פסוק א:לא תראה. ת"ר, לא תראה, יכול אפילו מרחוק ת"ל (פ' משפטים) כי תפגע, אי כי תפגע יכול פגיעה ממש ת"ל לא תראה, הא כיצד, ראיה שיש בה פגיעה, וכמה הוא, שיערו חכמים, אחד משבע ומחצה במיל וזהו ריס .
(ב"מ ל"ג א')
פסוק א:את שור. אחד שור ואחד כל בהמה להשבת אבידה, דכתיב (פ' ג') וכן תעשה לכל אבידת אחיך, א"כ למה נאמר שור, שדבר הכתוב בהוה .
(ב"ק נ"ד ב')
פסוק א:שור אחיך. אין לי אלא שור אחיך, שור אויבך מניין ת"ל (פ' משפטים) שור אויבך מ"מ, א"כ למה נאמר אחיך, מלמד שלא דברה תורה אלא כנגד היצר [ספרי].
פסוק א:או את שיו. שור ושה דכתב רחמנא למה לי, שור דאפי' לגיזת זנבו ושה לגיזותיו .
(ב"מ כ"ז א')
פסוק א:נדחים. כדרך הנדחים, מכאן אמרו, איזו היא אבידה, מצא חמור או פרה רועים בדרך, אין זו אבידה, חמור וכליו הפוכים, פרה ורצה בין הכרמים הרי זו אבידה [ספרי].
פסוק א:והתעלמת מהם. ת"ר, והתעלמת – פעמים שאתה מתעלם ופעמים שאי אתה מתעלם, הא כיצד, היה כהן והוא בבית הקברות או שהיה זקן ואינו לפי כבודו או שהיתה מלאכה שלו מרובה משל חבירו, לכך נאמר והתעלמת מהם .
(ב"מ ל' א')
פסוק א:השב תשיבם. אמר רבא, ראה סלע שנפלה מחבירו, נטלה לפני יאוש על מנת לגוזלה עובר משום לא תגזול ומשום השב תשיבם ומשום לא תוכל להתעלם, נטלה לפני יאוש על מנת להחזירה ולאחר יאוש נתכוין לגוזלה עובר משום השב תשיבם , המתין לה עד שנתייאשו הבעלים ונטלה אינו עובר אלא משום לא תוכל להתעלם בלבד .
(ב"מ כ"ו ב')
פסוק א:השב תשיבם. החזירה וברחה החזירה וברחה אפילו ארבעה וחמשה פעמים חייב להחזירה, שנאמר השב תשיבם, השב אפילו מאה פעמים במשמע .
(שם ל' ב')
פסוק א:תשיבם. תניא, השב – אין לי אלא לביתו, לגינתו ולחורבתו מניין, ת"ל תשיבם, וקמ"ל דלא בעינן דעת בעלים .
(שם ל"א א')
פסוק א:לאחיך. מלמד שחייב להכניסה לרשותו, לפיכך החזירה למקום שרואה אחרים ולא נטפלו בה ונגנבה או נאבדה חייב באחריותה עד שיכניסנה לרשותו [ספרי].
פסוק ב:ואספתו. לרבות השבורה .
(שם)
פסוק ב:אל תוך ביתך. אל תוך ביתך ולא אל בית אחר .
(שם)
פסוק ב:עד דרש. וכי תעלה על דעתך שיתננו קודם שידרשנו, אלא מהו עד דרוש – דרשהו אם רמאי הוא או לא, ובמאי – בסימנים, מכאן שהסימנים דאורייתא .
(ב"מ כ"ח א')
פסוק ב:דרש אחיך אתו. אמר את האבידה ולא אמר סימניה, לא יתן לו, והרמאי אע"פ שאמר סימניה לא יתן לו, שנאמר עד דרוש אחיך אותו, עד שתדרוש את אחיך אם רמאי הוא או לא .
(ב"מ כ"ח ב')
פסוק ב:והשבתו לו. כל דבר שעושה ואוכל יעשה ויאכל, ודבר שאינו עושה ואוכל יסכר , שנאמר והשבתו לו – ראה האיך תשיבנו לו, שלא יאכיל עגל לעגלים וסיח לסייחין, אוזא לאוזין ותרנגול לתרנגולים .
(שם שם)
פסוק ב:והשבתו לו. לרבות אבידת גופו .
(סנהדרין ע"ג א')
פסוק ג:לחמרו וגו' לשמלתו. אמר רבא, ל"ל דכתב רחמנא חמור ושמלה, צריכי, דאי כתב שמלה, הוי אמינא דוקא בעדים דגופה וסימנים דגופה, אבל חמור בעדים דאוכף וסימנים דאוכף אימא לא מהדרינן, כתב רחמנא חמור דאפילו בסימני האוכף מהדרינן .
(ב"מ כ"ז א')
פסוק ג:לשמלתו. אף השמלה בכלל כל אבידת אחיך, ולמה יצאת, להקיש אליה ולומר לך, מה שמלה מיוחדת שיש בה סימנים ויש לה תובעים אף כל דבר שיש בו סימנים ויש לו תובעים חייב להכריז .
(ב"מ כ"ז א')
פסוק ג:לכל אבדת. לרבות אבידת קרקע .
(שם ל"א א')
פסוק ג:לכל אבדת אחיך. א"ר חמא בר גוריא אמר רב, מניין לאבידת העובד כוכבים שהיא מותרת, שנאמר לכל אבידת אחיך, לאחיך אתה מחזיר ואי אתה מחזיר לעובד כוכבים .
(ב"ק קי"ג ב')
פסוק ג:לכל אבדת אחיך. לרבות את המומר .
(ע"ז כ"ו ב')
פסוק ג:אשר תאבד. פרט לאבידה שאין בה שוה פרוטה שאינו חייב להכריז .
(ב"מ כ"ז א')
פסוק ג:אשר תאבד. פרט למאבד מדעתו שאינו זקוק להחזיר [רמב"ם פי"א הי"א מאבידה].
פסוק ג:ממנו. א"ר יוחנן משום ר' שמעון בן יהוצדק, מניין לאבידה ששטפה נהר שהיא מותרת, שנאמר אשר תאבד ממנו, מי שאבודה ממנו ומצויה אצל כל אדם, יצתה זו שאבודה ממנו ואינה מצויה אצל כל אדם .
(ב"מ כ"ב ב')
פסוק ג:ממנו. א"ר יוחנן משום ר' שמעון בן יהוצדק, אשר תאבד ממנו, את שאבודה לו ומצויה לך אתה חייב להכריז ואת שאינה אבודה לו ומצויה לך אי אתה חייב להכריז, יצא יאוש בעלים שאבודה ממנו ומכל אדם .
(ירושלמי ב"מ פ"א ה"א)
פסוק ג:ומצאתה. אמר רבנאי, ומצאתה – דאתא לידיה משמע [כ"ק קי"ג ב'].
פסוק ג:לא תוכל להתעלם. הרי זה ליתן עליו בלא תעשה [ספרי].
פסוק ד:לא תראה. ולמעלה הוא אומר (פ' משפטים) עזוב תעזוב, הרי זה ל"ת ועשה .
(שם)
פסוק ד:חמור אחיך. אין לי אלא חמור אחיך, חמור שונאך מניין, ת"ל (פ' משפטים) חמור שונאך, א"כ מה ת"ל אחיך, מלמד שלא דברה תורה אלא כנגד היצר [ספרי].
פסוק ד:או שורו. אחד שור ואחד כל בהמה לפריקה דילפינן שור שור משבת, א"כ למה נאמר שור או חמור שדבר הכתוב בהוה .
(ב"ק נ"ד ב')
פסוק ד:נפלים. נופלים ולא עומדים [ספרי].
פסוק ד:נפלים בדרך. דרמו אינהו וטעונייהו באורחא .
(ב"מ ל"ב א')
פסוק ד:בדרך. בדרך ולא ברפת, מכאן אמרו מצאה ברפת אין חייב בה, ברה"ר חייב בה [ספרי].
פסוק ד:והתעלמת. עיין לעיל בפסוק א'.
פסוק ד:הקם תקים. אין לי אלא בעליו עמו, בעליו אין עמו מניין, ת"ל הקם תקים מ"מ ..
(ב"מ ל"א א')
פסוק ד:הקם תקים. העמידה ונפלה העמידה ונפלה אפילו חמשה פעמים חייב שנא' הקם תקים [ספרי].
פסוק ד:הקם תקים. מכיון שנאמר (פ' משפטים) עזב תעזוב מה ת"ל הקם תקים, אלא שיכול אין לי אלא פריקה וטעינה, בהמה עצמה מניין, ת"ל הקם תקים [מכילתא פ' משפטים].
פסוק ד:תקים עמו. הלך הבעלים וישב לו ואמר לו, הואיל ועליך מצוה לפרוק פרוק, פטור, שנאמר עמו, יכול אפילו זקן וחולה ת"ל הקם תקים [ספרי].
פסוק ה:לא יהיה וגו'. מה ת"ל, אם שלא ילבש איש שמלת אשה ואשה שמלת איש הרי כבר נאמר כי תועבת ה' היא ואין כאן תועבה, אלא שלא ילבש איש שמלת אשה וישב בין הנשים ואשה שמלת איש ותשב בין האנשים .
(נזיר נ"ט א')
פסוק ה:כלי גבר. תניא, ר' אליעזר בן יעקב אומר, מניין שלא תצא אשה בכלי זיין למלחמה, ת"ל לא יהיה כלי גבר על אשה .
(שם שם)
פסוק ה:שמלת אשה. המלקט שערות לבנות מתוך שחורות אסור משום ולא ילבש גבר שמלת אשה .
(שבת צ"ד ב')
פסוק ה:שמלת אשה. רבי אליעזר בן יעקב אומר, ולא ילבש גבר שמלת אשה – שלא יתקן איש בתקוני אשה .
(נזיר נ"ט א')
פסוק ה:שמלת אשה. המעביר שער בית השחי ובית הערוה, הרי זה עובר משום ולא ילבש גבר שמלת אשה .
(שם שם)
פסוק ו:כי יקרא. פרט למזומן .
(חולין קל"ט א')
פסוק ו:כי יקרא. מה ת"ל, לפי שנאמר שלח תשלח את האם וגו', יכול יחזור בהרים וגבעות כדי שימצא קן, ת"ל כי יקרא – במאורע לפניך .
(שם שם ב')
פסוק ו:קן. אין שם אלא אפרוח אחד או ביצה אחת חייב לשלח, שנאמר קן קן מכל מקום .
(שם ק"מ ב')
פסוק ו:צפור. עוף טמא פטור מלשלח, דאמר קרא קן צפור, וטהור אשכחן דאקרי צפור, טמא לא אשכחן דנקרא צפור .
(שם קל"ט ב')
פסוק ו:לפניך. לרבות אלה שהיו לפניך ומרדו .
(שם שם)
פסוק ו:לפניך בדרך. לפניך ברשות היחיד. בדרך ברשות הרבים .
(חולין קל"ט ב')
פסוק ו:בדרך. מה דרך שאין קנו בידך אף כל שאין קנו בידך, מכאן אמרו, יוני שובך ויוני עליה שקננו בטפיחים ובבורות, ואוזין ותרנגולין שקננו בפרדס חייבין בשילוח, אבל קננו בתוך הבית וכן יוני הרדסיאות פטורין משילוח .
(שם שם)
פסוק ו:בדרך. לאתויי הא דאמר רב יהודה אמר רב, מצא קן בים חייב בשילוח, שנאמר (ישעיהו מ״ג:ט״ז) הנותן בים דרך .
(שם שם)
פסוק ו:בכל עץ. לרבות אילנות .
(שם שם)
פסוק ו:או על הארץ. לרבות בורות שיחין ומערות .
(שם שם)
פסוק ו:והאם. פרט לזכרים ואפילו קורא זכר [ספרי].
פסוק ו:רובצת. ת"ר, רובצת ולא מעופפת, יכול אפילו כנפיה נוגעות בקן, ת"ל רובצת, מאי תלמודא, מדלא כתיב יושבת .
(חולין ק"מ ב')
פסוק ו:על האפרחים וגו'. לאקושי אפרוחים לביצים וביצים לאפרוחים, מה אפרוחים בני קיימא אף ביצים בני קיימא, יצאו מוזרות, ומה ביצים צריכין לאמן אף אפרוחים הצריכין לאמן, יצאו מפריחין .
(שם שם)
פסוק ו:לא תקח. הנוטל אם על הבנים משלח ואינו לוקה, מאי טעמא, כל מצות ל"ת שיש בה קום עשה אין לוקין עליה .
(שם קמ"א א')
פסוק ז:שלח. [יכול אם נטל האם מעל הבנים ושלחה תהא אסורה, ת"ל שלח תשלח, מאי משמע] לא אמרה תורה שלח לתקלה .
(שם קט"ו א')
פסוק ז:שלח. מוקדשין פטורין משילוח, דאמר קרא שלח תשלח, במי שאתה מצוה לשלחו, יצא זה שאי אתה מצוה לשלחו אלא להביאו לידי גזבר .
(שם קל"ח ב')
פסוק ז:שלח. עד כמה משלחה, עד כדי שתצא מתחת ידו, ובמה משלחה – בכנפיה .
(שם קמ"א ב')
פסוק ז:שלח תשלח. שלחה וחזרה אפילו ארבעה וחמשה פעמים חייב, שנאמר שלח תשלח אפילו מאה פעמים במשמע .
(שם שם א')
פסוק ז:שלח תשלח. אין לי שלא יקח אלא לדבר הרשות, מניין שלא יקח אפילו לדבר מצוה, ת"ל תשלח מכל מקום .
(שם שם)
פסוק ז:שלח תשלח. הנוטל אם על הבנים ובא אחר וחטף האם מידו ושלחה או שברחה מתחת ידו שלא מדעתו לוקה, שנאמר שלח תשלח, עד שישלח מעצמו והרי לא קיים העשה שבה [רמב"ם פי"ג ה"ג משחיטה].
פסוק ז:את האם. אמר הריני נוטל את האם ומשלח את הבנים חייב לשלח, שנאמר שלח תשלח את האש .
(חולין קמ"א א')
פסוק ז:תקח לך. עוף טהור הרובץ על ביצי עוף טמא פטור משילוח, דאמר קרא תקח לך – ולא לכלביך .
(שם ק"מ א')
פסוק ז:תקח לך. אם טרפה חייב בשילוח, אפרוחים טרפות פטור, מאי טעמא, אמר רב כהנא, תקח לך – ולא לכלביך .
(שם שם)
פסוק ז:למען ייטב לך. ומה מצוה קלה שהיא כאיסר אמרה תורה למען ייטב לך והארכת ימים, ק"ו למצות חמורות שבתורה .
(חולין קמ"ב א')
פסוק ח:כי תבנה. אין לי אלא בונה, לקח, ירש, ונתן לו במתנה מניין, ת"ל ולא תשים דמים בביתך – מכל מקום [ספרי].
פסוק ח:בית. בית שאין בו ד' אמות על ד' אמות פטור מן המעקה, מאי טעמא בית כתיב .
(סוכה ג' ב')
פסוק ח:בית. [בית שהוא למטה מעשרה טפחים פטור מן המעקה, מאי טעמא בית כתיב] וכל פחות מעשרה לאו בית הוא .
(ב"ק נ"א ב')
פסוק ח:בית. אין לי אלא בית, מניין לרבות בית התבן ובית הבקר ובית האוצרות, ת"ל כי תבנה, יכול אף הבונה בית שער אכסדרה ומרפסת, ת"ל בית, מה בית מיוחד שהוא בית דירה יצאו אלו שאינם בתי דירה [ספרי].
פסוק ח:בית. לרבות גג היכל .
(שם)
פסוק ח:בית חדש. מהו חדש, רבי אומר, משעת חדושו עשה לו מעקה .
(שם)
פסוק ח:ועשית. זו מצות עשה, ולא תשים דמים בביתך – זו מצות לא תעשה .
(שם)
פסוק ח:מעקה. כמה שיעור מעקה – גובה עשרה טפחים .
(ב"ב ס"א א')
פסוק ח:לגגך. למעוטי בתי כנסיות ובתי מדרשות .
(חולין קל"ו א')
פסוק ח:לגגך. פרט לכבש המזבח [ספרי].
פסוק ח:ולא תשים דמים בביתך. תניא, רבי נתן אומר, מניין שלא יגדל אדם כלב רע בתוך ביתו ולא יעמיד סולם רעוע בתוך ביתו, שנאמר ולא תשים דמים בביתך .
(כתובות מ"א ב')
פסוק ח:בביתך. לרבות בורות שיחין ומערות חריצים ונעיצין [ספרי].
פסוק ח:כי יפל. לרבות בית של שותפין .
(חולין קל"ו א')
פסוק ח:הנפל. תנא דבי ר' ישמעאל, כי יפל הנפל, ראוי זה ליפול מששת ימי בראשית שהרי לא נפל והכתוב קראו נופל, אלא שמגלגלין זכות ע"י זכאי וחובה ע"י חייב .
(שבת ל"ב א')
פסוק ח:ממנו. א"ר יצחק בריה דרב יהודה, לעולם יבקש אדם רחמים שלא יחלה, שאם חלה אומרים לו הביא זכות והפטר, אמר מר עוקבא, מאי קרא, כי יפול הנופל ממנו – ממנו להביא ראיה .
(שם שם)
פסוק ח:ממנו. ממנו ולא בתוכו, כיצד, היתה ר"ה גבוה ממנו י' טפחים ונפל מתוכה לתוכו פטור , עמוקה ממנו י' טפחים ונפל מתוכו לתוכה חייב .
(ב"ק נ"א א')
פסוק ט:לא תזרע. רבי יאשיה אומר, לעולם אינו חייב עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד .
(ברכות כ"ב א')
פסוק ט:לא תזרע. כלאי הכרם אסורין מלזרוע ומלקיים, דכתיב לא תזרע, אין לי אלא זורע, מקיים מנלן, ת"ל כרם ולא כלאים .
(ירושלמי כלאים פ"ח ה"א)
פסוק ט:כרמך. אין לי אלא כרמך, כרם אחר מניין, ת"ל כרם ולא כלאים .
(שם פ"ז ה"ג)
פסוק ט:כרמך. אין לי אלא כרם שלם, מניין אפילו כרם יחידי ועושה פירות, ת"ל כרם מכל מקום [ספרי].
פסוק ט:כרמך. אין לי אלא כרם שהוא עושה פירות, שאין עושה פירות מניין, ת"ל לא תזרע כרמך – מכל מקום .
(שם)
פסוק ט:כרמך כלאים. יכול לא יזרע זה בפני עצמו וזה בפני עצמו, ת"ל צמר ופשתים יחדו, אבל זה בפני עצמו וזה בפני עצמו מותר .
(שם)
פסוק ט:כלאים. לחייב משום כרם ומשום שדה [ספרי].
פסוק ט:פן תקדש. כלאי הכרם אסורין בהנאה, מנלן, אמר חזקיה, דאמר קרא פן תקדש, פן תקד אש .
(קדושין נ"ו ב')
פסוק ט:המלאה הזרע. כתיב המלאה וכתיב הזרע, הא כיצד, זרוע מעיקרו – בהשרשה, זרוע ובא – הוסיף אין, לא הוסיף לא .
(פסחים כ"ח א')
פסוק ט:הזרע. פרט למקיים קוצים בכרם [ספרי].
פסוק ט:אשר תזרע. פרט לזרע שיצא עם הזבלים או עם המים, הזורע והרוח מסערתו, יכול שאני מוציא הזורע והרוח מסייעתו, ת"ל אשר תזרע .
(שם)
פסוק ט:אשר תזרע. אין לי אלא שזרע הוא, זרע חבירו והוא רוצה לקיים מניין, ת"ל תזרע – מכל מקום .
(שם)
פסוק ט:ותבואת הכרם. אסור ליהנות בלא ברכה, דכתיב פן תקדש המלאה אשר תזרע ותבואת הכרם, העולם כולו ומלואו עשוי ככרם, ומהו פדיונו ברכה [ירוש' ברכות פ"ו ה"ב].
פסוק ט:ותבואת הכרם. מאימתי התבואה מתקדשת, משתשליש, וענבים – משיעשו כפול הלבן, דאמר קרא ותבואת הכרם .
(ירושלמי כלאים פ"ז ה"ב)
פסוק ט:ותבואת הכרם. התבואה שיבשה כל צרכה וענבים שבשלו כל צרכן אין מתקדשות, דאמר קרא ותבואת הכרם .
(שם שם ה"ד)
פסוק י:לא תחרש. אין לי אלא חורש, מניין לרבות את הדש והיושב בקרון והמנהיג, ת"ל יחדו [ספרי].
פסוק י:בשור וחמר. אחד שור ואחד כל בהמה לכלאים דחרישה, דילפינן שור שור משבת , א"כ מה ת"ל שור וחמור – שדבר הכתוב בהוה .
(ב"ק נ"ד ב')
פסוק י:בשור וחמר. בשור וחמור אי אתה חורש אבל אתה חורש בשור עם אדם ובחמור עם אדם .
(ירושלמי כלאים פ"ח ה"ד)
פסוק י:יחדו. לרבות הפרד [ספרי].
פסוק י:יחדו. לרבות קושר הסוס בצדי הקרון או לאחר הקרון .
(שם)
פסוק יא:לא תלבש שעטנז. מכדי כתיב (פ' קדושים) ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך, מה ת"ל עוד לא תלבש שעטנז, צריכי, דאי כתב רחמנא לא יעלה עליך הו"א כל דרך העלאה ואפילו מוכרי כסות כתב רחמנא לא תלבש דומיא דלבישה דאית בה הנאה .
(יבמות ד' ב')
פסוק יא:לא תלבש שעטנז. לא תלבש שעטנז וגדילים תעשה לך בדבור אחד נאמרו .
(ירושלמי נדרים פ"ג ה"ב)
פסוק יא:שעטנז. עד שיהיה שוע טוי ונוז .
(נדה ס"א ב')
פסוק יא:צמר ופשתים. אמר רב אחא בר יעקב, צמרו של נדמה אין לוקין עליו משום כלאים, שנאמר לא תלבש שעטנז צמר ופשתים, מה פשתן שלא נשתנה אף צמר שלא נשתנה .
(בכורות י"ז א')
פסוק יא:צמר ופשתים. רבא רמי, כתיב (פ' שלח) הכנף מין כנף וכתיב צמר ופשתים, הא כיצד צמר ופשתים פוטרין בין במינם בין שלא במינם, שאר מינים במינם פוטרין, שלא במינם אין פוטרין .
(מנחות ל"ט ב')
פסוק יא:יחדו. יחדו – עד שיתכוף שתי תכיפות לחבור, אבל תכיפה אחת אינו חבור .
(יבמות ה' ב')
פסוק יב:גדלים. גדיל שנים , גדילים ארבעה, הא כיצד, עשה גדיל ופותלהו מתוכו .
(שם שם)
פסוק יב:גדלים תעשה לך. ולמעלה כתיב לא תלבש שעטנז מכאן לעשה שדוחה ל"ת .
(יבמות ד' א')
פסוק יב:גדלים תעשה לך. אמר רב אחא בר יעקב, צמרו של נדמה פסול לתכלת, שנאמר לא תלבש שעטנז צמר ופשתים גדילים תעשה לך, מה פשתים שלא נשתנה אף צמר שלא נשתנה .
(בכורות י"ז א')
פסוק יב:תעשה לך. אמר רב הונא, הטיל לבעלת שלש והשלימה לארבע פסולה, מאי טעמא, תעשה כתיב – ולא מן העשוי .
(מנחות מ' ב')
פסוק יב:על ארבע. ארבע ולא שלש, או אינו אלא ארבע ולא חמש, כשהוא אומר אשר תכסה בה הרי בעלת חמש אמור, הא מה אני מקיים ארבע, ארבע ולא שלש .
(שם מ"ג ב')
פסוק יב:כנפות. תניא, רבי אליעזר בן יעקב אומר, מניין שלא יתן הציצית על אמצע בגד אלא על שפתו, שנאמר על ארבע כנפותיו [ספרי].
פסוק יב:כסותך. יכול כסותך דידך אין דשותפות לא, ת"ל (פ' שלח) על כנפי בגדיהם .
(חולין קל"ו א')
פסוק יב:כסותך. למעט טלית שאולה שפטורה מן הציצית .
(שם שם)
פסוק יב:כסותך. פרט לסדין [ספרי].
פסוק יב:אשר תכסה בה. לרבות כסות סומא שחייבה בציצית .
(מנחות מ"ג א')
פסוק יב:אשר תכסה בה. פרט למעפורת שאינך מכסה בה ראשך ורובך [ספרי].
פסוק יג:ושנאה. מה ת"ל, לומר, ראה מה שנאה גורמת, עבר על ואהבת לרעך כמוך סופו לעבור על לא תשנא את אחיך ועד שבא לידי שפיכות דמים .
(שם)
פסוק יד:עלילת דברים. יכול אפילו הקדיחה לו את התבשיל, הרי אני דן, נאמר כאן עלילות דברים ונאמר להלן (פ' ט"ז) עלילות דברים, מה להלן זנות אף כאן זנות .
(ירושלמי כתובות פ"ד ה"ד)
פסוק יד:ואמר. מלמד שהתובע מתחיל בדברים תחלה [ספרי].
פסוק יד:את האשה הזאת. מלמד שאין אומר דבריו אלא בעמידתה .
(שם)
פסוק יד:לקחתי. לקחתי – פרט ליעודין, פרט לארוסה, ופרט לשומרת יבם .
(ירושלמי כתובות פ"ד ה"ד)
פסוק יד:ואקרב אליה. תניא, רבי אליעזר בן יעקב אומר, ובא אליה ואקרב אליה, מלמד שלא נאמרו דברים הללו אלא כשבעל .
(כתובות מ"ו א')
פסוק טו:אבי הנערה ואמה. אין לה אב ואם מניין, ת"ל והוציאו וגו' מכל מקום, א"כ למה נאמר אבי הנערה ואמה, הם שגדלו גידולים רעים יבאו ויראו גידוליהם [ספרי].
פסוק טז:ואמר אבי הנערה. מלמד שאין רשות לאשה לדבר בפני האיש .
(שם)
פסוק טז:את בתי נתתי לאיש. מכאן שהאב מקבל קדושי בתו .
(כתובות מ"ו ב')
פסוק טז:נתתי לאיש. האיש מקדש את בתו ואין האשה מקדשת את בתה, דכתיב את בתי נתתי לאיש .
(סוטה כ"ג ב')
פסוק טז:נתתי לאיש. אמר רב הונא אמר רב, מניין לאב שנאמן לאסור את בתו מן התורה, שנאמר את בתי נתתי לאיש .
(כתובות כ"ב א')
פסוק טז:לאיש הזה. א"ר אסי, מניין להפה שאסר הוא הפה שהתיר מן התורה, שנאמר את בתי נתתי לאיש הזה, לאיש – אסרה, הזה – התירה .
(שם שם)
פסוק טז:לאיש הזה. תנא רבי יונה, לאיש הזה ולא ליבם, פרט ליבם שכנס והוציא שם רע על נשואי אחיו .
(שם מ"ו א')
פסוק יז:ופרשו השמלה. מלמד שבאים עדים של זה ועדים של זה ומבררין את הדבר בשמלה חדשה .
(שם שם)
פסוק יח:את האיש. את האיש ולא את הקטן [ספרי].
פסוק יח:ויסרו אותו. ויסרו – זה מלקות, מנלן, א"ר אבהו, למדנו ויסרו מויסרו, ויסרו מבן, ובן מבן, והיה אם בן המת הרשע .
(כתובות מ"ו א')
פסוק יט:מאה כסף. מאה כסף של מוציא שם רע – בשקל הקודש במנה צורי .
(בכורות מ"ט ב')
פסוק יט:ונתנו לאבי הנערה. אמר ריש לקיש, המוציא שם רע על הקטנה פטור, שנאמר ונתנו לאבי הנערה, נערה מלא דבר הכתוב .
(כתובות מ"ד ב')
פסוק יט:ונתנו לאבי הנערה. נערה מלא כתיב, ללמד שכל מקום שנאמר נער חסר אפילו קטנה במשמע .
(כתובות מ"ד ב')
פסוק יט:ונתנו לאבי הנערה. תנא רבי שמעון בן יוחאי, ונתן לנערה, ונתן לאבי הנערה, הא כיצד , עמדה בדין עד שלא מת אביה – ונתן לאבי הנערה, מת אביה – ונתן לנערה, מנלן, דכתיב (פ' בהר) והתנחלתם אותם לבניכם, אותם לבניכם ולא בנותיכם לבניכם .
(ירושלמי כתובות פ"ד ה"א)
פסוק יט:לאבי הנערה. לאבי הנערה ולא לאבי בוגרת [ספרי].
פסוק יט:כי הוציא שם רע, האומר בפיו חמור מן העושה, שכן מצינו מוציא ש"ר נותן מאה כסף ומאנס חמשים (פ' כ"ט), ודילמא משום דקגרים לה קטלא דכתיב ואם אמת היה הדבר ומתה, אמר רבא, כי הוציא שם רע – על שם רע שהוציא .
(ערכין ט"ו א')
פסוק יט:על בתולת ישראל. תנא אמי, בתולת ישראל ולא בתולת גרים, ומלמד שיתומה נתרבתה לקנס, דאי לא תימא הכי מאי אצטריך למעוטי גרים, השתא בישראל פטור, בגרים מבעי .
(כתובות מ"ד ב')
פסוק יט:ולו תהיה לאשה. למה נאמר והלא כבר אשתו היא, אלא אם אינו ענין לפניו הנהו ענין לאחריו דלא לקי .
(מכות ט"ו א')
פסוק יט:ולו תהיה לאשה. מלמד שאפילו אם גרשה כופין אותו להחזירה .
(ירושלמי כתובות פ"ג ה"ו)
פסוק יט:ולו תהיה לאשה. מלמד ששותה בעציצו ואפילו היא חגרת או סומא ומוכת שחין [ספרי].
פסוק יט:ולו תהיה לאשה. יכול אפילו אם אינה ראויה לבא בישראל, ת"ל ולו תהיה לאשה, באשה הראויה לו .
(שם)
פסוק יט:כל ימיו. אפילו לאחר זמן .
(שם)
פסוק כא:והוציאו את הנערה. סרחה ולבסוף בגרה תדון בסקילה, דאמר קרא הנערה – נערה שהיתה כבר .
(כתובות מ"ה ב')
פסוק כא:אל פתח בית אביה. יש לה אב ואין לה פתח בית האב , יש לה פתח בית האב ואין לה אב. הרי זו בסקילה, מאי טעמא, לא נאמר פתח בית האב אלא למצוה .
(כתובות מ"ד א')
פסוק כא:אל פתח בית אביה. למה אל פתח בית אביה, לומר, ראו גידולים שגדלתם .
(שם מ"ה א')
פסוק כא:אל פתח בית אביה. אין לה בית אב סוקלין אותה על פתח שער העיר, מנלן, א"ר אבהו, גמר פתח מפתח ופתח משער ושער משעריך .
(שם שם ב')
פסוק כא:בית אביה. עי' לקמן פ' כ"ג בדרשה נערה וגו' ובמש"כ שם באות קע"ה.
פסוק כא:וסקלוה אנשי עירה. במעמד אנשי עירה [ספרי].
פסוק כא:ומתה. לרבות זה שהורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה שמיתתה בסקילה .
(כתובות מ"ד ב')
פסוק כא:נבלה בישראל. לא את עצמה בלבד נוולה אלא כל בתולות ישראל [ספרי].
פסוק כא:בישראל. פרט לגיורת שהיא בחנק ואין לה לא פתח בית אב ולא מאה סלע .
(כתובות מ"ד ב')
פסוק כא:לזנות בית אביה. יתנבלו הן וגידולים רעים שגדלו .
(ירושלמי כתובות פ"ד ה"ה)
פסוק כב:כי ימצא. בעדים [ספרי].
פסוק כב:בעולת בעל. האשה נקנית בביאה, מנ"ל, א"ר אבהו א"ר יוחנן, דאמר קרא בעולת בעל, מלמד שנעשה לה בעל ע"י בעילה .
(קדושין ט' ב')
פסוק כב:בעולת בעל. להביא את שנבעלה בבית אביה ועדיין היא ארוסה [ספרי].
פסוק כב:ומתו גם שניהם. למעוטי מעשה חדודים .
(סנהדרין ס"ו ב')
פסוק כב:ומתו גם שניהם. האשה שיצאה ליהרג אין ממתינין לה עד שתלד, דאמר קרא גם שניהם, לרבות את הולד .
(ערכין ז' א')
פסוק כב:האיש והאשה. האיש השוכב אע"פ שהיא קטנה, והאשה – אע"פ שנבעלה לקטן [ספרי].
פסוק כג:נערה וגו'. נערה ולא בוגרת, בתולה ולא בעולה, מאורסה ולא נשואה בית אביה, פרט לשמסר האב לשלוחי הבעל .
(סנהדרין ס"ו ב')
פסוק כג:ומצאה איש בעיר. אלו לא יצאה בעיר לא היה מסתקף לה, מגיד שפרצה קוראה לגנב [ספרי].
פסוק כג:ושכב עמה. על עסקי שכיבה .
(שם)
פסוק כד:אל שער העיר. אל שער שנמצאו בו ולא שער שנדונו בו .
(שם)
פסוק כד:על דבר. תנא דבי רבי, מניין להתראה מן התורה, שנאמר על דבר אשר ענה – על עסקי דבור .
(סנהדרין מ"א א')
פסוק כה:לבדו. [מה ת"ל, ללמד שאם הוא גדול והיא קטנה נסקל הוא לבדו] .
(קדושין י' א')
פסוק כו:ולנערה וגו'. מכאן שאונס רחמנא פטריה .
(נדרים כ"ז א')
פסוק כו:לא תעשה דבר. הדי זו אזהרה לב"ד שלא יענשו את האונס [רמב"ם פ"ב ה"ב מסנהדרין].
פסוק כו:אין לנערה חטא מות. ת"ר, אחד הרודף אחר חבירו להרגו ואחד הרודף אחר הזכר או אחר נערה המאורסה או אחר חייבי מיתות ב"ד וחייבי כריתות מצילין אותם בנפשם, דאמר קרא אין לנער חטא מות, נער – זה זכר , נערה – זו נערה המאורסה , חטא – אלו חייבי כריתות, מות – אלו חייבי מיתות ב"ד .
(סנהדרין ע"ג א')
פסוק כו:אין לנערה חטא מות. מה ת"ל, והא כבר כתיב ומת האיש ההיא לבדו, וכי אין אנו יודעין, שאין לנערה חטא מות, אלא להביא הבא על קטנה מאורסה שהוא בסקילה והיא פטורה .
(ירושלמי כתובות פ"ג ה"ט)
פסוק כו:כן הדבר הזה. וכי מה למדנו מרוצח , אלא הרי זה בא ללמד ונמצא למוד, מקיש רוצח לנערה המאורסה ונערה המאורסה לרוצח, מה נערה המאורסה ניתן להצילה בנפשו אף רוצח ניתן להצילו בנפשו , ומה רוצח יהרג ואל יעבור אף נערה המאורסה יהרג ואל יעבור .
(סנהדרין ע"ד א')
פסוק כז:כי בשדה מצאה. יכול בעיר חייבת בשדה פטורה, ת"ל צעקה ואין מושיע לה, הא יש לה מושיע בין בעיר בין בשדה חייבת ואם אין לה מושיע, בין בעיר בין בשדה פטורה [ספרי].
פסוק כז:ואין מושיע לה. תנא דבי ר' ישמעאל, מניין לנערה המאורסה שניתן להצילה בנפשו, דכתיב ואין מושיע לה, הא יש מושיע לה אתה מושיע לה בכל דבר שאתה יכול להושיע .
(סנהדרין ע"ג א')
פסוק כח:נערה בתולה. נערה ולא בוגרת, בתולה ולא בעולה .
(כתובות ל"ח א')
פסוק כח:אשר לא ארשה. נערה שנתארסה ונתגרשה יש לה קנס וקנסה לעצמה, דכתיב אשר לא ארשה ונתן לאביה, הא אורשה – לעצמה .
(כתובות ל"ח א')
פסוק כח:אשר לא ארשה. נאמר כאן אשר לא אורשה ונאמר במפתה אשר לא אורשה (פ' משפטים) מה להלן שקלים אף כאן שקלים .
(שם שם)
פסוק כח:ונמצאו. בעדים [ספרי].
פסוק כט:ונתן. ונתן – מיד [ואע"פ שכונסה] .
(כתובות ל"ט א')
פסוק כט:ונתן האיש. האיש ולא הקטן [ספרי].
פסוק כט:השכב עמה. האונס נותן ארבעה דברים, קנס ובושת ופגם וצער, דאמר קרא ונתן האיש השוכב עמה חמשים כסף, הנאת שכיבה חמשים כסף, מכלל דאיכא בושת ופגם וצער .
(כתובות מ' ב')
פסוק כט:לאבי הנערה. הבא על חייבי לאוין ועל חייבי כריתות יש להם קנס, ואמאי הא כתיב ולו תהיה לאשה באשה הראויה לו, אמר ריש לקיש, כתיב נער נערה הנערה , חד לגופיה וחד לאתרי חייבי לאוין וחד לאתויי חייבי כריתות .
(שם כ"ט ב')
פסוק כט:לאבי הנערה. אמר אביי, בא עליה ומתה פטור, שנאמר ונתן לאבי הנערה ולא לאבי מתה .
(שם ל"ח ב')
פסוק כט:לאבי הנערה. נער כתיב, חסר ה', ללמד דאפילו קטנה במשמע .
(כתובות מ' ב')
פסוק כט:לאבי הנערה. ולא לאבי בוגרת [ספרי].
פסוק כט:לאבי הנערה. עיין לעיל בפסוק י"ט בדרשה מירושלמי כתובות פ"ד ה"א וצרף לכאן.
פסוק כט:חמשים כסף. חמשים כסף של אונס בשקל הקודש במנה צורי .
(כתובות מ"ט ב')
פסוק כט:ולו תהיה. מלמד ששותה בעציצו, ואפילו היא חגרת או סומא ומוכת שחין .
(שם ל"ט א')
פסוק כט:ולו תהיה. ולו תהיה – מדעתה .
(שם שם ב')
פסוק כט:ולו תהיה לאשה. באשה הראויה לקיימה, פרט לחייבי לאוין וחייבי עשה .
(שם כ"ט ב')
פסוק כט:ולו תהיה לאשה. נמצא בה דבר ערוה או שאינה ראויה לבא בישראל אינו רשאי לקיימה, שנאמר ולא תהיה לאשה, אשה הראויה לו .
(שם ל"ט א')
פסוק כט:תחת אשר ענה. הני תחת אשר ענה, מכלל דאיכא בושת ופגם וצער, מכאן לאונס שנותן ארבעה דברים, קנס ובושת, ופגם וצער .
(שם ט' ב')
פסוק כט:תחת אשר ענה. לרבות יתומה לקנס .
(ירושלמי כתובות פ"ג ה"א)
פסוק כט:תחת אשר ענה. לרבות זו שהיתה נערה ובגרה שיש לה קנס .
(שם פ"ד ה"א)
פסוק כט:כל ימיו. תניא, אונס שגירש, אם ישראל הוא מחזיר ואינו לוקה, דכתיב לא יוכל שלחה כל ימיו, כל ימיו בעמוד והחזיר קאי .
(מכות ט"ו א')