פסוק א:וירא אליו ה'. מכאן שממדת הקב"ה לבקר חולים .
(סוטה י"ד א')
פסוק א:וירא אליו ה'. א"ר חמא ב"ר חנינא, אותו היום שלישי למילתו הי' ובא הקב"ה לשאול לשלומו .
(ב"מ פ"ו ב')
פסוק א:כחם היום. מאי כחם היום, א"ר חמא ב"ר חנינא, אותו היום שלישי למילתו הי', הוציא הקב"ה חמה מנרתיקה כדי שלא יטריח אותו צדיק באורחים .
(שם שם)
פסוק ב:והנה שלשה אנשים. מאן ננהו שלשה אנשים, מיכאל וגבריאל ורפאל, מיכאל שבא לבשר את שרה, רפאל לרפאות את אברהם, וגבריאל דאזל למהפכה לסדום .
(שם שם)
פסוק ב:נצבים עליו. שלשה שהיו מהלכין בדרך, הרב באמצע, גדול בימינו וקטן בשמאלו, וכן מציגו בשלשה מלאכים שבאו לאברהם, מיכאל באמצע, גבריאל לימנו, ורפאל לשמאלו .
(יומא ל"ז א')
פסוק ב:וירא וירץ. מהו וירא וירץ , מעיקרא אתו קמו עלי', כי חזיוהו דהוי לי' צערא, אמרו, לאו אורח ארעא למיקם הכא, [ואזלי להו ורהיט בתרייהו] .
(ב"מ פ"ו ב')
פסוק ג:אל נא תעבר. אמר רב יהודה אמר רב, גדולה הכנסת אורחים מקבלת פני השכינה, דכתיב ויאמר אדני, אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבר .
(שבת קכ"ז א')
פסוק ג:אל נא תעבר. א"ר אלעזר, בוא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם, מדת בשר ודם אין קטן יכול לומר לגדול המתן לי עד שאבא אצלך, ואלו בהקב"ה כתיב ויאמר אדני וגו' אל נא תעבר .
(שם שם)
פסוק ג:אל נא תעבר. מאי אל נא תעבר , חזייה להקב"ה דקאי אבבא, וכיון דחזא קוב"ה דקאסיר ושרי, אמר, לאו אורח ארעא למיקם הכא, והיינו דכתיב אל נא תעבר מעל עבדך .
(ב"מ פ"ו ב')
פסוק ד:יקח נא וגו'. אמר רב יהודה אמר רב, כל מה שעשה אברהם למלאכים בעצמו עשה הקדוש ברוך הוא לבניו בעצמו, וכל מה שעשה על ידי שליח עשה הקדוש ברוך הוא לבניו על ידי שליח. ואל הבקר רץ אברהם – ורוח נסע מאת ה' (פ' בהעלותך) , ויקח חמאה וחלב – הנני ממטיר לכם לחם מן השמים (פ' בשלח), והוא עומד עליהם תחת העץ – הנני עומד לפניך שם על הצור בחורב (שם), ואברהם הולך עמם לשלחם – וה' הולך לפניהם יומם (שם), יוקח נא מעט מים – והכית בצור ויצא ממנו מים (שם) .
(שם שם)
פסוק ד:יקח נא וגו'. תנא דבי רבי ישמעאל, בשכר שלש זכו לשלש, בשכר חמאה וחלב (פ' ח') זכו למן, בשכר והוא עומד עליהם (שם) זכו לעמוד הענן , בשכר יוקח נא מעט מים זכו לבארה של מרים .
(שם שם)
פסוק ד:ורחצו רגליכם. אמרו לו, וכי בערביים חשדתנו שהם משתחוים לאבק רגליהם , כבר יצא ממנו ישמעאל .
(שם שם)
פסוק ה:ואקחה פת לחם. וכתיב ואל הבקר רץ אברהם, א"ר אלעזר, מכאן לצדיקים שאומרים מעט ועושים הרבה .
(שם פ"ז א')
פסוק ה:אחר תעברו. א"ר יצחק, עטור סופרים הלכה למשה מסיני הוא, ואחר תעברו עיטור סופרים הוא .
(נדרים ל"ז ב')
פסוק ה:כן תעשה. מאי שנא גבי אברהם כתיב כן תעשה כאשר דברת, ומאי שנא גבי לוט כתיב ויפצר בם מאד ויסורו אליו (י"ט ג'), א"ר אלעזר, מכאן שמסרבין לקטן ואין מסרבין לגדול .
(ב"מ פ"ז א')
פסוק ו:קמח סולת. כתיב קמח וכתיב סולת, א"ר יצחק, מכאן שהאשה עיניה צרה באורחים יותר מן האיש .
(שם שם)
פסוק ז:בן בקר וגו'. אמר רב יהודה אמר רב, בן בקר אחד, רך שנים, וטוב שלשה, ולמה לי' תלתא בחד סגי, אמר רב חנן בר רבא, כדי להאכילם שלש לשונות בחרדל.
(ב"מ פ"ו ב')
פסוק ח:ויקח חמאה וחלב. ואלו לחם לא הביא, אמר אפרים מקשאה תלמידו של ר' מאיר, אותו היום פרסה שרה נדה, ואברהם אבינו הי' אוכל חולין בטהרה .
(שם פ"ז א')
פסוק ח:והוא עומד עליהם. מעשה בר' אליעזר ור' יהושע ור' צדוק שהיו מסובין בבית משתה בנו של רבן גמליאל והי' רבן גמליאל עומד ומשקה עליהם, אמר לי' ר"א לר' יהושע, מה זה יהושע, אנו יושבין וגמליאל ברבי עומד ומשקה עלינו, אמר לי', מציני גדול ממנו ששימש, אברהם גדול הדור הי' וכתיב בי' והוא עומד עליהם, ושמא תאמר כמלאכי השרת נדמו לו, לא נדמו לו אלא לערביים, ואנו לא יהא רבן גמליאל ברבי עומד ומשקה עלינו .
(קדושין ל"ב ב')
פסוק ח:ויאכלו. א"ר תנחום בר חנילאי, לעולם אל ישנה אדם מן המנהג, שהרי משה עלה למרום ולא אכל לחם, מלאכי השרת ירדו למטה ואכלו לחם, דכתיב ויאכלו .
(ב"מ פ"ו ב')
פסוק ח:ויאכלו. אכלו סלקא דעתך, אלא אימא, נראה כמו שאכלו ושתו .
(ב"מ פ"ו ב')
פסוק ט:ויאמרו אליו. תני משום רבי יוסי, למה נקוד על איו שבאליו – למדה תורה דרך ארץ שישאל אדם באכסניא שלו .
(שם פ"ז א')
פסוק ט:איה שרה. אמר רב יהודה אמר רב, יודעים היו מלאכי השרת ששרה אמנו באהל היתה, ואלא מאי שאלו – כדי לחבבה על בעלה, ורבי יוסי ב"ר חנינא אמר, כדי לשגר לה כוס של ברכה .
(שם שם)
פסוק ט:הנה באהל. [מכאן דכבודה של אשה לישב בבית] .
(יבמות ע"ז א')
פסוק ט:הנה באהל. להודיע ששרה אמנו צנועה היתה .
(ב"מ פ"ו א')
פסוק יב:בקרבה. מעשה בתלמי המלך שכנם ע"ב זקנים והכניסן בע"ב בתים ואמר לכל אחד ואחד. כתבו לי תורת משה רבכם, נתן הקב"ה עצה בלב כל אחד ואחד וכתבו לו ותצחק שרה בקרוביה .
(מגילה ט' א')
פסוק יב:אחרי בלותי וגו'. אמר רב חסדא, אחרי בלותי היתה לי עדנה, אחר שנתבלה הבשר ורבו הקמטין, נתעדן הבשר ונתפשטו הקמטין וחזר יופי למקומו .
(ב"מ פ"ז א')
פסוק יג:ואני זקנתי. תנא דבי רבי ישמעאל, גדול השלום שאפילו הקב"ה שינה בו, שנאמר ותצחק שרה לאמר ואדוני זקן, וכתיב דאמר ה' אל אברהם למה זה צחקה שרה לאמר ואני זקנתי .
(ב"מ פ"ז א')
פסוק יד:למועד אשוב אליך. מכאן דבפסח נולד יצחק, שהרי בפסח היה עומד ואמר לה למועד אשוב אליך כעת חיה ולשרה בן .
(ר"ה י"א א')
פסוק טו:ויאמר וגו'. ר' יוחנן בשם ר' אליעזר ב"ר שמעון אומר, לא מצינו שדבר הקב"ה עם אשה אלא עם שרה בלבד, שנאמר ויאמר לא כי צחקת .
(ירושלמי סוטה פ"ז ה"א)
פסוק טו:ויאמר וגו'. א"ר בירי, כמה כרכורים כרכר הקב"ה בשביל לשמוע שיחתן של צדקניות, הדא הוא דכתיב ויאמר לא כי צחקת .
(שם שם)
פסוק יז:המכסה וגו'. אמר לי' רבינא לההוא מרבנן, מנא הא מילתא דאמור רבנן זכר צדיק לברכה, אמר לי', דכתיב המכסה אני מאברהם וכתיב בתרי' ואברהם היו יהיה לגוי גדול .
(יומא ל"ח ב')
פסוק יח:ואברהם היו יהיה. ר' נחמן בשם ר' מנא אמר, אין העולם יכול להתקיים בפחות משלשים צדיקים כאברהם אבינו, מאי טעמא, ואברהם היו יהיה, יהיה בגמטריא שלשים .
(ירושלמי ע"ז פ"ב ה"א)
פסוק יח:ונברכו בו. א"ר אלעזר, מאי דכתיב ונברכו בו כל גויי הארץ, אפילו ספינות הבאות מגליא לאספמיא אין מתברכות אלא בשביל ישראל .
(יבמות ס"ג א')
פסוק יט:כי ידעתיו. א"ר אלעזר, מברכתן של צדיקים אתה למד קללתן של רשעים, דכתיב כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט, וכתיב בתרי' ויאמר ה' זעקת סדום ועמורה כי רבה .
(יומא ל"ח ב')
פסוק יט:את בניו וגו'. את בניו ואת ביתו לעשות צדקה ומשפט, בניו לדין, ביתו לצדקה,. [דנשים אדיני לא מפקדי] .
(סנהדרין נ"ז ב')
פסוק יט:צדקה ומשפט. תניא, שלשה סימנים באומת ישראל, רחמנים, ביישנים, וגומלי חסדים, גומלי חסדים דכתיב פי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט .
(יבמות ע"ט א')
פסוק יט:צדקה ומשפט. פתח ההוא מתורגמן ואמר, אחינו גומלי חסדים בני גומלי חסדים, המחזיקים בבריתו של אברהם אבינו, שנאמר כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט .
(כתובות ח' ב')
פסוק יט:צדקה ומשפט. דרש רבי שמלאי, מאי דכתיב (ישעיהו ל״ג:ט״ו) הולך צדקות ודובר מישרים, הולך צדקות זה אברהם, דכתיב בי' כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט .
(מכות כ"ד א')
פסוק כ:כי רבה. הואי התם ההיא רביתא דהוית מפקא ריפתא לעניא בחצבא, אגלאי מילתא, שפיוה בדובשא ואוקמוה על איגר שורא , אתו זיבורי ואכלוה, והיינו דכתיב מאמר ה' זעקת סדום ועמורה כי רבה – על עסקי ריבה .
(סנהדרין ק"ט ב')
פסוק כ:כי רבה. [בסדום כתיב זעקת סדום ועמורה כי רבה ובדור המבול כתיב (ר"פ נח) וירא ה' כי רבה רעת האדם, מלמד] שכמעשה אלו כך מעשה אלו .
(ירושלמי ב"מ פ"ד ה"ב)
פסוק כה:חלילה לך. דרש רבי אבא בר כהנא, מאי דכתיב חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע, אמר אברהם לפני הקב"ה, רבש"ע, חולין הוא לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע .
(ע"ז ד' א')
פסוק כו:בעבורם. [מלמד שהצדיקים מגינים לעולם] .
(סנהדרין צ"ט ב')
פסוק כז:עפר ואפר. דרש רבא, בשכר שאמר אברהם ואנכי עפר ואפר זכו בניו לשתי מצות, אפר פרה ועפר סוטה. וליחשב נמי עפר כסוי הדם, התם הכשר מצוה איכא, הנאה ליכא .
(סוטה י"ז א')
פסוק כז:עפר ואפר. אמר רבא, מפני מה אמרה תורה הבא עפר לסוטה, זכתה יוצא ממנה בן כאברהם אבינו דכתיב בי' ואנכי עפר ואפר, לא זכתה תחזור לעפרה .
(סוטה י"ז א')
פסוק כז:עפר ואפר. אמר הקב"ה לישראל, חושקני בכם שאפילו בשעה שאני משפיע לכם גדולה אתם ממעטים עצמכם לפני, נתתי גדולה לאברהם אמר ואנכי עפר ואפר .
(חולין פ"ט א')
פסוק כז:עפר ואפר. סדר תעניות – מוציאין את התיבה לרחובה של עיר ונותנין אפר מקלה עליה ועל ראש הנשיא ועל ראש אב ב"ד, ולמה אפר מקלה, כדי להזכיר זכותו של אברהם שאמר ואנכי עפר ואפר .
(ירושלמי תענית פ"ב ה"א)
פסוק לג:וילך ה'. תניא, לעולם אל יפטר אדם מרבו ומחבירו אלא אם כן נוטל ממנו רשות, ולמדין אנו דרך ארץ מן המקום, שנאמר וילך ה' כאשר כלה לדבר אל אברהם, כביכול שאמר לו, הרי אני נפטר ממך .
(מס' דר"א פ"ה)