החלום שביסוד המציאות
יעקב, האב השלישי, ממשיך את דרך אבותיו אך עם זאת סולל דרך חדשה שלא הייתה לפניו. עליו לבנות את המסגרת הציבורית שבתוכה יעמוד בית־ישראל לדורותיו. שמו של יעקב יהיה בעתיד גם שם האומה בשתי מדרגותיה – יעקב וישראל. [מדרגת יעקב מציינת את המצב השפל שבו מתגברים על המכשולים בדרך עקיפה בלבד, ומדרגת ישראל מגלה את היכולת העצומה הכובשת את מתנגדיה תחתיה.]
יתכן שסלילת הדרך החדשה היא הסיבה לכך שיעקב נאלץ לפתוח את בניין עתידו בארץ מרחקים, בהעדר קרבת אבותיו ותמיכתם החומרית; בהבדל ניכר מן הדרך שבה נבנה ביתו של יצחק. עבודתו של יעקב היא בניין חדש הנשען על משענתו בלבד, כנאמר בפרק ל"ב "כִּ֣י בְמַקְלִ֗י עָבַ֙רְתִּי֙ אֶת־הַיַּרְדֵּ֣ן הַזֶּ֔ה"(בראשית לב יא).
בפרקנו מתוארת דרכו של יעקב במעבר בין ארץ־ישראל לחרן (י), מקום שבו עתיד לבנות את ביתו במצוות אביו. על־פי המסופר, נעצר יעקב במקום ידוע, "הַמָּקוֹם", המודגש בה"א הידיעה, הַמָּקוֹם שבשמו נפגשנו בעקדת יצחק (בראשית כב ג), ומאוחר יותר במצוות התורה על מקום בניין המקדש (דברים יב ה). שורש המילה הַמָּקוֹם קשור עם מושג הקיום, ומרמז על סוד קיומו של מי שנישא עליו. "הַמָּקוֹם", בה"א הידיעה, מלמד כי זהו הַמָּקוֹם המיוחד הנושא את המציאות כולה על־גביו (ראה נפש החיים שער א).
יעקב, הבורח מפני אחיו, ערך בַּמָּק֥וֹם את סידורי מנוחתו לשעות הלילה והחשכה (יא). ייתכן ויש בזה רמז לסידור עמידת ישראל בתקופת הגלות מסביב לבניינה הפנימי של ירושלים, הערוך בתוכם. בהכנותיו, שהיו מלוות בשאלות הרות גורל על עתידו ועל תקוותיו לסיוע מלמעלה, זכה יעקב להתרומם למעלה רוחנית גבוהה שהכשירה אותו להופעת רוח הקודש שהתגלתה אליו באותו מקום.
בחלומו ראה יעקב סֻלָּם֙ המחבר את השמים עם הארץ, כשהוא מאפשר בכך את מעברם של מלאכים מלמעלה למטה ומלמטה למעלה (יב). אלו הבאים מלמעלה הם שליחי הא-להים הבאים לסעדו, ואלו העולים מלמטה הם מלאכים שמקור חיוניותם קשור באישיותו של יעקב – הנמצא בתחתית הסולם.
על גבי הסולם, מתנשא מעל מערכותיו המלאכיות והאנושיות, ניצב מלכו של עולם המתגלה בגילוי מיוחד אל יעקב, מאשש את קיומו ואת ברכת אבותיו ומסיר בהבטחותיו כל דאגה מעתידו (יג-יד). בגילוי זה נודע כי לא רק שיעקב איננו צועד לבדו בדרך החתחתים המאיימת, אלא הוא זוכה לליווי צמוד של מלך העולם מרגע צאתו את הארץ ועד שובו אליה (טו).
הדרך העומדת לפני יעקב עתידה להנחיל לו את מלוא הברכה, הן ברכת הזרע והן ברכת הארץ במלוא מרחבה, כשזו האחרונה תהפוך באמצעותו למרכז עולמי שעליו עומדת תבל ומלואה; וכדברי הכתוב: "וְֽהָלְכ֞וּ עַמִּ֣ים רַבִּ֗ים וְאָֽמְרוּ֙ לְכ֣וּ ׀ וְנַֽעֲלֶ֣ה אֶל־הַר־יְ-הוָ֗ה אֶל־בֵּית֙ אֱ-לֹהֵ֣י יַֽעֲקֹ֔ב..."(ישעיה ב ג).
בדברי חז"ל מתוארים המלאכים העולים כמלאכי ארץ־ישראל ולעומתם המלאכים היורדים כמלאכי חוצה־לארץ, המלווים את יעקב בדרכו. יש לציין כי המלאכים אינם מדריכים את יעקב בדרכו החדשה אל ארצות נכר, אלא משמשים לו כבני לוויה וכשומרים בלבד; ומכאן יכולים אנו להתרשם כי דרכו של יעקב נהירה לו והוא יודע את אשר לפניו.
אמנם, לא המלאכים בלבד נלוו אל יעקב, אלא ההשגחה הא-להית עצמה שמרה את צעדיו – "וְהִנֵּ֨ה אָנֹכִ֜י עִמָּ֗ךְ וּשְׁמַרְתִּ֙יךָ֙ בְּכֹ֣ל אֲשֶׁר־תֵּלֵ֔ךְ"(טו). גילוי נפלא זה עורר את יעקב משנתו (טז) וממנו למד על גודל ההשגחה שלה זכה מתוך ישיבתו בלב הארץ, בירושלים, עיר הקודש. מתוך כך הכיר גם בייעוד הגדול המצפה לו באותו מקום, העתיד להתגלות כבֵית אֱלֹהִ֔ים וכשַׁעַר הַשָּׁמָֽיִם (יז).
בזכות התגלות זו, בה למד יעקב להכיר את גודל האישיות הטמונה בו ואת האחריות הרובצת על כתפיו, קיבל על עצמו בנדר להכשיר את מעשיו עד שיזכה, עם שובו אל הארץ, להתחיל בפועל בהכנת היסודות לבית ד' הגדול (כ-כב). כל זאת מתוך ידיעה ברורה שעתידו אינו תלוי בעושר חומרי אלא די לו בסיפוק הצרכים ההכרחיים (כ), ובלבד שיזכה להמשיך את אמונת ד' לכל אורך דרכו הנפתלת.
יעקב מכיר בייעודו, ייעודם של ישראל בעתיד, להעלות את האמונה האילמת, המכירה רק את ההופעה הא-להית המשתקפת בטבע הצועד במעגלים קבועים, אל דרך האמונה הבהירה המפלסת נתיבות יושר אל עתיד המרומם את חוקי הטבע המצומצמים אל המגמה הא-להית הנשגבת.
ברוב דבריו, על המקום ועל הדרך העומדת לפניו, משתמש יעקב בשם "א-להים"(יז,יט,כא,כב), המיוחס להופעת הטבע שבמעשה בראשית. אך את האמונה המובעת בשם זה הוא מתעתד להעלות אל האמונה המובעת בשם הויה, הוא מקור התורה המרוממת את העולם אל עולמות הנצח אשר מעבר למושגי העולם־הזה, כדברי המשורר: "בָּ֤רֽוּךְ יְ-הֹוָ֨ה אֱ-לֹהֵ֪י יִשְׂרָאֵ֡ל מִן־הָ֤עוֹלָ֨ם ׀ וְעַ֬ד הָעוֹלָ֗ם"(תהילים קו מח). זוהי משמעות ההתחייבות: "וְהָיָ֧ה יְהוָ֛ה לִ֖י לֵאלֹהִֽים׃"(כא).
מתוך הבנתו כי ההבטחה שניתנה לו במחזה הלילה מאשרת את חלקו המיוחד בבניין האמונה, נדר יעקב לבנות בית א-להים קבוע לעבודת ד' (כב), בית שבו תהיה האמונה בעלת הבית ומתוכו תשלח קרני אורה לכל יושבי תבל. ברבות הימים אישר הקב"ה את דברי יעקב במצוותו לישראל: "וְעָ֥שׂוּ לִ֖י מִקְדָּ֑שׁ וְשָׁכַנְתִּ֖י בְּתוֹכָֽם׃"(שמות כה ח).
בית הא-להים, בצעדיו הראשונים, מיועד אמנם לבית יעקב ולעם אשר צמח ממנו; אבל הוא עתיד להיות למאור־עולם, כאמור בחזון ישעיה: "וְֽהָלְכ֞וּ עַמִּ֣ים רַבִּ֗ים וְאָֽמְרוּ֙ לְכ֣וּ ׀ וְנַֽעֲלֶ֣ה אֶל־הַר־יְ-הוָ֗ה אֶל־בֵּית֙ אֱ-לֹהֵ֣י יַֽעֲקֹ֔ב..."(ישעיה ב ג), וכן: "כִּ֣י בֵיתִ֔י בֵּית־תְּפִלָּ֥ה יִקָּרֵ֖א לְכָל־הָֽעַמִּֽים׃"(ישעיה נו ז). ועוד נאמר: "...מִֽדֵּי־חֹ֨דֶשׁ֙ בְּחָדְשׁ֔וֹ וּמִדֵּ֥י שַׁבָּ֖ת בְּשַׁבַּתּ֑וֹ יָב֧וֹא כָל־בָּשָׂ֛ר לְהִשְׁתַּֽחֲוֹ֥ת לְפָנַ֖י אָמַ֥ר יְ-הוָֽה׃"(ישעיה סו כג).
קביעות האמונה בחייו של יעקב קונה לה חלק א-להי בכל מעשיו ובבניין ביתו בדמות נדר המעשר: "וְכֹל֙ אֲשֶׁ֣ר תִּתֶּן־לִ֔י עַשֵּׂ֖ר אֲעַשְּׂרֶ֥נּוּ לָֽךְ׃"(כב). התחייבות זו הניחה יסוד לקביעות שבט הכהונה, המקבל את המעשרות כחלק ד' בישראל, כדבר ד' לאהרן הכהן: "אֲנִ֤י חֶלְקְךָ֙ וְנַחֲלָ֣תְךָ֔"(במדבר יח כ).
מתוך חזון זה ניגש יעקב למלאכת בניין ביתו, חלק ד' בעולם, כאמור בשירת האזינו: "כִּ֛י חֵ֥לֶק יְ-הֹוָ֖ה עַמּ֑וֹ יַעֲקֹ֖ב חֶ֥בֶל נַחֲלָתֽוֹ׃"(דברים לב ט).