תנ"ך על הפרק - תהילים קלו - לגוזר ים סוף לגזרים / הרב לייב מינצברג ז"ל

תנ"ך על הפרק

תהילים קלו

703 / 929
היום

הפרק

הוֹד֣וּ לַיהוָ֣ה כִּי־ט֑וֹב כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃ה֭וֹדוּ לֵֽאלֹהֵ֣י הָאֱלֹהִ֑ים כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃ה֭וֹדוּ לַאֲדֹנֵ֣י הָאֲדֹנִ֑ים כִּ֖י לְעֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃לְעֹ֘שֵׂ֤ה נִפְלָא֣וֹת גְּדֹל֣וֹת לְבַדּ֑וֹ כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃לְעֹשֵׂ֣ה הַ֭שָּׁמַיִם בִּתְבוּנָ֑ה כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃לְרֹקַ֣ע הָ֭אָרֶץ עַל־הַמָּ֑יִם כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃לְ֭עֹשֵׂה אוֹרִ֣ים גְּדֹלִ֑ים כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃אֶת־הַ֭שֶּׁמֶשׁ לְמֶמְשֶׁ֣לֶת בַּיּ֑וֹם כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃אֶת־הַיָּרֵ֣חַ וְ֭כוֹכָבִים לְמֶמְשְׁל֣וֹת בַּלָּ֑יְלָה כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃לְמַכֵּ֣ה מִ֭צְרַיִם בִּבְכוֹרֵיהֶ֑ם כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃וַיּוֹצֵ֣א יִ֭שְׂרָאֵל מִתּוֹכָ֑ם כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃בְּיָ֣ד חֲ֭זָקָה וּבִזְר֣וֹעַ נְטוּיָ֑ה כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃לְגֹזֵ֣ר יַם־ס֭וּף לִגְזָרִ֑ים כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃וְהֶעֱבִ֣יר יִשְׂרָאֵ֣ל בְּתוֹכ֑וֹ כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃וְנִ֘עֵ֤ר פַּרְעֹ֣ה וְחֵיל֣וֹ בְיַם־ס֑וּף כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃לְמוֹלִ֣יךְ עַ֭מּוֹ בַּמִּדְבָּ֑ר כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃לְ֭מַכֵּה מְלָכִ֣ים גְּדֹלִ֑ים כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃וַֽ֭יַּהֲרֹג מְלָכִ֣ים אַדִּירִ֑ים כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃לְ֭סִיחוֹן מֶ֣לֶךְ הָאֱמֹרִ֑י כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃וּ֭לְעוֹג מֶ֣לֶךְ הַבָּשָׁ֑ן כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃וְנָתַ֣ן אַרְצָ֣ם לְנַחֲלָ֑ה כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃נַ֭חֲלָה לְיִשְׂרָאֵ֣ל עַבְדּ֑וֹ כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃שֶׁ֭בְּשִׁפְלֵנוּ זָ֣כַר לָ֑נוּ כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃וַיִּפְרְקֵ֥נוּ מִצָּרֵ֑ינוּ כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃נֹתֵ֣ן לֶ֭חֶם לְכָל־בָּשָׂ֑ר כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃ה֭וֹדוּ לְאֵ֣ל הַשָּׁמָ֑יִם כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

הרב לייב מינצברג ז
מאת:

לגוזר ים סוף לגזרים

לְגֹזֵ֣ר יַם־ס֭וּף לִגְזָרִ֑ים כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃
(תהילים קלו ה)

פירש רש"י "לגזרים – שנים עשר קרעים לשנים עשר שבטים". ויש לדעת מדוע עשה ה' ככה שקרע את הים לשנים עשר גזרים נפרדים, שמשמעותו נס קריעת ים סוף מיוחד לכל שבט ושבט.

ונראה כי המציאות הזאת שיש בישראל שנים עשר שבטים איננה דבר אקראי, אלא בכך מתבטאת מעלתם של ישראל, כמו שהבטיח הקב"ה ליעקב אבינו: "גוי וקהל גויים יהיה ממך"(בראשית יא יא), שבני ישראל עתידים להיות "גוי אחד", ובד בבד גם "קהל גויים". דהיינו שכל שבט יהיה בבחינת גוי חשוב מיוחד לעצמו, כלומר שיצטיין כל שבט בתכונה מיוחדת לשבח, ובכך נעשו עם ישראל "קהל גויים", עם המרובה בגוונים ומעלות.

מטעם זה מצינו כי בכל הדברים המרכזיים שהיו בישראל, היה ביטוי לחלוקה נשגבת זו של ישראל לשנים עשר שבטים נפרדים:

בקריעת הים, הנזכרת בפרק, שהיא שלמות יציאת ישראל מארץ מצרים, נגזר הים לשנים עשר גזרים, כלומר שהנס נעשה במיוחד לכל אחד מקהל הגויים שיש בישראל.

וכן בעבודת המקדש ציווה ה' על הכהן הגדול להתקשט בחושן אשר בו קבועים שנים עשר אבנים שונות זו מזו, ועל כל אחת חקוק שם אחד משנים עשר השבטים. כלומר שהכהן הגדול הוא שלוחם של כל שבט ושבט לשרת את ה' בשמם, ושיהיה משפט וצרכי כל שבט ושבט עומד לפני ה' תמיד.

גם בהליכתם במדבר חנו בני ישראל איש על דגלו באותות לבית אבותם, וכל שבט היה לו נשיא בפני עצמו שהיה לו דין מלך.

כמו כן, הברית על התורה נכרתה עם כל שבט ושבט, כפי שבא הדבר לידי ביטוי בכך שמשה רבינו העמיד ליד מזבח הברית "שתים עשרה מצבה לשנים עשר שבטי ישראל"(שמות כד ד).

וכן כשהעמידו שופטים ודיינים להורות הלכות ודינים לישראל, נצטוו להעמיד שופט על כל שבט, כמו שנאמר "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך אשר ה' א-להיך נותן לך לשבטיך"(דברים טז יח), ופירש רש"י: "מלמד שמושיבין דיינין לכל שבט ושבט", הווי אומר שכביכול כל שבט הוא גוי לעצמו.

ויתירה מזו, יש דעה ששבט אחד שחטא בשוגג בהוראת בית דינו מביא פר העלם דבר של ציבור, משום ש"שבט אחד איקרי (=נקרא) קהל"(הוריות ג.). וכיוצא בזה לגבי הקרבת קרבן פסח בטומאה ישנה דעה שמספיקים רוב טמאים של שבט אחד (פסחים פ.).

וכשנכנסו לארץ ישראל ציווה ה' לחלק את הארץ לשבטים, כל שבט בנחלה אחרת בארץ. וראה בספר יחזקאל שהיו גם "ושערי העיר על שמות שבטי ישראל"(יחזקאל מח לא). בכל אחת מארבע הרוחות היו שלושה שערים לשלושה שבטים, ויחד היו שנים עשר שערים כנגד כל שבט ושבט. [ומוזכר בהלכה לגבי שינוי נוסחאות התפילה שיש שנים עשר שערים בשמים נגד שנים עשר שבטים, וכל שבט יש לו שער ומנהג לבד].

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך