פסוק א:שיר המעלות - דברי המשורר ידבר על לשון ישראל בגלות.
פסוק א:יאמר נא ישראל - בדרך נבואה, כי כן יאמר רבת פעם אחרי פעם. והטעם: אף על פי שצוררים לא יוכלו לאבד זכרם.
פסוק ג:על - אע"פ שעל גבי חרשו חורשים. והטעם: הבזיון והשפלות, על דרך: ותשימי כארץ גוך.
פסוק ג:למעניתם - מגזרת כבחצי מענה.
פסוק ג:טעם קצץ - כאשר יקצץ העבות לא יוכלו לחרוש על גבי. והטעם כי השם יסיר סבלם מעל שכם ישראל, בהכרת מלכותם.
פסוק ה:וטעם ציון – כנסת ישראל.
פסוק ו:יהיו כחציר - הצומח בגג שלא יעמוד.
פסוק ו:שקדמת - קודם שיצא לידי פועל, כמו שליפת החרב והנעל מיד יבש.
פסוק ז:שלא - וזה החציר אין תועלת לו וזה הפך בא יבא ברנה נושא אלומותיו.
פסוק ז:וחצנו - כמו גם חצני נערתי והוא פועל.
פסוק ז:מעמר - מאסף העמרים.
פסוק ח:ולא - מנהג העוברים לאמר לקוצרים השם יברך את אשר נתן לכם. והטעם: כי בני אדם לא ישבחו על תורתו ואמונתו בלבם שאין בם אמונה, על כן דימה ישראל שומרי תורה בזורעים וגויי הארצות השומרים הבליהם, דימה לחציר גגות.