תנ"ך על הפרק - שמות כ - מעמד הר סיני - היסוד לאמונת ישראל / הרב חיים דרוקמן שליט"א

תנ"ך על הפרק

שמות כ

70 / 929
היום

הפרק

מתן תורה ומצוות נוספות

וַיְדַבֵּ֣ר אֱלֹהִ֔ים אֵ֛ת כָּל־הַדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה לֵאמֹֽר׃אָֽנֹכִ֖י֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑֔יךָ אֲשֶׁ֧ר הוֹצֵאתִ֛יךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֣֥ית עֲבָדִֽ֑ים׃לֹֽ֣א יִהְיֶֽה־לְךָ֛֩ אֱלֹהִ֥֨ים אֲחֵרִ֖֜ים עַל־פָּנָֽ֗יַלֹֽ֣א תַֽעֲשֶׂ֨ה־לְךָ֥֣ פֶ֣֙סֶל֙ ׀ וְכָל־תְּמוּנָ֡֔ה אֲשֶׁ֤֣ר בַּשָּׁמַ֣֙יִם֙ ׀ מִמַּ֡֔עַל וַֽאֲשֶׁ֥ר֩ בָּאָ֖֨רֶץ מִתַָּ֑֜חַת וַאֲשֶׁ֥֣ר בַּמַּ֖֣יִם ׀ מִתַּ֥֣חַת לָאָֽ֗רֶץלֹֽא־תִשְׁתַּחְוֶ֥֣ה לָהֶ֖ם֮ וְלֹ֣א תָעָבְדֵ֑ם֒ כִּ֣י אָֽנֹכִ֞י יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ אֵ֣ל קַנָּ֔א פֹּ֠קֵד עֲוֺ֨ן אָבֹ֧ת עַל־בָּנִ֛ים עַל־שִׁלֵּשִׁ֥ים וְעַל־רִבֵּעִ֖ים לְשֹׂנְאָֽ֑י׃וְעֹ֥֤שֶׂה חֶ֖֙סֶד֙ לַאֲלָפִ֑֔ים לְאֹהֲבַ֖י וּלְשֹׁמְרֵ֥י מִצְוֺתָֽי׃לֹ֥א תִשָּׂ֛א אֶת־שֵֽׁם־יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ לַשָּׁ֑וְא כִּ֣י לֹ֤א יְנַקֶּה֙ יְהוָ֔ה אֵ֛ת אֲשֶׁר־יִשָּׂ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ לַשָּֽׁוְא׃זָכ֛וֹר֩ אֶת־י֥֨וֹם הַשַּׁבָּ֖֜ת לְקַדְּשֽׁ֗וֹשֵׁ֤֣שֶׁת יָמִ֣ים֙ תַּֽעֲבֹ֔ד֮ וְעָשִׂ֖֣יתָ כָּל־מְלַאכְתֶּֽךָ֒וְי֙וֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔֜י שַׁבָּ֖֣ת ׀ לַיהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑֗יךָ לֹֽ֣א־תַעֲשֶׂ֣֨ה כָל־מְלָאכָ֡֜ה אַתָּ֣ה ׀ וּבִנְךָֽ֣־וּ֠בִתֶּ֗ךָ עַבְדְּךָ֤֨ וַאֲמָֽתְךָ֜֙ וּבְהֶמְתֶּ֔֗ךָ וְגֵרְךָ֖֙ אֲשֶׁ֥֣ר בִּשְׁעָרֶֽ֔יךָכִּ֣י שֵֽׁשֶׁת־יָמִים֩ עָשָׂ֨ה יְהוָ֜ה אֶת־הַשָּׁמַ֣יִם וְאֶת־הָאָ֗רֶץ אֶת־הַיָּם֙ וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־בָּ֔ם וַיָּ֖נַח בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֑י עַל־כֵּ֗ן בֵּרַ֧ךְ יְהוָ֛ה אֶת־י֥וֹם הַשַּׁבָּ֖ת וַֽיְקַדְּשֵֽׁהוּ׃כַּבֵּ֥ד אֶת־אָבִ֖יךָ וְאֶת־אִמֶּ֑ךָ לְמַ֙עַן֙ יַאֲרִכ֣וּן יָמֶ֔יךָ עַ֚ל הָאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁר־יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֥ן לָֽךְ׃לֹ֥֖א תִּֿרְצָֽ֖ח׃לֹ֣֖א תִּֿנְאָֽ֑ף׃לֹ֣֖א תִּֿגְנֹֽ֔ב׃לֹֽא־תַעֲנֶ֥ה בְרֵעֲךָ֖ עֵ֥ד שָֽׁקֶר׃לֹ֥א תַחְמֹ֖ד בֵּ֣ית רֵעֶ֑ךָ לֹֽא־תַחְמֹ֞ד אֵ֣שֶׁת רֵעֶ֗ךָ וְעַבְדּ֤וֹ וַאֲמָתוֹ֙ וְשׁוֹר֣וֹ וַחֲמֹר֔וֹ וְכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר לְרֵעֶֽךָ׃וְכָל־הָעָם֩ רֹאִ֨ים אֶת־הַקּוֹלֹ֜ת וְאֶת־הַלַּפִּידִ֗ם וְאֵת֙ ק֣וֹל הַשֹּׁפָ֔ר וְאֶת־הָהָ֖ר עָשֵׁ֑ן וַיַּ֤רְא הָעָם֙ וַיָּנֻ֔עוּ וַיַּֽעַמְד֖וּ מֵֽרָחֹֽק׃וַיֹּֽאמְרוּ֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה דַּבֵּר־אַתָּ֥ה עִמָּ֖נוּ וְנִשְׁמָ֑עָה וְאַל־יְדַבֵּ֥ר עִמָּ֛נוּ אֱלֹהִ֖ים פֶּן־נָמֽוּת׃וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֣ה אֶל־הָעָם֮ אַל־תִּירָאוּ֒ כִּ֗י לְבַֽעֲבוּר֙ נַסּ֣וֹת אֶתְכֶ֔ם בָּ֖א הָאֱלֹהִ֑ים וּבַעֲב֗וּר תִּהְיֶ֧ה יִרְאָת֛וֹ עַל־פְּנֵיכֶ֖ם לְבִלְתִּ֥י תֶחֱטָֽאוּ׃וַיַּעֲמֹ֥ד הָעָ֖ם מֵרָחֹ֑ק וּמֹשֶׁה֙ נִגַּ֣שׁ אֶל־הָֽעֲרָפֶ֔ל אֲשֶׁר־שָׁ֖ם הָאֱלֹהִֽים׃וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה כֹּ֥ה תֹאמַ֖ר אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אַתֶּ֣ם רְאִיתֶ֔ם כִּ֚י מִן־הַשָּׁמַ֔יִם דִּבַּ֖רְתִּי עִמָּכֶֽם׃לֹ֥א תַעֲשׂ֖וּן אִתִּ֑י אֱלֹ֤הֵי כֶ֙סֶף֙ וֵאלֹהֵ֣י זָהָ֔ב לֹ֥א תַעֲשׂ֖וּ לָכֶֽם׃מִזְבַּ֣ח אֲדָמָה֮ תַּעֲשֶׂה־לִּי֒ וְזָבַחְתָּ֣ עָלָ֗יו אֶת־עֹלֹתֶ֙יךָ֙ וְאֶת־שְׁלָמֶ֔יךָ אֶת־צֹֽאנְךָ֖ וְאֶת־בְּקָרֶ֑ךָ בְּכָל־הַמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר אַזְכִּ֣יר אֶת־שְׁמִ֔י אָב֥וֹא אֵלֶ֖יךָ וּבֵרַכְתִּֽיךָ׃וְאִם־מִזְבַּ֤ח אֲבָנִים֙ תַּֽעֲשֶׂה־לִּ֔י לֹֽא־תִבְנֶ֥ה אֶתְהֶ֖ן גָּזִ֑ית כִּ֧י חַרְבְּךָ֛ הֵנַ֥פְתָּ עָלֶ֖יהָ וַתְּחַֽלְלֶֽהָ׃וְלֹֽא־תַעֲלֶ֥ה בְמַעֲלֹ֖ת עַֽל־מִזְבְּחִ֑י אֲשֶׁ֛ר לֹֽא־תִגָּלֶ֥ה עֶרְוָתְךָ֖ עָלָֽיו׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב חיים דרוקמן שליט

מעמד הר סיני - היסוד לאמונת ישראל

הדרך להכרת הבורא

אחת הדרכים המרכזיות להגיע להכרה בבורא עולם, היא דרך ההסתכלות בעולמו. כשנפגשים עם נפלאות הבריאה ומבינים עד כמה העולם מורכב כל כך ומסודר בצורה מופתית, עולה ההבנה שמוכרח להיות מי שברא וסידר אותו. לא ייתכן שכל זה רק אוסף של מקרים. אף אחד מאתנו לא יעלה על דעתו לומר על מכשיר חשמלי כלשהו – פשוט ככל שיהיה – שהוא נוצר במקרה, אלא ברור שיש מי שהכין אותו לצורך מסוים – וקל וחומר לעולם המדהים שבו אנו חיים!

כל זה נכון, אך אנו, עם ישראל, איננו זקוקים לדרך הזו, של הסתכלות בעולם, כדי להגיע לאמונה במציאות ה'. אנו חווינו מפגש ישיר ובלתי אמצעי עם ריבונו של עולם. לאחר מפגש שכזה – אין צורך בשום ראיה והוכחה.

מפגש זה התקיים במעמד הר סיני, כאשר – "וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת"(טו). אנו בעצמנו שמענו את קול הבורא, כפי שאומר ה' לישראל: "אַתֶּם רְאִיתֶם כִּי מִן הַשָּׁמַיִם דִּבַּרְתִּי עִמָּכֶם"(יט). אנו כולנו ראינו ושמענו את קול ה' בצורה ישירה ובלתי אמצעית. אחרי מפגש שכזה עִם ה' – ודאי שאין עוד שום צורך בראיות והוכחות. משפגשת במישהו באופן ישיר – אינך צריך להתפלסף האם הוא קיים אם לאו.

הרמב"ם מדגיש (משנה תורה יסודי התורה ח א), שאפילו אמונת ישראל במשה לא נבעה מהאותות והמופתים שעשה במצרים, אלא מהמפגש הישיר במעמד הר סיני, בעת שישראל שמעו את ה' מדבר אתו לעיניהם.

מעמד הר סיני מהווה אפוא, את היסוד והבסיס לאמונה במציאות ה'.

שלמות האמונה באמצעות מפגש

אמונה הנובעת מתוך התגלות א־להית ישירה, היא עמוקה מזו הנלמדת מהתבוננות בבריאה. משל יפה הביא לכך הרמ"ק ("אילימה" מעין א, א, טז):

שלושה חברים רואים את פלוני נושא משא כבד על כתפיו ומנסים לחקור מה הוא נושא. הראשון מעריך שמדובר במתכת כלשהי, כיון שהמשא קטן ופלוני איש חזק, ובכל זאת נראה שהמשא כבד לו. השני שׂם לב שהמשא נמצא בתוך שק יקר, ומגיע למסקנה שמדובר במשא יקר ערך, שעל משא פחוּת ערך לא היה מבזבז שק שכזה. השלישי סוקר את המשמר שמלווה את פלוני בדרכו, ומעריך שמדובר במשא יקר ביותר, כאבנים יקרות, משום שעבור משא של כסף וזהב לא היה שווה לו לשכור משמר שכזה.

בחכמתם הרבה מצליחים השלושה להתקרב להכרת המשא, אך הם לא מגיעים להכרתו של פלוני עצמו. פלוני מכיר את משאו ואת שוויו, יותר ממה שיוכלו השלושה להגיע אי פעם בחקירותיהם המפולפלות.

מסכם הרמ"ק את הנמשל:

והנה, ממש הדמיון הוא בעניין הא־לוהות בין החוקרים ובין המקובלים. החוקרים עמדו על העניין מתוך החקירה והספקות, וכל אחד ואחד השיג על חבירו כפי מה שנתרבו ספקותיו וחקירותיו. אמנם אנחנו, עַם ה', בעלי קבלת האמת למשה מסיני, יודעים א־להותו כל מה שרצה ישתבח שמו לגלות למשה רבינו עליו השלום ולישראל, במעמד הנכבד ההוא, ובתורה וסודותיה.

הגעה לאמונה במציאות ה' באמצעות חקירות שכליות, מביאות את האדם לאמונה – אך לא לאותה אמונה שלמה, אליה ניתן להגיע רק דרך התגלות א־להית ישירה.

מקור אמונתנו בהתגלות ישירה מאת ה' – זוהי האמונה השלמה. במפגש של מעמד מתן תורה, גילה לנו ה' את כל האמת כפי שרצה שנדע: מציאות ה', חידוש העולם, ייעודה של הבריאה, ייעודם של ישראל בבריאה וכן הלאה. על כן, האמונה מתוך המפגש הישיר עם ה' היא האמונה השלמה, העמוקה והמבוררת ביותר.

גם על מציאות תורה מן השמים אין לנו צורך בראיות. אילו היינו מוצאים את התורה בחפירות ארכיאולוגיות במעבה האדמה – היה עלינו לחקור אחר מקורה. אולם, אנו קיבלנו את התורה מהבורא במפגש ישיר ובלתי אמצעי.

לכל הדורות

קודם מותו, פונה משה רבינו אל הדור העתיד להיכנס ארצה, אשר חלקו הגדול נולד רק לאחר מעמד הר סיני: "ה' אֱ־לֹהֵינוּ כָּרַת עִמָּנוּ בְּרִית בְּחֹרֵב. לֹא אֶת אֲבֹתֵינוּ כָּרַת ה' אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת - כִּי אִתָּנוּ, אֲנַחְנוּ אֵלֶּה פֹה הַיּוֹם, כֻּלָּנוּ חַיִּים"(דברים ה ב) – לא רק אבותינו היו שותפים במפגש עם ריבונו של עולם במעמד הר סיני – אלא גם אנו, וכל דורות ישראל. דבר זה נכון בשני פנים: האחד, שנשמות כל ישראל היו שותפות במפגש זה (שמות רבה כח ו), והשני – באמצעות המסורת שעברה מדור לדור.

דור יוצאי מצרים עמד כולו במעמד הנשגב ההוא בהר סיני, ולאחר מכן עברה המסורת החיה הזו מדור לדור ומאב לבן ומסורת היא כמראה עיניים ממש, כאשר כל דור מעביר לדור הבא את העדות על קיומו של המעמד (ראה ב"ספר הכוזרי" א, כה).

לסיכום, "וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת" - המפגש הבלתי אמצעי עם ה' במעמד הר סיני, הוא היסוד לאמונת ישראל השלמה. זהו הבסיס העמוק והמבורר במציאות ה' ובתורה מן השמים, בלא שום צורך בראיות והוכחות אחרות.

  © המאמר מעובד ומקוצר מתוך "התורה לדורנו", הוצאת אור עציון.


פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך