א שִׁ֗יר הַֽמַּ֫עֲל֥וֹת רַ֭בַּת צְרָר֣וּנִי מִנְּעוּרַ֑י יֹֽאמַר־נָ֝א יִשְׂרָאֵֽל׃ ב רַ֭בַּת צְרָר֣וּנִי מִנְּעוּרָ֑י גַּ֝ם לֹא־יָ֥כְלוּ לִֽי׃ ג עַל־גַּ֭בִּי חָרְשׁ֣וּ חֹרְשִׁ֑ים הֶ֝אֱרִ֗יכוּ למענותם (לְמַעֲנִיתָֽם׃) ד יְהוָ֥ה צַדִּ֑יק קִ֝צֵּ֗ץ עֲב֣וֹת רְשָׁעִֽים׃ ה יֵ֭בֹשׁוּ וְיִסֹּ֣גוּ אָח֑וֹר כֹּ֝֗ל שֹׂנְאֵ֥י צִיּֽוֹן׃ ו יִ֭הְיוּ כַּחֲצִ֣יר גַּגּ֑וֹת שֶׁקַּדְמַ֖ת שָׁלַ֣ף יָבֵֽשׁ׃ ז שֶׁלֹּ֤א מִלֵּ֖א כַפּ֥וֹ קוֹצֵ֗ר וְחִצְנ֥וֹ מְעַמֵּֽר׃ ח וְלֹ֤א אָֽמְר֨וּ ׀ הָעֹבְרִ֗ים בִּרְכַּֽת־יְהוָ֥ה אֲלֵיכֶ֑ם בֵּרַ֥כְנוּ אֶ֝תְכֶ֗ם בְּשֵׁ֣ם יְהוָֽה׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

אבן עזרא

אבן עזרא

פסוק א:
שיר המעלות - דברי המשורר ידבר על לשון ישראל בגלות.
פסוק א:
רבת - פירשתיו.
פסוק א:
יאמר נא ישראל - בדרך נבואה, כי כן יאמר רבת פעם אחרי פעם. והטעם: אף על פי שצוררים לא יוכלו לאבד זכרם.
פסוק ג:
על - אע"פ שעל גבי חרשו חורשים. והטעם: הבזיון והשפלות, על דרך: ותשימי כארץ גוך.
פסוק ג:
למעניתם - מגזרת כבחצי מענה.
פסוק ג:
טעם קצץ - כאשר יקצץ העבות לא יוכלו לחרוש על גבי. והטעם כי השם יסיר סבלם מעל שכם ישראל, בהכרת מלכותם.
פסוק ה:
יבשו - באחרונה.
פסוק ה:
וטעם ציון – כנסת ישראל.
פסוק ו:
יהיו כחציר - הצומח בגג שלא יעמוד.
פסוק ו:
שקדמת - קודם שיצא לידי פועל, כמו שליפת החרב והנעל מיד יבש.
פסוק ז:
שלא - וזה החציר אין תועלת לו וזה הפך בא יבא ברנה נושא אלומותיו.
פסוק ז:
וחצנו - כמו גם חצני נערתי והוא פועל.
פסוק ז:
מעמר - מאסף העמרים.
פסוק ח:
ולא - מנהג העוברים לאמר לקוצרים השם יברך את אשר נתן לכם. והטעם: כי בני אדם לא ישבחו על תורתו ואמונתו בלבם שאין בם אמונה, על כן דימה ישראל שומרי תורה בזורעים וגויי הארצות השומרים הבליהם, דימה לחציר גגות.