שתים עשרה פעם שירדה האש
בפרקנו מסופר על אש שיצאה מאת ד' ואכלה את נדב ואביהוא. בסוף הפרק הקודם למדנו על אש שיצאה מאת ד' ואכלה את העולה ואת החלבים.
רבנו בחיי (ט, כד) סיכם ששתים עשרה פעמים בתנ"ך יצאה אש משמים:
מצינו י"ב אשות שנפלו מן השמים בדורות ובזמנים חלוקים, שש מהן היו לקבלת הקרבנות ודרך רצוי ורחמנות, והשש הנותרים דרך כעס ונקמה.
א. שש פעמים שיצאה אש לקבלת הקרבנות ודרך רצוי ורחמנות
"האחת היא האש הזאת, שירדה לקבל הקרבנות הללו שנתחנך בהם המשכן, שכתוב בה: 'ותצא אש מלפני ד', ותאכל על המזבח את העולה ואת החלבים'.
השנית היא שירדה בימי גדעון, כאשר שאל אות מן המלאך, דכתיב: 'ועשית לי אות שאתה מדבר עמי, אל נא תמוש מזה עד באי אליך' (שופטים ו, יז-יח), וכתיב: 'וגדעון בא ויעש גדי עזים', וכתיב: (שם, כא) 'ויגע בבשר ובמצות ותעל האש מן הצור'...
והשלישית האש שירדה בימי מנוח, כשנגלה המלאך לאשתו, וכתיב: 'אם תעצרני לא אוכל בלחמך' וגו' (שופטים יג, טז), וכתיב: 'ויקח מנוח את גדי העזים ואת המנחה ויעל על הצור לד'', וכתיב: 'ויהי כעלות הלהב מעל המזבח השמימה', פירש רבינו סעדיה ז"ל כי תחילה קרא את ההר 'צור': 'ויעל על הצור', ואחר שנתקבל הקרבן קרא 'מזבח', והיה האות בזה למנוח ולאשתו כדי שיתאמתו דברי המלאך בלבם שבשרם בבן.
והרביעית בימי דוד, כשבא הדבר על העם וקנה דוד המקום בגורן ארונה היבוסי, וכתיב: 'ויבן שם דויד מזבח לד' ויעל עולות ושלמים, ויקרא אל ד' ויענהו באש מן השמים על מזבח העולה' (דברי הימים א כא, כו).
והחמישית בימי שלמה, כשנשלם בנין בית המקדש, דכתיב: 'וככלות שלמה להתפלל והאש ירדה מן השמים, ותאכל העולה והזבחים, וכבוד ד' מלא את הבית' (דברי הימים ב ז, א).
ואם ישאל השואל: למה הוצרך האש הזאת? וכבר היתה שם האש שירדה בימי משה!
ותשובת הדברים: כי מזבח הנחשת לא היה מכיל הקרבנות שבימי שלמה לרבוין, ורובם היו מקריבים בחצר, הוא שכתוב: (מלכים א ח, סד) 'ביום ההוא קדש המלך את תוך החצר', ובאר הסבה למה ואמר: 'כי מזבח הנחשת אשר לפני ד' קטן מהכיל את העולה ואת המנחה', ולא היו רשאין להביא אל תוך החצר אש מן החוץ כי תהיה אש זרה, גם לא היו רשאין לקחת מן האש שעל מזבח הנחשת ושיוציאו אותו אל תוך החצר כי יחללוה ומעלין בקדש ולא מורידין, ועל כן הוצרך בית המקדש לאות זה שתרד אש מן השמים אל תוך החצר.
והששית בימי אליהו, הוא שכתוב: 'ענני ד' ענני' (מלכים א יח, לז), הראשון בירידת האש, השני בירידת המטר, לפי שהוא נשבע: 'אם יהיה השנים האלה טל ומטר' וגו' (מלכים א יז, א).
או בא לומר 'ענני' הראשון שתרד אש ותקבל הקרבנות, ענני השני בתוספת ורבוי האש, כדי שלא יוכלו המים לכבותה, אבל היא תלחוך המים, כענין שכתוב: 'ואת המים אשר בתעלה לחכה' (מלכים א יח, לח). ובברכות פרק קמא (ט ע"ב): 'ענני ד'', אמר רבי אמי: 'ענני' - שתרד אש מן השמים ותאכלם, 'ענני' - שתסיח דעתם שלא יאמרו מעשה תהו הם מעשה כשפים הם.
ב. שש פעמים שיצאה אש דרך כעס ונקמה
האחד היא האש הזאת בנדב ואביהוא, הוא שכתוב: 'ותצא אש מלפני ד'' וגו' (ויקרא י, ב).
השני כשנתרעמו העם על משה: 'ויהי העם כמתאוננים רע' (במדבר יא, א), וכתיב: 'ותבער בם אש ד''.
השלישי במחלוקתו של קרח, דכתיב: 'ואש יצאה מאת ד' ותאכל את החמשים ומאתים איש' (במדבר טז, לה).
הרביעי בענין איוב, שנאמר: 'אש האלקים נפלה מן השמים' (איוב א, טז).
החמישי והששי שניהם על ידי אליהו, שירדה אש מן השמים ושרפה לשר חמשים וחמשיו, ובפעם שנית ירדה אש ושרפה לשר חמשים השני וחמשיו, הוא שכתוב: 'ותרד אש מן השמים ותאכל אותו ואת חמשיו' (מלכים ב א, י). ונענשו שניהם על שדברו לאליהו בגאוה ובגודל לבב, הראשון אמר: 'המלך דבר רדה' (שם, ט), והשני אמר: 'כה אמר המלך מהרה רדה' (שם, יא).
יהי רצון שנזכה לחנוכת בית המקדש השלישי, ויתקיימו בנו דברי הנביא זכריה: "ואני אהיה לה נאם ד' חומת אש סביב, ולכבוד אהיה בתוכה" (ב, ט).