א שִׁ֗יר הַֽמַּ֫עֲל֥וֹת רַ֭בַּת צְרָר֣וּנִי מִנְּעוּרַ֑י יֹֽאמַר־נָ֝א יִשְׂרָאֵֽל׃ ב רַ֭בַּת צְרָר֣וּנִי מִנְּעוּרָ֑י גַּ֝ם לֹא־יָ֥כְלוּ לִֽי׃ ג עַל־גַּ֭בִּי חָרְשׁ֣וּ חֹרְשִׁ֑ים הֶ֝אֱרִ֗יכוּ למענותם (לְמַעֲנִיתָֽם׃) ד יְהוָ֥ה צַדִּ֑יק קִ֝צֵּ֗ץ עֲב֣וֹת רְשָׁעִֽים׃ ה יֵ֭בֹשׁוּ וְיִסֹּ֣גוּ אָח֑וֹר כֹּ֝֗ל שֹׂנְאֵ֥י צִיּֽוֹן׃ ו יִ֭הְיוּ כַּחֲצִ֣יר גַּגּ֑וֹת שֶׁקַּדְמַ֖ת שָׁלַ֣ף יָבֵֽשׁ׃ ז שֶׁלֹּ֤א מִלֵּ֖א כַפּ֥וֹ קוֹצֵ֗ר וְחִצְנ֥וֹ מְעַמֵּֽר׃ ח וְלֹ֤א אָֽמְר֨וּ ׀ הָעֹבְרִ֗ים בִּרְכַּֽת־יְהוָ֥ה אֲלֵיכֶ֑ם בֵּרַ֥כְנוּ אֶ֝תְכֶ֗ם בְּשֵׁ֣ם יְהוָֽה׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

מצודת דוד

רבי דוד אלטשולר

פסוק א:
רבת צררוני. הן רבת עם צררו אותי מעת נעורי:
פסוק ב:
רבת וכו׳‎. ר״‎ל עם כי רבים קמו עלי מ״‎מ גם כולם לא יכלו לי לעשות בי כלה:
פסוק ג:
על גבי. החורשים את האדמה חרשו על גבי והאריכו עוד מענית המחרישה רוצה לומר הכבידו עול כבד וזמן מרובה:
פסוק ד:
ה׳‎ צדיק. אבל ה׳‎ הצדיק קצץ חבלי העבותות הרשעים מה שאסרו אותי בהם:
פסוק ה:
יבושו. בראותם שיצאתי מתחת ידיהם:
פסוק ה:
ויסוגו אחור. דרך המתבייש לחזור לאחוריו בדרך בואו:
פסוק ו:
כחציר גגות. כעשב הגדל על הגגות שקודם התלישה נתייבש מחום השמש ולפי מעט הלחלוחית בהעפר אשר תחתי׳‎:
פסוק ז:
שלא מלא. ר״‎ל שלא בא לכלל קצירה למלאות הקוצר את כפו מהם כדרך הקוצרים שממלאים מלא הכף וקוצרים בבת אחת:
פסוק ז:
וחצנו מעמר. מוסב על שלא מלא שאמר בתחלת המקרא לומר שלא מלא חצנו, ר״‎ל לא מלא כנף בגדו מן העומרים כי לא קצרוהו כלל:
פסוק ח:
ולא אמרו. דרך העוברים בצד הקוצרים לומר להם ברכת ה׳‎ אליכם וברכנו אתכם וגו׳‎ אבל על חציר הגגות לא אמרו העוברים כזאת כי לא בא לכלל קצירה וכחציר הזה יהיו שונאי ציון כי יכלו מן העולם עד לא יבואו ימי הזקנה: