו מפוזרים ומפורדים שלא עלו כלם מבבל שלא עלו אלא ד' רבוא ושלש מאות וששים, ולז"א כעפר הארץ ואז"ל מה עפר מכלה זבל אף בניך מכלים העכו"ם, לפי שלא יצאו מרשותם לגמרי לכך הוצרך לברכה זו ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך בזמן מלך המשיח שנאמר והביאו מכל אחיכם מנחה לה' וגו', שהראהו הקב"ה הכל במראה הסולם מראש ועד סוף, ולזה סלם בא"ת ב"ש חכי, לפי שראה עד סוף העולם אם יתמהמה חכה לו, סלם במספר קטן אחד, שייחדו כל זמן בין בעליה בין בירידה הכל אחד, וזה הוא מוצב ארצה ירידה וראשו. מגיע השמימה זהו עליה. וכנגד אלו אמר לו והנה אנכי עמך, בבית ראשון שהיתה שם שכינה שנקראת אנכי מה שלא היה כן בבית שני שחסרו חמשה דברים ואחד מהם שכינה, ושמרתיך בכל אשר תלך זה בית שני שהיו הולכים ובאים מירושלים לבבל ומבבל לירושלים והיו צריכים שמירה שנאמר ואנחנו עושים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים ואומר והיו לנו הלילה משמר והיום מלאכה, שהיו מפחדים מסנבלט החורוני ומהערבים והעמונים והאשדודים שנאמר ויקשרו כלם יחדו לבא להלחם בירושלים ולעשות לו תועה, וזה היה להם בשביל שנשאו נשים נכריות אם כן היו צריכים שמירה, ולכך הבטיחו בשמירה שהשומר יושב מרחוק ושומר, שלא היה שם שכינה בשביל שנשאו נשים נכריות נסתלקה מהם שכינה ואע"פ כן היתה שומרת אותם, והשיבותיך אל האדמה וגו', זה בבית שלישי, כי לא אעזבך בזה הגלות הארוך ואע"פ שתראה שנסתלק ממך השכינה כשתבא לגלות הקץ לבניך. וכבר אמרתי פעם אחרת שיעקב הוא אדם והוא הסולם שאדם היה מן השמים עד הארץ וכשחטא שם ידו עליו וכפאו שנאמר ותשת עלי כפיך, וכשבראו המליכו על העליונים ועל התחתונים, ולז"א ליעקב שהוא מעין שופריה דאדם ר"ל תקונו של אדם, לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך, אשר אני דובר לא נאמר אלא אשר דברתי מקודם בשעת הבריאה שהמליכו וכו', שאמר לאדם ויברך אותם אלהים ויאמר להם פרו ורבו וכו' שהברכה אינו פרו שאם כן היל"ל ויברך אותם לאמר אלא הברכה שהמליכו על העליונים ועל התחתונים כי דבורו של הקב"ה אינו חוזר אפילו על תנאי, ולזה הראהו מלאכי ה' עולים ויורדים בו כמלך שיש לו חיילים. וייקץ עקב משנתו הקיץ עתה שהודיעו שהוא מעין שופריה דאדם, ויאמר אכן יש ה' במקום הזה, כשאמר לו והשיבותיך אל האדמה הזאת הקיץ יעקב, כי אדם ממקום כפרתו נברא שהוא מקום המזבח ולז"א אדמה, ולא אמר והשיבותיך אל הארץ אלא אל האדמה מזבח אדמה וכו' וראה צורת אריה שכן וייקץ גי' אריה, וראה אפיו של יצחק צבור ע"ג המזבח, וכן וייקץ יעקב משנתו ויאמר ס"ת צבור, ויאמר אכן יש ה' מקום הזה ואנכי לא ידעתי שלא הושלמתי ולא נשאתי אשה כד"א וידע אדם וגו, ואנכי לא ידעתי לחבר ולהכניס ה' במקום, וזהו אכן יש אכניש. או כשאמר לו והשיבותיך אל האדמה אמר לו שעתיד לחזור להתבלע למקומו ולז"א אכניש וכו', עתיד אני ליכנס ולשוב למקום שחוצבתי, אילו ידעתי לא הייתי יוצא מא"י, ולכך ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה, זה תקון ראשון שנתקן באברהם ולפי שהוא ראשון הוא נורא מן השני, ולזה אמר על השני שהוא יצחק אין זה, וזה שהוא תקון ג' שער השמים שממנו הויות כל הנשמות, השמים גי' נשמה:
פסוק יח:ויקח את האבן. דע כי קודם אמר ויקח מאבני המקום כלומר אבן מאבני המקום, ודרך המקרא לקצר, או לא רצה לומר אבן כדי שלא להפריד לז"א ויקח מאבני המקום מז' אבני הבנין, וישם מראשותיו רצה לעשותה מרכבה למה שלמעלה ממנה, וזהו וישכב במקום ההוא אחר שעשאה מרכבה כמו שאמר הכתוב ויקח את האבן וישם אותה מצבה שעשה בית קבול לקבל שפע היורד, וזהו ויצוק שמן על ראשה, ולזה רמזו ז"ל שאמרו שאחר שנזדמן לו שמן ויצק על ראשה נפתחה הארץ וירדה האבן עד עמקי תהום ונעשית סניף לארץ ועליה היכל ה' עומד ונקראת אבן השתיה שממנה הושתת העולם ע"כ. הרי שאחרי שיצק שמן על ראשה נפתחה הארץ כלומר אחר שהמשיך לה מלמעלה ירדה וכו', אבן אב ן' והבן ויקרא שם המקום ההוא בית אל, שעשאה בית דירה ואולם לו"ז במ"ק י"ו, שהיתה בחק בעלה כמו היו"ד בתוך הוי"ו והוא המשיכה ובנה לה בית, ורצה לעשות זווג של מעלה קודם זווגו:
פסוק כ:וידר נדר לאמר. לדורות שיהיו נודרים בשעת צרתם. או פירוש לאמר מלשון אמרא שהיא שפה שעושין על שפת הבגד לחוזק כן הנדר הוא חוזק וקיום הדבר, ולזה אז"ל נדרים סייג לפרישות:
פסוק כ:אם יהיה אלהים עמדי. לא שח"ו יסופק כלפי מעלה, ועוד שאמר הקב"ה והנה אנכי ע ושמרתיך, אלא הכוונה באומרו אם יהיה אלהים עמדי הוא שהולך לח"ל תחת ממשלת השרים שהקב"ה חלק האומות והחרצות לע' שרים ולקח לו הקב"ה לחלקו יעקב שנאמר יעקב חבל נחלתו, ועתה הוא הולך ונכנס בגבולם, ולזה אמר אם יהיה אלהים, ששרי האומות נקראו אלהים, שכן אמר ויבא אלהים אל בלעם, ויבא אלהים אל אבימלך, וכן בלבן וכו', לזה אם יהיה אלהים שהוא שרו של לבן עמדי שלא יקנא ויערער עלי, אבל אחר שאחזור לבית אבי איני מפחד ממנו כי שם האלהים שלי הוא הוי"ה שהוא חלקי שנאמר כי חלק ה' עמו יעקב כו', ובספרי והיה ה' לי לאלהים וכי עלה על לב שהיה יעקב אומר אם יהיה אלהים עמדי והיה ה' לי לאלהים ואם לאו ח"ו לא יהיה לי לאלהים, אלא שהיה יעקב מפחד כל ימיו שלא יצא ממנו פסולת כמו שיצא מאברהם ומיצחק ואמר אם יהיה וכו ושבתי בשלום מכל מקום, והיה ה' לי לאלהים שיחול שמו עלי שלא יצא ממני פסולת מתחלה ועד סוף, וכן ה"א ויהי בשכון ישראל בארץ ההיא וגו' וישמע ישראל, כיון ששמע נזדעזע אמר אוי לי שמא אירע פסול בבני, עד שנתבשר עשה ראובן תשובה שנא' ויהיו בני יעקב וכו', לומר שכלם צדיקים וכלם שוין ע"כ, ואפשר שלזה יש פסקא באמצע פסוק לומר שנתבשר:
פסוק כ:ומה שאמר לחם לאכול וגו'. כי היה לו לומר ונתן לי לחם ובגד כמו שאמר ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה ודאי הוא הלחם לאכול והבגד ללבוש. אלא אמר יעקב ונתן לי לחם ויתן לי בריאות כדי לאכלו בתאוה ולא יהיה לי שום חולי שהחולה אינו מתאוה ללחם שנא' וזהמתו חיתו לחם, וכן בגד ללבוש ויתנאה בו בין הבריות ולא יהיה חולה והבגד מקופל ומונח בקופסא. או אמר לאכול לאחרים, ובגד ללבוש לאחרים, כי היה מחזיק במדת הצדקה שהוא מזרע אברהם שנאמר עליו כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו וכו' ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט, ושמעתי לחם והלפתן כי פת חרבה אינה נאכלת, ובגד ושכר התפירה ומה שצריך שיהא ראוי ללבוש, והוא דרך הלצה. ומה ששאל זה לפי שאליפז בן עשו לקח כל מה שיש לו אפילו הצידה לדרך שנתנה לו אמו. או נאמר לחם לאכול לחמה של תורה שנאמר לכו לחמו בלחמי, והיה שואל מהקב"ה שלא יבטל מלמודו בהיותו עובד אצל לבן, וכן נזדמן לו רעיית הצאן שהולכים למדברות מקום התבודדות מלאכה שאינה מבטלת הלמוד, ומה שאמר לחם לאכול לעוה"ב כסא דפיזא, וכן לאכול גימ' פ"ז ובגד ללבוש חלוקא דרבנן:
פסוק כב:וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך. בב' מעשרות הכתוב מדבר, אמר יעקב מאחר שאני בח"ל ואני תחת חלק השרים ראוי לתת להם חלק כדי שלא יקטרגו עלי גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל, ושלם נדרו בזה המנחה ששלח לעשו, כי אולי היו כל אותם ששלח עזים מאתים וכו' היו מעשר, ולזה נלקחה דינה גם כן לשכם לקחת גם כן חלקו מהבנים, ולא לקח מהזכרים שאין לו בהם חלק לפי שהן כלם חלק אלוה, ולזה נזכר ה' בכל אחד ראה ה', שמע ה', ולקח חלקו מהתאומות שנולדו עם הזכרים, זהו וירא אותה שכם מלשון חלק, כמו ואני נתתי שכם אחד תרגם אונקלוס חולק, וזהו נשיא הארץ שהוא עזאל, וראה שהיא חלקו לפי שראה שאין לה זוג לפי שכולם נולדו תאומים וזו היא לבדה, וזהו וירא אותה שהיתה בלא זוג, החוי דנשיך כחויא, ולפי שלקח חלקו בידו ואכלה פגה נלקחה ממנו שנאמר ויקחו את דינה:
