פסוק ב:ותאכל אותם. שריפת נשמה וגוף קיים .
(סנהדרין נ"ב א')
פסוק ב:וימותו. תניא, ר' אליעזר אומר, לא מתו בני אהרן עד שהורו הלכה בפני משה רבן, ומאי דרוש, ונתנו בני אהרן אש על המזבח (פ' ויקרא), אמרו, אע"פ שאש יורדת מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט .
(עירובין ס"ג)
פסוק ב:וימותו לפני ה'. בפנים, א"כ למה נאמר ויקרבו, והא מישאל ואלצפן לוים היו ואסורים לכנס לשם, אלא מלמד שהטילו חנית של ברזל וגררום לחוץ.
(תו"כ)
פסוק ג:וידם אהרן. אמר לו משה לאהרן, אהרן אחי, לא מתו בניך אלא להקדיש שמו של הקב"ה, וכיון שידע אהרן שבניו ידועי מקום הם, שתק וקבל שכר, שנאמר וידם אהרן .
(זבחים קט"ו ב')
פסוק ג:בכתנתם. בכתנות הנישאים, או אינו אלא בכתנות הנושאים, ת"ל ולבני אהרן תעשה כתנות, כתנות לכהנים ולא כתנות ללוים, ומישאל ואלצפן לוים היו.
(תו"כ)
פסוק ו:ויאמר משה. תניא, רבי אומר, בגדולה מתחילין מן הגדול, שנאמר ויאמר משה אל אהרן ולאלעזר ולאיתמר .
(תענית ט"ו ב')
פסוק ו:ראשיכם אל תפרעו. מכאן דאבל אסור בתספורת, דמדקאמר להו רחמנא לבני אהרן ראשיכם אל תפרעו מכלל דכו"ע אסירי .
(מו"ק י"ד ב')
פסוק ו:ראשיכם אל תפרעו. תניא, מניין לאיסור תספורת באבל שלשים יום, כתיב הכא ראשיכם אל תפרעו וכתיב בנזיר (פ' נשא) גדל פרע שער ראשו, מה להלן שלשים יום אף כאן שלשים יום .
(שם י"ט ב')
פסוק ו:ראשיכם אל תפרעו. תניא, אבל שלא פרע ולא פירם חייב מיתה, שנאמר ראשיכם אל תפרעו ובגדיכם לא תפרמו ולא תמותו, הא אחר שלא פרע ולא פירם חייב מיתה [שם כ"ד א']
פסוק ו:ראשיכם אל תפרעו. אל תגדלו פרע, יכול אל תפרעו מן הכובע, נאמר כאן פרע ונאמר להלן (פ' נשא) גדל פרע שער ראשו, מה פרע דהתם גידול שער אף פרע דהכא גידול שער .
(תו"כ)
פסוק ו:ובגדיכם לא תפרמו. תניא, אבל חייב בקריעה, דקאמר להו רחמנא לבני אהרן ובגדיכם לא תפרמו מכלל דכולי עלמא מחייבי .
(מו"ק ט"ו א')
פסוק ו:ואחיכם וגו'. ת"ר, כשמתו בניו של ר' ישמעאל נכנסו ד' זקנים לנחמו, פתח ר' טרפון ואמר, ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השרפה וגו', ומה נדב ואביהוא שלא עשו אלא מצוה אחת, דכתיב (ס"פ צו) ויקריבו בני אהרן את הדם אליו כך, בניו של ר' ישמעאל על אחת כמה וכמה .
(מו"ק כ"ח ב')
פסוק ז:לא תצאו. יכול אפילו שלא בשעת עבודה ת"ל (פ' אמור) ומן המקדש לא יצא ולא יחלל, אימתי אינו יוצא ולא יחלל הוי אומר בשעת עבודה .
(תו"כ)
פסוק ז:כי שמן משחת ה'. תניא, מניין לאבילות שבעת ימים מן התורה, א"ר הושעיא, כתיב כי שמן משחת ה' עליכם, כשם שנתרויתם משמן המשחה כל שבעה כך שמרו על אחיכם כל שבעה .
(ירושלמי מו"ק פ"ג ה"ה)
פסוק ז:משחת ה' עליכם. יכול אין לי אלא אהרן ובניו שנתרבו בשמן המשחה, מניין לכהנים של כל הדורות , ת"ל כי שמן משחת ה' עליכם .
(תו"כ)
פסוק ז:כדבר משה. קיימו עליהם מצות משה רבן.
(תו"כ)
פסוק ט:יין ושכר. תניא, ר' אלעזר אומר, יין ושכר אל תשת, אל תשתהו כדרך שכרותו, הא אם הפסיק בו או נתן לתוכו מים כל שהוא פטור [בריתות י"ג ב'].
פסוק ט:יין ושכר וגו'. תניא, מניין לשתויי יין שאם עבדו עבודתן מחוללת, ת"ל יין ושכר אל תשת וסמיך ליה ולהבדיל בין הקודש ובין החול .
(זבחים י"ז ב')
פסוק ט:אתה ובניך. אין לי אלא בביאה, ביציאה מניין, ת"ל אתה ובניך, ומניין לעשות את המזבח כאהל מועד ת"ל אתה ובניך, ומניין שאינו חייב אלא בשעת עבודה ת"ל אתה ובניך .
(תו"כ)
פסוק ט:אתה ובניך אתך. מהו אתך – בדומין לך, מה אתה כשר אף בניך כשרים, יצאו חללים ובעלי מומין .
(שם)
פסוק ט:בבואכם. בשעת ביאה לא תהא שיכרות .
(ב"מ צ' ב')
פסוק ט:ולא תמותו. מכאן לשתויי יין שהם במיתה .
(סנהדרין פ"ג ב')
פסוק ט:חקת עולם. נאמר כאן חקת עולם ונאמר במחוסרי בגדים (פ' תצוה) חקת עולם, מה התם לא חלקת בין עבודה לעבודה אף כאן לא תחלק בין עבודה לעבודה .
(זבחים י"ח א')
פסוק י:ולהבדיל. תניא, ר' יהושע בן לוי אומר, כל הפורש מאשתו סמוך לוסתה הווין ליה בנים ראוים להוראה שנאמר ולהבדיל ולהורות .
(שבועות י"ח ב')
פסוק י:ולהבדיל וגו'. ת"ר, ולהבדיל בין הקודש ובין החול, אלו דמין וערכין חרמין והקדשות בין הטמא ובין הטהור – אלו טומאות וטהרות .
(כריתות י"ג ב')
פסוק יא:ולהורות וגו'. ת"ר, להורות – זו הוראה, את כל החקים – אלו מדרשות , אשר דבר ה' – זו הלכה, ביד משה – זו גמרא , יכול אף המשנה, ת"ל ולהורות ור' יוסי ב"ר יהודה אומר, יכול אף גמרא, ת"ל ולהורות .
(שם שם)
פסוק יב:בניו הנותרים. תניא, אשריהם לצדיקים לא דיין שזוכין לעצמן אלא שזוכין לבניהם ולבני בניהם עד סוף כל הדורות, שכמה בנים היו לו לאהרן שראויין להשרף כנדב ואביהוא, שנאמר הנותרים, אלא שעמד להם זכות אביהם .
(יומא פ"ז א')
פסוק יב:אצל המזבח. וכי אצל המזבח אכלוה, אלא בזמן שהוא שלם ולא בזמן שהוא חסר, מכאן למזבח שנפגם שאין אוכלין בגינו שירי מנחה, קדשי קדשים מניין, ת"ל כי קודש קדשים היא .
(זבחים ס"א א')
פסוק יב:אצל המזבח. אצל המזבח ולא בהיכל ולא על גב המזבח .
(תו"כ)
פסוק יג:ואכלתם אותה במקום קדוש. מה ת"ל אותה – אותה במקום קדוש ואין אחרת במקום קדוש .
(זבחים נ"ה א')
פסוק יג:וחק בניך. חק בניך ולא חק בנותיך [תו"כ]
פסוק יג:מאשי ה'. מלמד שאין להם לכהנים אלא לאחר מתנות האשים .
(שם)
פסוק יג:כי כן צויתי. ת"ר, כי כן צויתי, כאשר צויתי (פ' י"ח), כאשר צוה ה' (פ' ט"ו), – כי כן צויתי – באנינות יאכלוה,, כאשר צויתי – בשעת מעשה אמר להם, כאשר צוד, ה, – ולא מעצמי אני אומר .
(זבחים ק"א א')
פסוק יד:תאכלו במקום טהור. תניא, אמר רבי נחמיה, תאכלו במקום טהור, וכי ראשונים בטומאה אכלום אלא טהור מכלל שהוא טמא, טהור מטומאת מצורע וטמא מטומאת זב, ואיזה הוא, זה מחנה ישראל .
(שם נ"ה א')
פסוק יד:ובנותיך אתך. אתך – בזמן שאתך .
(יבמות פ"ז א')
פסוק טו:על אשי החלבים. ת"ר, כיצד מצות תנופה, מניח אימורין על פיסת היד וחזה ושוק עליהן, מאי טעמא, דכתיב שוק התרומה וחזה התנופה על אשי החלבים .
(מנחות ס"ב א')
פסוק טז:ואת שעיר החטאת דרש. תניא, שעיר זה שעיר נחשון, חטאת זו חטאת שמיני, דרש – זה שעיר של ראש חודש, יכול שלשתן נשרפו ת"ל והנה שורף, אחד נשרף ולא שלשתן נשרפו .
(זבחים ק"א ב')
פסוק טז:דרש דרש. כאן חציין של תיבות שבתורה .
(קדושין ל' א')
פסוק טז:דרש דרש. שתי דרישות למה, אמר להו, מפני מה חטאת זו נשרפה ואלו מונחות (זבחים ק"א ב')
פסוק טז:והנה שרף. איני יודע איזו , כשהוא אומר (פ' י"ז) ואותה נתן לכם לשאת את עון העדה לכפר עליהם – הוי אומר זה שעיר של ר"ח .
(שם שם)
פסוק טז:בני אהרן הנותרים. בני אהרן – מלמד שאף אהרן היה בקצף , הנותרים – שלא היה פינחס עמהם .
(תו"כ)
פסוק יז:מדוע לא אכלתם וגו'. אמר לו שמא נכנס דמה לפני ולפנים , אמר לו הן לא הובא את דמה אל הקודש פנימה, שמא חוץ למחיצתה יצתה, אמר לו הן בקודש היתה, שמא באנינות הקריבוה ופסלוה, אמר לו וכי הם הקריבוה אני הקרבתיה שמא אגב מררייכו פשעתו בה ונטמאה, אמר לו, משה, וכי כך אני בעיניך שאני מבזה קדשי שמים ותקראנה אותי כאלה, ואפילו אלה וכאלה אין אני מבזה קדשי שמים, אמר לו, אם כן מדוע לא אכלתם כאשר צויתי באנינות יאכלוה, אמר לו, משה, שמא לא שמעת אלא באנינות לילה, דאי ביום – ק"ו ממעשר הקל ואמרה בו תורה [ר"פ תבא] לא אכלתי באוני ממנו, קודש חמור כש"כ, מיד וישמע משה ויטב בעיניו .
(זבחים ק"א א')
פסוק יח:אל הקודש פנימה. ת"ר, פנימה, אין לי אלא פנימה, היכל מניין, ת"ל אל הקודש פנימה, א"כ מה ת"ל פנימה, אמר רבא, בא זה ולימד על זה .
(שם פ"ב א')
פסוק יט:ואכלתי חטאת. [והקרבתי חטאת לא נאמר אלא ואכלתי חטאת, מלמד שכהן גדול מקריב כשהוא אונן] .
(מו"ק י"ד ב' ברש"י)
פסוק יט:ואכלתי חטאת היום. היום אסור והלילה מותר, [מכאן לאנינות מן התורה שאינה נוהגת אלא ביום] .
(תו"כ)
פסוק כ:וישמע משה. הודה ולא בוש לומר לא שמעתי אלא שמעתי ושכחתי .
(זבחים ק"א ב')
פסוק כ:וישמע משה. קשה ההקפדה שגרמה לו למשה לטעות, ומי גרם לו שהקפיד – על שטעה .
(תו"כ)