מעמד הר סיני - היסוד לאמונת ישראל
הדרך להכרת הבורא
אחת הדרכים המרכזיות להגיע להכרה בבורא עולם, היא דרך ההסתכלות בעולמו. כשנפגשים עם נפלאות הבריאה ומבינים עד כמה העולם מורכב כל כך ומסודר בצורה מופתית, עולה ההבנה שמוכרח להיות מי שברא וסידר אותו. לא ייתכן שכל זה רק אוסף של מקרים. אף אחד מאתנו לא יעלה על דעתו לומר על מכשיר חשמלי כלשהו – פשוט ככל שיהיה – שהוא נוצר במקרה, אלא ברור שיש מי שהכין אותו לצורך מסוים – וקל וחומר לעולם המדהים שבו אנו חיים!
כל זה נכון, אך אנו, עם ישראל, איננו זקוקים לדרך הזו, של הסתכלות בעולם, כדי להגיע לאמונה במציאות ה'. אנו חווינו מפגש ישיר ובלתי אמצעי עם ריבונו של עולם. לאחר מפגש שכזה – אין צורך בשום ראיה והוכחה.
מפגש זה התקיים במעמד הר סיני, כאשר – "וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת"(טו). אנו בעצמנו שמענו את קול הבורא, כפי שאומר ה' לישראל: "אַתֶּם רְאִיתֶם כִּי מִן הַשָּׁמַיִם דִּבַּרְתִּי עִמָּכֶם"(יט). אנו כולנו ראינו ושמענו את קול ה' בצורה ישירה ובלתי אמצעית. אחרי מפגש שכזה עִם ה' – ודאי שאין עוד שום צורך בראיות והוכחות. משפגשת במישהו באופן ישיר – אינך צריך להתפלסף האם הוא קיים אם לאו.
הרמב"ם מדגיש (משנה תורה יסודי התורה ח א), שאפילו אמונת ישראל במשה לא נבעה מהאותות והמופתים שעשה במצרים, אלא מהמפגש הישיר במעמד הר סיני, בעת שישראל שמעו את ה' מדבר אתו לעיניהם.
מעמד הר סיני מהווה אפוא, את היסוד והבסיס לאמונה במציאות ה'.
שלמות האמונה באמצעות מפגש
אמונה הנובעת מתוך התגלות א־להית ישירה, היא עמוקה מזו הנלמדת מהתבוננות בבריאה. משל יפה הביא לכך הרמ"ק ("אילימה" מעין א, א, טז):
שלושה חברים רואים את פלוני נושא משא כבד על כתפיו ומנסים לחקור מה הוא נושא. הראשון מעריך שמדובר במתכת כלשהי, כיון שהמשא קטן ופלוני איש חזק, ובכל זאת נראה שהמשא כבד לו. השני שׂם לב שהמשא נמצא בתוך שק יקר, ומגיע למסקנה שמדובר במשא יקר ערך, שעל משא פחוּת ערך לא היה מבזבז שק שכזה. השלישי סוקר את המשמר שמלווה את פלוני בדרכו, ומעריך שמדובר במשא יקר ביותר, כאבנים יקרות, משום שעבור משא של כסף וזהב לא היה שווה לו לשכור משמר שכזה.
בחכמתם הרבה מצליחים השלושה להתקרב להכרת המשא, אך הם לא מגיעים להכרתו של פלוני עצמו. פלוני מכיר את משאו ואת שוויו, יותר ממה שיוכלו השלושה להגיע אי פעם בחקירותיהם המפולפלות.
מסכם הרמ"ק את הנמשל:
והנה, ממש הדמיון הוא בעניין הא־לוהות בין החוקרים ובין המקובלים. החוקרים עמדו על העניין מתוך החקירה והספקות, וכל אחד ואחד השיג על חבירו כפי מה שנתרבו ספקותיו וחקירותיו. אמנם אנחנו, עַם ה', בעלי קבלת האמת למשה מסיני, יודעים א־להותו כל מה שרצה ישתבח שמו לגלות למשה רבינו עליו השלום ולישראל, במעמד הנכבד ההוא, ובתורה וסודותיה.
הגעה לאמונה במציאות ה' באמצעות חקירות שכליות, מביאות את האדם לאמונה – אך לא לאותה אמונה שלמה, אליה ניתן להגיע רק דרך התגלות א־להית ישירה.
מקור אמונתנו בהתגלות ישירה מאת ה' – זוהי האמונה השלמה. במפגש של מעמד מתן תורה, גילה לנו ה' את כל האמת כפי שרצה שנדע: מציאות ה', חידוש העולם, ייעודה של הבריאה, ייעודם של ישראל בבריאה וכן הלאה. על כן, האמונה מתוך המפגש הישיר עם ה' היא האמונה השלמה, העמוקה והמבוררת ביותר.
גם על מציאות תורה מן השמים אין לנו צורך בראיות. אילו היינו מוצאים את התורה בחפירות ארכיאולוגיות במעבה האדמה – היה עלינו לחקור אחר מקורה. אולם, אנו קיבלנו את התורה מהבורא במפגש ישיר ובלתי אמצעי.
לכל הדורות
קודם מותו, פונה משה רבינו אל הדור העתיד להיכנס ארצה, אשר חלקו הגדול נולד רק לאחר מעמד הר סיני: "ה' אֱ־לֹהֵינוּ כָּרַת עִמָּנוּ בְּרִית בְּחֹרֵב. לֹא אֶת אֲבֹתֵינוּ כָּרַת ה' אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת - כִּי אִתָּנוּ, אֲנַחְנוּ אֵלֶּה פֹה הַיּוֹם, כֻּלָּנוּ חַיִּים"(דברים ה ב) – לא רק אבותינו היו שותפים במפגש עם ריבונו של עולם במעמד הר סיני – אלא גם אנו, וכל דורות ישראל. דבר זה נכון בשני פנים: האחד, שנשמות כל ישראל היו שותפות במפגש זה (שמות רבה כח ו), והשני – באמצעות המסורת שעברה מדור לדור.
דור יוצאי מצרים עמד כולו במעמד הנשגב ההוא בהר סיני, ולאחר מכן עברה המסורת החיה הזו מדור לדור ומאב לבן ומסורת היא כמראה עיניים ממש, כאשר כל דור מעביר לדור הבא את העדות על קיומו של המעמד (ראה ב"ספר הכוזרי" א, כה).
לסיכום, "וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת" - המפגש הבלתי אמצעי עם ה' במעמד הר סיני, הוא היסוד לאמונת ישראל השלמה. זהו הבסיס העמוק והמבורר במציאות ה' ובתורה מן השמים, בלא שום צורך בראיות והוכחות אחרות.
© המאמר מעובד ומקוצר מתוך "התורה לדורנו", הוצאת אור עציון.