פסוק ג:על פני, בר מני. משום שת' "אלהא אוחרן" שלא כדרכו בכ"מ יען כי לא יכול לת' "טעות עממיא" שלא יהי' מחרף ומגדף כמ"ש האוג"ר בנתיב ב', ולא יכול לת' "דחילן אוחרנין" משום שאנחנו מצווים גם על מורא אב ואם ועל מורא ת"ח ויש עוד אחרים לירא מהם, לכן ת' "בר מני" ולא כרש"י ויתר מפרשים שפי' כ"ז שאני נמצא
פסוק ה:לשנאי. לשנאי כד משלמין בניא למחטי בתר אבהתהון. ערש"י שהביא את התרגום ולדעתי מלת "לשנאי" הובאה בתוך התרגום ע"י תלמיד טועה, חדא, שבארמית היה צ"ל לסנאי" בס' (וכ"ה לעיל א' י' ולקמן כ"ג ד' ה'), ועוד שהמלות "כד משלמין כו'" הן התרגום של "לשנאי" ואולי יש כאן ערבוב ב' פירושים, וכן משמע מתיב"ע שגם הוא הביא רק העברי בלבד. ואולי נוכל עוד לומר כי בכוונה נכתבה מלת "לשנאי" בתרגום. כידוע שעל י' הדברות יש טעם העליון וטעם התחתון, לפי טעם העליון, מלת "לשנאי" אין לה נגינה מפסקת כל כך ויכול המתורגמן לחברו עם שלאחריו, ולטעם התחתון צריך להפרידו. וכיון שהת' שלנו אין לו נגינות, אפשר שהניחו העברי לסימן שלא יחברם. ואולי הניחו ג"כ המלות "על פני" "לארץ" והסופרים לא הבינו והשמיטום. ורק במלת "לשנאי" חשבו שהיא מן התרגום והכניסוה בתרגום, וראיתי בכ"י ישן עם ת"א על כל פסוק ופסוק, שגם מלות "אל קנא" נכתבו בת' קודם מלת "מסער" ובי' דברות שבמשנה תורה נכתבו מלות "אל קנא" בפנים התרגום, ולא מלת "לשנאי" ולדעתי שהי' מנהגם לתרגם עשרת הדברות אפי' אחר שבטלה תקנת המתורגמנין, וכן משמע בתוס' (מגילה כ"ד ע"א) ד"ה ואם במ"ש וכן במ"ת כדי לפרסם הנס ומזה יש סמך למנהג קצת מקומות שאומרים ביום א' דשבועות אקדמות אחר הפסוק הראשון.
פסוק ז:לא תשא את שם, לא תימי ית שמא, כ"ה בת' רוו"ה, ול"נ שהוא טעות, וצ"ל "בשמא" בבי"ת, וכ"ה בתרגומים המדויקים ובכ"י אשר בידי (ומה לנו ראיה ברורה ממה שמצאנו גם בחומשי רוו"ה בסוף הפסוק "ארי לא יזכי ה' ית דיימי בשמה" יכ"ה בעשרת הדברות שבמשנה תורה, וכ"ה בצפניה א' ה', ובקהלת ח' ב').
פסוק ז:לשוא, ת' הראשון לשקרא והשני למגנא, וכסוגיא דשבועות דף כ"ט, וכגי' רש"י בתמורה דף ג' ע"א אם אינו ענין לשבועות שקר תנהו ענין לשבועת שוא ולא כגרסתנו, וע' בנתה"ש.
פסוק יג:לא תרצח, לא תקטול נפש. וגבי "לא תגנוב" לא הוסיף מלת "נפש" משמע כפשוטו שקאי על גניבה כסף או כלים. ולא כסוגיא דסנהדרין (פ"ו ע"א) שהובאה ברש"י שבגונב נפשות הכתוב מדבר. אבל קשה הלא אין הריגה בלא הוצאת נפש, ולמה לו להוסיף מלת "נפש" ? וכבר הקשה זאת בס' מנחה בלולה, ומה שהשיג האוג"ר בסוף ספרו, כי אין בארמית פעל שיהי' כחו ככח "רצח" בעברית, כי "קטל" הוא תרגום של "הרג" וגם שליח ב"ד יקרא "הורג" ואין ספק שלא יקרא "רוצח", לא ידעתי מי הגיד לו שיש הבדל בעברית בין הפעל "רצח" להפעל "הרג" הלא מצאנום נרדפים בפסוק אחד "אלמנה וגר יהרגו ויתומים "רצחו" [תהלים צ"ד] ? ועוד יותר יקשה, אם לא מצא מלת "קטל" דומה בהוראתה למלת "רצח" בעברית מדוע לא ת' גם בארמית "לא תרצח" כאשר ת' הפסוק הנ"ל "ויתמי ירצחון" ? ולכן נ"ל לומר, כי באשר מלת "קטל" היא באמת הת' של שני הפעלים, הרג ורצח, ותבא גם על הכאה הבלתי מביאה מיתה אחריה, כדאמרינן במס' ב"ק "מה לי קטלה כולה מה לי קטלה פלגא" ע"כ הוסיף המת' פה מלת "נפש" לפ' המקרא ע"פ פשוטו, וראי' נאמנה לדברינו אלה, מלקמן (ויקרא כ"ד י"ח) "ומכה נפש בהמה ישלמנה" ת' "ודיקטול נפש בעירא" ושם בפסוק כ"א "ומכה בהמה ישלמנה" ת' "ודיקטול בעירא" והיא ע"פ דרשת רז"ל שם, שהכתוב הראשון שב על הורג בהמה וממיתה, והכתוב השני מוסב רק על עושה בה חבורה. ובזה ניחא ג"כ שת' "לא תנאף, לא תגוף, ולא ת' ג"כ כמו בעברית, אף כי מצאנו גם הפעל הזה בארמית [ישעיה נ"ז ג'] בכדי להוציא מדרשת רז"ל (שבועות מ"ז ע"ב).
פסוק יח:נגש אל הערפל, קרב לצד אמיטתא, צ"ל "לצית אמיטתא" שפי' אל תוך הערפל, כמו בשמים "עד צית שמיא"
פסוק כ:לא תעשון אתי, לא תעבדון קדמי. שינה כדרכו משום כבוד אלהים.
פסוק כא:אזכיר את שמי, אשרי (ית) שכנתי. אפשר שהוא כפרש"י "אתן לך רשות להזכיר שם המפורש במקום אשר תשכן שכינתי".
פסוק כא:אבא אליך וברכתיך. אשלח ברכתי לך ואברכנך. כפל הלשון קשה מאד, אם הקב"ה שולח ברכתו על האדם. בודאי יבורך, ועוד קשה, כי מלות "אבא אליך" ע"פ פשוטן יורו רק על השראת השכינה אבל לא על שליחות הברכה, וראיתי בכ"י שלי נוסחא נכונה מאד, וז"ל "בכל אתרא דיהון מדכרין גבורן שמי אשרי שכנתי לך ואברכינך" וע' במכילתא מה שדרש ראב"י על הפסוק הזה והוא מאמר הלל בסוכה (נ"ג א').
פסוק כב:ואם מזבח, ואם מדבח. מפשוטו משמע דלא כר' ישמעאל שהוא חובה, רק הוא רשות" ..