פסוק א:כי לעולם חסדו. כי חסד ה׳ הוא דבר המתקיים לעולם ולא כן חסדו של ב״ו:
פסוק ב:האלהים. הם מלאכי מעלה:
פסוק ג:האדונים. הם צבא השמים וכסיליהם שהם אדונים למשול בארץ וה׳ הוא אדון אליהם ולכל אשר יחפוץ יטם:
פסוק ד:לעושה. מוסב על מלת הודו לומר הודו לעושה נפלאות גדולות וכן כולם:
פסוק ד:לבדו. ואינו צריך לעזר מלאכי מעלה:
פסוק ו:על המים. והוא נגד הטבע כי טבע המים לעלות ממעל לארץ:
פסוק ח:את השמש. ר״ל הודו לעושה את השמש למשול ביום וקבע לו תחומו ולא יעבור:
פסוק י:בבכוריהם. ביד בכוריהם כי כאשר שמעו הבכורים ממכת בכורות עמדו על אבותיהם למהר לשלח את ישראל:
פסוק יא:ויוצא. ר״ל הודו לאשר הוציא את ישראל מתוך מצרים:
פסוק יב:ביד. ר״ל הודו לאשר הוציא ביד חזקה ובזרוע נטויה והמשילו לגבור הנוטה בידו מול האויב בהלחמו עמו ואמר הודו לו על שהוציאם ביד רמה ולא כעבדים הבורחים:
פסוק יג:לגזרים. לקרעים הרבה לכל שבט שביל לעצמו:
פסוק יד:והעביר. הודו לאשר העביר את ישראל בתוך הים:
פסוק טו:ונער. הודו לאשר נער וטרד בתנועה חזקה את פרעה וגו׳:
פסוק טז:למוליך. ר״ל היה מוליכם בדרך הישר ע״י עמוד הענן:
פסוק יח:ויהרוג. הודו לאשר הרג מלכים אדירים של כנען והם המלכים הגדולים שזכר וכפל הדבר במ״ש:
פסוק יט:לסיחון. הודו לאשר הרג לסיחון וגו׳ ובעבור חזקו פרטו לעצמו:
פסוק כ:ולעוג. הודו לאשר הרג גם לעוג וגו׳ ובעבור חזקו פרט גם אותו:
פסוק כא:ונתן. הודו לאשר גם נתן ארצם לנחלה עם כי לא שאלו רק לעבור בגבולו:
פסוק כב:נחלה. הודו לאשר נתנם נחלה לכל ישראל עבדו כי לקיים שבועתו להאבות היה די אם היה נתנם להצדיקים שבדור:
פסוק כג:שבשפלנו. הודו לאשר זכר אותנו בעוד היינו בתכלית השפלות במצרים נבזים ומלוכלכים בעבודת פרך:
פסוק כד:ויפרקנו. הודו לאשר פרק והושיע לנו מצרינו:
פסוק כה:נותן. הודו לנותן לחם לכל הבריות ומשגיח על הכל:
פסוק כו:לאל השמים. לאל היושב בשמים העליון על כל: