לא תראה והתעלמת וכו' עד פעמים שאתה מתעלם וכו' פי' כגון זקן ואינו לפי כבודו או כהן והוא בבית הקברות וקשה על זה מהא דאמרי' אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה' ובפר' משפטים כתבנו קושיא זו ותשובתה בפירוקה:
פסוק ה:
לא יהיה כלי גבר על אשה וכו' עד ד"א שלא ישיר שער השחי וכו' יקשה מאי ד"א וי"ל משום דקשה לו לפי פי' ראשון למה שנה את הלשון ולא כתב ולא יהיה כלי אשה על גבר כמו שכתב בנשים ולא יהיה כלי גבר על אשה לכך פי' ד"א שלא ישיר שער וכו' והיינו דבר השייך באיש ולא באשה. עוד יש לומ' משום שנאמר אח"כ כי תועבת שפירושו לא אסרה תורה אלא לבוש המביא לידי תועבה. ולפי פי' ראשון דבמלבושים מדבר כפשט הכתו' לפעמים יהיה מותר כגון שילבש כמתעסק ואם כן נתת דבריך לשעורין לכך פי' ד"א שלא ישיר שער הערוה ושער השחי דלעולם הוא אסור ואין לחלק בו כמו במלבושים:
פסוק יב:
גדלים תעשה לך אף מן הכלאים קשה דהואיל ואין אסור אלא שוע טווי ונוז כמו שפי' רש"י לעיל מהכלאים יש בציצית שהוצרך לסומכן ללמוד גדילים תעשה לך אף מן הכלאים. דבשלמא אי אמרת או שוע או טווי או נוז צריכין אנו לדרשה זו אלא אי אמרת עד שיהיו שלשתן ואין אתה מוצא שלשתן בצצית. וצ"ע:
פסוק יח:
ויסרו אותו מלקות קשה מנא לו וי"ל דילפינן ויסרו מויסרו ויסרו מבן ובן מבן כלומ' ויסרו הכתוב כאן אנו למדין אותו מויסרו הכתוב בפר' בן סורר ומורה ועוד אנו למדין ויסרו דהתם מבן ובן מבן כלומר מבן הכות הרשע דכתיב בפרשת מלקות וכדכתיב לעיל:
פסוק כא:
לזנות בית אביה בבית אביה כל אנשי עירה במעמד אנשי עירה ומצאה איש בעיר לכך שכב עמה וכו'. ומתו גם שניהם וכו' קשה למה סרס המקרא שפי' לזנות בית אביה קודם שיפרש אנשי עירה הקודם לו בפסוק ועוד פירש ומצאה איש בעיר קודם שיפרש ומתו גם שניהם הקודם לו בפסוק. וי"ל שפי' כן כדי לסמוך כל העניינים הללו זה לזה משום דאזדא לטעמיה ממה שכתב לעיל ראו גדולין שגדלתם והכי קאמר אחר שיש בזה בזיון לאביה יש גם בזה בזיון לאנשי עיר שהרי נסקלת במעמד אנשי עירה כלם וא"ת בשלמא אביה דין הוא שותבזה משום שגדל גדולים רעים אבל אנשי העיר אמאי לכך פי' בסמוך ומצאה איש בעיר לפיכך שכב עמה שהפרצה קוראה לגנב כלומ' משום דמנהג העיר להיות לנשותיהן פרוצות ולכך דין הוא שיתבזו גם הם עליה. והנך רואה שרש"י פירש המקראות על סדר הקרובים המתבזים עליה. בתחלה פי' על פתח בית אביה ולזנות ביח אביה דשניהם מדברים בבזיון האב ואח"כ פי' כל אנשי עירה ומצאה איש בעיר דמיירי בבזיון אנשי העור וכדפרישנא ואחר כן חזר לפרש ומתו גם שניהם על סדר המקרא:
פסוק כב:
ומתו גם שניהם להוציא מעשה חדודים שאין האשה נהנית מהן. גם לרבות הבאים מאחריהן ד"א לרבות את הוולד וכו' פי' מעשה חדודין שאינו מכניס ראש האבר דהיינו העראה אלא נוגע ואינו נוגע ומזריע בלא העראה כלל והיינו שאין האשה נהנית מהן ורואה דבר זה מדכתיב גם שניהם שמשוה זה לזה כלומר האשה לאיש שיהיו שניהם נהנין. ופי' אח"כ ריבוי מלת גם לרבות הבאין מאחריהן כלומר שמשמשין אחור כלפי אחור וכמעט אין ראש האבר מגיע לשם והוה אמינא שאין דרך ביאה בכך להכי אצטריך קרא לרבות וקשה מאי ד"א וי"ל דלפי הפי' ראשון הל"ל האי קרא דריבוייא בענין המעשה לא בעניין העונש לכך פי' ד"א לרבות הוולד שעכשיו מתישב מה שכתבו לענין העונש שגם הולד בכלל. וי"מ לרבות הבאים מאחריהן שאם בא עליה אחד ואח"כ חזר ובא עליה איש אחר אצטריך קרא לרבות שגם זה האחרון חייב כראשון דסלקא דעתך אמינא שהראשון עשאה זונה ונפקא ליה מתורת אשת איש קמ"ל:
פסוק כו:
כי כאשר יקום וכו' עד ורבותינו דרשו הרי זה בא ללמד ונמצא למד פי' מקרא זה לא הוצרך ליכתב שאם לפטור את האנוס הרי כבר אמור ולנערה לא תעשה דבר אלא הרי זה בא ללמד ונמצא למד כלומ' הרי רוצח נכתב כאן ללמד על נערה מאורשה ולומר מה רוצח יהרג ואל יעבור אף נערה מאורשה תהרג ואל תעבור ונמצא למד כלומר נמצא שרוצח למד דין אחד מנערה מאורשה דמה נערה מאורשה נתן להצילה בנפשה כלומר שיש לה רשות להנצל בנפשו של רודף ולהרגו דכתיב ואין מושיע לה דשמעינן מיניה הא ישלה מושיע יושיענה בכל דרך שאתה יכול ואפי' בנפשו של רודף אף רוצח נתן להצילו בנפשו ואוקימנא כשלא יכול להנצל האחד מן אבריו של רודף כלומר להכותו באחד מאבריו אבל יכול להנצל אינו נתן להצילו בנפשו. והא דאמרינן רוצח יהרג ואל יעבור סברא הוא דאטו מאי חזית דדמך סומק דלמא דמא דחברך סומק טפי פי' שלא התירה תורה לעבור על מצוות אלא במקום שיש אבדן נפש אחת מישראל וכאן אם הוא הורג את חברו נמצא הנפש אבודה והעבירה עשויה מוטב שיהרג על ידי גוים או לסטים והעברה לא תעשה הואיל ובלא אבדת נפש אחת א"א. וא"ת דמך סומק כלומר נפשך חביב מאד לפני המקום מי יוכיח דבר זה דלמא דמא דחברך סומק טפי כלומר שמא נפש חברך חביבה לפניו יותר משלך: