פסוק ג:הוא אשר דבר וגו', פירש"י ז"ל שאמר ונקדש בכבודו. ויש מי שפירש שאמר וגם הכהנים הנגשים אל ה' יתקדשו פן יפרץ בם, ועוד נוכל לומר שיאמר אדם כי יקריב מכם, כמ"ש פרשת ויקרא:
פסוק ד:ויאמר משה אל מישאל ואל אלצפן, לפי שאי אפשר להם לישראל ליכנס לפנים ואחיהם אלעזר ואיתמר ג"כ הם משוחים בשמן המשחה ומלובשים בגדי כהונה, ועל זה אמר להם משה ראשיכם אל תפרעו, לא אמר אל תפרעו ראשיכם אלא ראשיכם, כלומר אותו שהוא בראשיכם שהוא שמן המשחה אל תפרעו, לא תחללוהו ותורידוהו מקדושתו, פירוש תפרעו תבטלו, כמו ותפרעו כל עצתי. ועוד ראשיכם אל תפרעו מה שהוא על ראשיכם שהיא השכינה, כמו שאמר בזוהר על החכם עיניו בראשו, על מה שעל ראשו שהיא השכינה, כן כאן צוה אותם שלא יתאבלו, שאין השכינה שורה מתוך עצבות, ובגדיכם שהם בגדי כהונה שהיו מלובשים בהם כמו שאמר בפרשת צו ויקרב את אהרן ואת בניו ויתן עליו את הכתונת ויחגור אותו באבנט וילבש אותו המעיל ויתן עליו את האפוד וישם את המצנפת על ראשו וישם על המצנפת את ציץ וגו' שהלבישו ח' בגדי כהונה, ובבניו נאמר ויקרב משה את בני אהרן וילבישם כתנות ויחגור אותם אבנט ויחבוש להם מגבעות, לזה אמר להם ובגדיכם לא תפרומו, לפי שאותו היום נתחנכו בהם, לזה אי אפשר שיטמאו ויתעסקו באחיהם, א"כ אי אפשר להתעסק בהם, אלא אתם כפי ערככם שאין גדולים מכם, הם היו סגני כהונה ואתם סגני לויה, א"כ הם אחיכם, שאין מתעסקים בגדולים אלא גדולים כמותם, כי אליצפן היה נשיא על הלוים שנאמר ונשיא בית אב למשפחות הקהתי אליצפן בן עוזיאל, ולזה אמר דוד אהרן, כמו שארז"ל שהיה דומה לאהרן, כמו שהיה אהרן רודף שלום כן אתם דומים לבניו, האבות דומים זה לזה וכן הבנים, א"כ שאו את אחיכם דומים לכם. ועוד ששמותיכם מורים על מיתתן, מישאל גימ' אף ברחמים, אלצפן שמיתה היתה בו צפונה להם ממעמד הר סיני, שנאמר ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו מכאן שהיו ראוים לשליחת יד, ועל כל העדה יקצוף, שהיה הקצף על הכל, לפי שהם גרמו ליה למלכא דלא ליתי למטרוניתא, ואחיכם כל בית ישראל יבכו, שליח צבור שטעה סימן רע לשולחיו. ומפתח אהל מועד לא תצאו פן תמותו, קודם אמר ראשיכם אל תפרעו וגו' ולא תמותו, וכאן אמר פן תמותו אלא שם הוא עונש וכאן הוא שלא יקנאו עליו, כמו שארז"ל ת"ח צריך שמירה:
פסוק ז:כי שמן משחת. זהו מה שאמר ראשיכם על שמן המשחה שבראשם, וזה שאמר ראשיכם אל תפרעו, שאמר משה לאלעזר ואיתמר שיעשו חשבון מראשם שהוא אהרן, שלא יעשו כמו שעשו נדב ואביהוא, כמו שאמר ויקחו שני בני אהרן מה תלמוד לומר בני אהרן שלא חלקו כבוד לאביהם ולא נטלו עצה ממשה, איש מחתתו מעצמו ולא נטלו עצה זה מזה, לזה אמר להם ראשיכם הראשים שלכם שהם משה ואהרן אל תפרעו, שלא יהיה בעיניכם כדבר שהוא לבטלה, תרגום כי פרוע ארי בטיל הוא, אלא עשו מהם חשבון ועשו להם כבוד, ובגדיכם לא תפרמו, שלא ימותו בניכם בחייכם ותעשו עליהם קריעה ח"ו:
פסוק ט:ויין ושכר אל תשת אתה ובניך בבואכם אל אהל מועד וגו'. דע שלא מנע הקב"ה לאהרן ובניו מן היין שנאמר בו וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים, והתורה נמשלה ליין שנאמר לכו שברו ואכלו בלא כסף ובלא מחיר יין וחלב, יין בגימ' סוד בגימ' שבעים, ושבעים פנים לתורה, אלא מנעו והזהירו על אותו יין שהוא לפתח חטאת רובץ, זהו בבאכם אל אהל מועד שהוא טמא ומטמא כשרץ, וכן יין ושכר בגימ' שרץ, והוא"ו היא שמורה שמאותו יין הוא סורי הגפן נכריה שהוא מענבים שנאמר עליהם ענבימו ענבי רוש, שהם כולם שמרים, שנאמר בהם אך שמריה ימצו ישתו כל רשעי ארץ, שהוא הפך מיין המשומר בענביו, ופירש הרב רבי יהודה חייט ז"ל, יין המשומר שהוא מלשון משמרת לומר שהוא נקי וצלול בלי שום שמרים, שהוא שמור מששת ימי בראשית שהם ימי החול שלא יגעו בו הקליפות, כי אין להם בו שום מגע, כוונתו לומר שהיא הבינה אין להם לקליפות שם שום מגע, כי אין להם עלייה לשם, אלא עד הזרועות שהם ששת ימי בראשית שהם ימי החול, וכתב עוד דע כי ג' יינות הם וכולם של קדושה, יין מזוג והוא בעטרה, ויין חזק המשמח אלהים ואנשים והוא בפחד, ויין המשומר בענביו והוא בבינה, א"כ מה שמזהיר לאהרן ולבניו על היין הוא אותו יין שהוא על הפתח מבחוץ, זהו בבאכם אל אהל מועד שהוא יין שנתנה לאדם, כמו שארז"ל שסחטה ענבים ונטמא בסחיטתה במגע והוציאתו חוץ מענביו שהיה משומר בענביו, ועל זה סמך ואמר ולהבדיל בין החול ובין הטמא ובין הטהור, לומר שכמה הבדלות יש בין אותו יין שהוא קרוב לקליפות שהם חול ויש להם בו מגע וטמאוהו, ליין המשומר שאין להם שם מגע כלל, וכן וסמך ולהורות את בני ישראל, לומר כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו, ואם שתה ממנו ישתכר ויבלבל דעתו. ואולי על זה היין כוונו ז"ל באמרם על בני אהרן שתויי יין נכנסו, לא אמר שתויי יין היו אלא נכנסו, ולא אמרו שתו יין אלא שתויי יין הכל ברמז, לומר ששתו לבם אחר אותו יין שהוא בחוץ ונשתכרו ממנו ואחר כך נכנסו:
פסוק ט:ובזוהר נתן טעם למה נמנע אהרן מן היין לפי שהיין הוא ללוים והוא סטרא דליואי סטרא דגבורה וסטרא דכהני מסטרא דיין צלולין סטרא דימינא, והזהירו שלא יסיג גבול, ועוד האריך הזוהר ז"ל רבי אבא אמר מאתר חד נפקו יין ושמן ומים (דבש וחלב), מים ושמן נטלי כהני וירתי לון, ושמן יתיר מכולא דאיהו חדוותא שירותא וסיומא דכתיב כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן, ויין לשמאלא ירתי ליואי לארמא קלא ולזמרא ולא לשתוק, דהא חמרא לא שתיק לעלמין, ושמן בחשאי הוא תדיר, מה בין האי להאי, אלא שמן דאיהו בחשאי בלחישו תדיר אתי מסטרא דמחשבה דאיהו בלחישו אתי תדיר ולא אשתמודע, ועל דא איהו בימינא ויין דאיהו לארמא קלא לא שתיק לעלמין אתי מסטרא דאמא וירתי ליואי לסטר שמאלא וקיימי לארמא קלא, וקיימי לדינא, ובגין כך כתיב ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע, ובגין כך כהנא כד יעול למפלח פולחנא במקדשא אסיר ליה למשתי חמרא דהא עובדוי בחשאי אינון דמשיך ונגיד ברכאן לעלמין כולהו וכלא בחשאי, ועוד בעובדוי כלהו ברזא וחמרא מגלי רזין, דהא כל עובדוי לארמא קלא ע"כ:
פסוק יב:וידבר משה אל אהרן ואל אלעזר ואל איתמר בניו הנותרים קחו את המנחה וגו', רצה משה לנחמם ולעשות להם הבראה כמו שעושים לאבלים וא"א להכניס שם חולין והם אינם רשאים לצאת שנאמר ומפתח אהל מועד לא תצאו, לזה אמר להם קחו את המנחה ואכלוה ווו' להאכילם לחם ובשר:
פסוק יב:וכתב הרב רבינו בחיי ז"ל, וידבר משה א אהרן ואל אלעזר ואל איתמר, כבר הזכיר למעלה ויאמר משה אל אהרן ואל אלעזר ואל איתמר בניו ראשיכם אל תפרעו והיה ראוי שיהיו הפסוקים סמוכים זה לזה כי הכל דברי משה לאהרן ולבניו ומה שהפסיק ביניהם בפרשת יין ושכר, כדי ללמדך דרך ארץ שחייב אדם לנחם אבלים כי אהרן היה מתאבל על בניו ובא הקב"ה לנחם אותו ע"כ. ואולי על זה אמר לו יין ושכר אל תשת, לומר אע"פ שלא נברא היין אלא לנחם בו אבלים שנאמר תנו שכר לאובד ויין למרי נפש אתה אל תשת שלא חל אבלות עליך, שהאבל אסור לו ליכנס לעבוד ואתה נכנסת, זהו בבואכם אל אהל מועד, לומר שאתם נכנסים ואין לכם מונע:
פסוק טז:ואת שעיר החטאת דרש דרש משה, ב' דרישות הללו למה, אלא כמו שארז"ל שלשה שעירים קרבו אותו היום, שעיר של ישראל שנאמר ואל בני ישראל תדבר לאמר קחו שעיר עזים לחטאת, ושעיר של נחשון שהקריב ביום הראשון של חנוכת הנשיאים, ושפיר של ר"ח, ודרש על ב' שעירים, של ישראל ושל נחשון נאכלו, ושל ר"ח לא נאכל, לזה ויקצוף משה, אמר להם או תאכלו כולם או תשרפו כולם ומה שקצף על אלעזר ועל איתמר ולא על אהרן, הוא לומר שג' שעירים הם, ראשון של ישראל לחטא עליהם כדי שיהיו ראויים להקרבה אולי אכלו אהרן, שני של נחשון אכלו אחד מכם, שלישי ג"כ יאכלנו אחד מכם, שאתם שלשה והשעירים ג', על זה קצף על בניו ולא על אהרן. עוד קצף על בני אהרן, לפי שהחטאת נאכלת לזכרי כהונה שכן אמר באשם כל זכר בכהנים יאכלנו, ואומר כחטאת כאשם תורה אחת להם, לזה קצף על בני אהרן שהם זכרי כהונה. אמר לו אהרן בשלמא של צבור ושל נחשון ראוים הם לאכילה שהם של ב"ו, אבל של ר"ח הוא של מקום, כמו שארז"ל מה נשתנה שעיר של, ר"ח שנאמר בו לה', אמר הקב"ה הביאו עליו כפרה על שמיעטתי את הירח אם אחרים יאכלו באנינות הם של ב"ו, אבל של ר"ח הוא של מקום אין ראוי, וזה אומרו הן היום הקריבו את חטאתם ואת עולתם שהם צבור ושל נחשון ראוי הוא לחטא עליהם ולאכלם אפילו באנינות כדי לחטא עליהם, אבל של ר"ח שהוא כפרה על היום שנתמעט הירח והוא ואכלתי חטאת היום וגו', ומשה נעלם ממנו, וכבר אמר רז"ל כל הכועס אם חכם הוא חכמתו מסתלקת:
פסוק טז:ועוד יש מי שפירש שאמר לו אם שמעת בקרבן הדיוט שנעשה בטומאה אבל בקרבן גבוה לא שמעת לפי שהם כולם טמאי מתים, שפרה אדומה לא נעשית אלא עד מחרתו שכן ארז"ל בא' בניסן הוקם המשכן, בשני בו נשרפה הפרה. ומה שאמר הייטב בעיני ה', כי היה מספיק הטענה שאמר ואכלתי חטאת היום ותקראנה אותי, שאני באנינות מה מוסיף בהייטב בעיני ה', אלא אמר אהרן אם אתה אומר תעריך על מי הובאו, תראה מי הביאו שהוא ב"ו, על זה אמר הייטב בעיני ה', שהוא תימה גדול שיעריך מי שהביאו על מי שהובא בשבילו, שעיקר הקרבן הוא לכוון על מי מקריבין, ועל זו הטענה האחרונה אמר וישמע משה וייטב בעיניו, שהטענה הראשונה שהוא אונן ועל זה לא אכל אינה מספקת כי כמו שאכל המנחה הנותרת מאישי ה' שהוא חלק גבוה,, וכן חזה התנופה ושוק התרומה שהם כולם חלק גבוה יאכל ג"כ שעיר של ר"ח שהוא של גבוה, אבל כששמע התימה הגדול שנעריך מי שהביאו בערך מי שהובא בשבילו, על זה אמר וייטב בעיניו, וכשעילה אהרן כלפי מעלה ודבר זה נעלם ממשה אז היה הדיבור לשניהם, לזה אמר וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר אליהם, דברו וגו':
פסוק טז:עוד היה הדבור ע"י שניהם, לפי שסימן הבהמות הטהורים הם מפרסת פרסה מעלת גרה, פרסה כנגד משה, וכן פרסה בימ' משה. גרה בבהמה גימ' אהרון, וכן תמצא במסרה שיש אהרן בוא"ו, והכונה היא לומר שלא היו ראויים לאכול בשר מאחר שחטאו, אדם שעבר על מצוה אחת שאינה ע"ז נאמר לו ואכלת את עשב השדה, הם שעבדו ע"ז לא כל שכן, אלא בזכות משה ואהרן, לזה בא הדבור ע"י שניהם, וכן מפרסת בגימ' בזכות משה, ובזכות התורה שהיא זאת שנאמר וזאת התורה אשר שם משה וגו', לזה אמר זאת החיה, אין זאת אלא תורה, וחיה שנותנת חיים לעוסקים בה, שנאמר כי עץ חיים היא, וארז"ל בגמרא חיה אכול ושאינה חיה לא תאכל, לאפוקי טריפה, שמרוב חבתו בהם לא די שהתיר להם הבשר בזכות התורה ובזכות משה ואהרן כמ"ש, אלא שלא התיר להם אלא הבהמות שהם מצד הטהרה ולא אותם שהם מצד הטומאה שיש לסמאל בהם אחיזה, ומזה יצאת הטריפה כטריפת ארי שהוא סמאל, או זאב שהוא כחו, נקראת טריפה שנטרפה מצד הטהרה, ולפי שישראל הם דבקים באלהים חיים לא התיר להם אלא הבהמות שהם מצד החיים, ובזה יתורץ למה האריכה התורה לומר הסימנין כל מפרסת פרסה, מעלת גרה, יאמר כמו שאמר במשנה תורה זאת הבהמה אשר תאכלו שור שה כשבים ושה עזים איל וצבי וגו', אלו הם הטהורים ויש להם ב' סימנים, אלא לומר להם שלא בזכותם אלא בזכות התורה ובזכות משה ואהרן נתרו להם. וא"ת יאמר מפרסת פרסה ומעלת גרה תאכלו אבל בסימן אחד לא תאכלו כמו שעשה בדגים, ולמה אמר גמל וחזיר ושפן וארנבת, לזה ארז"ל במדרש אך זה לא תאכלו, אין אכילה האמורה כאן אלא ביאה כד"א אכלה ומחתה פיה, את הגמל זה מלכות נבוכדנצר שפער פיו כגמל לספר בשבחו של הקב"ה שנאמר אתוהי כמה רברבין וגו', כי מעלה גרה הוא שהיא גוררת מלכות אחריה, השפן זו מלכות מדי ופרס הה"ד ואת השפן שאנשים שפויים החזיקו במלכות, לפי שכורש ודריוש סופרי בלשצאר היו, ואת הארנבת זו מלכות יון מה ארנבת רגליה ארוכות וידיה קצרות כך היתה מלכות יון ארוכה כנגד מלכות שלאחריה וקצרה כנגד מלכות שלפניה. ואת החזיר כי מעלה גרה הוא, עשו שרימה אביו שנשא אשה למ' שנה כאביו, לכך קראו משה חזיר, והוא גרה לא יגר שאינו גורר מלכות אחריו. מבשרם לא תאכלו, שלא תשאו מהם, כד"א והיו לבשר אחד, ובנבלתם לא תגעו שלא תשאו להם שנאמר בדינה כי נבלה עשה בישראל. וכתב הרב ר' מנחם ריקאנטי ז"ל יש מן המקובלים האחרונים המאמינים בגלגול הבהמות שאמרו אם עשה אדם עבירה אחת יתירה על זכיותיו יתגלגל בבהמה טמאה, זה וגרה איננה מעלה טמאה היא, מי שאין לו גרה על זכיותיו, ואם מעלה גרה על זכיותיו יתגלגל בטהורה, רק אם הוא חטא בע"ז ובגלוי עריות ושפיכות דמים שאלו הג' עבירות אפי' מעלה גרה יתגלגל בטמאה אם לא חזר בתשובה, זהו סוד גמל שפן חזיר, שפן שפנה לע"ז, גמל שבא על אחת מהעריות שנאמר גומל נפשו איש חסד, וכתיב בעריות חסד הוא ונכרתה, וסוד חזיר יכרסמנה חזיר מיער שמחזיר דם בארץ, כאלו הג' עבירות אפי' אם זכיותיו מרובים מעונותיו שהם מעלי גרה במצות יותר מן העבירות, או שהם סוד מפריסי פרסה מלשון פרס פריסת יתגלגלו בטמאות הנזכרות כחז"ל, זהו סוד שנאמר אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה, ולפיכך אסרם התורה, כי האוכל מהם כאילו אוכל בשר חבירו הנטמא בעבירות, וברוך היודע האמת ע"כ. ולפי דעת זו יהיה פירוש זאת החיה אשר תאכלו זו שהיא חיה ע"י גלגול כחז"ל. ופירוש תאכלו מלשון כליון בדגש בתוך הכ"ף, שכלה גלגולם כארז"ל על ידיהם. ובמדרש תנחומא למה נמשלה לחזיר שעתיד הקדוש ברוך הוא להחזיר עליהם מדת הדין, וכתב הרב רבינו בחיי יש נוסחאות שכתוב בהם שעתיד להחזיר עטרה ליושנה. והענין הוא שני מקדשים נבנו על ידי ישראל, בית ראשון נבנה על ידי שלמה שהוא מזרע יהודה, בית שני נבנה על ידי זרובבל שהוא ג"כ מזרע יהודה, אבל בית שלישי עתידה אומה זאת לבנותו זהו שאמר עתידה אומה זו להחזיר עטרה זו ליושנה. ויש נוסחאות שכתוב בהם שעתיד הקב"ה להחזירו לנו והמון העם מבינים שעתיד להיות מותר לישראל, ואינו כן אלא ביאור הענין שהכח שלו שהוא מצר לישראל ולעתיד ישוב עם שאר הכחות לעזור ולסמוך לישראל, שירבה השלום בעולם שנאמר וגר זאב עם כבש וגו' לא ירעו ולא ישחיתו וגו' ע"כ:
