ובגדיכם לא תפרומו. תימ' אמאי מפקי קריעה למת מויקרע את בגדיו שהוא דברי קבלה תיפוק לי' מהכא מדהזהיר קריעה לכהנים מכלל דישראל יש להם לקרוע על מת שמאותו טעם מפיק רש"י שאבל אסור בתספורת מן ראשיכם אל תפרעו. ותירץ הרב ר' אליקים דניחא ליה להוכיח קריעה מן ויקרע את בגדיו משום דנפקא לן מהתם דקריעה מעומד ושעורה טפח קריעה מעומד דכתי' ויקם המלך ויקרע את בגדיו ושיעורה טפח דכתו' ויאחז המלך את בגדיו ויקרעם ואחיזה הוי טפח:
פסוק יט:
הן היום הקריבו. פרש"י מה הוא אומר אלא אמר לו משה שמא זרקתם דמה אוננים שהאונן שעבד חלל אמר לו אהרן וכי הם הקריבו שהם הדיוטות והלא אני הקרבתי שאני כהן גדול ומקריב אונן עכ"ל. הפי' שפי' רש"י קצר הוא. וה"ק מה הוא אומר כלומ' מה תשובה היא זאת שהשיב אהרן הן הקריבו על מה ששאל לו משה מדוע לא אכלתם וגו' וכי בשביל שלא הקריבו החטאת ולא היה לאכלה והלא כל עבודות היום היו על ידי אהרן ואע"פ שכתו' נאמ' ואכלוה מצות וכתו' ואת שוק התרומ' תאכלו וגו' אלא אמר לו משה שמא זרקתם דמה אוננים שהאונן שעבד חלל כלומ' שמא נזרק דמה של חטאת זו של ר"ח על ידי אונן ואתם סבורים שהאונן שעבד היום חלל ולפיכך שרפתם אותה. ומשה היה סבור שאין אנינות אהרן פוסלת באותו היום בשם חטאת ולכך אמר לו משה כן לאהרן וחזר ואמר לו אהרן וכי הם שהם הדיוטות הקריבו את חטאתם כלומר שעיר שמיני ושעיר נחשון אני כהן גדול הקרבתים ויכול אני להקריבם באנינות הואיל והם קדשי שעה ולכך נאכלו. אבל שעיר זה של ר"ח שהוא קדשי דורות אין לי להקריבו באנינות ולכך נשרף. וא"ת מאי קאמר רש"י וכי הם הקריבו שהם הדיוטות הרי קים לן שכהנים גדולים היו באותו היום. וי"ל שלא נעשו כהנים גדולים אלא להחמיר כגון פריעה ופרימה ויציאת מקדש אבל להקל כגון להקריב באנינות לא היו ככהני' גדולים כפ"ח. וא"ת למאן דאמ' מפני אנינות נשרף למה לא אכלו פנחס שלא היה אונן וי"ל שלא נתכהן פנחס עד מעשה זמרי כמו שפרש"י בפרש' פנחס. הגה"ה. דברי חזקו' לא הבנתי בפתרונו על מה שהוא אומר דוחק כי מה לנו לבדות מלבנו שפתרון המקרא בתמי' קודם שפירש"י כן בהדיא ועוד קשיא דלשון רש"י שפירש וכי הם הקריבו וכו' משמע נפקותא בהכי לענין חטאת ראש חדש שדבר בה משה ולדברי חזקו' ליכא נפקותא כלל דכל אנינות פוסלת בה גבי של כהן גדול לפי שהיא קדשי דורות ועו' לדברי חזקו' צריך להוסיף על דברי רש"י אבל חטאת של ר"ח אין לי להקריבה באנינות כדי לתרץ קשיית מה הוא אומר וזה דוחק א"כ העקר חסר בדברי רש"י דהן היום הקריבו לא קאי אחטאת ר"ח כלל לדברי חזקו' ועו' קשי' דלדבריו משמע שנשרפה בשביל הקרבת אנינות וכדברי רש"י דלעיל ודאלתר משמע שנשרפה בשביל אכילת אנינות. ואולי נכון לפרש כן דברי רש"י מהו אומר כלומ' מאי קאמר הן היום הקריבו הא כל עבודות היום ע"י אהרן כדמוכחי קראי ומתרץ רש"י שפתרון המקר' בתמ' שאמר לו משה לאהרן שמא זרקתם דם חטאת של ר"ח אוננים שהאונן שעבד חלל כלו' ואתם סבורים שאונן שעבד ביום זה חלל שהוא שמיני למלואים ואמר לו אהרן וכי הם הקריבו שהם הדיוטות שום קרבן דאלו היה כן היה לנו לשרפה מחמת אותו פסול דכהן שעבד גם ביום זה חלל אני הקרבתי כל הקרבנו' היום שאני כהן גדול ומקריב אותו. ואם מחמת אותו פסול שאמרת לא נשרפה אלא מפני שאונן אסור לאכול בקדשי דורות כדמסיים ואזיל ואכתי וגו' דאכילת אנינות חמירא שהיא בגוף הקרבן אבל אנינות קילא טפי דעקר הקרבה היינו ה' עבודות שחיט"ה קבל"ה הולכ"ה הובא"ה זריק"ה. וג' אחרונות אינן כגוף הקרבן מ"מ קילא דיש בה צד קולא שהיא כשרה בזר הרי לך כהן גדול מקריב אפי' קדשי דורות ג"כ פרש"י בהדיא בפרש' אמור גבי ומן המקדש לא יצא וגו' עכ"ל הגה"ה:
פסוק יט:
ואכלתי חטאת היום. פרש"י ואם אכלתי חטאת היום הייטב וגו' כלומ' ואם אכלתי חטא' זה של ר"ח שהוא קדשי דורות הייטב וגו'. עו' פרש"י אם שמעת בקדשי שעה היה לך להקל בקדשי דורות. פי' קדשי שעה הם שעיר שמיני ושעיר נחשון קדשי דורות זה חטאת של ר"ח:
פסוק כ:
וייטב בעיניו פרש"י הודה ולא בוש לומ' לא שמעתי מקשים העולם אי זה שבח הוא זה וכי היה לו להתבייש לומר לא שמעתי כיון שלא שמע הלא שנינו במסכת אבות פרק ששי ז' מדות בחכם וכו' וזאת אתת מהם על מה שלא שמע אומר לא שמעתי ואמר לי הרר"א שכך פי' הודה ואמר שמעתי ושכחתי ולא בוש לומ' ששכח שאם היה בוש היה אומר לא שמעתי וזהו שפירש רש"י ולא בוש לומר לא שמעתי כלומ' לא היה לו בושת שיביאהו לומר לא שמעתי וזהו שבח גדול כשלא היה מתבייש לומ' שמעתי ושכחתי ולשון רש"י קצר הוא כי כן לשון התלמוד במסכ' זבחים בפרק טבול יום הודה ולא בוש לומר לא שמעתי אלא שמעתי ושכחתי עכ"ל. וצריך לפרש כמו שפרש"י והמפרש בע"א טועה: