תנ"ך על הפרק - דברים כב - טהרת החיים מתוך שמירת חוקיהם / הרב דוד חי הכהן שליט"א

תנ"ך על הפרק

דברים כב

175 / 929
היום

הפרק

מִצְוֹת רַבּוֹת

לֹֽא־תִרְאֶה֩ אֶת־שׁ֨וֹר אָחִ֜יךָ א֤וֹ אֶת־שֵׂיוֹ֙ נִדָּחִ֔ים וְהִתְעַלַּמְתָּ֖ מֵהֶ֑ם הָשֵׁ֥ב תְּשִׁיבֵ֖ם לְאָחִֽיךָ׃וְאִם־לֹ֨א קָר֥וֹב אָחִ֛יךָ אֵלֶ֖יךָ וְלֹ֣א יְדַעְתּ֑וֹ וַאֲסַפְתּוֹ֙ אֶל־תּ֣וֹךְ בֵּיתֶ֔ךָ וְהָיָ֣ה עִמְּךָ֗ עַ֣ד דְּרֹ֤שׁ אָחִ֙יךָ֙ אֹת֔וֹ וַהֲשֵׁבֹת֖וֹ לֽוֹ׃וְכֵ֧ן תַּעֲשֶׂ֣ה לַחֲמֹר֗וֹ וְכֵ֣ן תַּעֲשֶׂה֮ לְשִׂמְלָתוֹ֒ וְכֵ֣ן תַּעֲשֶׂ֜ה לְכָל־אֲבֵדַ֥ת אָחִ֛יךָ אֲשֶׁר־תֹּאבַ֥ד מִמֶּ֖נּוּ וּמְצָאתָ֑הּ לֹ֥א תוּכַ֖ל לְהִתְעַלֵּֽם׃לֹא־תִרְאֶה֩ אֶת־חֲמ֨וֹר אָחִ֜יךָ א֤וֹ שׁוֹרוֹ֙ נֹפְלִ֣ים בַּדֶּ֔רֶךְ וְהִתְעַלַּמְתָּ֖ מֵהֶ֑ם הָקֵ֥ם תָּקִ֖ים עִמּֽוֹ׃לֹא־יִהְיֶ֤ה כְלִי־גֶ֙בֶר֙ עַל־אִשָּׁ֔ה וְלֹא־יִלְבַּ֥שׁ גֶּ֖בֶר שִׂמְלַ֣ת אִשָּׁ֑ה כִּ֧י תוֹעֲבַ֛ת יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ כָּל־עֹ֥שֵׂה אֵֽלֶּה׃כִּ֣י יִקָּרֵ֣א קַן־צִפּ֣וֹר ׀ לְפָנֶ֡יךָ בַּדֶּ֜רֶךְ בְּכָל־עֵ֣ץ ׀ א֣וֹ עַל־הָאָ֗רֶץ אֶפְרֹחִים֙ א֣וֹ בֵיצִ֔ים וְהָאֵ֤ם רֹבֶ֙צֶת֙ עַל־הָֽאֶפְרֹחִ֔ים א֖וֹ עַל־הַבֵּיצִ֑ים לֹא־תִקַּ֥ח הָאֵ֖ם עַל־הַבָּנִֽים׃שַׁלֵּ֤חַ תְּשַׁלַּח֙ אֶת־הָאֵ֔ם וְאֶת־הַבָּנִ֖ים תִּֽקַּֽח־לָ֑ךְ לְמַ֙עַן֙ יִ֣יטַב לָ֔ךְ וְהַאֲרַכְתָּ֖ יָמִֽים׃כִּ֤י תִבְנֶה֙ בַּ֣יִת חָדָ֔שׁ וְעָשִׂ֥יתָ מַעֲקֶ֖ה לְגַגֶּ֑ךָ וְלֹֽא־תָשִׂ֤ים דָּמִים֙ בְּבֵיתֶ֔ךָ כִּֽי־יִפֹּ֥ל הַנֹּפֵ֖ל מִמֶּֽנּוּ׃לֹא־תִזְרַ֥ע כַּרְמְךָ֖ כִּלְאָ֑יִם פֶּן־תִּקְדַּ֗שׁ הַֽמְלֵאָ֤ה הַזֶּ֙רַע֙ אֲשֶׁ֣ר תִּזְרָ֔ע וּתְבוּאַ֖ת הַכָּֽרֶם׃לֹֽא־תַחֲרֹ֥שׁ בְּשׁוֹר־וּבַחֲמֹ֖ר יַחְדָּֽו׃לֹ֤א תִלְבַּשׁ֙ שַֽׁעַטְנֵ֔ז צֶ֥מֶר וּפִשְׁתִּ֖ים יַחְדָּֽו׃גְּדִלִ֖ים תַּעֲשֶׂה־לָּ֑ךְ עַל־אַרְבַּ֛ע כַּנְפ֥וֹת כְּסוּתְךָ֖ אֲשֶׁ֥ר תְּכַסֶּה־בָּֽהּ׃כִּֽי־יִקַּ֥ח אִ֖ישׁ אִשָּׁ֑ה וּבָ֥א אֵלֶ֖יהָ וּשְׂנֵאָֽהּ׃וְשָׂ֥ם לָהּ֙ עֲלִילֹ֣ת דְּבָרִ֔ים וְהוֹצִ֥יא עָלֶ֖יהָ שֵׁ֣ם רָ֑ע וְאָמַ֗ר אֶת־הָאִשָּׁ֤ה הַזֹּאת֙ לָקַ֔חְתִּי וָאֶקְרַ֣ב אֵלֶ֔יהָ וְלֹא־מָצָ֥אתִי לָ֖הּ בְּתוּלִֽים׃וְלָקַ֛ח אֲבִ֥יהנערהַֽנַּעֲרָ֖הוְאִמָּ֑הּ וְהוֹצִ֜יאוּ אֶת־בְּתוּלֵ֧יהנערהַֽנַּעֲרָ֛האֶל־זִקְנֵ֥י הָעִ֖יר הַשָּֽׁעְרָה׃וְאָמַ֛ר אֲבִ֥יהנערהַֽנַּעַרָ֖האֶל־הַזְּקֵנִ֑ים אֶת־בִּתִּ֗י נָתַ֜תִּי לָאִ֥ישׁ הַזֶּ֛ה לְאִשָּׁ֖ה וַיִּשְׂנָאֶֽהָ׃וְהִנֵּה־ה֡וּא שָׂם֩ עֲלִילֹ֨ת דְּבָרִ֜ים לֵאמֹ֗ר לֹֽא־מָצָ֤אתִי לְבִתְּךָ֙ בְּתוּלִ֔ים וְאֵ֖לֶּה בְּתוּלֵ֣י בִתִּ֑י וּפָֽרְשׂוּ֙ הַשִּׂמְלָ֔ה לִפְנֵ֖י זִקְנֵ֥י הָעִֽיר׃וְלָֽקְח֛וּ זִקְנֵ֥י הָֽעִיר־הַהִ֖וא אֶת־הָאִ֑ישׁ וְיִסְּר֖וּ אֹתֽוֹ׃וְעָנְשׁ֨וּ אֹת֜וֹ מֵ֣אָה כֶ֗סֶף וְנָתְנוּ֙ לַאֲבִ֣י הַֽנַּעֲרָ֔ה כִּ֤י הוֹצִיא֙ שֵׁ֣ם רָ֔ע עַ֖ל בְּתוּלַ֣ת יִשְׂרָאֵ֑ל וְלֽוֹ־תִהְיֶ֣ה לְאִשָּׁ֔ה לֹא־יוּכַ֥ל לְשַּׁלְּחָ֖הּ כָּל־יָמָֽיו׃וְאִם־אֱמֶ֣ת הָיָ֔ה הַדָּבָ֖ר הַזֶּ֑ה לֹא־נִמְצְא֥וּ בְתוּלִ֖יםלנערלַֽנַּעֲרָֽה׃וְהוֹצִ֨יאוּ אֶת־הנערהַֽנַּעֲרָ֜האֶל־פֶּ֣תַח בֵּית־אָבִ֗יהָ וּסְקָלוּהָ֩ אַנְשֵׁ֨י עִירָ֤הּ בָּאֲבָנִים֙ וָמֵ֔תָה כִּֽי־עָשְׂתָ֤ה נְבָלָה֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל לִזְנ֖וֹת בֵּ֣ית אָבִ֑יהָ וּבִֽעַרְתָּ֥ הָרָ֖ע מִקִּרְבֶּֽךָ׃כִּֽי־יִמָּצֵ֨א אִ֜ישׁ שֹׁכֵ֣ב ׀ עִם־אִשָּׁ֣ה בְעֻֽלַת־בַּ֗עַל וּמֵ֙תוּ֙ גַּם־שְׁנֵיהֶ֔ם הָאִ֛ישׁ הַשֹּׁכֵ֥ב עִם־הָאִשָּׁ֖ה וְהָאִשָּׁ֑ה וּבִֽעַרְתָּ֥ הָרָ֖ע מִיִּשְׂרָאֵֽל׃כִּ֤י יִהְיֶה֙נערנַעֲרָ֣הבְתוּלָ֔ה מְאֹרָשָׂ֖ה לְאִ֑ישׁ וּמְצָאָ֥הּ אִ֛ישׁ בָּעִ֖יר וְשָׁכַ֥ב עִמָּֽהּ׃וְהוֹצֵאתֶ֨ם אֶת־שְׁנֵיהֶ֜ם אֶל־שַׁ֣עַר ׀ הָעִ֣יר הַהִ֗וא וּסְקַלְתֶּ֨ם אֹתָ֥ם בָּאֲבָנִים֮ וָמֵתוּ֒ אֶת־הנערהַֽנַּעֲרָ֗העַל־דְּבַר֙ אֲשֶׁ֣ר לֹא־צָעֲקָ֣ה בָעִ֔יר וְאֶ֨ת־הָאִ֔ישׁ עַל־דְּבַ֥ר אֲשֶׁר־עִנָּ֖ה אֶת־אֵ֣שֶׁת רֵעֵ֑הוּ וּבִֽעַרְתָּ֥ הָרָ֖ע מִקִּרְבֶּֽךָ׃וְֽאִם־בַּשָּׂדֶ֞ה יִמְצָ֣א הָאִ֗ישׁ אֶת־הנערהַֽנַּעֲרָה֙הַמְאֹ֣רָשָׂ֔ה וְהֶחֱזִֽיק־בָּ֥הּ הָאִ֖ישׁ וְשָׁכַ֣ב עִמָּ֑הּ וּמֵ֗ת הָאִ֛ישׁ אֲשֶׁר־שָׁכַ֥ב עִמָּ֖הּ לְבַדּֽוֹ׃ולנערוְלַֽנַּעֲרָה֙לֹא־תַעֲשֶׂ֣ה דָבָ֔ר אֵ֥יןלנערלַֽנַּעֲרָ֖החֵ֣טְא מָ֑וֶת כִּ֡י כַּאֲשֶׁר֩ יָק֨וּם אִ֤ישׁ עַל־רֵעֵ֙הוּ֙ וּרְצָח֣וֹ נֶ֔פֶשׁ כֵּ֖ן הַדָּבָ֥ר הַזֶּֽה׃כִּ֥י בַשָּׂדֶ֖ה מְצָאָ֑הּ צָעֲקָ֗ההנערהַֽנַּעֲרָה֙הַמְאֹ֣רָשָׂ֔ה וְאֵ֥ין מוֹשִׁ֖יעַ לָֽהּ׃כִּֽי־יִמְצָ֣א אִ֗ישׁנערנַעֲרָ֤הבְתוּלָה֙ אֲשֶׁ֣ר לֹא־אֹרָ֔שָׂה וּתְפָשָׂ֖הּ וְשָׁכַ֣ב עִמָּ֑הּ וְנִמְצָֽאוּ׃וְ֠נָתַן הָאִ֨ישׁ הַשֹּׁכֵ֥ב עִמָּ֛הּ לַאֲבִ֥יהנערהַֽנַּעֲרָ֖החֲמִשִּׁ֣ים כָּ֑סֶף וְלֽוֹ־תִהְיֶ֣ה לְאִשָּׁ֗ה תַּ֚חַת אֲשֶׁ֣ר עִנָּ֔הּ לֹא־יוּכַ֥ל שַׁלְּחָ֖ה כָּל־יָמָֽיו׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב דוד חי הכהן שליט

טהרת החיים מתוך שמירת חוקיהם

לא ילבש

הפרק פותח במצוות השבת האובד וסמיכת הנופל המעמידים אותנו על המחויבות לעזור ולתמוך בדרך חסד וצדקה בכל אדם מישראל, לדאוג לחייו, לרכושו ולכוחותיו ולסייע לו בכל הדרוש.

מתוך כך יש לעמוד על הזהירות המתבקשת במסגרת חיי חסד כאלה, שכן אהבת החסד מביאה לקרבה יתרה בין הפרטים המרכיבים את החברה, וקרבה זו עלולה להפוך לרועץ אם תביא לטשטוש ההבדלים הטבעיים בין אנשים ונשים, שהם יסודות הצניעות הראויים לבניין החיים.

לכן מזהירה התורה על שמירת המאפיינים המייחדים את אורחות חייהם של הגבר והאשה, הראויים לקבל את ביטוים גם בחיצוניות: "לא יהיה כלי גבר על אשה ולא ילבש גבר שמלת אשה". על פי בעלי התרגום אין אזהרה זו מתייחסת רק ללבוש, אלא גם לצורת ההופעה הכללית ולאופי החיים המיוחד לכל אחד מהמינים. כך מובא בתרגום יונתן שאין ראוי לאשה להניח תפילין ואין ראוי לאיש לגלח את פניו מן הזקן והשפם כדי שיהיו חלקים כפני אשה.

שינוי הלשון בין בגדי הגבר לבגדי האשה רומז לשוני בייעודם: כוחות הגבר מיועדים לעבודת החיים בחוץ, ולכן נקרא לבושו על שם מלאכתו – "כלי גבר"; בעוד כוחות האשה מיועדים לבניין חיי המשפחה בבית פנימה, ועל כן נקרא לבושה בשם "שמלת אשה".

שילוח קן ציפור

שמירת אופיו וייעודו המיוחד של כל אחד מהמינים מאפשרת לחסד להתפשט בנתיבים הראויים לו, ועל כן תכף לאיסור לא ילבש באה מצוות "לא תקח האם על הבנים" – לרחם ולהכיר ברגשי אם, אפילו בין ציפור לאפרוחיה. במצווה זו מכירה התורה ברגשות החמלה של האם, שהוטבעו בטבע הבריאה על ידי הבורא כדי לגונן על החיים ולאפשר את התפתחותם, ומורה עלינו לתת להם את היחס הראוי להם. שמירת חוקי החיים היסודיים עתידה להמשיך את תכונת החיים על שומריהם, וכך מובטחים אנו כי בקיימנו מצווה זו נזכה לחיים – "למען ייטב לך והארכת ימים".

מעקה

שמירת חוקי החיים הטבעיים מושכת מצווה נוספת – "ועשית מעקה לגגך" – כדי שלא להניח מקום למכשול העלול לגרום אסון בעקבותיו בביתנו, שנועד לחיים.

כלאי הכרם

תוצאה נוספת של ההכרה ביסוד החיים הקבוע בחוקי הטבע מתבטאת באיסור זריעת כלאיים בכרם. איסור זה מבדיל הבדל יסודי בין חלקי עבודת הקרקע השונים על פי תפקידיהם: הדגן, שנועד לקיום החיים; והיין, מקור שמחה המעשירה אותם ומוסיפה עליהם. אין לבלבל את היוצרות ולראות בשמחת הגפן מטרה עיקרית השווה לעצם הקיום הטמון בזרע התבואה.

איסור כלאי כוחות

הזהירות מפני תערובת בבניין יסודות החיים הטבעיים מתפשטת לזהירות מפני בלבול כוחות החיים מין בשאינו מינו: "לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו". גם כאן נבדלים השניים זה מזה בייעודיהם: בעוד השור נועד לחרישה - עבודה מפתחת ובונה, הרי החמור נועד לנשיאת הקיים.

שעטנז

מסיבה דומה הזהירה התורה על בגד שעטנז, העשוי צמר ופשתים יחדיו. בגד הצמר המחמם עניינו להגן על הגוף מפני הקור בעונות הסתיו והחורף, הראויות לעבודה, ואילו בגד הפשתים הקל מיועד לטיול ולהנאה בימי הקיץ, כאשר החום איננו מאפשר את העבודה והעת כשרה לאכילת הפרות ולשמחת החיים לנוכח תוצאות המלאכה הנראות לעין. כשם שהוזהרנו מפני תערובת השמחה עם בסיס הקיום (כלאי הכרם) ומפני תערובת פיתוח הנמצא עם שמירת הקיים(השור והחמור), כך הוזהרנו מעירוב צורת החיים הראויה לזמן ההכנה עם זו הראויה לזמן השמחה וההנאה.

לסיכום: אסור התערובת נוגעים הן לעצם החיים, הן לכוחות היוצאים מן החיים והן להופעה החיצונית המלווה את האדם בזמני החיים השונים.

ציצית

הכרת החיים בערכם הטהור והקדוש, המתפשט אפילו על ההופעה החיצונית, הביאה למצווה נוספת – קשירת חוטי הציצית על הבגד – המזכירה לנו כי אפילו הופעתנו החיצונית ראויה להתקדש בשם שמים המקיף אותנו מבית ומחוץ.
חז"ל למדו מסמיכות פרשת ציצית לאיסור שעטנז שאין איסור זה חל בכל הנוגע לקשירת חוטי הציצית בבגד. ההבחנה הנחוצה לחיי החול איננה מחייבת בקודש, מקור החיים, הכולל את כל ענפיהם ללא כל חילוק או פירוד.


פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך