פסוק ב:לא קרוב. בלא מקף באמצע:
פסוק ב:קרוב. בכל ספרים מדוייקים מלא ובמסורת פרשת שמיני על פסוק בקרבי אקדש נמסר ג' חסרים בלישנא ואין זה מהם וכן כתב הרמ"ה ז"ל והיית קרוב אלי מלא וא"ו כתיב וכל קרוב גרידא באורייתא דכותא מלא וכל הקרב באורייתא חסר וארבעה כתיבין באורייתא וכולהון בנוסחי דיקי חסר וא"ו כתיב ואית דמסרי בהון תרין חסרים ואמרי לה תלתא חסרים ואמרי לה ארבעה חסרים וחד מנייהו והקרב אליו דאחשורוש וכולהון משתבשי דעל כרחך ארבעה חסרים נינהו וכולהון באורייתא וסימן הקרב אל ביתו פרשת בא. כי אם לשארו הקרב אליו פרשת אמר. ובא גואלו הקרב אליו פרשת בהר סיני. הקרב אליו דפרשת נחלות דפינחס. ודכותא בלישנא מקרב באו דהאזינו עכ"ל. ובמסרה גדולה נמסר הקרב ה' חסרים ד' כדאמרן והחמישי והקרב אליו כרשנא דאחשורוש:
פסוק ב:דרש. בספרים מדוייקים כתובי יד ובדפוסים ישנים אין בדל"ת געיא:
פסוק ב:אתו. עיין מ"ש בסוף פרשת חקת:
פסוק ו:קן צפור. בנוסח מאותיות גדולות קו"ף קן גדולה וי"א נו"ן דקן ובס"ס לא נהגו רק קו"ף קן לה דתילים סי' פ"ד:
פסוק ט:המלאה. המ"ם בשוא לבדו כן כתיב:
פסוק י:בשור ובחמר. בחילופי ב"א וב"נ שבדפוס לב"א בשור־ובחמר לב"נ בשׁור ובחמר ובס"ס במאריך ובמקף וי"ס במאריך בלבד:
פסוק יב:תכסה בה. הבי"ת בדגש מדין דחיק:
פסוק טו:בתולי הנער. רק ק':
פסוק טו:השערה. ברוב הספרים העי"ן בשוא לבדו ובמסורת ג' וסימן ולקח אבי. ועלתה יבמתו. והפרשים שת שתו השערה (ישעיהו כ״ב:ז׳). וכולהו אינהו בשוא לחודיה. אך יש הפרש ביניהם שהראשון והשלישי השי"ן בקמץ מפני ההפסק והאמצעי בפתח כמ"ש בסוף הפרשה וכן במסורת כ"י השערה ג' ב' קמץ וחד פתח וסימן וכו' כדלעיל וחד משיבי מלחמה שערה (ישעיהו כ״ח:ו׳). ואל יקשה בעיניך שרד"ק הביא השערה דסוף סידרא ולא כתב האחרים שלא הוצרך להביא אלא מה שמצא בו חילוף בספרים ורצה לתקן המעוות:
פסוק יח:ולקחו זקני הָעִיר. הטעם (ר"ל המתג שבא במקום הטעם שלא כמנהג כי יש נח נסתר ונראה אחרי תנועה אחת בלי מוטעמת. ד"ה.) בה"א בספרים כ"י וכן כתב א"ת:
פסוק יט:מאה כסף. הכ"ף רפה אף כי מלת מאה מלעיל ואין כאן דין אתי מרחיק כי הה"א שרשית:
פסוק יט:ונתנו לאבי הנערה. לית מלא בתורה והכי נמי אמרינן בכתובות פרק ג' ופרק ד' אמר ר"ל המוציא שם רע על הקטנה פטור שנאמר ונתנו לאבי הנערה נערה מלא דבר הכתוב וכו' ולפיכך יש לתמוה על הרמב"ם ז"ל והקרית ספר דבריש פרק ג' מהלכות נערה בתולה כתבו ואינו חייב עד שיוציא על הנערה שנאמ' והוציאו את בתולי הנערה נערה מלא דבר הכתוב וגם הסמ"ג בעשין נ"ה כתב כן וזה שלא בדקדוק וכבר העיר בזה הכסף משנה. ונתעוררו חז"ל בספר הזוהר על מה שכתוב בכל הפרשה נער חסר ה"א והטעם כי הה"א רומזת לה"א אחרונה של שם והיא חסרה מן הנערה הזאת אך ונתנו לאבי הנערה מלא כי היא בשלימותה וזהו כי הוציא שם רע על בתולת ישראל ורמז לכנסת ישראל של מעלה. תבין מכאן עונש המוציא שם רע עד היכן מגיע קלקולו. ריקנאטי ועיין עוד בזוהר דפוס קרימונה פרשת בראשית עמוד ס"ז:
פסוק כ:בתולים לנער. רה ק':
פסוק כא:והוציאו את הנער. רה ק':
פסוק כג:כי יהיה נער. רה ק':
פסוק כה:ואם בשדה. הוא"ו בגעיא בספרים מדוייקים כ"י ובדפוס קדמון וכן הוא בחילופים לבן אשר:
פסוק כה:והחזיק בה. מאריך בזי"ן ולא בה"א:
פסוק כו:ולנער. רה ק'. ובפ' בן סורר ומורה תנן ואלו הן שמצילין אותן בנפשן הרודף אחר חברו להרגו אחר הזכור ואחר הנערה המאורסה וילפינן זכור ונערה מדכתיב ולנער בלא ה"א קרינן נערה נדרש מקרא ונדרש מסורת נער להביא את הזכור נערה כמשמעה:
פסוק כז:צעקה הנער. רה ק':
פסוק כח:כי ימצא איש נער. רה ק':
פסוק כט:לאבי הנער. רה ק':
פסוק כט:ולו תהיה לאשה תחת. מלת לאשה ברביע לא בזקף קטן:
פסוק כט:לא יוכל שלחה. במסורת מאנח ביה סימנא קדמאה לשלחה בלמ"ד תניינא דלקמן שלחה גרידא וסימניך לשלל שלל והוא חד מן י"ד זוגים קדמאה נסיב ל' ותניינא לא נסיב וסי' נמסר במסרה רבתא מערכת הלמ"ד:
