פסוק א:וידבר אלהים וגו׳. ללמדך לחכמים שיושבין באסיפה ועוסקין בתורה אע"פ שהללו מטמאין והללו מטהרין, הללו פוסלין והללו מכשירין, הללו אוסרין והללו מתירין, אעפ"כ כולם אל אחד נתנן, שנאמר וידבר אלהים את כל הדברים .
(חגיגה ג׳ ב׳)
פסוק ב:אנכי. א"ר יוחנן, מניין ללשון נוטריקון מן התורה שנאמר אנכי ה' אלהיך, אנכי נוטריקון אנא נפשי כתיבת יהבית , רבנן אמרי, אמירה נעימה כתיבה יהיבה , איכא דאמרי אנכי למפרע – יהיבה כתיבה נאמנים אמריה .
(שבת ק"ה א׳)
פסוק ב:אנכי וגו׳. דרש עולא רבה, מאי דכתיב (תהילים קל״ח:ד׳) יודוך ה׳ כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך, מאמר פיך לא נאמר אלא אמרי פיך, בשעה שאמר הקב"ה אנכי ולא יהיה לך אלהים אחרים, אמרו עובדי אלילים לכבוד עצמו הוא דורש, כיון שאמר כבד את אביך ואת אמך חזרו והודו לדברות הראשונות .
(קדושין ל"א א׳)
פסוק ב:אנכי וגו'. תניא, ר׳ ישמעאל אומר, כי דבר ה' בזה (פ׳ שלח) זה העובד אלילים, מאי משמע, דתני דבי ר׳ ישמעאל, כי דבר ה' בזה, זה המבזה דבור שנאמר למשה מסיני אנכי ה׳ אלהיך לא יהיה לך אלהים אחרים .
(סנהדרין צ"ט א׳)
פסוק ב:אנכי וגו׳. דרש ר׳ שמלאי, תרי"ג מצות נאמרו למשה בסיני, אמר רב המנונא, מאי קרא, דכתיב (פ, ברכה) תורה צוה לנו משה, תורה בגימטריא תרי"א, אנכי ולא יהיה לך – מפי הגבורה שמענום .
(מכות כ"ד א׳)
פסוק ב:אנכי וגו׳. תניא, א"ר לוי, מפני מה קורין פרשיות ק"ש בכל יום, מפני שעשרת הדברות כלולין בהן, אנכי ה' אלהיך – שמע ישראל ה׳ אלהינו . לא יהיה לך אלהים אחרים – ה' אחד. לא תשא את שם ה׳ – ואהבת את ה', מאן דרחים מלכא לא משתבע בשמו ומשקר . זכור את יום השבת – למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי, רבי אומר, זו מצות שבת ששקולה כנגד כל המצות שבתורה . כבד את אביך ואת אמך – למען ירבו ימיכם וימי בניכם . לא תרצח – ואבדתם מהרה, מאן דקטיל מתקטיל. לא תנאף – ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם . לא תגנוב – ואספת דגנך – ולא דגן חברך , לא תענה ברעך עד שקר – אני ה׳ אלהיכם וכתיב (ירמיהו י׳:י׳) וה' אלהים אמת . לא תחמוד בית רעך – וכתבתם על מזוזות ביתך – לא בית חברך ..
(ירושלמי ברכות פ"א ה"א)
פסוק ב:אשר הוצאתיך. תניא, חנניא בן אחי ר' יהושע אומר, אנכי ה׳ אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים – הוצאתו כתיב [ירושלמי סוכה פ"ד ה"ג]
פסוק ב:מארץ מצרים. תניא, א"ר יהושע בן לוי, בשעה שעלה משה למרום לקבל את התורה, אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה, רבש"ע, חמדה גנוזה שיש לך אתה מבקש ליתנה לבשר ודם, אמר לו הקב"ה למשה, החזר להם תשובה, אמר להם, תורה זו מה כתיב בה, אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים, כלום למצרים ירדתם. שוב מה כתיב בה לא יהיה לך אלהים אחרים, כלום בין עמים אתם שרויים שעובדים עבודת אלילים. שוב מה כתיב בה זכור את יום השבת לקדשו, כלום מלאכה אתם עושים שאתם צריכים לשבות. שוב מה כתיב בה לא תשא וגו', כלום משא ומתן יש ביניכם. שוב מה כתיב בה כבד את אביך ואת אמך, כלום אב ואם יש בכם. שוב מה כתיב בה לא תרצח, לא תנאף, לא תגנוב, כלום קנאה, יצה"ר יש ביניכם, מיד הודו להקב"ה .
(שבת פ"ח ב׳)
פסוק ג:לא יהיה לך. מכיון שנאמר לא תעשה לך פסל וגו׳ מה ת"ל עוד לא יהיה לך וגו', שיכול אין לי אלא שלא יעשה מניין שלא יקיים העשוי כבר, ת"ל לא יהיה לך .
(מכילתא)
פסוק ג:אלהים אחרים. וכי אלהות הן, והלא כבר נאמר (ישעיהו ל״ז:י״ט) כי לא אלהים המה, אלא שאחרים קוראין אותם אלהות .
(שם)
פסוק ג:על פני. למה נאמר, שלא ליתן פתחון פה לישראל לומר שלא נצטוה על ע"ז אלא מי שיצא ממצרים, ת"ל על פני, לומר, מה אני חי וקיים עד עולם אף אתה ובנך ובן בנך עד סוף כל הדורות לא תעבוד ע"ז .
(מכילתא)
פסוק ד:לא תעשה לך פסל. תניא, האומר בואו ועבדוני, אם פלחו לו חייב, דכתיב לא תעשה לך פסל, אבל בדבורא לא, דדבור לאו מילתא היא .
(סנהדרין ס"א א׳)
פסוק ד:וכל תמונה. מה ת"ל, לפי שנאמר לא תעשה לך פסל, יכול לא יעשה לו גלופה אבל יעשה לו אטומה, ת"ל וכל תמונה .
(מכילתא)
פסוק ד:אשר בשמים ממעל. אשר בשמים – לרבות חמה ולבנה כוכבים ומזלות, ממעל – לרבות מלאכי השרת .
(ע"ז מ"ג ב׳)
פסוק ד:ואשר בארץ מתחת. אשר בארץ – לרבות ימים ונהרות הרים וגבעות, מתחת – לרבות שלשול קטן .
(שם שם)
פסוק ד:ואשר במים מתחת לארץ. להביא את הבוביא , דברי ר' עקיבא, ויש אומרים לרבות את השברירים , כל כך רדף הקב"ה אחר יצה"ר, שלא ליתן פתחון פה למצוא מקום אמתלא של היתר .
(מכילתא)
פסוק ה:לא תשתחוה להם. תניא, לא תשתחוה להם, להם אי אתה משתחוה אבל אתה משתחוה לאדם כמותך, יכול אפילו נעבד כהמן ת"ל ולא תעבדם .
(סנהדרין ס"א ב׳)
פסוק ה:לא תשתחוה להם. אמר אביי, שלש השתחואות בעבודת כוכבים למה , אחת לכדרכה ושלא כדרכה, ואחת לשלא כדרכה , ואחת לחלק .
(שם ס"ג ב׳)
פסוק ה:לא תשתחוה להם. והא השתחויה בכלל ולא תעבדם היא, ולמה יצאת, לומר לך, מה השתחויה חייבין עליה בפני עצמה אף כל עבודה חייבין עליה בפני עצמה .
(ירושלמי סנהדרין פ"ז ה"ט)
פסוק ה:ולא תעבדם. אמר רבא, הכל היו בכלל ולא תעבדם, וכשפרט לך הכתוב (פ' אחרי) וחי בהם – ולא שימות בהם, יצא אונס, והדר כתיב (פ׳ אמור) ולא תחללו את שם קדשי דאפילו באונס, הא כיצד, הא בצינעא הא בפרהסיא .
(ע"ז נ"ד א׳)
פסוק ה:פוקד עון אבות. כתוב אחד אומר פוקד עון אבות על בנים וכתוב אחד אומר (פ׳ תצא) ובנים לא יומתו על אבות, הא כיצד, כאן כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם, כאן כשאין אוחזין מעשה אבותיהם בידיהם .
(ברכות ז׳ א׳)
פסוק ה:פוקד עון אבות. א"ר יוסי בר חנינא, משה רבינו גזר גזירה ובא נביא ובטלה, משה אפר פוקד עון אבות על בנים ובא יחזקאל ובטלה, שנאמר (יחזקאל י״ח:ד׳) הנפש החוטאת היא תמות .
(מכות כ"ד א׳)
פסוק ו:ועושה חסד לאלפים. מרובה מדת הטובה ממדת פורעניות על אחת חמש מאות, במדת הפורעניות כתיב פוקד עון אבות על בנים ועל בני בנים על שלשים ועל רבעים ובמדת הטובה הוא אומר ועושה חסד לאלפים .
(תוספתא סוטה פ"ד)
פסוק ו:לאלפים לאוהבי. תניא, ר' שמעון בן אלעזר אומר, גדול העושה מאהבה יותר מן העושה מיראה, שזה תלוי לאלף דור וזה לאלפים דור, הכא כתיב לאלפים לאוהבי ולשומרי מצותי והתם כתיב (סוף פ' ואתחנן) ולשומרי מצותיו לאלף דור .
(סוטה ל"א א׳)
פסוק ז:לא תשא. ר׳ יוחנן וריש לקיש דאמרי תרווייהו, כל המברך ברכה שאינה צריכה עובר משום לא תשא .
(ברכות ל"ג א׳)
פסוק ז:לא תשא. [מכאן דתשא הוא לשון שבועה] .
(שבת ק"כ א׳)
פסוק ז:לא תשא. כל עשה ולא תעשה הן מן העבירות הקלות, וכל חייבי כריתות ומיתת ב"ד מן העבירות החמורות ולא תשא עמהם .
(שבועות ל"ט א׳)
פסוק ז:לא תשא. ת"ר, ההולך לשבע, אומרים לו, הוי יודע שכל העולם נזדעזע בשעה שאמר הקב"ה לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא, מאי טעמא, שבכל עבירות נאמר בהן (פ׳ תשא) ונקה, וכאן נאמר לא ינקה .
(שם שם)
פסוק ז:לשוא. כי אתא רבין א"ר יוחנן, שבועה שאכלתי ולא אכלתי הרי זו שבועת שקר, ואזהרתיה מולא תשבעו בשמי לשקר, ואיזו היא שבועת שוא נשבע לשנות את הידוע לאדם .
(שם כ"א א׳)
פסוק ז:כי לא ינקה. תניא, לפי שנאמר בחורב תשובה ונקה יכול אף לא תשא עמהן, ת"ל כי לא ינקה, יכול אף שאר חייבי לאוין כן, ת"ל את שמו, שמו הוא דאינו מנקה אבל מנקה הוא שאר חייבי לאוין .
(יומא פ"ו א׳)
פסוק ז:כי לא ינקה. מפני מה חומר בשבועות מבנדרים מפני שהשבועה נאמר בה לא ינקה .
(נדרים י"ח א׳)
פסוק ז:כי לא ינקה ה׳. ה׳ הוא דאינו מנקה אבל ב"ד של מטה מלקין אותו ומנקין אותו, מכאן שהנשבע לשוא אע"פ שהוא לאו שאין בו מעשה לוקין עליו, אשכחן שבועת שוא, שבועת שקר מניין, ת"ל לשוא לשוא שתי פעמים, אם אינו ענין לשבועת שוא תנהו ענין לשבועת שקר .
(שבועות כ"א א׳)
פסוק ח:זכור את יום השבת. אמר רב אדא בר אהבה, נשים חייבות בקידוש היום דבר הורה, ואע"פ דמצות עשה שהזמן גרמא היא, שאני הכא, דאמר קרא זכור ושמור , כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה, ונשי הואיל ואיתנהו בשמירה איתנהו בזכירה .
(ברכות כ׳ ב׳)
פסוק ח:זכור את יום השבת. ר׳ שמעון בן יוחאי חזי לההוא גברא דנקיט תרי מדאני אסא ורהיט בין השמשות דמעלי שבתא, אמר ליה הני למה לך, אמר ליה לכבוד שבת, אמר ליה ותסגי לך בחד, אמר ליה, אחד כנגד זכור ואחד כנגד שמור .
(שבת ל"ג ב׳)
פסוק ח:זכור את יום השבת. וכתיב התם (פ׳ בא) ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה, מה להלן בעצומו של יום אף כאן בעצומו של יום, מכאן שבשבת נתנה תורה לישראל .
(שם פ"ו ב׳)
פסוק ח:זכור את יום השבת. ת"ר, זכור את יום השבת לקדשו, זכרהו על היין בכניסתו, אין לי אלא בלילה, ביום מניין, ת"ל זכור את יום השבת .
(פסחים ק"ו א׳)
פסוק ח:זכור את יום השבת. אמר רב אחא בר יעקב, וצריך שיזכיר יציאת מצרים בקידוש היום, כתיב הכא (פ׳ ראה) למען תזכור את יום צאתך בארץ מצרים וכתיב התם זכור את יום השבת לקדשו .
(פסחים קי"ז ב׳)
פסוק ח:זכור את יום השבת. יו"ט שחל להיות בערב שבת עושה תבשיל בערב יו"ט וסומך עליו לשבת, מנה"מ, דאמר קרא זכור את יום השבת לקדשו זכרהו מאחר שבא להשכיחו, מכאן סמכו חכמים לעירוב תבשילין מן התורה .
(ביצה ט"ו ב׳)
פסוק ח:זכור את יום השבת. תניא, זכור ושמור בדבור אחד נאמרו מה שאין הפה יכול לדבר ומה שאין האוזן יכול לשמוע .
(שבועות כ׳ ב׳)
פסוק ח:זכור את יום השבת. [בדברות הראשונות נאמר זכור ובדברות האחרונות נאמר שמור את יום השבת] זכור מלפניו ושמור מלאחריו, מכאן אמרו, מוסיפין מחול על הקודש .
(מכילתא)
פסוק ח:זכור את יום השבת. ר׳ יצחק אומר, זכור את יום השבת, שלא תהא מונה כדרך שאחרים מונין אלא תהא מונה לשם שבת .
(שם)
פסוק ח:זכור את יום השבת. אי זכור יכול בלב, כשהוא אומר (פ׳ ואתחנן) שמור את יום השבת, הרי שמירה בלב אמירה, הא מה אני מקיים זכור – שתהא שונה בפיך .
(תו"כ ר"פ בחקתי ׳ כ"ו ג׳)
פסוק ח:לקדשו. מהו לקדשו, בברכה, מכאן אמרו מקדשין על היין בכניסת השבת .
(מכילתא)
פסוק ט:ועשית כל מלאכתך. וכי אפשר לו לאדם לעשות כל מלאכתו בששת ימים, אלא שבות בשבת כאילו כל מלאכתך עשויה .
(שם)
פסוק ט:ועשית כל מלאכתך. מכיון שנאמר ששת ימים תעבוד מה ת"ל ועשית כל מלאכתך, אלא להביא מי שיש לו חצירות או שדות חריבות ילך ויעסוק בהן, מפני שאין אדם מת אלא מתוך הבטלה [אדר"נ פ׳ י"א].
פסוק י:ויום השביעי שבת. ויום השביעי הרי זו אזהרה למלאכת היום, שבת לה׳ אלהיך הרי זו אזהרה למלאכת הלילה .
(מכילתא)
פסוק י:שבת לה׳. מהו שבת לה׳, א"ר אבהו, שבות כה׳, מה הוא שבת ממאמר אף אתה שבות ממאמר .
(ירושלמי שבת פט"ו ה"ג)
פסוק י:לא תעשה. מדכתיב לא תעשה שמע מינה עשיה הוא דאסור אבל גרמא שרי .
(שבת ק"כ א׳)
פסוק י:לא תעשה. א"ר יוסי, לא תעשה כתיב, הא נעשית מאליה שרי .
(ירושלמי שבת פ"ב ה"א)
פסוק י:לא תעשה כל מלאכה. אבות מלאכות ארבעים חסר אחת, כנגד מלאכה, מלאכתו, ומלאכת שבתורה .
(שבת מ"ט ב׳)
פסוק י:לא תעשה כל מלאכה. תנא דבי ר' ישמעאל, לא תעשה כל מלאכה, יצא תקיעת שופר ורדיית הפת שהיא חכמה ואינה מלאכה .
(שם קי"ז ב׳)
פסוק י:לא תעשה כל מלאכה. אמר רבה מכאן אזהרה למוקצה .
(פסחים מ"ז ב׳)
פסוק י:ובנך ובתך. אלו הקטנים, או אינו אלא הגדולים, אמרת, אלו הרי הם מוזהרין לעצמן .
(מכילתא)
פסוק י:עבדך ואמתך. אלו בני ברית, או אינו אלא עבד ערל, כשהוא אומר (פ׳ משפטים) וינפש בן אמתך הרי עבד ערל אמור .
(שם)
פסוק י:ובהמתך. הרי זו אזהרה למחמר אחר בהמתו בשבת , אבל מלקא לא לקי, מאי טעמא, דהוי ליה לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד שאין לוקין עליו , ואפילו למ"ד לוקין עליו, לכתוב רחמנא לא תעשה כל מלאכה ובהמתך, אתה למה לי, אלא הוא ניהו דמחייב בהמתו לא מחייב .
(שבת קנ"ג – ד' ב')
פסוק י:ובהמתך. ובדברות האחרונות נאמר (פ׳ ואתחנן) ושורך וחמורך וכל בהמתך והלא שור וחמור בכלל כל בהמה ולמה יצאו, לומר לך, מה שור וחמור האמור כאן חיה ועוף כיוצא בהן אף כל חיה ועוף כיוצא בהן .
(ב"ק נ"ד ב׳)
פסוק י:וגרך. זה גר צדק, או אינו אלא גר תושב, כשהוא אומר (פ׳ משפטים) וינפש בן אמתך והגר הרי גר תושב אמור .
(מכילתא)
פסוק יא:על כן ברך ה׳. ברך ויקדשהו – ברכו במן וקדשו במן .
(שם)
פסוק יב:כבד את אביך. ת"ר, נאמר כבד את אביך ואת אמך ונאמר (משלי ג׳) כבד את ה׳ מהונך, השוה הכתוב כבוד אב ואם לכבוד המקום .
(קדושין ל׳ ב׳)
פסוק יב:כבד את אביך. ת"ר, איזהו כבוד, מאכיל ומשקה, מלביש ומכסה, מכניס ומוציא .
(שם ל"א ב')
פסוק יב:כבד את אביך. תניא, נאמר כבד את אביך ואת אמך ונאמר (משלי ג׳) כבד את ה' מהונך מה להלן בחסרון כיס אף כאן בחסרון כיס .
(שם ל"ב א׳)
פסוק יב:כבד את אביך. תניא, ר׳ שמעון בן יוחאי אומר, גדול כבוד אב ואם שהעדיפו הקב"ה יותר מכבודו, שבכבוד הקב"ה נאמר (משלי ג׳) כבד את ה' מהונך – מחונך, אם יש לך אתה חייב ואם לאו אתה פטור , אבל בכבוד אב ואם נאמר כבד את אביך ואת אמך – ואפילו אתה מחזר על הפתחים .
(ירושלמי פאה פ"א ה"ה)
פסוק יב:כבד את אביך. ובמורא נאמר (ר"פ קדושים) איש אמו ואביו תיראו, אין לי אלא איש, אשה טומטום ואנדרוגינוס מנין, ת"ל כבד את אביך ואת אביך מכל מקום .
(מכילתא)
פסוק יב:את אביך ואת אמך. תניא, רבי אומר, גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שהבן מכבד את אמו יותר מאביו מפני שמשדלתו בדברים, לפיכך הקדים כבוד אב לכבוד אם .
(קדושין ל"א א׳)
פסוק יב:את אביך ואת אמך. תניא, כבד את אביך ואת אמך, את אביך לרבות אשת אביך ואת אמך לרבות בעל אמך, ו׳ יתירה – לרבות אחיך הגדול .
(כתובות ק"ג א׳)
פסוק יב:למען יאריכון ימיך. ואם לאו יתקצרון, שכן דברי תורה נדרשים מכלל הן לאו ומכלל לאו הן .
(מכילתא)
פסוק יב:למען יאריכון ימיך. ואין ב"ד מוזהרין עליה, שכן אמרו, כל מצוה שמתן שכרה בצדה אין ב"ד מוזהרין עליה .
(שם)
פסוק יב:למען יאריכון ימיך. עיין לפנינו בס' דברים בפ׳ ואתחנן בפסוק כזה בדברות אחרונות.
פסוק יג:לא תנאף. תניא, שמעון בן טרפון אומר, אזהרה לעוקב אחר נואף מנין ת"ל לא תנאף – לא תנאיף .
(שבועות מ"ז ב')
פסוק יג:לא תנאף. תני דבי ר' ישמעאל, לא תנאף – לא תהא בך ניאוף בין ביד בין ברגל .
(נדה י"ג ב')
פסוק יג:לא תגנב. בגונב נפשות הכתוב מדבר, אבל בגניבת ממון הרי הוא אומר (פ׳ קדושים) לא תגנבו .
(סנהדרין פ"ו א׳)
פסוק יג:לא תענה ברעך. הרי זו אזהרה לעדים זוממין .
(מכות ד׳ ב׳)
פסוק יג:לא תענה ברעך. א"ר יוסי בר חנינא, הכל היו בכלל לא תענה ברעך עד שקר ויצא נביא השקר לידון במיתה .
(ירושלמי סנהדרין פי"א ה"ו)
פסוק יג:לא תענה ברעך. הכל היו בכלל לא תענה ברעך עד שקר יצא ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו (פ׳ שופטים), זה שאתה יכול לקיים בו ועשיתם לו כאשר זמם אתה מקיים בו לא תענה, וזה שאין אתה יכול לקיים בי ועשיתם לו כאשר זמם אין אתה מקיים בו לא תענה .
(ירושלמי מכות פ"א ה"א)
פסוק יג:עד שקר. [ובדברות האחרונות כתיב (פ׳ ואתחנן) ולא תענה ברעך עד שוא] מלמד ששוא ושקר בדבור אחד נאמרו מה שאין הפה יכול לדבר ואין האוזן יכולה לשמוע .
(ירושלמי נדרים פ"ג ה"ב)
פסוק יד:לא תחמוד. לא תחמוד לאינשי בלא דמי משמע להו .
(ב"מ ה׳ ב׳)
פסוק יד:לא תחמוד. ובדברות האחרונות נאמר (פ׳ ואתחנן) ולא תחמוד וגו' ולא תתאוה – לחייב על החמוד בפני עצמו ועל התאוה בפני עצמה .
(מכילתא)
פסוק יד:לא תחמוד. יכול אפי' בדבור ת"ל (פ׳ עקב) לא תחמוד כסף וזהב עליהם ולקחת, מה להלן עד שעושה מעשה אף כאן עד שעושה מעשה .
(מכילתא)
פסוק טו:וכל העם רואים. מגיד שלא היה בהם סומין, ומנין שלא היו בהם אלמים שנאמר (י"ט ח') ויענו כל העם, ומנין שלא היו בהם חרשין שנאמר (פ׳ משפטים) ויאמרו וגו' נעשה ונשמע, ומנין שלא היו בהם חגרין שנאמר (י"ט י"ז) ויתיצבו בתחתית ההר, ומנין שלא היו בהם טפשים שנאמר (פ׳ ואתחנן) אתה הראת לדעת .
(שם)
פסוק טו:ובעבור תהיה יראתו. שלשה סימנים יש באומת ישראל, רחמנים, ביישנים, גומלי חסדים, ביישנים – דכתיב ובעבור תהיה יראתו על פניכם .
(יבמות ע"ט א׳)
פסוק טו:ובעבור תהיה יראתו. תניא, ובעבור תהיה יראתו על פניכם – זו הבושה, לבלתי תחטאו – מלמד שהבושה מביאה לידי יראת חטא. אחרים אומרים, כל מי שאין לו בושת פנים בידוע שלא עמדו אבותיו על הר סיני .
(נדרים כ׳ א׳)
פסוק כ:לא תעשון אתי. לא תעשון כדמות שמשי המשמשים לפני במרום, כגון אופנים ושרפים וחיות הקודש, חמה ולבנה כוכבים ומזלות .
(ע"ז מ"ג ב׳)
פסוק כ:לא תעשון אתי. כל הפרצופין מתרין חוץ מפרצוף אדם, מאי טעמא, אמר רב הונא בריה דרב יהושע, דכתיב לא תעשון אתי – לא תעשון אותי .
(ע"ז מ"ג ב׳)
פסוק כ:לא תעשון אתי. ר' עקיבא אומר, לא תעשון אתי כדרך שאחרים עושין, כשהטובה באה עליהם הם מכבדים את אלהיהם, וכשהרעה באה עליהם הם מקללים אותם, אבל אתם בין בטובה בין ברעה – תתנו הודאה .
(מכילתא)
פסוק כ:אלהי כסף וגו'. וכי של עץ שרי, אמר רב אשי, אלוה הבא בשביל כסף ואלוה הבא בשביל זהב .
(סנהדרין ז׳ ב׳)
פסוק כ:אלהי כסף וגו'. ר' מנא הוי מיקל לאילין דייניא דמתמנין בכסף , ור׳ אמי קרא עליהון אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם .
(ירושלמי בכורים פ"ג ה"א)
פסוק כ:לא תעשו לכם. בה ת"ל [לכם] שלא תאמר הואיל ונתנה תורה רשות לעשות בבית המקדש הריני עושה בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ת"ל לא תעשו לכם .
(מכילתא)
פסוק כא:מזבח אדמה. כל הכלים שהיו במקדש טעונין טבילה חוץ ממזבח הזהב ומזבח הנחושת, מזבח הנחושת, דכתיב מזבח אדמה תעשה לי , מזבח הזהב, דכתיב (פ׳ במדבר) והמזבחות, אתקשו מזבחות להדדי .
(חגיגה כ"ז א׳)
פסוק כא:מזבח אדמה. אמר רב ענן, כל הקבור בארץ ישראל כאילו קבור תחת המזבח, כתיב הכא מזבח אדמה תעשה לי וכתיב התם (פ' האזינו) וכפר אדמתו עמו .
(כתובות קי"א א')
פסוק כא:מזבח אדמה. מאי מזבח אדמה, שיהא מחובר באדמה, שלא יבננו לא על גבי כיפים ולא על גבי מחילות .
(זבחים ס"א ב׳)
פסוק כא:תעשה לי. מיוחד לי, שלא תבנהו מתחלה לשם אחר .
(מכילתא)
פסוק כא:וזבחת עליו. וכי עליו אתה זובח , אלא כשהוא שלם ולא כשהוא חסר, מכאן למזבח שנפגם כל הקדשים שנשחטו שם פסולין .
(זבחים נ"ט א׳)
פסוק כא:וזבחת עליו. עליו – כנגדו, או אינו אלא עליו ממש, ת"ל (פ׳ ראה) ועשית עולותיך הבשר והדם, הבשר והדם בראש המזבח ואין שחיטה בראש המזבח .
(מכילתא)
פסוק כא:את עלתיך וגו'. קדשי קדשים ששחטן בראש המזבח כשרים כאילו נשחטו בצפון, מאי טעמא, דבתיב וזבחת עליו את עלתיך ואת שלמיך, כולו לעולה וכולו לשלמים .
(זבחים נ"ח א׳)
פסוק כא:בכל המקום וגו'. תניא, הלל הזקן אומר, אמר הקב"ה לישראל, אם אתה תבא אל ביתי אני אבא אל ביתך ואם אתה לא תבא אף אני לא אבא, שנאמר בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך .
(סוכה נ"ג א׳)
פסוק כא:בכל המקום וגו'. בכל המקום סלקא דעתך , אלא מקרא מסורס הוא, בכל מקום אשר אבוא אליך וברכתיך שם אזכיר את שמי, והיכן אבא אליך – בבית הבחירה .
(סוטה ל"ח א')
פסוק כא:אשר אזכיר. אשר תזכיר לא נאמר אלא אשיר אזכיר, מכאן שצריך אדם להתפלל במקום שהוא מיוחד לתפלה .
(ירושלמי ברכות פ"ד ה"ד)
פסוק כא:אבוא אליך וברכתיך. מניין שאפילו אחד שיושב ועוסק בתורה ששכינה עמו, שנאמר בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך .
(ברכות ו׳ א׳)
פסוק כב:ואם מזבח אבנים. תניא, ר' אליעזר בן יעקב אומר מה ת"ל במזבח אבנים אבנים אבנים שלש פעמים אחד של שילה ואחד של נוב וגבעון ואחד של בית עולמים .
(זבחים ס"א ב׳)
פסוק כב:ואם מזבח אבנים. תניא, ר' ישמעאל אומר, כל אם שבתורה רשות חוץ משלשה וזה אחד מהם , אלא מה ת"ל אם, לומר, שאם רצה של אבנים עושה רצה של לבנים עושה .
(מכילתא)
פסוק כב:לא תבנה אתהן גזית. בו אי אתה בונה גזית, אבל אתה בונה גזית בהיכל ובקדש הקדשים .
(שם)
פסוק כב:לא תבנה אתהן גזית. יכול אם בנה יהי' המזבח כולו פסול ת"ל לא תבנה אתהן, הן פסולות ואין המזבח כולו פסול .
(שם)
פסוק כב:גזית. מהו גזית, – גזוזות, שהונף עליהם ברזל .
(שם)
פסוק כב:כי חרבך הנפת. תניא, ר׳ שמעון בן אלעזר אומר, המזבח נברא להאריך שנותיו של אדם והברזל לקצר, לפיכך אינו רשאי להניף המקצר על המאריך .
(מכילתא)
פסוק כג:ולא תעלה במעלות. קל וחומר לדרך בזיון, מכאן שאין הנזיר מגלח על פתח אהל מועד .
(נזיר מ"ה א׳)
פסוק כג:ולא תעלה במעלות. המתפלל צריך להשוות את רגליו ככהנים דכתיב בהו ולא תעלה במעלות על מזבחי, והיו הולכים עקב בצד אגודל ואגודל בצד עקב .
(ירושלמי ברכות פ"א ה"א)
פסוק כג:ולא תעלה במעלות. מכאן אמרו עשה כבש למזבח .
(מכילתא)
פסוק כג:לא תגלה ערותך. מה ת"ל, והלא כבר נאמר (פ' תצוה) ועשה להם מכנסי בד, אלא שלא ילך פסיעה גסה אלא עקב בצד אגודל ואגודל בצד עקב .
(מכילתא)
פסוק כג:לא תגלה ערותך עליו. מה ת"ל עליו, בו אי אתה פוסע פסיעה גסה אבל אתה פוסע פסיעה גסה בהיכל ובקדש הקדשים .
(שם)