תנ"ך על הפרק - ויקרא י - עגלו של אהרן ושעיר היום השמיני / הרב איתי אליצור שליט"א

תנ"ך על הפרק

ויקרא י

100 / 929
היום

הפרק

מעשי בני אהרן, איסור עבודה לשתויי יין

וַיִּקְח֣וּ בְנֵֽי־אַ֠הֲרֹן נָדָ֨ב וַאֲבִיה֜וּא אִ֣ישׁ מַחְתָּת֗וֹ וַיִּתְּנ֤וּ בָהֵן֙ אֵ֔שׁ וַיָּשִׂ֥ימוּ עָלֶ֖יהָ קְטֹ֑רֶת וַיַּקְרִ֜בוּ לִפְנֵ֤י יְהוָה֙ אֵ֣שׁ זָרָ֔ה אֲשֶׁ֧ר לֹ֦א צִוָּ֖ה אֹתָֽם׃וַתֵּ֥צֵא אֵ֛שׁ מִלִּפְנֵ֥י יְהוָ֖ה וַתֹּ֣אכַל אוֹתָ֑ם וַיָּמֻ֖תוּ לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶֽל־אַהֲרֹ֗ן הוּא֩ אֲשֶׁר־דִּבֶּ֨ר יְהוָ֤ה ׀ לֵאמֹר֙ בִּקְרֹבַ֣י אֶקָּדֵ֔שׁ וְעַל־פְּנֵ֥י כָל־הָעָ֖ם אֶכָּבֵ֑ד וַיִּדֹּ֖ם אַהֲרֹֽן׃וַיִּקְרָ֣א מֹשֶׁ֗ה אֶל־מִֽישָׁאֵל֙ וְאֶ֣ל אֶלְצָפָ֔ן בְּנֵ֥י עֻזִּיאֵ֖ל דֹּ֣ד אַהֲרֹ֑ן וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֗ם קִ֠רְב֞וּ שְׂא֤וּ אֶת־אֲחֵיכֶם֙ מֵאֵ֣ת פְּנֵי־הַקֹּ֔דֶשׁ אֶל־מִח֖וּץ לַֽמַּחֲנֶֽה׃וַֽיִּקְרְב֗וּ וַיִּשָּׂאֻם֙ בְּכֻתֳּנֹתָ֔ם אֶל־מִח֖וּץ לַֽמַּחֲנֶ֑ה כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר מֹשֶֽׁה׃וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֣ה אֶֽל־אַהֲרֹ֡ן וּלְאֶלְעָזָר֩ וּלְאִֽיתָמָ֨ר ׀ בָּנָ֜יו רָֽאשֵׁיכֶ֥ם אַל־תִּפְרָ֣עוּ ׀ וּבִגְדֵיכֶ֤ם לֹֽא־תִפְרֹ֙מוּ֙ וְלֹ֣א תָמֻ֔תוּ וְעַ֥ל כָּל־הָעֵדָ֖ה יִקְצֹ֑ף וַאֲחֵיכֶם֙ כָּל־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל יִבְכּוּ֙ אֶת־הַשְּׂרֵפָ֔ה אֲשֶׁ֖ר שָׂרַ֥ף יְהוָֽה׃וּמִפֶּתַח֩ אֹ֨הֶל מוֹעֵ֜ד לֹ֤א תֵֽצְאוּ֙ פֶּן־תָּמֻ֔תוּ כִּי־שֶׁ֛מֶן מִשְׁחַ֥ת יְהוָ֖ה עֲלֵיכֶ֑ם וַֽיַּעֲשׂ֖וּ כִּדְבַ֥ר מֹשֶֽׁה׃וַיְדַבֵּ֣ר יְהוָ֔ה אֶֽל־אַהֲרֹ֖ן לֵאמֹֽר׃יַ֣יִן וְשֵׁכָ֞ר אַל־תֵּ֣שְׁתְּ ׀ אַתָּ֣ה ׀ וּבָנֶ֣יךָ אִתָּ֗ךְ בְּבֹאֲכֶ֛ם אֶל־אֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד וְלֹ֣א תָמֻ֑תוּ חֻקַּ֥ת עוֹלָ֖ם לְדֹרֹתֵיכֶֽם׃וּֽלֲהַבְדִּ֔יל בֵּ֥ין הַקֹּ֖דֶשׁ וּבֵ֣ין הַחֹ֑ל וּבֵ֥ין הַטָּמֵ֖א וּבֵ֥ין הַטָּהֽוֹר׃וּלְהוֹרֹ֖ת אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אֵ֚ת כָּל־הַ֣חֻקִּ֔ים אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֧ר יְהוָ֛ה אֲלֵיהֶ֖ם בְּיַד־מֹשֶֽׁה׃וַיְדַבֵּ֨ר מֹשֶׁ֜ה אֶֽל־אַהֲרֹ֗ן וְאֶ֣ל אֶ֠לְעָזָר וְאֶל־אִ֨יתָמָ֥ר ׀ בָּנָיו֮ הַנּֽוֹתָרִים֒ קְח֣וּ אֶת־הַמִּנְחָ֗ה הַנּוֹתֶ֙רֶת֙ מֵאִשֵּׁ֣י יְהוָ֔ה וְאִכְל֥וּהָ מַצּ֖וֹת אֵ֣צֶל הַמִּזְבֵּ֑חַ כִּ֛י קֹ֥דֶשׁ קָֽדָשִׁ֖ים הִֽוא׃וַאֲכַלְתֶּ֤ם אֹתָהּ֙ בְּמָק֣וֹם קָדֹ֔שׁ כִּ֣י חָקְךָ֤ וְחָק־בָּנֶ֙יךָ֙ הִ֔וא מֵאִשֵּׁ֖י יְהוָ֑ה כִּי־כֵ֖ן צֻוֵּֽיתִי׃וְאֵת֩ חֲזֵ֨ה הַתְּנוּפָ֜ה וְאֵ֣ת ׀ שׁ֣וֹק הַתְּרוּמָ֗ה תֹּֽאכְלוּ֙ בְּמָק֣וֹם טָה֔וֹר אַתָּ֕ה וּבָנֶ֥יךָ וּבְנֹתֶ֖יךָ אִתָּ֑ךְ כִּֽי־חָקְךָ֤ וְחָק־בָּנֶ֙יךָ֙ נִתְּנ֔וּ מִזִּבְחֵ֥י שַׁלְמֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃שׁ֣וֹק הַתְּרוּמָ֞ה וַחֲזֵ֣ה הַתְּנוּפָ֗ה עַ֣ל אִשֵּׁ֤י הַחֲלָבִים֙ יָבִ֔יאוּ לְהָנִ֥יף תְּנוּפָ֖ה לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וְהָיָ֨ה לְךָ֜ וּלְבָנֶ֤יךָ אִתְּךָ֙ לְחָק־עוֹלָ֔ם כַּאֲשֶׁ֖ר צִוָּ֥ה יְהוָֽה׃וְאֵ֣ת ׀ שְׂעִ֣יר הַֽחַטָּ֗את דָּרֹ֥שׁ דָּרַ֛שׁ מֹשֶׁ֖ה וְהִנֵּ֣ה שֹׂרָ֑ף וַ֠יִּקְצֹף עַל־אֶלְעָזָ֤ר וְעַל־אִֽיתָמָר֙ בְּנֵ֣י אַהֲרֹ֔ן הַנּוֹתָרִ֖ם לֵאמֹֽר׃מַדּ֗וּעַ לֹֽא־אֲכַלְתֶּ֤ם אֶת־הַֽחַטָּאת֙ בִּמְק֣וֹם הַקֹּ֔דֶשׁ כִּ֛י קֹ֥דֶשׁ קָֽדָשִׁ֖ים הִ֑וא וְאֹתָ֣הּ ׀ נָתַ֣ן לָכֶ֗ם לָשֵׂאת֙ אֶת־עֲוֺ֣ן הָעֵדָ֔ה לְכַפֵּ֥ר עֲלֵיהֶ֖ם לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃הֵ֚ן לֹא־הוּבָ֣א אֶת־דָּמָ֔הּ אֶל־הַקֹּ֖דֶשׁ פְּנִ֑ימָה אָכ֨וֹל תֹּאכְל֥וּ אֹתָ֛הּ בַּקֹּ֖דֶשׁ כַּאֲשֶׁ֥ר צִוֵּֽיתִי׃וַיְדַבֵּ֨ר אַהֲרֹ֜ן אֶל־מֹשֶׁ֗ה הֵ֣ן הַ֠יּוֹם הִקְרִ֨יבוּ אֶת־חַטָּאתָ֤ם וְאֶת־עֹֽלָתָם֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה וַתִּקְרֶ֥אנָה אֹתִ֖י כָּאֵ֑לֶּה וְאָכַ֤לְתִּי חַטָּאת֙ הַיּ֔וֹם הַיִּיטַ֖ב בְּעֵינֵ֥י יְהוָֽה׃וַיִּשְׁמַ֣ע מֹשֶׁ֔ה וַיִּיטַ֖ב בְּעֵינָֽיו׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב איתי אליצור שליט

עגלו של אהרן ושעיר היום השמיני

עגלו של אהרן נשרף מחוץ למחנה. אין בתורה פר או עגל של חטאת שנאכל. גם העגל הזה נשרף.

מדוע הביא אהרן עגל? בפשטות, כי כהן גדול מתכפר בד"כ בפר, אלא שכאן התכפר בעגל. לדעת חז"ל משום שבא לכפר על מעשה העגל. גם ישראל, תחת קרבן ע"ז שהוא בד"כ פר עולה ושעיר חטאת, הקריבו ביום השמיני עגל עולה ושעיר חטאת. והוסיפו עליהם קרבנות שונים כי ה' נראה אליהם.

הדמיון בין פרשת שמיני לפרשת אחרי מות הוא בולט. בשתי הפרשיות חוזר שוב ושוב  הצרוף "לפני ה'". בפרשתנו בא אהרן אל אהל מועד בעגל בן בקר ואיל לעולה, ובפרשת אחרי מות בפר בן בקר ואיל לעולה. בשני המקומות הביאו בני ישראל חטאת ועולה. בשתי הפרשיות החטאות נשרפות מחוץ למחנה. חטאתו של אהרן כדין, ואילו החטאת של בני ישראל, ביוה"כ דינה להשרף ואילו בפרשת שמיני נשרפה שלא כדין. בשתי הפרשיות שיא היום הוא בכניסה אל ה' עם קטורת.

הפרשיה באחרי מות היא המשך עלילתי של הפרשיה בשמיני, כי היא פותחת ב"וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן" ומסתימת במלים "ויעש כאשר צוה ה' את משה".

אבל ישנם גם הבדלים בין הפרשות. בפרשת שמיני היתה הבטחה מפורשת "כי היום ה' נראה אליכם". אין הבטחה כזאת בפרשת אחרי מות. אמנם, חז"ל אומרים שבזמנם של כהנים גדולים הגונים, רואה כל ישראל את התגלות ה' בגורל העולה בימין ובשני ההופך לבן, אבל אין לכך רמז בפרשה.

מאידך, בפרשת שמיני אין צווי מפורש להכנס לקדש הקדשים.

פרשת שמיני מכילה כמה שנויים מסדרי ההקרבה הרגילים. בד"כ כה"ג מתכפר בפר, וכן בפרשת אחרי מות. בפרשת שמיני הוא מתכפר בעגל. בד"כ במועדים ישראל מתכפרים בשעיר. ואם עבדו ע"ז - בפר לעולה ושעיר לחטאת. גם בפרשת אחרי מות הם מתכפרים בשעיר. בפרשת שמיני - בעגל וכבש לעולה ושעיר לחטאת.

מסתבר שבפרשת שמיני היה צרך לכפר על מעשה העגל. לכן הוחלפו הפרים בעגלים. פרשת אחרי מות איננה באה ללמד אלא על כפרה על עברות רגילות, שגרתיות, ולכן אהרן מצווה לחזור עליה מדי שנה.

אחרי מעשה העגל, זקוק עם ישראל, ובעקר אהרן, לגלוי שכינה מיוחד במינו, המלמד שנמחל מעשה העגל, ויכולים אהרן ובניו להכנס לעבודה. הגלוי המיוחד במינו תבע את שני בניו של אהרן. אחרי שהתכפר אהרן, וראו כל ישראל את גלוי השכינה, הן להשראת השכינה על המזבח והן לענישת בני אהרן, יכול אהרן להכנס לכפר על עצמו ועל ישראל בשגרה ובדרך הטבע, בכפרה שגם בה יש צד לה' וצד לעזאזל, וה' מתגלה בה ע"י הגורל, שבו הוא מודיע את אשר לו ואת אשר לעזאזל.

מעתה, יעבדו אהרן ובניו כסדר, וגם ביוה"כ יקריבו חטאות כדין שאר השנה. ה' יתגלה אלינו כשנתקרב לפניו ונבא לפני ה', אבל זאת תהיה  התגלות בדרך הטבע, ע"י גורל שאנו מפילים וה' קובע את תוצאותיו.

בינתים, ביום השמיני מביא אהרן עגל בן בקר לחטאת. עגל, ולא פר כמו קרבנו של אהרן בדרך כלל.

למה נשרף העגל? אפשר שהוכנס דמו לכפר בקדש, אע"פ שלא נזכר הדבר. אבל אפשר שביום השמיני כל המשכן כלפני ולפנים כי השכינה שורה בכולו. פר המלואים נשרף אף הוא אף שגם הוא חיצון, אולי משום שאין לו אוכלים שהרי עדין אינם כהנים. אבל נראה שהיום השמיני הוא מעין יום כפורים, ולכן נאמרה הפרשה אחרי מות בני אהרן, וכדברי חז"ל והוא פשט הפסוקים שאהרן יכול לעשות כן בכל עת אם יעשה כסדר הזה. והדם נכנס פנימה ולכן הם נכנסו להקטיר לפני ולפנים כמו שבארנו לעיל.

אחת הסבות שאמרו חכמים שהיום השמיני הוא א ניסן היא כדי להסביר מדוע הוקרב שעיר החטאת. אך אין בכך תשובה, משום שעדין יש לשאול על כל חטאות הנשיאים מנין הן, וכן יש לשאול מנין עגל החטאת (ואולי כפר כה"ג). ואולי בגלל חנוכת המזבח הקריבו הנשיאים שעירים ואהרן בן בקר לכפר על כל חטאתם כדינם. או לכפר על העגל והביאו עגל ושעיר כמו הקרבנות בפרשת שלח,  אלא שאהרן הביא עגל תחת פרו והם הביאו עגל תחת פרם, ואע"פ שחטאו לפני שנתמנו. נמנו כאן גם קרבנות נוספים. נראה שקרבנות אלה אינם קרבנות רגילים והם מיוחדים להשראת השכינה, ולכן אין צרך בכל התרוצים הנ"ל. הם חטאות שלא באות על חטא אלא הובאו כל הקרבנות כדי שיתקבלו לרצון ותרד אש מן השמים וירנו העם. ועקר ההתגלות היה אמור להיות כשתרד אש ותאכל את הקטרת,  אלא שגרם החטא.

ולפי זה, מובן למה אמרו חז"ל שהיום השמיני הוא א בניסן. ירידת השכינה בסוף פרשת פקודי היא גלוי לכך שנמחל מעשה העגל, כפי שבארנו בהרחבה במאמר ויכס הענן. ואמנם, גם אלמלא נעשה העגל היה ראוי ומתוכנן שכשיעשו ישראל את המשכן ישכון בו ה'. אבל אחר מעשה העגל חששו משה וישראל שמא לא ישכון ה', ומשכסה הענן את המשכן נודע כי סלח ה' ושב לשכון בתוכנו. ובמיוחד חששו ישראל שמא לא יבחר ה' באהרן ובבניו כי אהרן הוא שעשה את העגל, והשראת השכינה גילתה שה' בחר באהרן ובניו. גם בפרשתנו נראה ה' ויצאה אש מאתו ושכנה על המזבח. לכן פרשו חז"ל שגלוי השכינה שם הוא הוא גלוי השכינה שכאן. כאן התגלתה האש על המזבח ולא על הענן, כי המזבח הוא חלק מהכהנה, כפי שאנו מוצאים בפרשת תצוה, שקדוש הכהנים מסתים בקדוש המזבח ושניהם אמורים בפרשה אחת. המשכן הוא צד ה' שבשכינה, והמזבח והכהנה הם צד ישראל שבשכינה.

***

"וְאֵת שְׂעִיר הַחַטָּאת דָּרֹשׁ דָּרַשׁ מֹשֶׁה וְהִנֵּה שֹׂרָף וַיִּקְצֹף עַל אֶלְעָזָר וְעַל אִיתָמָר בְּנֵי אַהֲרֹן הַנּוֹתָרִם..."

חז"ל אמרו שהשעיר שנשרף אינו שעיר היום השמיני שנזכר בראש הפרשה. וזה תמוה. שהרי אין שעירים אחרים בפרשה, והשעיר הזה אמור בה' הידיעה. וכן מפני שכל צוויי משה את הכהנים בפסוקים אלה עוסקים בקרבנות היום. משה מונה שם את כל קרבנות היום שהוזכרו בראש הפרשה: קחו את המנחה, ואת חזה התנופה ואת שוק התרומה תאכלו, ואת שעיר החטאת. כל אלה הם קרבנות היום שנזכרו בראש פרשתנו. כל קרבנות היום נזכרו כאן, ואף לא קרבן אחד ממקום אחר. אם השעיר הזה אינו שעיר היום השמיני, יש לשאול מנין הוא הגיע, ומדוע התורה לא כותבת מה עלה בגורלו של שעיר היום השמיני, כמו שהיא מתארת מה עלה בגורלם של יתר קרבנות היום.

נראה שהדיון בין משה לאלעזר ואיתמר היה על עצם השעיר הזה. השעיר הזה הוא המשך לפר חטאת המלואים ועגל חטאת אהרן, והוא מקדים את שעיר יוה"כ. כשאנו קוראים את תחלת הפרשה אנו מיד שואלים מה יהיה דינו של השעיר, האם הוא ישרף כחטאת המלואים וכעגל אהרן, או יֵאכל? (שאלה דומה אנו שואלים על שעיר פרשת שלח). כששמע משה שהוא נשרף, חשב משה שהם טעו וסברו שקרבן ישראל נשרף כקרבן אהרן. קרבן אהרן נשרף כי אהרן נכנס אל הקדש פנימה. קרבן ישראל אינו נשרף כי אינם נכנסים אל הקדש פנימה. כששמע משה שנשרף לא מפני שחשבו שזה דינו אלא כי זה דינם ביום שקרה אותם כאלה, וייטב בעיניו.

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך