תנ"ך על הפרק - תהילים קלו - הלל הגדול / הרב לייב מינצברג ז"ל

תנ"ך על הפרק

תהילים קלו

703 / 929
היום

הפרק

הוֹד֣וּ לַיהוָ֣ה כִּי־ט֑וֹב כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃ה֭וֹדוּ לֵֽאלֹהֵ֣י הָאֱלֹהִ֑ים כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃ה֭וֹדוּ לַאֲדֹנֵ֣י הָאֲדֹנִ֑ים כִּ֖י לְעֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃לְעֹ֘שֵׂ֤ה נִפְלָא֣וֹת גְּדֹל֣וֹת לְבַדּ֑וֹ כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃לְעֹשֵׂ֣ה הַ֭שָּׁמַיִם בִּתְבוּנָ֑ה כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃לְרֹקַ֣ע הָ֭אָרֶץ עַל־הַמָּ֑יִם כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃לְ֭עֹשֵׂה אוֹרִ֣ים גְּדֹלִ֑ים כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃אֶת־הַ֭שֶּׁמֶשׁ לְמֶמְשֶׁ֣לֶת בַּיּ֑וֹם כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃אֶת־הַיָּרֵ֣חַ וְ֭כוֹכָבִים לְמֶמְשְׁל֣וֹת בַּלָּ֑יְלָה כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃לְמַכֵּ֣ה מִ֭צְרַיִם בִּבְכוֹרֵיהֶ֑ם כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃וַיּוֹצֵ֣א יִ֭שְׂרָאֵל מִתּוֹכָ֑ם כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃בְּיָ֣ד חֲ֭זָקָה וּבִזְר֣וֹעַ נְטוּיָ֑ה כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃לְגֹזֵ֣ר יַם־ס֭וּף לִגְזָרִ֑ים כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃וְהֶעֱבִ֣יר יִשְׂרָאֵ֣ל בְּתוֹכ֑וֹ כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃וְנִ֘עֵ֤ר פַּרְעֹ֣ה וְחֵיל֣וֹ בְיַם־ס֑וּף כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃לְמוֹלִ֣יךְ עַ֭מּוֹ בַּמִּדְבָּ֑ר כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃לְ֭מַכֵּה מְלָכִ֣ים גְּדֹלִ֑ים כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃וַֽ֭יַּהֲרֹג מְלָכִ֣ים אַדִּירִ֑ים כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃לְ֭סִיחוֹן מֶ֣לֶךְ הָאֱמֹרִ֑י כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃וּ֭לְעוֹג מֶ֣לֶךְ הַבָּשָׁ֑ן כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃וְנָתַ֣ן אַרְצָ֣ם לְנַחֲלָ֑ה כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃נַ֭חֲלָה לְיִשְׂרָאֵ֣ל עַבְדּ֑וֹ כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃שֶׁ֭בְּשִׁפְלֵנוּ זָ֣כַר לָ֑נוּ כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃וַיִּפְרְקֵ֥נוּ מִצָּרֵ֑ינוּ כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃נֹתֵ֣ן לֶ֭חֶם לְכָל־בָּשָׂ֑ר כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃ה֭וֹדוּ לְאֵ֣ל הַשָּׁמָ֑יִם כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

הרב לייב מינצברג ז
מאת:

הלל הגדול

תוכנו של הלל הגדול

מהותו של הפרק, המכונה 'הלל הגדול', היא הלל והודאה על טובו וחסדו של הקב"ה עם הבריאה בכלל ועם עם ישראל בפרט. מתחיל מבריאת העולם: "לעושה השמים בתבונה"; "לרוקע הארץ"; "לעושה אורים גדולים" וכו' ואחר כך מהלל על הנהגת ה' המיוחדת לישראל: "למכה מצרים בבכוריהם ויוצא ישראל מתוכם"; "לגוזר ים סוף לגזרים"; "למוליך עמו במדבר" וכו'. שיאו של המזמור "נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו", וכמו שאמרו בגמרא: "ולמה נקרא שמו הלל הגדול? - אמר רבי יוחנן מפני שהקדוש ברוך הוא יושב ברומו של עולם ומחלק מזונות לבל בריה"(פסחים קיח.).

הלל הגדול על הנהגת ה' המיוחדת לישראל

את חיוב אמירת הפרק מצינו רק בליל פסח (ר' טרפון בפסחים קיח.), וכן כשגזרו תענית ציבור על הגשמים וירדו להם גשמים לפני חצות, כמובא במשנה: "מעשה שגזרו תענית בלוד, וירדו להם גשמים קודם חצות, אמר להם רבי טרפון: צאו ואכלו ושתו ועשו יום טוב. ויצאו ואכלו ושתו ועשו יום טוב, ובאו בין הערבים וקראו הלל הגדול"(תענית יט.). וכן פסק הרמב"ם (משנה תורה הלכות תעניות פ"א הט"ז).

וזהו משום שהלל הגדול הוא שבח על הנהגת ה' המיוחדת, הנראית לעין כשיש עצירת גשמים. מחמת התענית והתפילות של ישראל נענה להם ה' ויורדים גשמים, ובכך זוכים לראות בעין את ההנהגה המיוחדת של "נותן לחם לבל בשר".

יחודו של הלל הגדול - נתינת המזון מאת ה'

לכאורה מה שתיקנו לאומרו בליל הסדר, לפי רבי טרפון, הוא מפני שנזכרו בו ניסי יציאת מצרים, "למכה מצרים בבכוריהם ויוצא ישראל מתוכם...". אך אם מטעם זה, היה די לנו אמירת 'הלל המצרי'(תהילים קיג-קיח), אלא בהכרח התוספת בהלל הגדול היא מה שאומרים בו "נותן לחם לבל בשר".

עניין זה שייך לליל פסח, ויבואר על פי מה שעלה בידינו לבאר בארוכה (קובץ מאמרים שבסוף ההגדה מאמר ה) ביסוד מצות אכילת מצה, המורה על הקיום והמזון שנתן לנו ה' כשנעשינו בני חורין, שלקחנו להיות עמו והסמיכנו על שולחנו לאכול מלחמו. מעתה, משום כך יש בלילה הזה להלל לה' על הנהגתו המיוחדת עם עמו ישראל באהבה, על אכילת המזון שהוא זן ומפרנס אותנו תמיד, ומזה הטעם אומרים 'הלל הגדול' לדעת רבי טרפון בליל פסח, שיש בו גם הזכרת ניסי יציאת מצרים וגם ענין "נותן לחם לכל בשר".

אמירת הלל הגדול מצד כל השבחים שבו

וביום שבת ויום טוב הוסיפו ממנהג לומר הלל הגדול. ונראה שזהו משום שיום השבת הוא יום לרגל מעשה ה' בבריאה, על כן אומרים 'הלל הגדול', בו כלולים שבחים על הבריאה כפי שהזכרנו בפסקה הראשונה.

נמצא שאמירת הלל הגדול היא מחמת כל שלושה חלקי השבחים הנכללים בו: (א) על הבריאה. (ב) על ניסי יציאת מצרים. (ג) על נפלאות ההנהגה התמידית ונתינת המזון. אמירתו בזמנים השונים באה כל פעם מצד חלק אחר: בתעניות שירדו להם גשמים אומרים אותו מצד "נותן לחם לכל בשר"; בפסח אומרים אותו גם מצד "למכה מצרים בבכוריהם... לגוזר ים סוף לגזרים..."; ובשבת אומרים אותו מצד "לעושה השמים בתבונה... לרוקע הארץ על המים".

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך