ההשתכרות ביהדות
וַיְדַבֵּ֣ר יְהוָ֔ה אֶֽל־ אַהֲרֹ֖ן לֵאמֹֽר׃
יַ֣יִן וְשֵׁכָ֞ר אַל־ תֵּ֣שְׁתְּ ׀ אַתָּ֣ה ׀ וּבָנֶ֣יךָ אִתָּ֗ךְ בְּבֹאֲכֶ֛ם אֶל־ אֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד וְלֹ֣א תָמֻ֑תוּ חֻקַּ֥ת עוֹלָ֖ם לְדֹרֹתֵיכֶֽם׃
וּֽלֲהַבְדִּ֔יל בֵּ֥ין הַקֹּ֖דֶשׁ וּבֵ֣ין הַחֹ֑ל וּבֵ֥ין הַטָּמֵ֖א וּבֵ֥ין הַטָּהֽוֹר׃
וּלְהוֹרֹ֖ת אֶת־ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אֵ֚ת כָּל־ הַ֣חֻקִּ֔ים אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֧ר יְהוָ֛ה אֲלֵיהֶ֖ם בְּיַד־ מֹשֶֽׁה׃
(ויקרא י ח-יא)
ארבעה פסוקים אלו קוטעים את רצף הסיפור אשר התחיל בפרק הקודם, ובמבט הראשון אין להם שייכות לסיפור הנדון. הפסוקים האלה מופנים (לפי פשוטו של מקרא) אל אהרון ובניו ובהם אזהרות והוראות לכהנים כדלקמן:
1) כהן שתוי יין הנכנס לעבוד במשכן (וכן כך במקדש) חייב מיתה ועבודתו פסולה.
2) כהן המתפקד כפוסק הלכות בדיני טומאה וטהרה או קודש וחול חייב להימנע משתיית יין.
3) כהן המשמש כדיין חייב להמנע משתיית יין לפני תחילת הליכי המשפט.
שתי ההוראות האחרונות הורחבו על ידי התורה שבעל פה לכלול את פוסקי הלכה ודייני ישראל (גם אלה שאינם כהנים).
יש שהציעו שהפרשיה הזאת של ארבעת הפסוקים הנ"ל מתחברת לסיפור הנדון למעלה כי בני אהרון נענשו במותם בגלל שנכנסו לאהל מועד שתויי יין ולכן נתבלבלו והביאו קטורת "זרה" (שלא נצטוו להביא). אולם פירוש זה קשה הוא, כי טרם ניתנה הוראה האוסרת זאת.
אחרים הציעו שמקומם של אזהרות אלו מרמז שהיה חשש שאהרון ובניו, שנצטוו להמשיך בעבודת הכהונה של אותו היום, ירצו להתגבר על אסונם ואבלם הפרטי וכדי להסיר רגשי התוגה, ישתו יין. הרי כתוב "ויין ישמח לבב אנוש" (תהילים קד) וכן כתב החכם מכל אדם "תנו שכר לאובד ויין למרי נפש ישתה וישכח רשו..." (משלי לא ו'). אם מחשבות כאלו עלו ברגעים הקשים הנדונים, הגיע דבר ה' הברור והמוחלט האומר שהואיל , וכח היין, משפיע לבלבל, להרדים ולהביא לגסות רוח; אסור שתייתו למי שצריך למלא תפקיד הדורש צלילות הדעת, ערנות ועדינות הרוח; כמו כהן בעבודתו או שופט בבית המשפט.
אין היהדות מוכנה להשלים עם מצבי רוח של "אבדון" או "מרות נפש" אצל כהני ודייני ישראל ולהכנע לחולשות אנוש הטמונות בהם.
יותר מזה, הואיל וכל אדם בישראל חייל "בצבאות ה'" ואמור למלא תפקיד בעולמו של הקב"ה (וממילא שהוא גם תפקיד ציבורי) אין היא יכולה להעלים עין מהכח ההרסני של משקאות חריפים; ועל כן עשרות מאמרי חז"ל מגנים את מנהגי ההשתכרות.
נכון שכל טכסי היהדות המלוות את מצוות ה', כמו קידוש והבדלה של שבת ויום טוב, מחייבים כוס של ברכה; אולם קדושת המעמדים האלה מרסנת את היהודי מלהשתכר. ההשתכרות של פורים היא יוצאת מן הכלל המלמדת על הכלל והיא דורשת דיון נפרד שאין כאן מקומו.
התחליף של היהדות לרומם את האדם בישראל במקום היין הוא: "תורת ה' תמימה משיבת נפש; עדות ה' נאמנה מחכימת פתי; פקודי ה' ישרים משמחי לב; מצות ה' ברה מאירת עינים"(תהילים יט).