פסוק ח:כי יפול הנופל ממנו. בגמרא (שבת פרק במה מדליקין) אמר רב יצחק לעולם יבקש אדם רחמים שלא יחלה, שאם יחלה אומרים הבא זכות והפטר, אמר מר עוקבא מה קרא כי יפול הנופל ממנו ממנו להביא ראי' והוא תמוה, א' דלמה לו הטעם דאם יחלה הא אפילו בלאו האי טעמא יש לבקש שלא יחלה כי הוא דבר רע ומר למאוד ואפילו אם בוודאי יתרפא ראוי לבקש רחמים שלא יחלה ולא יצטרך להרופא, ב' דאמר שאם יחלה אומרים לו הבא זכות, הא וודאי דלא חשיד קוב"ה דעביד דינא בלא דינא ובוודאי אף אם עדיין לא הלה אומרים לו הבא זכות והפטר מדינך, ולמה לי' להביא ראי' דלכאורה אין צריך קרא לזה. ולזה נקדים הא דאמר בראש השנה הכל נידונין בר"ה וגזר דין שלהם נחתם ביום הכפורים דברי ר"מ ר' יוסי אומר אדם נידון בכל יום שנאמר ותפקדנו לבקרים. רבי נתן אומר אדם נידון בכל שעה שנאמר ולרגעים תבחננו. אמר ר"י כמאן מצלינן האידנא אקצירי ואמריעי כמאן כר"י ורבנן הא כתיב ולרגעים תבחננו האי לעיוני בעלמא. בתוס' שם בד"ה כמאן מצלינן האידנא וא"ת לרבנן מי לא מצלינן רפאנו וברכת השנים ועוד דאמר אדם נידון בר"ה, הא אמר הנכנס לבקר את החולה אומר המקום ירחם עליך ועל חולי ישראל. ואומר ר"ת דשלא יחלה לא מצלינן אלא לר"י אבל שיתרפא מצלינן לכולי עלמא דמתי יחלה נגזר ומתי יתרפא לא נגזר ואמר בנדרים דמריעי היינו רבנן והיינו שלא יחלה ודבריהם נראין קצת דוחק, דודאי כשנגזר החולי נגזר בכמות ואיכות. ועוד קשה הא דאמר בש"ס האי לעיונא בעלמא דלמה לי' להעיון המוקדם הא בר"ה הכל נסקרין בסקירה אחת והוא צופה ומביט פד סוף כל הדורות בצפי' אחת. ועוד קשה הא בד' חלוקי כפרה שעבר על לא תעשה תשובה תולה להגן מיסורין ויוה"כ מכפר באיזה יסורין הוא תולה אי מיסורין שנגזר ביוה"כ אפילו תשובה אינו מועיל ואי מיסוריןשאחר יוה"כ הא אחר יוה"כ לא נגזר כלל. ועוד קשה לר"י למה צריך לר"ה הא אדם נידון בכל יום לכן נראה דיש שני מיני יסורין יסורי עונשין ויסורין של אהבה כמבואר בברכות פ"ק בהא דאמר ר"י נגעים ובנים אינם יסורין של אהבה, עיי"ש בהכותב בשם הרמב"ן שדחק עצמו בטיב יסורין של אהבה. וכתב דהיסורין על השוגג מחמת שלא נזהר הוי יסורין של אהבה והנלפענ"ד דיש שני מיני יסורין א) כענין תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם, והיינו שבאין לעוררו בתשובה, וזה דומה לאיש שנתעלף ומכין אותו למען יתרפא, וזהו בוודאי יסורין של אהבה כיון שבאין על להבא, ויש ג"כ יסורין של עונשין כמלך שמעניש על חטא שחטא נגדו עד שלפעמים יש יסורין שאפילו תשובה אינו מועיל כמו שאמר עבר על כריתות ומיתת ב"ד תשובה ויוה"כ תולין ויסורין ממרקין שנאמר ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם (ועיי' בפירושי לאיכה אקרא דאני הגבר) וזהו כוונת הש"ס במה שאמרו ההוא לעיונא בעלמא, כי בראש השנה וביום הכפורים נגזר הדין מהיסורין העונשיים, וזהו בכלל משפט כמלך שמייסר ועושה משפט למי שחטא נגדו משא"כ בשאר ימות השנה אין דנין דין משפט עונש כלל, כי השי"ת ברחמיו קבע ימים אלו לעשות משפט בהן היותן ימי רצון כמו שהאב שממתין מלהעניש לבן עד שתהי' האם ג"כ שם למען לא תניחו לכעוס הרבה כמו כן ממתין הקב"ה עם דין העונש עד שיהיו ימי רצון, משא"כ יסורין הבאין לעוררו בתשובה ולא לעשות דין רק כמו שמכין לאיש שנתעלף נקרא עיוני בעלמא כדרך שהרופא משגיח על איש שלא יחלה ואם רואה שעלה בו איזה אבעבוע חותכו תיכף או אם רואה שאכל אכילה גסה נותן לו תיכף דבר המירק אותו מאכל וזה אי אפשר להמתין עד יוה"כ כמו שאי אפשר להמתין לאיש שנתעלף רק תיכף צריך הכאה לעוררו בתשובה כדי לרפאותו. ולפי זה אתי שפיר גם קושיות התוס' דוודאי אין שייך תפלת אחרים רק ביסורי עונשים כדרך שהתפלל משה על העונש שרצה הקב"ה להעניש לישראל אבל מה שמייסרין לאיש בכדי להזכירו לשוב הדומה לאיש שנתעלף לא שייך תפלת אחרים עליו כיון שאי אפשר להתפלל רפאינו בלי השיבנו שאי אפשר לרפואה בלי התשובה, וכמו שלא שייך לבקש להמכה לאיש שנתעלף שתשוב רוחו אליו שלא להכותו, כיון שההכאות הוא לטובתו וגם לא שייך לבקש שהשי"ת יתן לו לב לשוב כי כבר למדינו זה הרב מהרש"א בח"א דלא שייך להתפלל של התשובה רק האדם על עצמו כמאמרם ז"ל הבא לטהר מסייעין לו ואם אתם פותחין פתח כמחט סדקית אני אפתח לכם כפתחו של אולם. אבל האדם על חבירו אין שייך והתפלל בענין תשובה ולפ"ז מקשה הש"ס שפיר כמאן מצלינן אקצירי ואמריעי דהיינו שיועיל תפלת אחרים באמצע השנה, בשלמא מה שמתפללין רפאינו בלשון מדברים בעדם אתי שפיר כמו שמתפללין השיבנו שרבים המתחילון התשובה מתפללין השיבנו כמו כן מתפללין רפאינו משא"כ להתפלל על אחרים ודאי לא מצלינן באמצע השנה רק אליבא דר"י וזהו ג"כ הכוונה מה שאמרו תשובה תולה והיסורין ויוה"כ מכפר היינו שהתשובה מגין מהיסורין שאלולי התשובה הי' בא עליו יסורין כדי לעוררו בתשובה משא"כ יסורין עונשים הן נידונים בר"ה ויוה"כ לרבנן ולר"י אפילו יסורים עונשיים בכל יום. והקושיא שקשה לר"י דא"כ מה תוספות יש לר"ה משאר ימים, וקרא כתיב כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב, נראה דהנה בר"ה אמרו וכל באי עולם יעברון לפניך כבני מרון מאי כבני מרון כבני אימרנא (כבשים שמונין אותן לעשרן) ר"ל אמר כמעלת בית חורון (שהדרך קצר ואין שנים יכולין לצאת) ת ר"י אמר כחיילות של בית דוד (כך היו מונין אותן זה אחר זה בצאתם למלחמה) שאין לזה פירוש מה ענין שלשה המשלים האלו. ולתרץ זה נראה דהצדיקים אין עומדין יחד במשפט עם הרשעים, כדכתיב על כן לא יקומו רשעים במשפט וחטאים בעדת צדיקים כי יודע ה' דרך צדיקים פי' ידיעה מלשון חיבה וקורבה כמו מודע לאישה, ובוודאי הצדיקים נידונין תחלה. והנה הרמב"ם כתב דמתחלה נידונין כל אחד בפרטות ואח"כ נידונין כל העיר והמדינה וכל העולם. ולזה רימזו אלו המשלים דמתחלה כשבוררין הצדיקים מבין הרשעים ליתן להם שכר ולדונם לקיים כשמעבירין בני העולם ומעבירין אחד אחד בלי שום דין על רשעתו עד שמגיעין לצדיק ליתן לו שכרו ולזה המשילו כמו שמעבירין את הצאן עד שיגיעו להעשירי שיהי' קודש, וה"נ מעבירין כל אנשי העולם עד שמגיעין לצדיק ופוסקין לו שכרו, ואח"כ חוזרין ומונין כל רשע ורשע לדונו בפרטות ואין דנין שנים כאחד רק דנין כל אחד ואחד בכדי שלא יזיק חרון אף של האחד להשני. וממשיל לזה משל כמעביר שוורים אחד אחד בבית חורין שלא ידחוף אחד את חבירו ואח"כ כשדנין את הכלל בדברים שנוגע להכלל ולכלל המשותפין לחטאים במה שאחד יש לו עונש גם על עון חבירו כגון שהסיתו או מחמת שהגביר כח הטומאה ועי"ז גרם חטא לחברו נשקלין ביחד ומי שאין לו שום שותפות בחטא חבירו אינו נשקל ביחד ונשקלין חבורות חבורות ממשיל לחיילות בית דוד שכל חיל וחיל מושגת בפני עצמו מה שצריכין לעשות להם ולפי זה א"ש דאף ר' יוסי לא אמר נידון בכל יום רק האדם בפרטות, אבל הדין של ציבור מה שנשקלין העולם ביחד היאך להתנהג עם העולם בכלל הן לדבר רע ח"ו הן לטוב שצריך לכלל העולם זה לא נידון רק בראש השנה ולפיזה אתי שפיר הא דלעולם יבקש אדם רחמים שלא יחלה והיינו אפילו לרבנן דלא מצלינן רחמי אקצירי ואמריעי', אבל הוא עצמו יכול לבקש רחמים תמיד כשהוא מתעורר בעצמו לבקש עזר מהקב"ה אז הקב"ה עוזרו ואין הקב"ה צריך שוב לייסרו לעוררו לתשובה כיון שהוא מתעורר בעצמו וע"ז אמר שאם יחלה אומרים לו הבא זכות והפטר קמ"ל בזה לעוררו לבקשת רחמים לעולם, כי מלבד שהבקשת רחמים צריך שלא יתלה היא ג"כ בסכנה עצומה שאם יחלה אומרים לו הבא זכות והפטר דהיינו אף שעדיין לא הגיע הזמן דהנה בש"ס (תגיגה פ"ק) אמרו ר"י כי מטי להאי קרא קבכי יש נספה בלא משפט מי איכא דאזיל בלא זימני' ומשני אין והביא מעשה דמרים מגדלא שער נשיא שאמר היכי יכלית לי' קא שגרא תנורא שקלא אותיבתא אכרעא קדח איתרע מזלא ואייתית דלכאורה תימה האיך אתרמי לי' הא מלתא הא אין אדם נוקף אצבעו מלמטה עד שמכריזין עליו למעלה. ולפמ"ש אתי שפיר דיש להסביר גם כן דברי התוס' דמתי יחלה נגזר ומתי יתרפא לא נגזר והיינו דהא דאמרינן דאחר גזר דין אינו מועיל תשובה היינו שאינו מועיל תשובה לעקור הגזר מכל וכל אבל מכל מקום מועיל קצת ואפילו חרב חדה מונחת לו על צווארו של אדם לא ימנע עצמו מן הרחמים ומן התשובה ולכך אם הוא מאותן שמונעין ממנו דרכי תשובה אין גוזרין עליו רק שיחלה ואז מועיל תשובה וזכות ובקשה ובזכותו יכול להנצל ואם אין זכות אין ניצול מהחולי הזה. ולזה אתי שפיר יש נספה בלא משפט כלומר כי לפעמים כשלא נתחייב עונש מיתה המיתה לא נגזר עליו בראש השנה וביום הכפורים רק החולי וכיון שלא שב מחמת החולי הוא מת מעצמו וזה הי' ענין מרים שנחלית בגזירת השי"ת וכזה שלא שבה בתשובה ממילא הי' יכול להמיתה ולזה אמר אם יחלה אומרים לו הבא זכות והפטר כי הבריאות והמיתה לא נגזר עליו רק ממנו הוא ואפילו אם החולי בא עליו כדי לעוררו בתשובה כשאינו מתעורר יכול למות מאותו חולי ולזה אמר שאם יחלה אומרים לו הבא זכות והפטר. והא שהקשו התוס' מהא דאמר ר"י הנכנס לבקר את החולה כו' יש לתרץ דהנה בר"ה (דף י"ז) אמר אילפא רמי כתיב ורב חסד וכתיב ואמת, בתחלה באמת ולבסוף ורב חסד, ועיי' מהרש"א שהקשה דהי' לו לכתוב בהיפוך ואמת ורב חסד ולתרץ נראה דבמדרש אמרו משל למלך שנשבע בכעסו להשליך אבן על בנו ואח"כ ניחם ויעץ עם יועציו איך יעשה אם ישליך האבן בראשו ימיתוהו, ואם לא ישליך יעבור על שבועתו ויעצוהו יועציו שיפוצץ האבן לחתיכות קטנות וישליך אחד אחד בראש בני ויקיים שבועתו והבן ישאר בחיים וכן הוא בש"ס פ"ק דע"ז אם בפידו להם שוע בישראל אני נפרע מהם מעט מעט ולפ"ז א"ש מעיקרא ואמת דהיינו שחותכין הדין הצרה המגיע לו באמת אך העונש המגיע לו כפי האמת נוהג אותו ברב חסד שנפרע במעט מעט כפיד של תרנגולת ולזה בש"ס אמרו מעיקרא באמת ולבסוף ורב חסד ובקרא כתוב להיפך דבדין שלמעלה ודאי נתרץ מעיקרא כפי האמת ואח"כ עונשין האמת עפ"י רב חסד, משא"כ לדידן ניכר הרב חסד מעיקרא ולבסוף כשיעשה העונש במעט מעט נגמר האמת ובזה יש לפרש הפסוקים (ישעי' כ"ח) את מי יורה דעה ואת מי יכין שמועה גמולי מחלב עתיקי משדים כי צו לצו קו לקו זעיר שם זעיר שם כי בלעגי שפה ובלשון אחרת ידבר אל העם הזה אשר יאמר עליהם זאת המנוחה הניחו לעיף וזאת המרגעה ולא אבוא שמוע והי' להם דבר ה' צו לצו קו לקו זעיר שם זעיר שם למען ילכו ויכשלו אחור ונשברו ונוקשו ונלכדו, ומסיים ושמתי משפט לקו וצדקה למשקלת. והכוונה כי הקב"ה עשה משמרת למשמרת ומצותיו למען לא יבוא ח"ו לעבור על גוף האיסור וזהו שאמר בכפל הוא על ריבוי סייגים אי נמי כי יש שני מיני עניני מצות מצות עשה ומצות לא תעשה קו לקו היינו כשעוברין אני נפרע מהם מדה כנגד מדה בכדי שידעו ויזכרו וישובו כדכתיב כדרכיך עליך אתן וידעו כי אני ה' מכה זעיר שם זעיר שם כלומר שהמדה כנגד מדה לא נפרע בשיקול גמור בפעם אחת כי ח"ו אם ימצה עומק הדין מי יקום ולא נפרע מהם רק מעט מעט כפיד של תרנגולת והיינו זעיר שם. והנה לנער המבין ברמיזה או בדחיפה אחת הוא מבין מה שמרמזין לו, משא"כ הכסיל ובער יותר ממה שממעטין בעונש סובר כי הוא על דרך שחוק כמ"ש שלמה המלך ע"ה תחת גערה במבין מהכות כסיל מאה וכן אם מוכיחין הכסיל בלשון אחרת ודאי שלא יתן אל לב כן העם הזה אשר אמר אליהם וגו' כלומר זאת האמירה אשר אני אומר זאת המנוחה הניחו לעיף וזאת המרגעה מלשון רוגע הים, כלומר שהרעש שמרעיש עליכם הסיבה הוא מה שלא אבו שמוע והי' דבר ה' צו לצו למען ילכו ויכשלו אחור כלומר מה שמרבין באזהרות וממה שממעטין בעונש, ומה שמכוונין שיהי' קצת מדה כנגד מדה זהו אצלם לילך ולכשול אחור מחמת קנאה ושנאה חולקין על תוכחת המוכיח עד שתוהין על הראשונות עד שנשברו ונלכדו. וכן שמעו דבר ה' כו' מושלי העם הזה כי ידוע שהנביאים מכנים מאותן המתלוצצים על המוכיחים ואומרים עליהם דברי ליצנות ומשלים ככתוב בספר יחזקאל לא ואמר עוד משל הזה וכמו כן אומרים למשל כרתנו ברית את מות כי שמנו כזב מבטחינו כלומר שהן חוסים עצמם במה שמכחישין לכל דברי המוכיחין ועושין כל דבריהם שקר וכזב לכן כה אמר ה' בעל הרחמים המקדים רפואה למכה הנני יסדימהר כי הנני מבטיחו שבוודאי יהי' וצדקה למשקולת אף שמידתי הוא לרחם, אבל עתה בעת תגבורת הדין לא אעשה צדקה רק לראויים לה בקו המשקל:
פסוק כו:ולנערה לא תעשה דבר, הא דלא כתב זה למעלה גבי בעולת בעל, הוא מטעם דבסנהדרין מבואר דרודף ניתן להצילו בנפשו וזה אינו אלא בנערה המאורסה עיי"ש: