כיבוד אב ואם וארץ ישראל
כבד את אביך ואת אמך למען יארכון ימיך על האדמה אשר ה' אלוקיך נתן לך
(שמות כ יב)
פסוק זה מביע זיקה ברורה בין כיבוד הורים לארץ-ישראל. והשאלה עולה מאליה, תינח מצוות התלויות בארץ, שכרן הוא ארץ-ישראל. אבל מצות כיבוד אב ואם, שהיא מצוה שכלית אנושית - שאף אומות העולם מקיימים אותה תוך הבנתם את מוסריותה, והיא נוהגת בין בארץ ובין בחוץ לארץ - מדוע נקבע שכר מצוה זו דווקא בארץ-ישראל?
שאלה דומה, אך מהעֵבר השני, שאל הרמב"ן בפרשת אחרי מות בענין העברות הנעשות בארץ-ישראל. שם נאמר בפרשת עריות "ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אתה, כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם" (ויקרא יח, כח), ושאל הרמב"ן, הרי עריות הן עברות שבין אדם למקום וחובת הגוף, ואינן קשורות דווקא לארץ-ישראל, ומדוע נענשים בישראל על חטאים אלו יותר מאשר בחוץ לארץ (שם שם, כה)? הרמב"ן מסביר שם, שסגולתה של ארץ-ישראל, שהיא מושגחת כל העת על ידי אלוקים באופן ישיר; ברם בחוץ לארץ ההשגחה היא ע"י שרים ומלכים, ואלוקים שולט רק באופן עקיף:
והנה השם הנכבד הוא אלוקי האלוהים ואדוני האדונים לכל העולם, אבל ארץ ישראל היא אמצעות הישוב, היא נחלת ה', מיוחדת לשמו, לא נתן עליה מן המלאכים, קצין שוטר ומושל, בהנחילו אותה לעמו המיחד שמו, זרע אוהביו. וזה שאמר "והייתם לי סגולה מכל העמים, כי לי כל הארץ" (שמות יט, ה). וכתיב "והייתם לי לעם ואנכי אהיה לכם לאלוקים", לא שתהיו אתם אל אלוהים אחרים כלל וכו'.
וע"כ, אי אפשר להתקרב אליו אלא בא"י - הארץ אשר "לפני ה'", "ארץ אשר... עיני ה' אלוקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה" (דברים יא, יב), והיא נקראת "שער השמים" והיכל ה'. וברור, שמי שחוטא בהיכל ה' אינו דומה למי שחוטא ברחוב. "והנה הארץ שהיא נחלת השם הנכבד, תקיא כל מטמא אותה, ולא תסבול עובדי ע"ז ומגלים עריות" (רמב"ן שם), ועל כן אותה עברה של עריות, כשהיא נעשית בארץ, חמורה בהרבה מאשר כשהיא נעשית בחוץ לארץ.
הסבר זה יפה גם לעניין המצוות, כיוון שהמצוה מקרבת אל הבורא, אינו דומה קרבתו למלך בהיכלו, לקרבתו בחוץ. ומשום כך הוסיף שם הרמב"ן: "עיקר המצות ליושבים בארץ ה'", ושם הן מקבלות את ערכן המיוחד. וכן כתב רבי יהודה הלוי בספר הכוזרי: "המעלה המיוחדת הראשונה היא לעם שהוא סגולה ולב כאשר זכרתי, ויש לארץ עזר בזה עם המעשים והתורות התלויות בה, כאשר הם עבודה לכרם. אבל לא יתכן לסגולה הזאת להגיע אל הענין האלוקי בבלעדי המקום הזה, כאשר לא יתכן שיצליח הכרם בבלעדי ההר הזה" (מאמר ב, אות יב).
והנה במצות כיבוד אב ואם חידשה התורה, שאף שהיא מצוה שכלית אנושית, מכל מקום, גם היא קשורה, ככל המצוות, לארץ-ישראל דווקא. שאף מצוות שכליות שייכות במיוחד לארץ-ישראל: "למען יאריכון ימיך על האדמה אשר ה' אלוקיך נתן לך". "אע"ג שנוהגת גם בחו"ל, מכל מקום מיוחדות המה יותר בארץ ישראל, ועל כן נקראת תורת אלקי הארץ" ומשום הכי השכר והעונש בארץ ישראל יותר מבחוץ לארץ (העמק דבר, שמות כ, יב).
ותלמידי הגר"א הוסיפו כאן מימד כללי (דורש ציון דרשה כו עמ' פח). לבד מקיום מצות כיבוד אב ואם כפשוטה, יש כאן מצוה כללית של עם ישראל, לכבד את הוריו זקניו מדורות ראשונים, ולשמור מכל משמר על מסורת אבותיו, עד ראשוני האבות של עם ישראל. וכשישמרו על המסורת הקדומה, יהיו ראויים לזכותם של הראשונים. ומה היתה זכותם? הזכות שניתנה לאברהם בדיבור הראשון, "לך לך מארצך... אל הארץ אשר אראך וכו' ויאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת" (בראשית יב, א-ז), "כי את כל הארץ אשר אתה ראה לך אתננה, ולזרעך עד עולם" (שם יג, טו).זכות זו נתקיימה גם באבות אחרים.
אם ישראל יכבדו את מורשת האבות, תתקיים ההבטחה האלוקית בדבר שייכותם לארץ-ישראל, ויאריכו ימים "על האדמה אשר ה' אלוקיך נתן לך".