פסוק א:וירא אליו. לפי שהיה מצטער מכאב המילה לכך נגלה לו באור פני מלך חיים, מיד חיתה המכה וקם ועמד על רגליו ורץ שנאמר וירא וירץ. ועוד נראה לו השם שכביכול נתאוה לו, וכן וירא אליו ה' ס"ת אוה, ולזה בא הרמז בס"ת שאלמלא מקרא אי אפשר לאומרו. ולמה באלוני כתב רבינו בחיי ז"ל לפי שבשרו שיוליד אחר זקנתו שנאמר כי יש לעץ תקוה, גם נאמר לפי זה, שלכך אחר שנמול נגלה לו באילן כמו שהאילן כשכורתין אותו וכוסחין זמורותיו עושה פירות יפים וטובים כן אחר שנימול בשרו הוליד זרע כשר ונעים, זהו אם יכרת ועוד יחליף. ועוד יחליף עם ב' מלות גימ' זה יצחק:
פסוק א:ובמדרש כי יש לעץ תקוה זה א"א שהיה לו תקוה, אם יכרת ועוד יחליף, כד"א כורת הברית אם יאמר לו כרות הברית והוא כורת, ועוד יחליף מצות ומעשים טובים ועוד עומד בנסיון, ויונקתו לא תחדל זו לחלוחית שבו, ועוד ויונקתו לא תחדל זה יצחק לא יחדל מלגייר אנשים כד"א בארץ מגורי אביו גיורי אביו, אם יזקין בארץ שרשו ואברהם ושרה זקנים, ובעפר ימות גזעו ותמת שרה, מריח מים יפריח מריח מצות ומעשים טובים יפריח ועשה קציר כמו נטע, התוספת מרובה על העיקר ע"כ:
פסוק א:וכן בפרקי רבי אליעזר וכי תבאו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל כו' עץ האמור כאן הוא גפן אם אין כורתין אותו ערלתו כל פירות שעושה עוללות קטופין ולא טובים למראה ואחר שכורתין אותו עושה פירות טובים אברהם כמו שכתוב למעלה. שמעתי למה נגלה באילן אלונים לפי שיש לו פרי שקורין בלו"ט ואותו פרי יש עליו קליפה ואותה קליפה אינה חופה על כל הפרי כך צריך לגלות העטרה כמשז"ל נאמר באברהם בשר ערלתו ונאמר בישמעאל את בשר אלא אברהם ע"י שנתמעך ע"י אשה נאמר בשר ערלתו שלא הוצרך לפריעה אבל ישמעאל שלא נתמעך ע"י אשה נאמר את בשר וכו', א"כ כדי להזהירו על הפריעה שלא היתה בו לזה נגלה לו על האלון ולא על אילן אחר כדי שיפרע כמו זה הפרי שקליפתו פרועה למעלה כן צריך לעשות לפריעה, גם נגלה לו על זה האילן לפי שזה האילן ששורפין אותו חוזר ופורח כן אברהם אחר שהפילוהו לכבשן עשה פרי. עוד אילן גימ' א"ץ הוא חבור שני שמות וזהו פתח האהל והבן:
פסוק א:ד"א וירא אמר אברהם עד שלא מלתי היה הדבור לי ולא לשום אדם אפילו ענר ואשכול וממרא בעלי בריתי לא נדבר עמהם עכשיו שהם נמולין יהא נדבר עמהם לז"א נמולו אתו וסמיך ליה וירא אליו. שגלוי שכינה אינו אלא לו בפרט כמו ששאל משה שתשרה שכינה על ישראל ולא על אומות עכו"ם ונתן לו, לכך נרמז לו כאן וירא אליו הוא רואה והן אינן רואין לפי שהן ערלים עכו"ם ואע"פ שהן נמולים הן אטומים וסתומים, ומשנה שלמה פרק שלישי דנדרים קונם שאיני נהנה לערלים מותר בערלי ישראל ואסור במולי עכו"ם, קונם שאיני נהנה למולים אסור בערלי ישראל ומותר במולי עכו"ם שאין הערלה קרוי' אלא לשם העכו"ם שנאמר כי כל הגוים ערלים וכל בית ישאל ערלי לב, לכך נאמר לו בפ' מילה והקימותי את בריתי ביני וביניך ובין זרעך אחריך וגו' להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך:
פסוק א:ובמדרש אמר אברהם עד שלא מלתי היו העוברים ושבים באים אצלי משמלתי תאמר שאין באין אצלי, פירוש לפי שנבדלתי מהם א"ל הקב"ה עד שלא מלת היו בני אדם ערלים באין אצלך עכשיו אני ופמליא שלי נגלים לך הדא הוא דכתיב וירא אליו ה' וגו' וירא והנה שלשה אנשים, וירא בשכינה וירא במלאכים.
פסוק א:והוא יושב פתח האהל מי שיש לו כאב חבורה הרוח מזיק לו והיה לו כאב המילה כמו שאמרו חז"ל יום שלישי למילתו היה, היה לו לישב בחדר תוך חדר למה ישב בפתח והתורה אמרה השמר לך ושמור נפשך שלא יביא אדם עצמו לידי סכנה ויאמר שעושין לו נם שמא אין עושין לו ואם עושין לו נס מנכין לו מזכיותיו, לזה אמר כחום היום לומר שישב בפתח לפי שבא חום היום ולא היה רוח, ואמר כחום היום ולא בחום, לומר שאברהם אבינו היה ממתין עד שיתחיל החום לבא ומיד כשהתחיל הלך לפתח לראות אם יש עובר ושב, ולזה כתיב ישב לא יושב שמשמע שמקודם היה יושב:
פסוק ב:וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו השלשה מלאכים הם מארבעה מחנות שכינה והם מיכאל גבריאל אוריאל רפאל, ואוריאל בגימ' רמ"ח ואברהם רמ"ח והם נצבים עליו לתשלום, ולו אמר אל נא תעבור מעל עבדך, מעל ממש שבו נשלמה המרכבה. אם כן השלשה מלאכים הם לצורך אברהם, אוריאל הוא רמ"ח הוא אברהם, מיכאל גם כן הוא חסד, רפאל בא לרפאות את אברהם לכך והנה שלשה אנשים וכו', וירא וירץ ראה שגבריאל אין בו צורך והיה הולך לו לכך וירא וירץ לקראתם, ואחד בלשון רבים לו ולחיילותיו, ולזה וירא מוטעם, שראה בו ראיה אחרת משא"כ בשאר כמו שאמר, ולו ג"כ אמר אל נא תעבור מעל עבדך כדי שתהיה המרכבה שלימה. תעבור בגימ' למלאך גבריאל אמר כן:
פסוק ד:יקח נא מעט מים. אמר להם אברהם עתיד אחד מבני לעלות אצלכם וליקח התורה אל תעכבו על ידו, ולזה אמר יוקח על ידי אחר על ידי שליח, ולזה האכילם כמו שאמרו במדרש על פסוק ומשה עלה אל האלהים וגו' באותה שעה שעלה משה למרום באו מלאכי השרת לפגוע בו עשה הקב"ה קלסתר פניו של משה דומה לאברהם אמר להם הקב"ה אין אתם מתביישים הימנו לא זה שאכלתם בתוך ביתו, אמר הקב"ה למשה לא ניתנה לך התורה אלא בזכות אברהם שנאמר לקחת מתנות באדם ואין אדם האמור כאן אלא אברהם שנאמר האדם הגדול בענקים וכו' ע"כ. אם כן לכך האכילם והקדים להם יוקח נא מעט מים שהמים הם מימי החסד והם מצד אברהם והיה לו ליקח אותם הוא בעצמו, אלא לרמוז למה שאמרת שרמז על התורה שניתנה על ידי שליח שהוא משה. ורחצו רגליכם, כלומר בטלו עצתכם. כן פירש רש"י ז"ל על פסוק וכל העם אשר ברגליך אשר בעצתך. והשענו תחת העץ, אמר להם אין אתם צריכין לתורה אתם נשענים תחת העץ שאתם מרכבה לעץ שהוא הקב"ה שנקרא עץ, וכן ה' פעמים עשרה הם חמשים, עשר פעמים ה' חמשים, ו' פעמים ה' שלשים, ה' פעמים ו' שלשים, צרף הכל עולה עץ, אם כן התורה למה לכם, אם כן לזה האכילם אע"פ שידע שהם מלאכים, ואמר ואקחה פת לחם, יקח יו"ד קו"ף ח"ת בגימטריא תורה ע"ה יתר ב' הם ב' תורות, יקח במ"ק י':
פסוק ה:כי על כן עברתם על עבדכם. במדרש מיום שברא הקב"ה את עולמו הייתם מזומנין לבא אצלי ע"כ. פירוש לפי שהקב"ה לא ברא עולמו אלא לקבל התורה כמו שאמר יום הששי עד ששה בסיון שיקבלו ישראל התורה, והתורה היתה ראויה ליתנה על ידי כמו שאז"ל ראויה תורה להנתן ע"י אברהם אבינו אלא שלא היו ס' רבוא ונתנה ע"י משה, הוא במקומי כאלו נתנה על ידי. ויאמרו כן תעשה, ודאי שהתורה בזכותך תנתן כמו שאמר המדרש ויקרא אליו ה' מן ההר לאמר אין הר אלא אבות שנאמר שמעו הרים את ריב ה' א"ל בזכות הרים שהם אבות ניתנה התורה לך:
פסוק ז:ויתן אל הנער. אז"ל זה ישמעאל. וימהר לעשות אותו היל"ל וימהרהו או יאמר ויעש אותו, אם המהירות הוא לישמעאל, אלא אמר וימהר לעשות אותו ולא עשה, שלא רצה הקב"ה שיהיה לו שום זכות ועשהו אברהם, וכן הוא אומר ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה, מלמד שהוא עשה:
פסוק י:ויאמר שוב אשוב אליך כעת חיה והנה בן לשרה. אמר לו אמרתי לך לעיל וגם נתתי לך ממנה בן והרי הוא כמו שנתתיו לך, לך בן, הבן הוא לך, לפי שישמעאל הוא מן השפחה אינו קרוי בן, אתה אומר לו ישמעאל יחיה, אתה נסתפקת בו שמספיק לך אבל לא לשרה לכך והנה בן לשרה, וכן אמר לו כשאמרת לו ישמעאל יחיה אמר לו אבל שרה אשתך אני חייב לה. עוד והנה בן לשרה, אמר ברמז שמד"ה שהיא מדת הגבורה משפעת בשרה לזה בן לשרה ולא לאברהם. יולדת ילדת. כתיב הרי היא כאלו ילדה אם כן בן לשרה אשתך לפי שנעשה אשה לך אני חייב לה:
פסוק יא:ואברהם ושרה זקנים וכו' חדל להיות לשרה אורח. יאמר אע"פ ששניהם זקנים הפרסום הנה הוא בה ולא בו כי האיש אע"פ שהוא זקן יוליד אבל האשה אחר שפסקה דרך נשים שוב לא תלד ונתיאשה לגמרי, וכן אמר לעיל כשאמר לו וגם נתתי ממנה לך בן, אמר הלבן מאה שנה יולד לא אמר יוליד אלא יולד כלומר בן זקונים יהיה חלש כמו שאמר כחצים ביד גבור כן בני הנעורים, ובשרה אמר הבת תשעים שנה תלד, ולז"א חדל וכו' נס בתוך נס לא די שהיתה עקרה אלא אחר היאוש שאפילו היתה ראויה ללדת אחר שהקזינה ופסקה שוב א"א ללדת:
פסוק יב:ותצחק שרה בקרבה. היא פרסה נדה קודם האכילה ואחר האכילה אמר לה הבשורה והיא כשראתה שבא לה דם נדות צחקה בקרבה לאמר אחרי בלותי היתה, לא אמרה תהא אלא היתה לי כבר היתה לי, אלא כמו שחזרה לי העדנה כן ראוי לחזור הבחרות לאדוני ואני רואה שהוא זקן. ויאמר ה' אל אברם למה זה צחקה שרה לאמר האף לא ספקה על עצמה לפי שכבר ראתה סימנין שהוא הדם וגם היא אמרה היתה לי כמ"ש לא ספקה אלא בך שאתה זקן ומה תספק בי כי אם אתה זקן אני לא זקנתי היפלא מה' כו', ושרה היתה במדרגת הנבואה יותר מאברהם שנאמר כל אשר תאמר אליך וכו' מלמד שאברהם היה טפל לה בנבואה א"כ איך ספקה, אלא לפי שנטמאה לא חלה נבואה עליה, ואותה הטומאה היתה כדי שלא תספק בעצמה לכך, ועכ"ז ספקה בבעלה שאמרה ואדוני זקן, וכן אברהם נסתפק בזה ואמר הלבן מאה שנה יולד ולא אמר יוליד, לומר שמאחר שיצא הדבר מפי הקב"ה ודאי יהיה אבל ע"ד פלא, סיפק על עצמו קודם ואח"כ על שרה שאמר הבת תשעים שנה תלד, כי פעמים שיש כח במוליד להוליד אע"פ שאין האשה ראויה לילד מרוב התגברות הזכר, לזה אמרה ואדני זקן, שיבש לחותו כדי שיצא יצחק נקי וצדיק, לזה אמרה שרה מי מלל לאברהם היניקה בנים שרה, אמרה בערכי שחזרה לי העדנה יש בי להניק ולילד כמה בנים, אבל בערך אברהם שלא חזר לבחרותו ועדיין הוא בזקנותו הוא פלא אחר שיבש לחותו, לזה אמרה כי ילדתי בן לזקוניו, ואמר לה ה' היפלא מה' בערך ה' אין פלא כמ"ש דהע"ה נפלאותיך ומחשבותיך הם אלינו לא לך, וכל זה היה מאתו יתברך כדי שיצא יצחק נקי וקדוש וטהור, לזה אחר שפסקה מהטומאה ודם הנדות להפסיק זוהמת הנחש שזרק בחוה יצא יצחק. א"כ מצד אמו טהור ונקי ומצד אביו קדוש שהולידו בשנת ק' קדוש, לזה אמר ואברהם ושרה זקנים שפסק מהם יצר הרע ונתלבנו בלבנינות החסד יצא, לזה היה אב רחמן כמו שאז"ל על פסוק כי אברהם לא ידענו, וכן אומר בברכה ב' שהיא אתה גבור ביום הדין מי כמוך אב רחמן וכו'. ובסוכה (נ"ב:) על פסוק והקימונו עליו שבעה רועים מאן נינהו ז' רועים דוד באמצע אדם שת מתושלח מימינו אברהם יעקב ומשה משמאלו, ויצחק להיכן אזל אזיל וקאי אפיתחא דגיהנם ומציל לבניו מדינה של גיהנם, והוא על מדת הגבורה לשככה ולעוקרה מעל בניו, ומתגבר עליה ומעלה עשנה על העכו"ם:
פסוק יז:וה' אמר המכסה אני מאברהם, מה צורך לומר לאברהם, רז"ל אמרו כי לא יעשה ה' אלהים דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו כדי שיבקשו רחמים. עוד יכולין אנו לומר לפי שאברהם הוא תיקון מדת החסד והעמידה והיה עושה חסד עם כל הבריות כולם ואנשי סדום מנעו מדת החסד לכך אמר הקב"ה יבא אברהם שפגמו במדתו ויסכים באבודם, ועכ"ז לא נמנע מלבקש עליהם רחמים מרבוי החסד שהיה גובר עליו:
פסוק יח:ואברהם היה יהיה לגוי גדול כי ידעתיו, יתכן למאן דאמר שהג' מלאכים נראו לו בדמות ערביים אמר ה' אולי כשיראה אותם הולכים לסדום והכל יודעים שאינם מכניסים אורחים אם כן לא הלכו אלא ללסטם ולגנוב ולשלול שלל ולבוז בז, אולי כשיראה אברהם כך יהא תוהא על מה שהאכילם ולא יכניס שום אורח משם ואילך, ואברהם היו יהיה לגוי גדול וכו', שהם הולכים לאורו ואוכלים בזכותו ואני רוצה שתהא משכורתו שלמה, לכך צריך אני להודיעו למה הם הולכים לסדום להפוך את סדום שלא יחשוב שהם אנשים ואינם אלא מלאכים:
פסוק יט:כי ידעתיו. פירוש כי אע"פ, כמו רפאה נפשי כי חטאתי לך אע"פ שחטאתי לך, כי אני יודע וגלוי לפני שלא יהא תוהה על הראשונות עם כל זה אני רוצה להודיעו ולומר לו צעקת סדום ועמורה כי רבה וחטאתם כי כבדה מאד, הצעקה היא לפי שאין ביניהם משפט וחטאתם כי כבדה היא הצדקה שאינה ביניהם, וקראה חטא לפי דעתם שהן אומרים אין אנו גוזלים משום אדם אלא אין אנו רוצים לפזר ממוננו, לזה אני רוצה להודיעו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ויזהירם שלא ילכו באותו הדרך ויאבדו אלא שיעשו צדקה ומשפט, ולזה ואברהם שב למקומו שב למדתו שהיא הכנסת אורחים:
פסוק כה:וכתב בעל שערי אורה, והיה כצדיק כרשע אמר אברהם אם אדם עושה עבירה בידים ואתה דן אותו נמצא עול כנגד העינים ושאר הגוף כי הם צדיקים לא עשו עון, זהו והיה כצדיק כרשע. ויאמר ה' ארדה נא ואראה וכו' אמר הקב"ה לאברהם הם לא רצו לחבר צדק עם משפט והפרידו אף אני אדונם במדת הצדק שהיא מדה העשירית, וזהו שאמר ארדה לעשירית, אמר לו אברהם שב במדתך שהיא מדת המשפט שהיא החמישית, ולזה אמר אולי ימצאון שם חמשים כנגד מדתה כי אם אתה יורד לעשירית היא אף, שכן נקראת אנכי בגימ' אף, אם כן האף תספה צדיק עם רשע, וכן אמר דוד ה' מלך עולם ועד אבדו גוים מארצו, יאמר אם הקב"ה מלך רוצה לומר שיחזיק במדת המלכות לעולם אין עולם אבדו גוים אלא רומה על השמים, בגימ' המלך ברחמים:
פסוק כה:ובמדרש אמר לו אברהם אם עולם אתה מבקש אין דין ואם דין אתה מבקש אין עולם את תפיס חבלא בתרין רישין בעית עלמא ובעית דינא אם לית את מוותר צבחר (פירוש מעט) לית עלמא יכיל קאים, השופט כל הארץ לא יעשה משפט א"כ שב במדת המשפט שהיא מדת ה'. א"ל אולי יחסרון ה' יהיו מ"ה שהוא הוי"ה במלואו שהוא שם הרחמים, ויאמר לא אשחית אם אמצא שם מ"ה, ויוסף עוד אולי ימצאון שם מ' שב במדת הנצח לנצח מדת הדין שהיא מדה ד' ממטה למעלה, א"כ מ' כל א' כלולה מי' היא מדת הנצח, ויאמר לא אעשה וכו'. ויאמר אל נא יחר וכו', לפי שעתה אומר לו שישב במדת הוד והיא דין לז"א אל נא יחר הוא מקום החרון אבל אל נא יחר לאדני שהיא ג"כ דין אולי ימצאון שם שלשים, שהוא כנגד מדת ההוד שהיא שלישית, ויאמר לא אעשה לא אמר אשחית אלא אעשה אגביר מדת הרחמים וכו', ויאמר הנה נא הואלתי, לא אמר יחר שהוא מדבר כנגד מדת היסוד, ואמר אדני שהיא יש בה דין אלא שהוא מזוג ומשוך מרחמים, ולזה לא אמר יחר, אולי ימצאון שם עשרים וכו', ויאמר אל נא יחר לאדני וגו' שיתנהג במדת הדין הרפה, ויאמר לא אשחית בעבור העשרה, לא אמר אם אמצא שם עשרה אלא אמר בעבור העשרה בה"א הידיעה, א"ל לא אשחית עולמי אלא להם לבדם אשחית. וילך ה' שהוא מדת הרחמים ופעלה בהם מדת אדני, ולכך נצול לוט וב' בנותיו, ולז"א ויאמר לוט אל נא אדני הנה נא מצא עבדך חן וכו' אדני דין ברחמים. וכן אמרו במדרש וה' המטיר על סדום ועל עמורה אם יעשו תשובה הרי מטר ואם לאו הרי גפרית ואש, ולזה אמר וה' הוא ובית דינו אם ישובו ה' ואם לאו ב"ד, וכן במצרים וה' הכה כל בכור רחמים לישראל ודין למצרים, שנאמר ואמרתם זבח פסח הוא לה' אשר פסח על בתי בני ישראל ולזה אמר וה' הוא ובית דינו:
