תנ"ך על הפרק - בראשית יח - חומת אנך

תנ"ך על הפרק

בראשית יח

18 / 929
היום

הפרק

ביקור המלאכים אצל אברהם, תפילת אברהם על סדום

וַיֵּרָ֤א אֵלָיו֙ יְהוָ֔ה בְּאֵלֹנֵ֖י מַמְרֵ֑א וְה֛וּא יֹשֵׁ֥ב פֶּֽתַח־הָאֹ֖הֶל כְּחֹ֥ם הַיּֽוֹם׃וַיִּשָּׂ֤א עֵינָיו֙ וַיַּ֔רְא וְהִנֵּה֙ שְׁלֹשָׁ֣ה אֲנָשִׁ֔ים נִצָּבִ֖ים עָלָ֑יו וַיַּ֗רְא וַיָּ֤רָץ לִקְרָאתָם֙ מִפֶּ֣תַח הָאֹ֔הֶל וַיִּשְׁתַּ֖חוּ אָֽרְצָה׃וַיֹּאמַ֑ר אֲדֹנָ֗י אִם־נָ֨א מָצָ֤אתִי חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ אַל־נָ֥א תַעֲבֹ֖ר מֵעַ֥ל עַבְדֶּֽךָ׃יֻקַּֽח־נָ֣א מְעַט־מַ֔יִם וְרַחֲצ֖וּ רַגְלֵיכֶ֑ם וְהִֽשָּׁעֲנ֖וּ תַּ֥חַת הָעֵֽץ׃וְאֶקְחָ֨ה פַת־לֶ֜חֶם וְסַעֲד֤וּ לִבְּכֶם֙ אַחַ֣ר תַּעֲבֹ֔רוּ כִּֽי־עַל־כֵּ֥ן עֲבַרְתֶּ֖ם עַֽל־עַבְדְּכֶ֑ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ כֵּ֥ן תַּעֲשֶׂ֖ה כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבַּֽרְתָּ׃וַיְמַהֵ֧ר אַבְרָהָ֛ם הָאֹ֖הֱלָה אֶל־שָׂרָ֑ה וַיֹּ֗אמֶר מַהֲרִ֞י שְׁלֹ֤שׁ סְאִים֙ קֶ֣מַח סֹ֔לֶת ל֖וּשִׁי וַעֲשִׂ֥י עֻגֽוֹת׃וְאֶל־הַבָּקָ֖ר רָ֣ץ אַבְרָהָ֑ם וַיִּקַּ֨ח בֶּן־בָּקָ֜ר רַ֤ךְ וָטוֹב֙ וַיִּתֵּ֣ן אֶל־הַנַּ֔עַר וַיְמַהֵ֖ר לַעֲשׂ֥וֹת אֹתֽוֹ׃וַיִּקַּ֨ח חֶמְאָ֜ה וְחָלָ֗ב וּבֶן־הַבָּקָר֙ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה וַיִּתֵּ֖ן לִפְנֵיהֶ֑ם וְהֽוּא־עֹמֵ֧ד עֲלֵיהֶ֛ם תַּ֥חַת הָעֵ֖ץ וַיֹּאכֵֽלוּ׃וַיֹּאמְר֣וּ אֵׄלָׄ֔יׄוׄ אַיֵּ֖ה שָׂרָ֣ה אִשְׁתֶּ֑ךָ וַיֹּ֖אמֶר הִנֵּ֥ה בָאֹֽהֶל׃וַיֹּ֗אמֶר שׁ֣וֹב אָשׁ֤וּב אֵלֶ֙יךָ֙ כָּעֵ֣ת חַיָּ֔ה וְהִנֵּה־בֵ֖ן לְשָׂרָ֣ה אִשְׁתֶּ֑ךָ וְשָׂרָ֥ה שֹׁמַ֛עַת פֶּ֥תַח הָאֹ֖הֶל וְה֥וּא אַחֲרָֽיו׃וְאַבְרָהָ֤ם וְשָׂרָה֙ זְקֵנִ֔ים בָּאִ֖ים בַּיָּמִ֑ים חָדַל֙ לִהְי֣וֹת לְשָׂרָ֔ה אֹ֖רַח כַּנָּשִֽׁים׃וַתִּצְחַ֥ק שָׂרָ֖ה בְּקִרְבָּ֣הּ לֵאמֹ֑ר אַחֲרֵ֤י בְלֹתִי֙ הָֽיְתָה־לִּ֣י עֶדְנָ֔ה וַֽאדֹנִ֖י זָקֵֽן׃וַיֹּ֥אמֶר יְהוָ֖ה אֶל־אַבְרָהָ֑ם לָ֣מָּה זֶּה֩ צָחֲקָ֨ה שָׂרָ֜ה לֵאמֹ֗ר הַאַ֥ף אֻמְנָ֛ם אֵלֵ֖ד וַאֲנִ֥י זָקַֽנְתִּי׃הֲיִפָּלֵ֥א מֵיְהוָ֖ה דָּבָ֑ר לַמּוֹעֵ֞ד אָשׁ֥וּב אֵלֶ֛יךָ כָּעֵ֥ת חַיָּ֖ה וּלְשָׂרָ֥ה בֵֽן׃וַתְּכַחֵ֨שׁ שָׂרָ֧ה ׀ לֵאמֹ֛ר לֹ֥א צָחַ֖קְתִּי כִּ֣י ׀ יָרֵ֑אָה וַיֹּ֥אמֶר ׀ לֹ֖א כִּ֥י צָחָֽקְתְּ׃וַיָּקֻ֤מוּ מִשָּׁם֙ הָֽאֲנָשִׁ֔ים וַיַּשְׁקִ֖פוּ עַל־פְּנֵ֣י סְדֹ֑ם וְאַ֨בְרָהָ֔ם הֹלֵ֥ךְ עִמָּ֖ם לְשַׁלְּחָֽם׃וַֽיהֹוָ֖ה אָמָ֑ר הַֽמְכַסֶּ֤ה אֲנִי֙ מֵֽאַבְרָהָ֔ם אֲשֶׁ֖ר אֲנִ֥י עֹשֶֽׂה׃וְאַ֨בְרָהָ֔ם הָי֧וֹ יִֽהְיֶ֛ה לְג֥וֹי גָּד֖וֹל וְעָצ֑וּם וְנִ֨בְרְכוּ ב֔וֹ כֹּ֖ל גּוֹיֵ֥י הָאָֽרֶץ׃כִּ֣י יְדַעְתִּ֗יו לְמַעַן֩ אֲשֶׁ֨ר יְצַוֶּ֜ה אֶת־בָּנָ֤יו וְאֶת־בֵּיתוֹ֙ אַחֲרָ֔יו וְשָֽׁמְרוּ֙ דֶּ֣רֶךְ יְהוָ֔ה לַעֲשׂ֥וֹת צְדָקָ֖ה וּמִשְׁפָּ֑ט לְמַ֗עַן הָבִ֤יא יְהוָה֙ עַל־אַבְרָהָ֔ם אֵ֥ת אֲשֶׁר־דִּבֶּ֖ר עָלָֽיו׃וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֔ה זַעֲקַ֛ת סְדֹ֥ם וַעֲמֹרָ֖ה כִּי־רָ֑בָּה וְחַ֨טָּאתָ֔ם כִּ֥י כָבְדָ֖ה מְאֹֽד׃אֵֽרֲדָה־נָּ֣א וְאֶרְאֶ֔ה הַכְּצַעֲקָתָ֛הּ הַבָּ֥אָה אֵלַ֖י עָשׂ֣וּ ׀ כָּלָ֑ה וְאִם־לֹ֖א אֵדָֽעָה׃וַיִּפְנ֤וּ מִשָּׁם֙ הָֽאֲנָשִׁ֔ים וַיֵּלְכ֖וּ סְדֹ֑מָה וְאַ֨בְרָהָ֔ם עוֹדֶ֥נּוּ עֹמֵ֖ד לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃וַיִּגַּ֥שׁ אַבְרָהָ֖ם וַיֹּאמַ֑ר הַאַ֣ף תִּסְפֶּ֔ה צַדִּ֖יק עִם־רָשָֽׁע׃אוּלַ֥י יֵ֛שׁ חֲמִשִּׁ֥ים צַדִּיקִ֖ם בְּת֣וֹךְ הָעִ֑יר הַאַ֤ף תִּסְפֶּה֙ וְלֹא־תִשָּׂ֣א לַמָּק֔וֹם לְמַ֛עַן חֲמִשִּׁ֥ים הַצַּדִּיקִ֖ם אֲשֶׁ֥ר בְּקִרְבָּֽהּ׃חָלִ֨לָה לְּךָ֜ מֵעֲשֹׂ֣ת ׀ כַּדָּבָ֣ר הַזֶּ֗ה לְהָמִ֤ית צַדִּיק֙ עִם־רָשָׁ֔ע וְהָיָ֥ה כַצַּדִּ֖יק כָּרָשָׁ֑ע חָלִ֣לָה לָּ֔ךְ הֲשֹׁפֵט֙ כָּל־הָאָ֔רֶץ לֹ֥א יַעֲשֶׂ֖ה מִשְׁפָּֽט׃וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֔ה אִם־אֶמְצָ֥א בִסְדֹ֛ם חֲמִשִּׁ֥ים צַדִּיקִ֖ם בְּת֣וֹךְ הָעִ֑יר וְנָשָׂ֥אתִי לְכָל־הַמָּק֖וֹם בַּעֲבוּרָֽם׃וַיַּ֥עַן אַבְרָהָ֖ם וַיֹּאמַ֑ר הִנֵּה־נָ֤א הוֹאַ֙לְתִּי֙ לְדַבֵּ֣ר אֶל־אֲדֹנָ֔י וְאָנֹכִ֖י עָפָ֥ר וָאֵֽפֶר׃א֠וּלַי יַחְסְר֞וּן חֲמִשִּׁ֤ים הַצַּדִּיקִם֙ חֲמִשָּׁ֔ה הֲתַשְׁחִ֥ית בַּחֲמִשָּׁ֖ה אֶת־כָּל־הָעִ֑יר וַיֹּ֙אמֶר֙ לֹ֣א אַשְׁחִ֔ית אִם־אֶמְצָ֣א שָׁ֔ם אַרְבָּעִ֖ים וַחֲמִשָּֽׁה׃וַיֹּ֨סֶף ע֜וֹד לְדַבֵּ֤ר אֵלָיו֙ וַיֹּאמַ֔ר אוּלַ֛י יִמָּצְא֥וּן שָׁ֖ם אַרְבָּעִ֑ים וַיֹּ֙אמֶר֙ לֹ֣א אֶֽעֱשֶׂ֔ה בַּעֲב֖וּר הָאַרְבָּעִֽים׃וַ֠יֹּאמֶר אַל־נָ֞א יִ֤חַר לַֽאדֹנָי֙ וַאֲדַבֵּ֔רָה אוּלַ֛י יִמָּצְא֥וּן שָׁ֖ם שְׁלֹשִׁ֑ים וַיֹּ֙אמֶר֙ לֹ֣א אֶֽעֱשֶׂ֔ה אִם־אֶמְצָ֥א שָׁ֖ם שְׁלֹשִֽׁים׃וַיֹּ֗אמֶר הִנֵּֽה־נָ֤א הוֹאַ֙לְתִּי֙ לְדַבֵּ֣ר אֶל־אֲדֹנָ֔י אוּלַ֛י יִמָּצְא֥וּן שָׁ֖ם עֶשְׂרִ֑ים וַיֹּ֙אמֶר֙ לֹ֣א אַשְׁחִ֔ית בַּעֲב֖וּר הָֽעֶשְׂרִֽים׃וַ֠יֹּאמֶר אַל־נָ֞א יִ֤חַר לַֽאדֹנָי֙ וַאֲדַבְּרָ֣ה אַךְ־הַפַּ֔עַם אוּלַ֛י יִמָּצְא֥וּן שָׁ֖ם עֲשָׂרָ֑ה וַיֹּ֙אמֶר֙ לֹ֣א אַשְׁחִ֔ית בַּעֲב֖וּר הָעֲשָׂרָֽה׃וַיֵּ֣לֶךְ יְהוָ֔ה כַּאֲשֶׁ֣ר כִּלָּ֔ה לְדַבֵּ֖ר אֶל־אַבְרָהָ֑ם וְאַבְרָהָ֖ם שָׁ֥ב לִמְקֹמֽוֹ׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,
וירא אליו ה'. ס"ת אוה. יושב פתח האהל ר"ת יפה כמו שאמר הכתוב ויתאו המלך יפיך רבינו מהר"א מגרמיזא ז"ל בכ"י. ואפשר אליו גימטריא אליה עם הכולל רמז שיבא אליהו הנביא זכור לטוב בכל מילה. עוד אפשר דע"י המילה מתגלים החסדים וזה רמז וירא גימטריא גבורה עם הכולל אליו ה' מדת רחמים רומז לחסדים ומתמתקים הדינים. ור"ת וירא אליו ה' גימטריא טוב שהוא יסוד. והנה אמרו במדרש רבה על פסוק זה ואחר עורי נקפו זאת אמר אברהם אחר שמלתי הרבה גרים באו לידבק בזאת הברית ומבשרי אחזה אלוה אלולי שעשיתי כן מהיכן היה הקב"ה נגלה עלי וירא אליו ה' עכ"ל. והנה אני הדל פירשתי בספרי הקטן ראש דוד בדין תדיר ומקודש שהוא היה סבור שע"י שנימול יבטל מצוה תדירית דהכנסת אורחים ועכ"ז מל שהוא מקודש וכדעת הרמב"ם שאיזה שירצה יקדים ע"ש. ועתה אני בעניי מוסיף דגם לרבינו עובדיה ז"ל דסבר בעלמא דתדיר עדיף הכא מודה דיש לדחות התדיר שהם האורחים מפני המילה מתרי טעמי תריצי חדא דהמילה נצטוה מפי ה' ומצות הכנסת אורחים היה עושה מעצמו בלי ציווי פרטי רק שהוא מצד עצמו קבל לעשות כל המצות ואין ספק דציווי ה' אשר ציוהו קדים ודוחה מצוה שלא נצטוה. ותו דלא דמיא מצות מילה לשום מצוה שהיא שקולה ככל התורה ונכרתו עליה י"ג בריתות ואינו שלם ובלעדה לא יכונו כל המצות. ויש להסמיך זה במאמר הנזכר ובכתוב דאמר אאע"ה אחר שמלתי הרבה גרים באו וכו' שהוא היה סבור שלא יבואו ולא יבא שום אורח אצלו כמ"ש במדרש לקמן ובסוף פרשת לך לך והיה חידוש אצלו שבאו אחר המילה וז"ש ואחר עורי נקפו זאת וכי תימא ולמאי דס"ד שלא היו באים איך הניח מצוה תדירית לז"א ומבשרי אחזה אלוה אלולי שעשיתי זאת מהיכן היה הקב"ה נגלה עלי וירא אליו ה' ובזה כלולים כל הטעמים א' שזה מקודש ואין זה כמקודש דעלמא כי קודם המילה אינו כדאי לחזות בנועם ה' ואינה כשאר המצות שהיא עיקר קבלת האלהות וירא אליו ה' והיינו שקיים מצותו ולזה וירא אליו ה' וא"כ מה שציוה הוא יתברך קודם. ועוד המצוה עצמה גדולה מכל המצות והראיה והוא יושב וקודם זה היה נופל ועוד שמצוה זו היא פתח האהל ר"ל התורה ע"ד אדם כי ימות באהל והיא יסוד הדת ומצלת מגיהנם וזהו כחום היום ואפילו שתתבטל מצות אורחים אין לחוש: וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים וכו'. פירש הרב גנת ורדים ז"ל א"ח כלל ב' סימן ט"ו שאברהם אע"ה לא היה מסתכל חוץ מד' אמות וברוח הקדש לצורך מצוה כתיב וישא עיניו וירא והנה איל והכא וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים ולכן הקב"ה אמר לו שא נא עיניך וכו' עכ"ד. ואפשר לרמוז במ"ש רז"ל אין והנה אלא לשון שמחה והכא אברהם אע"ה היה סובר שאחר שנימול לא יבואו אורחים אצלו כמשז"ל ועתה וישא עיניו וירא והנה שמח שמחה רבה שאחר שנימול גם כן זוכה לקיים מצות הכנסת אורחים וכתב רבינו מהר"א מגרמיזא ז"ל והנה שלשה גימטריא אלו מיכאל גבריאל ורפאל: וירץ לקראתם מפתח. ס"ת צמח א"ל הקב"ה אתה רצת לקראת מלאכים חייך אני פורע לך בזמן המשיח שנאמר רץ לקראת רץ ירוץ ומתי יהיה זה כשיבא המשיח שנקרא צמח רבינו אפרים ז"ל בפירוש כ"י: כן תעשה כאשר. גימטריא זהו אין מסרבין לגדול. רבינו מהר"א מגרמיזא ז"ל בכ"י: ויאמרו אליו איה שרה אשתך. פירש רש"י ז"ל נקוד על איו שבאליו ותניא רשב"א אומר הכתב רבה על הנקודה אתה דורש הכתב וכאן הנקודה רבה על הכתב אתה דורש הנקודה דאף לשרה שאלו איו אברהם וכו' עכ"ל והקשו הראשונים שהכא ינקד הלמ"ד ואני דורש הכתב איו. ואפשר לישב דרך דרש במה שסיים רש"י ז"ל למדנו שישאל אדם באכסניא שלו לאיש על האשה ולאשה על האיש. והשתא אם נקד הלמד ונשאר הכתב איו היינו דורשים דלאשה שרה אמנו שאלו איו אברהם. אבל אין ללמוד לעלמא לכך ננקד איו ונשאר למ"ד רמז ללמד לעלמא כמשמעות אות למד. א"נ להפך שאם היה ננקד למד ה"א שבא ללמד לעלמא אבל הכא ה"א מה"ש לא ידעו היכן שרה ולא שאלו. להכי ננקד אי"ו ואנו דורשים איו. וממה שלא ננקד הלמד רמז דיש ב' לימודים א' לגופיה דמה"ש ידעו היכן שרה ושאלו וגם לעלמא ושמעינן תרתי ועמ"ש הרב נמקי יוסף פרק הפועלים. ומ"ש אני הדל בפירוש מס' סופרים: הלך עמם לשלחם. גימטריא תרי"ג כי העושה לויה כאלו מקיים כל התורה כמו שאמרו רז"ל ושיעור לויה מיל והוא ר"ת לשלחם לויה שעושין לאורח חכם מיל. נצח ישראל כ"י: כי ידעתיו למען אשר יצוה וכו' למען הביא וכו'. שאלוני דא"כ היה ע"מ לקבל פרס והשבתי דרש"י ז"ל במת"ק ודש"ן עדיו פירש כך הוא מצוה לבניו ושמרו דרך ה' כדי שיביא וכו' והכונה דיפתה את בניו ואומר להם שמרו כדי שיביא וכו' כמו שמפתים לתינוקות ע"ד מש"ה אם בחוקותי וכו' ונתתי גשמכם וכמ"ש הרמב"ם ז"ל דלא נכתבו יעודים הרוחניים בתורה אלא הגשמיים כמו שאומרים לתנוקות וככה יעשה אברהם לקרב זרעו לעבודתו יתברך. שוב ראיתי מי שפירש כי לגדולים יש לומר שישמרו דרך ה' לעשות נחת רוח לפניו דוקא ולקטנים צ"ל שיעבדו ה' לזכות לטובות העה"ז וזה כונת הכתוב כי אאע"ה לגדולים יצוה לשמור דרך ה' שלא על מנת לקבל פרס ולקטנים הוא אומר למען הביא שהם טובות העה"ז ולזה כתיב למען שני פעמים עכ"ד ועד"ה ושמרו דר"ך ה' יחוד קבה"ו לעשות צדקה לתקן המלכות לחברה עם יסוד ות"ת וזהו ומשפ"ט: אשר יצוה את בניו. ס"ת תורה כ"כ רבינו מהר"א מגרמיזא ז"ל ורבינו בעל הטורים ז"ל ולי הדל אפשר לרמוז אשר יצוה גימטריא יראת גם גימטריא גמילות חסדים והם גימטריא תורה והם ג' דברים שהעולם עומד על התורה ועל העבודה ועל ג"ח והעבודה בכלל הוא יראת ה' תדיר. ושמרו דרך ה' לעשות שמירה וסייגים לתורה: זעקת סדום ועמורה כי רבה וחטאתם כי כבדה מאד. מהזעקה. ורבינו אפרים ז"ל כתב כי רבה אותיות כריבה שריבה א' היתה נותנת לחם לעני ועשו בה שפטים גדולים כמו שאמרו רז"ל: ואנכי עפר ואפר. פירשו כת הקודמין שכונתו לפי רוב הענוה שהוא כמו עפר ואפר מעורבין שאינו מועיל כי כל א' בפני עצמו יש בו תועלת אבל אם נתערבו לא יועילו:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך