תנ"ך על הפרק - ויקרא י - שתים עשרה פעם שירדה האש / הרב איתן שנדורפי שליט"א

תנ"ך על הפרק

ויקרא י

100 / 929
היום

הפרק

מעשי בני אהרן, איסור עבודה לשתויי יין

וַיִּקְח֣וּ בְנֵֽי־אַ֠הֲרֹן נָדָ֨ב וַאֲבִיה֜וּא אִ֣ישׁ מַחְתָּת֗וֹ וַיִּתְּנ֤וּ בָהֵן֙ אֵ֔שׁ וַיָּשִׂ֥ימוּ עָלֶ֖יהָ קְטֹ֑רֶת וַיַּקְרִ֜בוּ לִפְנֵ֤י יְהוָה֙ אֵ֣שׁ זָרָ֔ה אֲשֶׁ֧ר לֹ֦א צִוָּ֖ה אֹתָֽם׃וַתֵּ֥צֵא אֵ֛שׁ מִלִּפְנֵ֥י יְהוָ֖ה וַתֹּ֣אכַל אוֹתָ֑ם וַיָּמֻ֖תוּ לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶֽל־אַהֲרֹ֗ן הוּא֩ אֲשֶׁר־דִּבֶּ֨ר יְהוָ֤ה ׀ לֵאמֹר֙ בִּקְרֹבַ֣י אֶקָּדֵ֔שׁ וְעַל־פְּנֵ֥י כָל־הָעָ֖ם אֶכָּבֵ֑ד וַיִּדֹּ֖ם אַהֲרֹֽן׃וַיִּקְרָ֣א מֹשֶׁ֗ה אֶל־מִֽישָׁאֵל֙ וְאֶ֣ל אֶלְצָפָ֔ן בְּנֵ֥י עֻזִּיאֵ֖ל דֹּ֣ד אַהֲרֹ֑ן וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֗ם קִ֠רְב֞וּ שְׂא֤וּ אֶת־אֲחֵיכֶם֙ מֵאֵ֣ת פְּנֵי־הַקֹּ֔דֶשׁ אֶל־מִח֖וּץ לַֽמַּחֲנֶֽה׃וַֽיִּקְרְב֗וּ וַיִּשָּׂאֻם֙ בְּכֻתֳּנֹתָ֔ם אֶל־מִח֖וּץ לַֽמַּחֲנֶ֑ה כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר מֹשֶֽׁה׃וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֣ה אֶֽל־אַהֲרֹ֡ן וּלְאֶלְעָזָר֩ וּלְאִֽיתָמָ֨ר ׀ בָּנָ֜יו רָֽאשֵׁיכֶ֥ם אַל־תִּפְרָ֣עוּ ׀ וּבִגְדֵיכֶ֤ם לֹֽא־תִפְרֹ֙מוּ֙ וְלֹ֣א תָמֻ֔תוּ וְעַ֥ל כָּל־הָעֵדָ֖ה יִקְצֹ֑ף וַאֲחֵיכֶם֙ כָּל־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל יִבְכּוּ֙ אֶת־הַשְּׂרֵפָ֔ה אֲשֶׁ֖ר שָׂרַ֥ף יְהוָֽה׃וּמִפֶּתַח֩ אֹ֨הֶל מוֹעֵ֜ד לֹ֤א תֵֽצְאוּ֙ פֶּן־תָּמֻ֔תוּ כִּי־שֶׁ֛מֶן מִשְׁחַ֥ת יְהוָ֖ה עֲלֵיכֶ֑ם וַֽיַּעֲשׂ֖וּ כִּדְבַ֥ר מֹשֶֽׁה׃וַיְדַבֵּ֣ר יְהוָ֔ה אֶֽל־אַהֲרֹ֖ן לֵאמֹֽר׃יַ֣יִן וְשֵׁכָ֞ר אַל־תֵּ֣שְׁתְּ ׀ אַתָּ֣ה ׀ וּבָנֶ֣יךָ אִתָּ֗ךְ בְּבֹאֲכֶ֛ם אֶל־אֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד וְלֹ֣א תָמֻ֑תוּ חֻקַּ֥ת עוֹלָ֖ם לְדֹרֹתֵיכֶֽם׃וּֽלֲהַבְדִּ֔יל בֵּ֥ין הַקֹּ֖דֶשׁ וּבֵ֣ין הַחֹ֑ל וּבֵ֥ין הַטָּמֵ֖א וּבֵ֥ין הַטָּהֽוֹר׃וּלְהוֹרֹ֖ת אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אֵ֚ת כָּל־הַ֣חֻקִּ֔ים אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֧ר יְהוָ֛ה אֲלֵיהֶ֖ם בְּיַד־מֹשֶֽׁה׃וַיְדַבֵּ֨ר מֹשֶׁ֜ה אֶֽל־אַהֲרֹ֗ן וְאֶ֣ל אֶ֠לְעָזָר וְאֶל־אִ֨יתָמָ֥ר ׀ בָּנָיו֮ הַנּֽוֹתָרִים֒ קְח֣וּ אֶת־הַמִּנְחָ֗ה הַנּוֹתֶ֙רֶת֙ מֵאִשֵּׁ֣י יְהוָ֔ה וְאִכְל֥וּהָ מַצּ֖וֹת אֵ֣צֶל הַמִּזְבֵּ֑חַ כִּ֛י קֹ֥דֶשׁ קָֽדָשִׁ֖ים הִֽוא׃וַאֲכַלְתֶּ֤ם אֹתָהּ֙ בְּמָק֣וֹם קָדֹ֔שׁ כִּ֣י חָקְךָ֤ וְחָק־בָּנֶ֙יךָ֙ הִ֔וא מֵאִשֵּׁ֖י יְהוָ֑ה כִּי־כֵ֖ן צֻוֵּֽיתִי׃וְאֵת֩ חֲזֵ֨ה הַתְּנוּפָ֜ה וְאֵ֣ת ׀ שׁ֣וֹק הַתְּרוּמָ֗ה תֹּֽאכְלוּ֙ בְּמָק֣וֹם טָה֔וֹר אַתָּ֕ה וּבָנֶ֥יךָ וּבְנֹתֶ֖יךָ אִתָּ֑ךְ כִּֽי־חָקְךָ֤ וְחָק־בָּנֶ֙יךָ֙ נִתְּנ֔וּ מִזִּבְחֵ֥י שַׁלְמֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃שׁ֣וֹק הַתְּרוּמָ֞ה וַחֲזֵ֣ה הַתְּנוּפָ֗ה עַ֣ל אִשֵּׁ֤י הַחֲלָבִים֙ יָבִ֔יאוּ לְהָנִ֥יף תְּנוּפָ֖ה לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וְהָיָ֨ה לְךָ֜ וּלְבָנֶ֤יךָ אִתְּךָ֙ לְחָק־עוֹלָ֔ם כַּאֲשֶׁ֖ר צִוָּ֥ה יְהוָֽה׃וְאֵ֣ת ׀ שְׂעִ֣יר הַֽחַטָּ֗את דָּרֹ֥שׁ דָּרַ֛שׁ מֹשֶׁ֖ה וְהִנֵּ֣ה שֹׂרָ֑ף וַ֠יִּקְצֹף עַל־אֶלְעָזָ֤ר וְעַל־אִֽיתָמָר֙ בְּנֵ֣י אַהֲרֹ֔ן הַנּוֹתָרִ֖ם לֵאמֹֽר׃מַדּ֗וּעַ לֹֽא־אֲכַלְתֶּ֤ם אֶת־הַֽחַטָּאת֙ בִּמְק֣וֹם הַקֹּ֔דֶשׁ כִּ֛י קֹ֥דֶשׁ קָֽדָשִׁ֖ים הִ֑וא וְאֹתָ֣הּ ׀ נָתַ֣ן לָכֶ֗ם לָשֵׂאת֙ אֶת־עֲוֺ֣ן הָעֵדָ֔ה לְכַפֵּ֥ר עֲלֵיהֶ֖ם לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃הֵ֚ן לֹא־הוּבָ֣א אֶת־דָּמָ֔הּ אֶל־הַקֹּ֖דֶשׁ פְּנִ֑ימָה אָכ֨וֹל תֹּאכְל֥וּ אֹתָ֛הּ בַּקֹּ֖דֶשׁ כַּאֲשֶׁ֥ר צִוֵּֽיתִי׃וַיְדַבֵּ֨ר אַהֲרֹ֜ן אֶל־מֹשֶׁ֗ה הֵ֣ן הַ֠יּוֹם הִקְרִ֨יבוּ אֶת־חַטָּאתָ֤ם וְאֶת־עֹֽלָתָם֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה וַתִּקְרֶ֥אנָה אֹתִ֖י כָּאֵ֑לֶּה וְאָכַ֤לְתִּי חַטָּאת֙ הַיּ֔וֹם הַיִּיטַ֖ב בְּעֵינֵ֥י יְהוָֽה׃וַיִּשְׁמַ֣ע מֹשֶׁ֔ה וַיִּיטַ֖ב בְּעֵינָֽיו׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב איתן שנדורפי שליט

שתים עשרה פעם שירדה האש

בפרקנו מסופר על אש שיצאה מאת ד' ואכלה את נדב ואביהוא. בסוף הפרק הקודם למדנו על אש שיצאה מאת ד' ואכלה את העולה ואת החלבים.

רבנו בחיי (ט, כד) סיכם ששתים עשרה פעמים בתנ"ך יצאה אש משמים:

מצינו י"ב אשות שנפלו מן השמים בדורות ובזמנים חלוקים, שש מהן היו לקבלת הקרבנות ודרך רצוי ורחמנות, והשש הנותרים דרך כעס ונקמה.

א. שש פעמים שיצאה אש לקבלת הקרבנות ודרך רצוי ורחמנות

"האחת היא האש הזאת, שירדה לקבל הקרבנות הללו שנתחנך בהם המשכן, שכתוב בה: 'ותצא אש מלפני ד', ותאכל על המזבח את העולה ואת החלבים'.
השנית היא שירדה בימי גדעון, כאשר שאל אות מן המלאך, דכתיב: 'ועשית לי אות שאתה מדבר עמי, אל נא תמוש מזה עד באי אליך' (שופטים ו, יז-יח), וכתיב: 'וגדעון בא ויעש גדי עזים', וכתיב: (שם, כא) 'ויגע בבשר ובמצות ותעל האש מן הצור'...
והשלישית האש שירדה בימי מנוח, כשנגלה המלאך לאשתו, וכתיב: 'אם תעצרני לא אוכל בלחמך' וגו' (שופטים יג, טז), וכתיב: 'ויקח מנוח את גדי העזים ואת המנחה ויעל על הצור לד'', וכתיב: 'ויהי כעלות הלהב מעל המזבח השמימה', פירש רבינו סעדיה ז"ל כי תחילה קרא את ההר 'צור': 'ויעל על הצור', ואחר שנתקבל הקרבן קרא 'מזבח', והיה האות בזה למנוח ולאשתו כדי שיתאמתו דברי המלאך בלבם שבשרם בבן.
והרביעית בימי דוד, כשבא הדבר על העם וקנה דוד המקום בגורן ארונה היבוסי, וכתיב: 'ויבן שם דויד מזבח לד' ויעל עולות ושלמים, ויקרא אל ד' ויענהו באש מן השמים על מזבח העולה' (דברי הימים א כא, כו).
והחמישית בימי שלמה, כשנשלם בנין בית המקדש, דכתיב: 'וככלות שלמה להתפלל והאש ירדה מן השמים, ותאכל העולה והזבחים, וכבוד ד' מלא את הבית' (דברי הימים ב ז, א).
ואם ישאל השואל: למה הוצרך האש הזאת? וכבר היתה שם האש שירדה בימי משה!
ותשובת הדברים: כי מזבח הנחשת לא היה מכיל הקרבנות שבימי שלמה לרבוין, ורובם היו מקריבים בחצר, הוא שכתוב: (מלכים א ח, סד) 'ביום ההוא קדש המלך את תוך החצר', ובאר הסבה למה ואמר: 'כי מזבח הנחשת אשר לפני ד' קטן מהכיל את העולה ואת המנחה', ולא היו רשאין להביא אל תוך החצר אש מן החוץ כי תהיה אש זרה, גם לא היו רשאין לקחת מן האש שעל מזבח הנחשת ושיוציאו אותו אל תוך החצר כי יחללוה ומעלין בקדש ולא מורידין, ועל כן הוצרך בית המקדש לאות זה שתרד אש מן השמים אל תוך החצר.
והששית בימי אליהו, הוא שכתוב: 'ענני ד' ענני' (מלכים א יח, לז), הראשון בירידת האש, השני בירידת המטר, לפי שהוא נשבע: 'אם יהיה השנים האלה טל ומטר' וגו' (מלכים א יז, א).
או בא לומר 'ענני' הראשון שתרד אש ותקבל הקרבנות, ענני השני בתוספת ורבוי האש, כדי שלא יוכלו המים לכבותה, אבל היא תלחוך המים, כענין שכתוב: 'ואת המים אשר בתעלה לחכה' (מלכים א יח, לח). ובברכות פרק קמא (ט ע"ב): 'ענני ד'', אמר רבי אמי: 'ענני' - שתרד אש מן השמים ותאכלם, 'ענני' - שתסיח דעתם שלא יאמרו מעשה תהו הם מעשה כשפים הם.

ב. שש פעמים שיצאה אש דרך כעס ונקמה

האחד היא האש הזאת בנדב ואביהוא, הוא שכתוב: 'ותצא אש מלפני ד'' וגו' (ויקרא י, ב).
השני כשנתרעמו העם על משה: 'ויהי העם כמתאוננים רע' (במדבר יא, א), וכתיב: 'ותבער בם אש ד''.
השלישי במחלוקתו של קרח, דכתיב: 'ואש יצאה מאת ד' ותאכל את החמשים ומאתים איש' (במדבר טז, לה).
הרביעי בענין איוב, שנאמר: 'אש האלקים נפלה מן השמים' (איוב א, טז).
החמישי והששי שניהם על ידי אליהו, שירדה אש מן השמים ושרפה לשר חמשים וחמשיו, ובפעם שנית ירדה אש ושרפה לשר חמשים השני וחמשיו, הוא שכתוב: 'ותרד אש מן השמים ותאכל אותו ואת חמשיו' (מלכים ב א, י). ונענשו שניהם על שדברו לאליהו בגאוה ובגודל לבב, הראשון אמר: 'המלך דבר רדה' (שם, ט), והשני אמר: 'כה אמר המלך מהרה רדה' (שם, יא).

יהי רצון שנזכה לחנוכת בית המקדש השלישי, ויתקיימו בנו דברי הנביא זכריה: "ואני אהיה לה נאם ד' חומת אש סביב, ולכבוד אהיה בתוכה" (ב, ט).

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך