לעשה נפלאות גדולות לבדו. בראשונה לא נברא מלאך כשעשאן לנפלאות הללו השמים והארץ השמש והירח:
פסוק י:
למכה מצרים בבכוריהם. בכוריהם לא נאמר אלא בבכוריהם עמדו בכורים וקפחו שוקן של אביהם המעכבי' בישראל כששמעו נגע עשירי מפי משה:
פסוק יג:
לגזרים. י"ב קרעים לי"ב שבטים:
פסוק יז:
מלכים גדולים. כאן רמז ל"א מלכים והשוה להם פרעה וחילו ומכת מצרים למלכים אדירים קשים מהם שקול סיחון כנגד כלם כל אחד לעצמו וכן פירש למעלה לסיחון מלך האמרי ולעוג מלך הבשן ולכל ממלכות כנען, כן באגדה:
פסוק כג:
שבשפלנו זכר לנו. במצרי' זכר לנו:
פסוק כד:
ויפרקנו. מתוכם והפליא לנו כל זה:
פסוק כה:
נותן לחם. רמז כאן חסד (כל המעשים):
פסוק כו:
הודו לאל השמים. המכין בהם מזון לכל בריה, עשרים וששה כי לעולם חסדו נאמרו במזמור זה כנגד עשרים וששה דורות שהיה העול' בלא תורה ונתקיים בחסדו של הקב"ה: