הגלות נמשלה לזריעה
הקב"ה מביא ייסורים על עם ישראל כאב המייסר את בנו, כדי למרקם, לצרפם ולזככם, להטיבם באחריתם, במטרה להביאם אל מצבם הנעלה ונהשגב המיועד להם.
בפרקנו מדבר דוד מעניין הגאולה העתידה, בְּשׁ֣וּב יְ֭-הוָה אֶת־שִׁיבַ֣ת צִיּ֑וֹן, ומסיים:
הַזֹּרְעִ֥ים בְּדִמְעָ֗ה בְּרִנָּ֥ה יִקְצֹֽרוּ׃
הָ֘ל֤וֹךְ יֵלֵ֨ךְ ׀ וּבָכֹה֮ נֹשֵׂ֪א מֶֽשֶׁךְ־הַ֫זָּ֥רַע בֹּֽ֬א־יָב֥וֹא בְרִנָּ֑ה נֹ֝שֵׂ֗א אֲלֻמֹּתָֽיו׃
(תהילים קכו ה-ו)
כל סבל הגלות נמשל כזריעה; שהגם שבימות הגלות עם ישראל הולך ובוכה, אבל באמת סבל זה הוא הגורם להביא שמחה בסופו, שמחת הקצירה, "בֹּֽ֬א־יָב֥וֹא בְרִנָּ֑ה נֹ֝שֵׂ֗א אֲלֻמֹּתָֽיו".