פסוק ג:לקהל עמים. הוריות דף ו׳.
פסוק ד:ויתן לך את ברכת אברהם. עיין מ״ש רבינו הרמב״ם בהל׳ נדרים. גבי הנודר מזרע אברהם ע״ש.
פסוק יב:[והנה סלם מצב ארצה] … לא רצה זה אלא ד׳ לי וכו׳ רק כמו בא״י עיין תענית דף י׳ הקב״ה משקה בעצמו לא ע״י שליח, וזה צנצנת המן שזה בק״ק, מפתח של פרנסה לא נמסר לשליח, וזה גדר כסא ג׳ מעלות כמ״ש בירושלמי סוף פ״ג דשבת, וזה חכמה, מנורה, שהוה ג׳ מעלות, מנחות דף כ״ט, וזה אצל באר מצא יעקב ג׳ עדרים, וזה הך דנדה דף ע׳ ע״ב, ועיין כתובות ס״ח פרנסה [שמין באב] ע״ש בזה ואכמ״ל. וזה נ״מ דמשה רבינו ראה קשר של תפילין מאחוריו, וזה ד׳, וזה סולם הנהגת כל העולם דרך עילה ועלול, אך יעקב לא נתרצה בזה, רק במנורה, חכמה, כסא ג׳ חווקים כמבואר, וזה גדר קשר של יד יוד, עיין רש״י ברכות דף כ״ג ושבת דף ס״ב, ולך לאות ולא לאחרים, והיא נחלק ג״כ רק לג׳ לשיטת ר״ת תוס׳ מנחות דף כ״ט, ב׳ קוצים ונקודה, דנער יכתבם דסנהדרין, וזה ג׳, ובזה א״ש דברי רבינו בהל׳ תפילין, דסתר עצמו אם הוה גדר אות ע״ש, ובזה א״ש דלך לאות דוקא. ובזה זכה משה לפני מותו, וזה שער החמישים עמ״ש ר״ה דף כ״א ע״ב. וזה צורת יעקב בכסא, וגדר ר״ע מנחות, ולכך רק לפני מותו התיר נידוי של יעקב ביהודה עיין ב״ק צ״ב, ע״ש בזה. ויעקב השיג כל התורה כולה עד ימות המשיח, אבל מה שעתיד להתחלף בדור של משיח, זה גם יעקב לא השיג, וזה ג׳ עדרים שמצא.
פסוק יג:אשר אתה שוכב עלי׳ וגו׳. עמ״ש חולין דף צ״א, ע״ב ע״ש. [ר״ל דהוה בגדר מציע מצעות דב״ב דף נ״ג, ע״ב, ואף דהתוס׳ כתבו שם דרק אם הוא עשה מצעות ולא בשמצא מצעות, וכאן לאחר שהציע מצעות אז קיפל, כבר הארכתי בדרוש דלכך לקח יעקב אבינו אבנים, משום דמבואר במם׳ כלים פרק כ׳ בתוספתא, הובא בר״ש שם גבי מקום מושב הסתת דרק בזמן שהוא יושב יש עליו שם ישיבה והוא טמא, וכשעומד ממנו פקע ונטהר משום דהוה ישיבה של צער, וכמבואר בירושלמי פ״א דביצה אבנים שישבנו עליהם כו׳ עשו עמנו מלחמה, הובא ברמב״ן במלחמות פי״ז דשבת על דף קכ״ה ע״ש. נמצא לפי״ז דהני אבנים שעשה למשכב הוי פעולה נמשכת לא פועל נגמר… וכמ״ש רבינו בס׳ מו״נ ח״א (פס״ח) [פס״ט], וכמו גבי הקדש דפעולת המקדש עושה פעולה תמיד בההקדש כיון דאם נשאל עליו בטל ממנו ההקדש, וכ״כ בזה בח״ב, וגם כאן כן, וא״כ נמצא דהוה כמציע עכשיו המצעות ולכך קנה].
פסוק יז:מה נורא וגו׳. ובאמת ראה בהמ״ק א׳ וב׳, ואחד שהוא יפה מראה דהוא מקדש ראשון ארי בתורה ב״ק דף קי״ז, וב״מ דף פ״ה, וברכות דף י״ח בת״ר ע״ש מ״ש, וזה ירבעם ומנשה ואחאב, ועיין תענית דף ט״ז, אבל לא במעשה דעבדו ע״ז, ובית שני הו׳ ספיקות וצדוקים כמ״ש הרמב״ם, אך מ״מ הו׳ צדיקים, עיין בירושלמי פ״א דיומא ע״ש בזה.
פסוק יז:כי אם בית אלקים. כי יעקב לא רצה רק דין מקדש, לא במה, ואין בנין בלילה שבועות דף ט״ו, ע״ב, ע״ש. ומה בית, עיין פסחים דף פ״ח, ועיין בספרי פ׳ קורח דראה מזבח, וזה ר״ל בגד, לחם, דהיינו בגדי כהונה ומנחה דאינם בבמה רק במקדש, [וכן קידוש ידים כמבואר סוף זבחים, וזה פכים קטנים ששכח, זה גדר קידוש ידים, עיין חולין דף ק״ח, וזה בחוץ מותר בכ״ח עיין זבחים דף כ׳ ע״ש]. וזה ג״כ עשר אעשרנו, ר״ל דין מע״ב [=מעשר בהמה], דרק במקדש, עיין בזבחים דף מ״ה ובכורות דף ד׳, ע״ב ע״ש בזה. [ולכך הפריד כל העדרים שלא יהי׳ מעורב לקוח, וכן רצה לקנות העוברים במעי אמם, כדי לשיטת ר״ש דמע״ב חל על מח״ז [=מחוסר זמן] דהוה לקוח תיכף מלידה, לכן עשה כל הפעולות בזמן עיבור], וכן נתן ליצחק יין, גדר נסכים דאינו בבמה, ואף דהו׳ פסח דא״צ נסכים, מ״מ החגיגה בעיא נסכים, ועיין פסחים דף צ״ו, ע״ב ע״ש.
פסוק יח:וישכם וגו׳ ויקח את האבן. בנין מקדש דוקא ביום.
פסוק כ:וידר יעקב נדר. עיין ברמב״ם בהל׳ ערכין, דהביא ראי׳ מכאן דזה הוה נדר גמור דאח״כ אמרו לו שיקיים הנדר, אך זה יש כמה סתירות אם מחויב לראות שיהא ממה לעשר, ועמ״ש ב״ק דף ל״ו, ע״ב וכ״מ בזה, ולכך עשה יעקב אבינו איזה פעולות שיהי׳ לו הרבה כנ״ל, אבל לגבי אברהם לא הו׳ לו, לכן החזיר לסדום הכל ולא עישר מזה, עמ״ש לעיל, והעיקר כי אברהם לא נגע בגזל, עיין ברכות דך ה׳ (ברית) ודף ס״ב, ע״א … בב״נ, עיין נזיר דף ס״ב, ע״ב גבי שבועה בעבד, ומשום דב״ג אין לו חיוב על הגוף, וזה דר״ל יעקב התנאי שלו, וא״ש בזה.
פסוק כג:עשר אעשרנו לך. זה גדר דמעשר בהמה, וליכא בבמה, ולא גבי ב״נ לכ״ע, ועיין זבחים דף מ״ה ודף קי״ח ובכורות דף ד׳, ע״ב וזה רצה יעקב, ישראל.
