פסוק ט:וילך עשו אל ישמעאל. בשעה שהודה יצחק על הברכות ליעקב אמר עשו אלך ואתחתן לישמעאל ואתן לו עצה להרוג את יצחק מפני הבכורה כי הוא הבכור ואבי ירש הכל ואהיה גואל הדם ואהרוג את ישמעאל ולא יהיה ליעקב שום קרוב ואהרגהו בסתר שלא יראני שום אדם. ובאותה שעה שחשב עשו אותה מחשבה עבר לפני מדרשו של שם. א"ל שם. רשע מתי חשבת זאת המחשבה הרעה. א"ל עשו מי הגיד לך. א"ל הקב"ה הגיד לי שהיה שם בשעת מחשבתך. והיינו דכתיב ביחזקאל יען אמרך על שני הגוים ועל שני הממלכות לי הם וה' שם היה. שני הגוים יצחק וישמעאל. ובקשת לך כל הממלכות. אבל ה' שם היה שהגיד הדבר: (אש"ה לפ"ז א"ש הא דקאמר עשו יקרבו ימי אבל אבי שכל זה עלה במחשבתו של עשו שילך ויתחתן עם ישמעאל כדי שיהרוג יצחק אביו ולבסוף יהרוג יעקב ודבר זה הוגד לרבקה ברוה"ק ואמרה לו ליעקב קום ברח לך וכו' והשתא לק"מ ממ"ש בד"ה יקרבו ימי וכו' ונכון):
פסוק י:ויצא יעקב. לפיכך פרשה זו סתומה לפי שיצא בלא ידיעת שום אדם כאדם בורח שאינו מודיע לשום בריה יציאתו. ד"א ויצא לפי שא"ל יצחק לא תקח אשה יצא ליקח אשה:
פסוק יא:ויפגע במקום. מכאן אמרו רבותינו יעקב תקן תפלת ערבית דאין פגיעה אלא תפלה וכן הוא אומר אל תפגע בי. א"ר שמואל בר נחמני כנגד ג' פעמים שהיום משתנה צריך להתפלל ג' פעמים ביום. בערבית צריך לומר יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתוציאנו מאפלה לאורה בשחרית צ"ל מודה אני לפניך ה' אלהינו שהוצאתני מאפלה לאורה. ובמנחה צ"ל כשם שזכיתי לראות חמה בזריחתה כך תזכני לראות חמה בשקיעתה. וי"א ויפגע במקום. יעקב פגע בהקב"ה:
פסוק יא:וילן שם כי בא השמש. יעקב שנקרא שמש שנא' והנה השמש והירח. בראשית רבא. ורשב"ם אומר וילן שם כי בא השמש פי' ולא היה לו פנאי ליכנס בעיר ביום כדאמר רב יהודה לעולם יכנס אדם בכי טוב ויצא בכי טוב:
פסוק יא:ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו. פי' אחת מאבני המקום כדכתיב ויקח את האבן. ורש"י פי' שלקח אבנים הרבה ונעשו אחת רמז שיהיה מטתו שלימה שהיה יעקב אומר אבי אבא לא היו לו כי אם שתי נשים והיו לו יצחק וישמעאל. אבי לא נשא כי אם אמי והוליד עשו. א"כ יש לי לירא שיצאו ממני רשעים כי יהיו לי ד' נשים ורמז לו המקום שיהיה מטתו שלימה:
פסוק יב:והנה סו"לם. בגימ' ס"יני רמז לו שיקבלו התורה על הר סיני:
פסוק יב:וראשו מגיע השמימה. וכתיב וההר בוער באש עד לב השמים:
פסוק יב:והנה מלאכי אלהים זה משה ואהרן:
פסוק יב:עולים ויורדים כדכתי' ועלית אתה ואהרן עמך:
פסוק יב:וראשו מגיע השמימה. כלו' גבוה יותר מדאי:
פסוק יג:והנה ה' נצב עליו. כדכתיב וירד ה' על הר סיני. אני ה' אלהי אברהם אביך כדכתיב אנכי ה' אלהיך. סינ"י סמ"ך ששים רבוא יו"ד עשרת הדברות נו"ן יו"ד ששים מסכתות. ד"א מלאכי אלהים עולים ויורדים בו אותם מלאכים שירדו כאשר ראו בנות האדם היפות לא עלו עד עתה כי כשירדו מצאו בתולה אחת אמרו לה שמעי לנו. אמרה להן ומה תתנו לי אמרו לה כנפים שלנו ונלמדך שם המפורש וילמדו לה שם המפורש ויתנו לה כנפים מיד פרחה בשמים. אמר לה הקב"ה הואיל וברחת מן העבירה אקבע לך שם במזלות והיינו מזל בתולה והמלאכים שנתנו לה כנפיהם לא יכלו לעלות עד עתה שמצאו סולם לעלות. אכן פ"ה ניחא. עוד י"ל שאותם מלאכים היו אותם שהלכו להפוך סדום שאמרו כי משחיתים אנחנו ולפי שתלו הגדולה בעצמם נדחו ממחיצתו של הקב"ה קל"ח שנה ועכשיו עלו. ד"א ויחלום והנה סלם ממש. והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו. הראהו הקב"ה שר של מצרים עולה רד"ו מדרגות ואח"ך יורד ושל בבל עולה ע' מדרגות ויורד. ושל מדי נ"ב מדרגות ויורד ושל יון ק"פ ויורד ושל אדום עולה למעלה למעלה אמר יעקב שמא ח"ו אין לו ירידה לעולם. אמר הקב"ה אל תירא עבדי יעקב כי הנני מושיעך מרחוק. כביכול אפילו אתה רואהו אצלי אורידהו משם שנאמר אם בין כוכבים שים קנך משם אורידך נאם ה'. א"ר ברכיה לאחר שהראהו אותם ה' שרים שעולים ויורדים א"ל הקב"ה יעקב עלה כמו כן. אמר ח"ו כשם שהללו ירדו כן ארד א"ל הקב"ה עלה והיה בטוח שלא תרד ולא האמין ולא עלה שנאמר בכל זאת חטאו לו ולא האמינו בנפלאותיו. א"ל הקב"ה אלו עלית לא היית משועבד לעולם עכשיו שלא עלית ולא האמנת לי. בניך יהיו משועבדים לאותם ה' מלכיות בעולם הזה. א"ל רבש"ע ולעולם. א"ל אל תירא עבדי יעקב כי הנני מושיעך מרחוק וכו' ושב יעקב ושקט ושאנן וכו' כי אעשה כלה בכל הגוים וכו' ויסרתיך למשפט. והכי נדרש אותו פסוק מושיעך מרחוק אושיעך ממצרים לזמן רחוק. ושב יעקב מבבל ושקט ממדי ושאנן מיון ואין מחריד מאדום ויסרתיך למשפט בעוה"ז כדי לנקותך לעולם הבא:
פסוק יג:אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק. וא"ת למה כתיב אביך על אברהם ולא על יצחק אדרבא היה לו לכותבו על יצחק. וי"ל דאביך קאי אאלהי. כלומר אני ה' אלהי אביך אלהי אברהם ואלהי יצחק:
פסוק יג:הארץ אשר אתה שוכב עליה. ואם תאמר דבר מועט הוא. ופרצת ימה וקדמה נחלה בלא מצרים שהרי כתוב והיה זרעך כעפר הארץ כלומר ארחיב נחלתכם סביב לארץ אשר אתה שוכב עליה. רשב"ם. והפשט כך הוא מאחר שנתתי לך מעט קרקע תוכל לכבוש כל סביבך. משל כמו שעושים לפרשים חשובים שנותנים להם מעט קרקע חזקה והם כובשים בגבורתם כל סביבותם:
פסוק יד:ופרצת ימה וקדמה צפונה ונגבה. וא"ת למה שינה התחומין שנאמר באברהם צפונה ונגבה וקדמה וימה. וי"ל אברהם שהולך בדרומה של ארץ ישראל שנאמר הלוך ונסוע הנגבה נאמר צפונה תחלה שבא מימינו ואח"ך נגבה שהיא לפניו. ויעקב שהלך חרנה למזרח הארץ כתיב תחלה ימה שהוא אחריו ובא ממנו ואח"ך קדמה לפניו וחרן הוא לצד מזרח שנאמר וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם ואותה הליכה היה לחרן שנאמר ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה:
פסוק טו:כי לא אעזבך בדרך כדכתיב כי מלאכיו יצוה לך וכו' רשב"ם:
פסוק טו:עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך. לכך כפל אשר אשר תרי זימני לפי שהוא לשון שבועה וכאן מצינו השבועה שנשבע יעקב:
פסוק טו:עד אשר אם עשיתי. יש עד שאין לו הפסק לעולם כמו מעולם ועד עולם. כי לא אעזבך. פ"ה לא ראיתי צדיק נעזב וזרעו וכו'. וקשה דהא מצינו לר' חנינא שלא היה לו מערב שבת לערב שבת כי אם קב חרובין. וי"מ לא נראה בעיני שראוי הצדיק שיהיה נעזב ועני ולשון לא ראיתי כמו לעות אדם בריבו ה' לא ראה. ואע"פכ גלגל הוא החוזר בעולם שהצדיק נעזב כשנולד במזל עני:
פסוק יז:מה נורא המקום. פירש"י מה נורא מה דחילו. וא"ת מאי דוחקיה דרש"י. י"ל יש נורא שהוא קיים לעולם ועד כמו הגדול הגבור והנורא מתרגמינן דחלא. אבל נורא שלא היה אלא לאותה שעה כגון זה מה נורא מתרגמינן דחילו:
פסוק כ:וידר יעקב נדר לאמר. מהו לאמר. לאמר לדורות שיהיו נודרין בעת צרתם דאע"ג דכתיב טוב אשר לא תדור. בעת צרה מיהא יכול לידור ולשלם נדרו לאחר זמן וכן מצינו שנדרו ישראל בעת צרתם שנאמר וידר ישראל נדר לה' ויאמר אם נתן תתן את העם הזה בידי וכן מצינו בדוד מלך ישראל שנדר בעת צרה שנאמר עולות מחים אעלה לך וכו'. ומכאן סמכו לנדור בשביל החולים:
פסוק כ:אם יהיה אלהים עמדי. הפשט כך הוא אין זה תנאי אלא שבועה והכי הוא אומר כן יהיה אלהים עמדי וכן ישמרני כי כאשר אשוב אעשה האבן הזאת בית אלהים. וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך ולעולם לא על תנאי נדר. ד"א אם יהיה אלהים עמדי שלא אעבוד ע"ז. ושמרני משפיכות דמים. בדרך מגילוי עריות שנאמר כן דרך אשה מנאפת. ונתן לי לחם. אז עשר אעשרנו לך. וכאשר בא יעקב לארץ שכח אותו נדר א"ל הקב"ה שכחת נדרך חייך תהיה נכשל באותן שלשה דברים וכן היה נכשל בע"ז דכתיב ויתנו את אלהי הנכר אשר בידם. נכשל בשפיכות דמים דכתי' ויקחו שני בני יעקב איש חרבו. נכשל בגילוי עריות דכתי' ותצא דינה בת לאה:
פסוק כ:ונתן לי לחם לאכול וכו'. וא"ת ידענו שהבטיחו לחם שנאמר כי לא אעזבך ואעזבך ר"ל לחם כי מצינו עזיבה גבי לחם דכתיב ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם אלא בגד ללבוש היכן הבטיחו. וי"ל מדכתיב ושמרתיך ומצינו שמירה גבי בגדים דכתיב צנים פחים בדרך עקש שומר נפשו ירחק מהם:
פסוק כב:וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך. אומר במדרש דיעקב תקן להם לתת מעשר מממון. ובתנחומא יש שאל מין א' לר' יהושע בן לוי אמריתו דיעקב היה אמיתי והיכן מצינו שנתן מעשר מבניו. א"ל ר' יהושע מצינו שנתן לוי והקדישו לשמים. אמר המין ומה ראה שהקדיש לוי הלא לא היה עשירי. א"ל יעקב הכניסם לדיר להתעשר כמו טלאים והכניסם דרך תולדותם וכשהוציאן נמצא אותו שנכנס ראשון יצא אחרון. וא"כ היה בנימין ראשון נמצא שלוי היה עשירי. וי"מ שמנאם דרך תולדותם להתעשר ולא הכניסם לדיר להתעשר והניח ד' בכורות שאין חייבין במעשר דאין קדש מוציא מדי קדש כלומר אינו פוטר את האחרים. והיינו ח' פשוטים ומנה אותם פשוטים נמצא שבנימין היה שמיני וחזר למנות עוד שמעון ולוי תחת מנשה ואפרים כדכתיב כראובן ושמעון יהיו לי ונמצא לוי עשירי. ואע"ג דכתיב כי מנשה הבכור וא"כ לא היו כי אם ט' שמא מנשה לא היה בכור לכהן כי אם בשנים: