"ולא אמרו העֹברים ברכת ד' אליכם"
הקדמה
נאמר במזמור:
א. "שיר המעלות רבת צררוני מנעורי, יאמר נא ישראל.
ב. רבת צררוני מנעורי, גם לא יכלו לי.
ג. על גבי חרשו חֹרשים, האריכו למעניתם.
ד. ד' צדיק, קצץ עבות רשעים.
ה. יבֹשו ויסֹגו אחור כל שֹנאי ציון.
ו. יהיו כחציר גגות שקדמת שלף יבש.
ז. שלא מלא כפו קוצר, וחִצנו מעמר.
ח. ולא אמרו העֹברים ברכת ד' אליכם, ברכנו אתכם בשם ד'".
המזמור בכללותו מובן: בחלק הראשון (א-ד) עם ישראל מודה לד' על שד' הציל אותו בכל הגלויות.
בחלק השני עם ישראל מאחל לכל הגויים הרשעים שיכלו.
אבל מה המשמעות של שני הפסוקים האחרונים: "שלא מלא כפו קוצר, וחצנו מעמר. ולא אמרו העֹברים ברכת ד' אליכם, ברכנו אתכם בשם ד'".
עוד יש לשאול על פסוק ה': האם הגויים שונאים את ירושלים?
א. הסבר הרד"ק לביטוי "שנאי ציון"
הסביר הרד"ק (בפסוק ה): "שונאי ציון - הגוים אינם שונאים את ציון, אבל אוהבים אותה, עד שנלחמים בעבורה, גוי עם גוי. אלא פירושו 'שונאי ציון': 'שונאי בני ציון', והם ישראל".
והסביר הרד"ק את משמעות פסוקים ד-ה:
ד' צדיק קצץ - עבר במקום עתיד. אמר: ד' שהוא צדיק וישר בדרכיו, יקצץ ויכרות עבות רשעים. ועבות הם מיתרי העול, כלומר: יסיר עלם מעלינו.
יבושו - כשיקצץ הא-ל יתברך עבותם מעלינו, אז יבושו ויסוגו אחור, ממחשבתם הרעה עלינו.
ב. הסבר הרד"ק לשלושת הפסוקים האחרונים
על שלושת הפסוקים האחרונים כתב הרד"ק:
(ו) יהיו כחציר גגות - כעשב הצומח בגג, שאין לו העמדה וקיום, עד שקודם שיצא ויראה, ייבש בחום השמש.
ובאמרו 'שקדמת' הוא דרך הפלגה, כי לא ייבש עד שיצא ויראה פני השמש, אבל מרוב מהירותו ליבש, אמר כן דרך הפלגה, כמו שכתוב: 'בבוקר יציץ וחלף, לערב ימולל ויבש' (מזמור צ, ו).
שלף - הוא ענין חליצת הדבר ויציאתו ממקומו, כמו: 'שלף איש נעלו' (רות ד, ז), אלא שהוא יוצא וזה עומד.
(ז) שלא מלא כפו קוצר - כלומר: שלא יבוא לידי קצירה.
וחצנו - זרועו. כמו: 'והביאו בניך בחוצן' (ישעיה מט, כב), 'חצני נערתי' (נחמיה ה, יג).
מעמר - אוסף העמרים.
(ח) ולא אמרו - מנהג העוברים לומר לקוצרים: 'ברכת ד' אליכם'. כמו שאמר בועז לקוצרים: 'ד' עמכם' (רות ב, ד).
ומה שאמר: 'ברכנו אתכם בשם ד'', הוא כפל הדבר.
ועל חציר גגות לא יאמר זה, כי אינו זרע ברכה, ולא יבוא לידי קצירה. כן יהיו הגויים, כי כל תורתם ואמונתם הבל וריק, כחציר גגות, וכן יכלו כחציר גגות, אבל תורת ישראל המשיל לזרע ברכה, כמו שפירשנו בפסוק 'הזורעים בדמעה' (מזמור קכו, ה).
לפי פירוש הרד"ק פסוק ח' בא לבטא יותר שהגויים יכלו כחציר גגות, שלא מברכים את הקוטף אותו. והוסיף הרד"ק שסוף פסוק ח' חוזר על הנאמר בחלק הקודם שלו.
ג. הסבר הירושלמי לפסוק האחרון
בתלמוד הירושלמי נאמר הסבר נפלא לפסוק האחרון, ולפיו גם אין בו כפילות.
כך נאמר בירושלמי במסכת שביעית (פ"ד ה"ג): "ולא אמרו העוברים - אלו עובדי כוכבים, שהן עוברין מן העולם. ולא אמרו לישראל: 'ברכת ד' עליכם'. מה ישראל אומרים: 'ברכנו אתכם בשם ד''. לא דייכם כל הברכות הבאות לעולם בשבילנו, ואין אתם אומרים לנו: 'בואו וטלו לכם מן הברכות הללו', ולא עוד אלא שאתם מגלגלין עלינו פיסים וזימיות גולגליות וארנוניות [סוגים שונים של מסים]".
כלומר: הפסוק האחרון ממשיך את הדימוי של הגויים לחציר יבש, ואומר שהם נקראים "עוברים" מפני שהם עוברים מן העולם. והם היו צריכים לומר לישראל: 'ברכת ד' אליכם', כלומר: להכיר בכך שכל הברכה באה אליהם בזכות עם ישראל. ועם ישראל אומר להם: לא די שאינכם מכירים בכך שכל הטובה שלכם מגיעה בזכותנו, ואינכם מציעים לנו ליהנות מאותה ברכה, אלא שאתם מטילים עלינו מסים כבדים.
ד. הוספת ה"עלי תמר" לירושלמי
בפירוש ה"עלי תמר" על הירושלמי הוסיף והסביר שבדברי הירושלמי יש לא רק קביעה כללית שהגויים עוברים מן העולם, אלא מבט מעמיק בהיסטוריה:
ולא אמרו העוברים אלו אומות העולם שהן עוברים מן העולם. ראה רבי שמואל בר נחמן החורבן במלואו, שהרומאים משעבדים את ישראל בארצם, ומרחיקים אותם מאדמתם, ולא עוד אלא שמגלגלין עליהן בכל מקום מיסים וארנוניות. ובכאב צורב נתן ביטוי לנפשו המעונה ואמר: 'זכור ימות עולם, בינו שנות דור ודור' (דברים לב, ז), ותראו כי האומות הגדולות עברו מהעולם. איה מצרים אשור ובבל? ואיה אדום עמון ומואב? כולם עברו מהעולם, ועם ישראל הנרדף והמעונה חי וקיים, ואף סופם של הרומיים בעלי השלטון העולמי להיות עוברים מן העולם. ואכן כן היה, ונצח ישראל חי וקיים.
יש לציין שדבריו בהסבר הירושלמי הם בדיוק תמצית המזמור: נצחיות עם ישראל וכיליון הגויים!
ה. הוספת ה"כפתור ופרח" ובאור הרא"ם
בספר "כפתור ופרח" (פרק מז) הביא את הירושלמי והוסיף עליו:
ובגמרין פרק 'הבא על יבמתו' (יבמות סג, ע"א): 'כל גויי הארץ (בראשית יח, יח) - אפילו ספינות הבאות מגליא לאספמיא אין מתברכות אלא בשביל ישראל'.
גם במדרש תהלים בפרקנו אמרו בדומה לנאמר בירושלמי, ובבאור הרא"ם למדרש ציין למדרש רבה בפרשת תולדות. כך נאמר שם (פרשה סו אות ב): "אומה שכל טובה שהיא באה לעולם אינה באה אלא בזכותה, הגשמים אינם יורדין אלא בזכותה, הטללים אינם יורדין אלא בזכותה, שנאמר: 'ויתן לך האלקים מטל השמים' - לך בזכותך ובך הדבר תלוי".
כלומר: לא רק שישראל נשארים לנצח, אלא גם שכל הברכה שבאה לעולם באה בזכות ישראל.
ו. מה למדנו מהמזמור
למדנו מהמזמור מספר לימודים חשובים:
- ד' מציל את עם ישראל בכל הגלויות, ועם ישראל ישאר לנצח.
- כל הגויים הרשעים יכלו.
- כל הברכה שבאה לעולם באה בזכות ישראל.