מהו היחס בין שמים לארץ?

בדרכו של יעקב לחרן נגלה אליו ה'. הוא רואה בחלומו "סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה" (בראשית כח, יב), בסיסו בארץ וגובהו בשמי מרום. מהו היחס בין שמים לארץ?

לפנים היו השמים העליונים הרוחניים, המקור המשפיע, והארץ התחתונה, החמרית, היתה מקבלת השפעה; מעין היחס בין השמש לירח. אולם מאז שיצר הקב"ה את ישראל לספר תהלתו, ונתן להם תורה, התהפכה המגמה, והארץ היא המקור המשפיע מלמטה למעלה: "ואשם דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך לנטע שמים וליסד ארץ" (ישעיה נא, טז), דברי תורה שבפיך הם המהווים את הבריאה. וידועים דברי ר' חיים מוולאז'ין בנפש החיים, על הכתוב, "ויהי האדם לנפש חיה" (בראשית ב, ז), שהאדם הוא הנפש החיה של כל העולמות, ושהכל תלוי בו (שער ב פרק יד).

אמנם "השמים כסאי והארץ הדם רגלי" (ישעיה סו, א), השמים גדולים מן הארץ, כשם שהכיסא גדול מן ההדום; אך מאידך גיסא, יש מעלה בהדום שאין בכיסא, שהרי אדם המתיישב על הכיסא מתגמדת קומתו, וכשמניחים שרפרף תחת רגליו, הן מוגבהות. כך הארץ מגביהה את השמים

ואכן בריאה היא היצירה האלוקית הראשונה, יש מאין, אך העשייה היא תפקידו ומעלתו של האדם: "אשר ברא אלקים לעשות" (בראשית ב, ג), אלקים בורא והאדם ממשיך בעשייה, בתיקון. וכן נאמר "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם", מבחינת הבריאה השמים הם קודמים, הם משפיעים; אבל "ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים" (בראשית ב, ד) - מבחינת העשייה והתיקון של האדם הארץ קודמת, היא משפיעה. ודרשו חז"ל "בהבראם" אותיות אברהם; אברהם - ובהמשך ישראל - הם הגורמים למהפך שבגינו הארץ קודמת לשמים (בראשית רבה פרשה יב אות ט). וכן שורר מחבר תהילים "הודו על ארץ ושמים וירם קרן לעמו", כיוון שהרים קרן לעמו "תהלה לכל חסידיו לבני ישראל עם קרבו" (תהילים קמח יג-יד). ומשעה שבחר בישראל עם קרובו, התהפכה המגמה, והארץ משפיעה על השמים. וזו כוונת בעל הטורים שכתב על הפסוק "ביום עשות ה' אלוקים ארץ ושמים": ב' מסורות. הכא, ואידך הודו על ארץ ושמים וכו'.

והוא הדין בחלום יעקב: "ויחלום והנה סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה", ודרשו חז"ל (בראשית רבה פרשה סח, יב), סלם בגימטריא סיני; "מצב ארצה" - "ויתיצבו בתחתית ההר" (שמות יט, יז). "וראשו מגיע השמימה" - "וההר בער באש עד לב השמים" (דברים ד, יא). מעמד הר סיני הוא הוא הסולם שבעזרתו יכול האדם לטפס מן הארץ אל השמים ולקשר ביניהם. "ומלאכי אלוקים עלים וירדים בו", ולא "יורדים ועולים בו", משום שהמלאכים הם המעשים שלנו, וההשפעה נובעת מאתנו מלמטה. וכך דרשו חז"ל: "'והנה מלאכי אלהים עולים' אלו זכיותיו, שנאמר 'אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף' (איוב לג, כג)"

וכך כתב המהר"ל בספר תפארת ישראל, שהמצוות שאנו מקיימים הם כחבל המעלה את האדם מבור תחתיות, להושיב אותו עם המלך ה' צבאות (שם פרק ד). ומבחינת האדם המעשים קודמים, הם העולים למעלה וחוזרים ומשפיעים מלמעלה למטה. ועל כן מלאכי אלקים עולים תחילה, ורק אחר כך יורדים.

אם מחפש אדם דרך להיפגש עם אלקים, אין צורך לטפס לגובהי מרומים ולעלות השמימה, אפשר לגלות אותו במקומנו, בעוה"ז החומרי, המעשי; "אכן יש ה' במקום הזה" (בראשית כח, טז), "והנה ה' נצב עליו" (שם, יג).

וכך כתב הרב קוק זצ"ל למחפשים את האלוקים למעלה: צריך להראות להם את הדרך, איך נכנסים אל הטרקלין - דרך השער. והשער הוא האלקות המתגלה בעולם (אורות, עמ' קיט).