פסוק א:שיר המעלות רבת. זאת המעלה נאמרה על בני הגלות והתחלת הגלות קרא נעורים ואמ׳ רבת צררוני מנעורי כלומ׳ שמתחלת הגלות עד הנה צררוני במיני צרות רבות וגדולות
פסוק ב:גם לא יכלו לי לכלות שאריתי כמאמ׳ ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם (ויקרא כו מד) וכמו שא׳ חז״ל בכל יום ויום עומדים עלינו לכלותנו והקב״ה מצילנו מידם.
פסוק ג:על גבי חרשו חורשים משל על שאני נרמס לרגליהם והאריכו למעניתם פי׳ שהחורש אומד בדעתו לפי כח השוורים קו אחד באורך השדה או לרוחב שיחרוש אותו הקו מראשו עד סופו בחרישה אחת בלי הפסק הליכת השור ובהיותו שם ינוחו השוורים רגע כי אין הפסק לתנועתם עד הגיעם לראש הקו ולסופו וזהו האריכו למעניתם כלומ׳ שלא נתנו לנו מנוחה מעבודתנו.
פסוק ד:וקצץ עבות רשעים עבר במקום עתיד כלומ׳ ה׳ שהוא הצדיק יקצץ עבות הרשעים ר״ל מיתר העול הכוונה שיסיר עולם מעלינו
פסוק ה:ואז יבושו ויסוגו ממחשבתם כל שונאי ציון ר״ל שונאי אמונת ציון
פסוק ו:ויהיו כחציר גגות ר״ל עשב הצומח בגג שקדמת שלף יבש כלומ׳ קודם שנראה שלוף ויוצא מן הגג כחרב השלופה מן התער והוא יבש לחום השמש שאין לו עמידה וקיום ולא יגיע לקצירה עד שימלא כפו ממנו קוצר וחצנו מעמר פי׳ חצנו כנף בגדו.
פסוק ח:וכן שהעוברים לא יאמרו על הלוקטים אותו חציר ברכת ה׳ אליכם ולא ברכנו אתכם בשם ה׳ כלומ׳ שמתיאשים ממנו עד שלא יתפללו עליהם כמנהג בני אדם שמברכים את הקוצרים כמו שנאמ׳ בבועז ויאמ׳ לקוצרים ה׳ עמכם. או פי׳ לא אמרו העוברים לאותם העשבים ברכת ה׳ אליכם כמו שדרך בני אדם לברך עשב השדה בעוברם עליהם.