פסוק א:והתעלמת. כובש עין כאלו אינו רואהו:
פסוק א:לא תראה' והתעלמת. לא תראה אותו שתתעלם ממנו, זהו פשוטו ורבותינו אמרו פעמים שאתה מתעלם וכו':
פסוק ב:עד דרש אחיך. וכי תעלה על דעתך שיתנהו לו קודם שידרשהו, אלא דרשהו שלא יהא רמאי:
פסוק ב:והשבתו לו. שתהא בו השבה, שלא יאכל בביתך כדי דמיו ותתבעם ממנו מכאן אמרו, כל דבר שעושה ואוכל יעשה ויאכל, ושאינו עושה ואוכל, ימכר:
פסוק ג:לא תוכל להתעלם. לכבוש עינך כאלו אינך רואה אותו:
פסוק ד:הקם תקים. זו טעינה להטעין משאוי שנפל מעליו:
פסוק ד:עמו. עם בעליו, אבל אם הלך וישב לו, ואמר לו הואיל ועליך מצוה אם רצית לטעון טעון, פטור:
פסוק ה:לא יהיה כלי גבר על אשה. שתהא דומה לאיש כדי שתלך בין האנשים, שאין זו אלא לשם ניאוף:
פסוק ה:ולא ילבש גבר שמלת אשה. לילך ולישב בין הנשים דבר אחר שלא ישיר שער הערוה ושער של בית השחי:
פסוק ה:כי תועבת. לא אסרה תורה אלא לבוש המביא לידי תועבה:
פסוק ו:כי יקרא. פרט למזמן:
פסוק ו:לא תקח האם. בעודה על בניה:
פסוק ז:למען ייטב לך. אם מצוה קלה שאין בה חסרון כיס, אמרה תורה למען ייטב לך והארכת ימים, קל וחמר למתן שכרן של מצות חמורות:
פסוק ח:כי תבנה בית חדש. אם קימת מצות שלוח הקן סופך לבנות בית חדש ותקיים מצות מעקה, שמצוה גוררת מצוה, ותגיע לכרם ושדה ולבגדים נאים לכך נסמכו פרשיות הללו:
פסוק ח:מעקה. גדר סביב לגג, ואונקלוס תרגם תיקא כעין תיק שמשמר מה שבתוכו:
פסוק ח:כי יפל הנפל. ראוי זה לפול ואף על פי כן לא תתגלגל מיתתו על ידך, שמגלגלין זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חיב:
פסוק ט:כלאים. חטה ושעורה וחרצן במפלת יד:
פסוק ט:פן תקדש. כתרגומו תסתאב כל דבר הנתעב על האדם, בין לשבח כגון הקדש, בין לגנאי כגון אסור, נופל בו לשון קדש, כמו (ישעיה סה, ה) אל תגש בי כי קדשתיך:
פסוק ט:המלאה. זה מלוי ותוספת שהזרע מוסיף:
פסוק י:לא תחרש בשור ובחמור. הוא הדין לכל שני מינים שבעולם, והוא הדין להנהיגם יחד קשורים זוגים בהולכת שום משא:
פסוק יא:שעטנז. לשון ערוב ורבותינו פרשו שוע טווי ונווז:
פסוק יב:גדלים תעשה לך. אף מן הכלאים לכך סמכן הכתוב:
פסוק יג:ובא אליה ושנאה. סופו,
פסוק יד:ושם לה עלילת דברים. עברה גוררת עברה, עבר על לא תשנא (ויקרא יט, יז) סופו לבא לידי לשון הרע:
פסוק יד:את האשה הזאת. מכאן שאין אומר דבר אלא בפני בעל דין:
פסוק טו:אבי הנערה ואמה. מי שגדלו גדולים הרעים יתבזו עליה:
פסוק טז:ואמר אבי הנערה. מלמד שאין רשות לאשה לדבר בפני האיש:
פסוק יז:ופרשו השמלה. הרי זה משל, מחורין הדברים כשמלה:
פסוק יח:ויסרו אתו. מלקות:
פסוק כ:ואם אמת היה הדבר. בעדים והתראה שזנתה לאחר ארוסין:
פסוק כא:אל פתח בית אביה. ראו גדולים שגדלתם:
פסוק כא:וסקלוה אנשי עירה. במעמד כל אנשי עירה:
פסוק כא:לזנות בית אביה. כמו בבית אביה:
פסוק כב:ומתו גם שניהם. להוציא מעשה חדודים שאין האשה נהנית מהם:
פסוק כב:גם. לרבות הבאים מאחריהם דבר אחר גם שניהם לרבות את הולד, שאם היתה מעברת אין ממתינין לה עד שתלד:
פסוק כג:ומצאה איש בעיר. לפיכך שכב עמה, פרצה קוראה לגנב הא אלו ישבה בביתה לא אירע לה:
פסוק כו:כי כאשר יקום וגו'. לפי פשוטו זהו משמעו, כי אנוסה היא ובחזקה עמד עליה כאדם העומד על חברו להרגו ורבותינו דרשו בו הרי זה בא ללמד ונמצא למד וכו':
