פסוק א:והתעלמת, ותתכבש. ולקמן (פסוק ג') "לא תוכל להתעלם" ת' "לית לך רשו לאתכסאה" ? אפשר משום שבפסוק זה הוא מדבר קודם המציאה שרואה את הב"ח תועים בדרך, ורוצה להעלים עין מהם כאילו אינו רואם. לכן ת' "ותתכבש" משא"כ שם שכתוב "ומצאתה" היינו שמצא כבר ורוצה להחזיק את המציאה כשלו, תרגם "לאתכסאה" בהתפעל, ר"ל לכסות עצמך מהמוצא שלא יתבע את שלו מידך, וע' בסוגית הש"ס (ב"מ דף כ"ו). ומפרש"י (בפסוק ג') לא משמע כת"א, וצ"ע.
פסוק ה:לא יהיה כלי גבר, לא יהי תקון זין דגבר, ולא ילבש, ולא יתקן. ע' בש"ס (נזיר דף נ"ט ע"א) ות"א כו' כראב"י שמשנתו קב ונקי, וכמ"ש הכ"מ (פי"ב מהל' ע"א), ורש"י הביא דעת הת"ק ולא דעת ראב"י נגד דרכו, וע' ברש"י (בנזיר שם שם) ד"ה ת"ל, ונקע לשון ראב"י "ותקן" משום שהוא ת' "לבש" כלעיל (בראשית ל"ח י"ד) "ותתעלף" שת' "ואתקנת" ולכאורה אמינא שכוונתו על כלי זיין, וכוון על הקרא [לקמן כ"ג י"ד] "ויתד תהיה לך על אזנך" שת' "וסכתא תהי לך על זינך" [וע' בערוך ערך סך] ואם תלבש אשה תקון זין כזאת עוברת על לא יהיה כלי גבר, אבל בת"י (שופטים ה' כ"ו) הביא כל דברי הת"א הזה "לא יהוי תקון זין דגבר על אתתא וכו' אלהן ידא לסכתא אושיטת וכו'" דיעל שלחה ידה רק ליתד ולא לכלי זיין, ש"מ דכלי זיין הוי כלי גבר ולא היתד, וזה ברור, גם מוכח מהת"י (שופטים שם) שלפני יב"ע היה ת"א מתורה, וכבר הארכתי במקום אחר מזה.
פסוק ו:כי יקרא, אֵי יערע, ט"ס וצ"ל "אִי" בחירק, שהוא במקום "אִין" בארמית ואִם בעברית ות' כמו "יקרה" בה"א ובנוסחאות מדויקות "ארי יתערע" ושב על האדם, וע' מה שנעיר לקמן כ"ג ה'.
פסוק ח:מעקה, תִּיָקָא. ערש"י ובערוך.
פסוק ח:דמים, חובת דין דקטול. מלשונו משמע דלית ליה דרשת הש"ס שהובאה ברש"י "הנופל ראוי זה ליפול" רק שיש לו עונש מיתה ואולי כוונתו כמו שאמרו בש"ס "אע"פ שבטלו ארבע מיתות, דין ארבע מיתות לא בטלו כו'" ופי' "ולא תשוי חובת דין דקטול בביתך" ר"ל כרש"י "שמגלגלין כו'" כי דין המיתה שמחויב בה יעשה ע"פ ההשגתה, אבל אתה לא תסבב שיהיה בביתך, ולדעתי נשתרבב מזה גם לעיל בפ' רוצח (י"ט יו"ד) ושם צ"ל "חובת קטול" וע' מה שהעירונו שם.
פסוק ט:תקדש, תסתאב, ערש"י שג' "תסאב".
פסוק ט:המלאה הזרע, דמעת זרעא. ר"ל תערובת הזרע עם התוספת ממה שנתגדל ונתרבה, כי "דמעה" הוא ערוב, כמ"ש בש"ס (גיטין נ"ג) "מדמע היינו מערב" והנה ברור אצלנו שמ"ש רש"י (שם שם) "ואיני יודע מהו ל' דמע" שכוונתו על דמע בלה"ק, כי בתלמוד יש משניות הרבה המדברות מל' "דמע, דמוע, מדמע" וכ"כ רש"י בתרומה, ומ"ש שם הר' משה מפונטיזא שדמע הות לח והביא ראיה מת"א שת' פה "המלאה, דמעת" "וכמלאה" (במדבר י"ח כ"ז) "מלייתא" הנה לדעתנו משמע להפך, שדמע הוא ביבש ומלייתא הוא בלח, ואפשר שהוא משם מושאל מדמעות העין, מפני שהדגן נופל מן השבלים כדמעות, וכן בת"י ע"פ "ראשית תבואתה" (ירמיה ב' ג') מצאנו ג"כ "כדמעא ארמות עללא" ע"ש. וערש"י ע"פ מלאתך ודמעך (שמות כ"ב כ"ז) ומה שהעירונו שם, ובמס' תמורה (דף ט').
פסוק יא:יחדו, מחבר כחדא. ולעיל גבי לא תחרש ת' "כחדא" בלא מלת "מחבר" אפשר שכאן בא לרמז שתכף תכיפה אחת לאו מדאורייתא ואינו חבור ועוד דבכלאי בגדים מותר ללבוש חלוק של צמר על חלוק של פשתן, אבל בכלאי בהמה אפי' מחובר בהנהגה אסור, ודבר זה מפורש בתוספתא פ"ד דכלאים "ומה אם במקום שמותר ללבוש ב' חלוקות כאחד הרי הוא אסור בתערובתן מקום שאסור לנהוג שתי בהמות כו', ועי" בירושלמי (כלאים פ"ח הלכה ב') וברא"ש ובטור וש"ע י"ד סי' רצ"ז. ונפלאתי על החכם האלקי הזה איך קלע אל השערה והתכוון להלכה. וע' במנחות (דף ל"ט ע"א), וברמב"ם (הלכות כלאים פ"י הלכה כ"ד).
פסוק יב:גדלים, כרספדין. עיין בערוך ערך כרספד.
פסוק יד:ואקרב אליה, ועלית לותה. לא תרגם "וקריבת" לכאורה חשבתי שבא להשמיענו דהלכה כרבנן ולא כראב"י דמצריך בעילה (כתובות דף מ"ו ע"א) אבל א"א לומר כן כי הלכה כראב"י, וכן ת' בעצמו (לקמן פסוק י"ז) ע"ש.
פסוק יז:ופרשו השמלה, ויפרסון שושיפא. ת' כראב"י (כתובות שם שם) שסובר דברים ככתבן, ולא כרבנן (וכפירש"י) אע"ג שפסקינן כרבנן, משום שמשנת ראב"י קב ונקי, ופשטא דקרא הכי משמע, וע' לעיל (בראשית ל"ח י"ח) וברמב"ן שם, וע' ברמב"ם (פי"ג מה' נערה הלכה ו') ובכ"מ שם, וע' ברשב"א.
פסוק כא:לזנות בית אביה, לזנאה בית אבוהא. לא ת' "בבית אבוהא" כפירש"י ? ודוחק לומר שגם בארמית יחסר לפעמים ב' השמוש. אולי כוונתו שחסרה מלת "לחלל" או "לבזות".
פסוק כא:הרע, עבד דביש. ולא ת' "בישא" משום שפי' "הרע" תאר לעושה רע (ובלה"ק יבא "הרע" גם לשם מפשט, גם לשם תואר, תחת אשר בארמית יבדלו ע"פ הרוב, לכן פי' כוונתו).
פסוק כד:שער העיר, תרע קרתא. ממה שלא הוסיף מלת "בית דין" כאשר הוסיף לעיל (כ"א י"ט) נראה שס"ל "שער שעבד ולא שער שנדון" כדילפינן (כתובות דף מ"ה ע"ב) לענין עבודת אלילים, וע"ש בתוד"ה סוקלין, וברש"ל וברש"א ועי' מ"ש שם.
