א אָ֭הַבְתִּי כִּֽי־יִשְׁמַ֥ע ׀ יְהוָ֑ה אֶת־ק֝וֹלִ֗י תַּחֲנוּנָֽי׃ ב כִּֽי־הִטָּ֣ה אָזְנ֣וֹ לִ֑י וּבְיָמַ֥י אֶקְרָֽא׃ ג אֲפָפ֤וּנִי ׀ חֶבְלֵי־מָ֗וֶת וּמְצָרֵ֣י שְׁא֣וֹל מְצָא֑וּנִי צָרָ֖ה וְיָג֣וֹן אֶמְצָֽא׃ ד וּבְשֵֽׁם־יְהוָ֥ה אֶקְרָ֑א אָנָּ֥ה יְ֝הוָ֗ה מַלְּטָ֥ה נַפְשִֽׁי׃ ה חַנּ֣וּן יְהֹוָ֣ה וְצַדִּ֑יק וֵ֖אלֹהֵ֣ינוּ מְרַחֵֽם׃ ו שֹׁמֵ֣ר פְּתָאיִ֣ם יְהֹוָ֑ה דַּ֝לּוֹתִ֗י וְלִ֣י יְהוֹשִֽׁיעַ׃ ז שׁוּבִ֣י נַ֭פְשִׁי לִמְנוּחָ֑יְכִי כִּֽי־יְ֝הוָ֗ה גָּמַ֥ל עָלָֽיְכִי׃ ח כִּ֤י חִלַּ֥צְתָּ נַפְשִׁ֗י מִ֫מָּ֥וֶת אֶת־עֵינִ֥י מִן־דִּמְעָ֑ה אֶת־רַגְלִ֥י מִדֶּֽחִי׃ ט אֶ֭תְהַלֵּךְ לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה בְּ֝אַרְצ֗וֹת הַֽחַיִּֽים׃ י הֶ֭אֱמַנְתִּי כִּ֣י אֲדַבֵּ֑ר אֲ֝נִ֗י עָנִ֥יתִי מְאֹֽד׃ יא אֲ֭נִי אָמַ֣רְתִּי בְחָפְזִ֑י כָּֽל־הָאָדָ֥ם כֹּזֵֽב׃ יב מָֽה־אָשִׁ֥יב לַיהוָ֑ה כָּֽל־תַּגְמוּל֥וֹהִי עָלָֽי׃ יג כּוֹס־יְשׁוּע֥וֹת אֶשָּׂ֑א וּבְשֵׁ֖ם יְהוָ֣ה אֶקְרָֽא׃ יד נְ֭דָרַי לַיהוָ֣ה אֲשַׁלֵּ֑ם נֶגְדָה־נָּ֝֗א לְכָל־עַמּֽוֹ׃ טו יָ֭קָר בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה הַ֝מָּ֗וְתָה לַחֲסִידָֽיו׃ טז אָֽנָּ֣ה יְהוָה֮ כִּֽי־אֲנִ֪י עַ֫בְדֶּ֥ךָ אֲ‍ֽנִי־עַ֭בְדְּךָ בֶּן־אֲמָתֶ֑ךָ פִּ֝תַּ֗חְתָּ לְמוֹסֵרָֽי׃ יז לְֽךָ־אֶ֭זְבַּח זֶ֣בַח תּוֹדָ֑ה וּבְשֵׁ֖ם יְהוָ֣ה אֶקְרָֽא׃ יח נְ֭דָרַי לַיהוָ֣ה אֲשַׁלֵּ֑ם נֶגְדָה־נָּ֝֗א לְכָל־עַמּֽוֹ׃ יט בְּחַצְר֤וֹת ׀ בֵּ֤ית יְהוָ֗ה בְּֽת֘וֹכֵ֤כִי יְֽרוּשָׁלִָ֗ם הַֽלְלוּ־יָֽהּ׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

מנחת שי

ידידיה שלמה רפאל נורצי

פסוק א:
אהבתי כי ישמע, ה'. יש פסיק בין ישמע לשם כמו שכתבתי בסוף מזמור ס"ו:
פסוק ד:
אנה ה' מלטה נפשי. במקצת ספרים בטועם אחד לבד בנו"ן וברוב הכ"י שלפני בשני טעמים ובמסורת ו' דכתיבין ה"א בלישן בקשה וסי' אנה ה' זכר נא דמלכים וחבירו דישעיה. ב' דיונה ב' דהלל וכלל העולה מדברי רד"ק בפירוש ומכלול דף רס"א ובשרשים שרש אן שכל אנא באל"ף הוא לעולם מלעיל וכו' וכן כל ששה דלעיל בה"א שהם לשון בקשה ותחינה ונתן טעם לדבריו כי האל"ף קמוצה והנו"ן דגושה וכ"כ בעל לוית חן בפ' א' שער ט' ואולם בספרים שלנו אמת הדבר כי האל"ף קמוצה והנו"ן דגושה בכולם אך בטעמים יש חילופים בספרים כמ"ש על כל א' מהם במקומו ובספר דקדוק ישן כ"י מצאתי שכל לשון בקשה בין באל"ף ובין בה"א מלרע ולשון איה מלעיל וטופס לשונו הוא זה אנא אשר פתרונו לשון נא קמץ ואין הדגש מבטלו ולא נודע לי טעם בדבר אך הטעם לפי שאין הדגש בא מפני יתרון האל"ף שלפניו שאין ביסוד התיבה רק נא והאל"ף שבראש התיבה יתירה והרבה אלפי"ן נמצאו בקריאה יתרות בתחלת יסוד התיבה כמו אל"ף של ואחותי באזנכם. וכן אל"ף שבאבחת חרב. וכן אל"ף של ויתהלכו נאות עשן. וכן אל"ף של אנא מיוחדת ואין בשרש יסודו כי אם נא ותדע כי נגינת אנא למטה לפי שהנו"ן עיקר כתיבה ואין אל"ף עיקר כמו אנא שפתרונו איה שהנגינה קבועה כמו עד אן לכך טעמו באל"ף ודינם בקמ"ץ כי נרפים הם אבל אנא שהוא כמו נא טעמו למטה כאות עיקר ויש לפתור על בקשות הנו"ן כדי להפריש בין אנא אשר פתרונו לשון נא לאנא שפתרונו איה ולכך אין דגש הנו"ן מבעל הקמץ כן נראה לי. ואותם שפתרונם איה כולם נגינתם למעלה בר מן ב' שנגינתם למטה על פי המסורת וסי' אנה אנחנו עלים. אנה מרוחך עכ"ל. ובעל מקנה אברהם הביא שתי הסברות במשפטי הנטיות וכתב הלשון הזה יש מעמידין הקריאה בחמש תיבות בראשם שסימנם ל"ב אי"ש בהיותם בקמץ קודמות לדגש כמו למה. בתים. אנא. ימה. שמה. ואנחנו לא ראינו מן המדקדקים בלשונם שיעמידו כי אם לי"ש בלבד ובעל ערוגות הבושם בחר ללכת אחרי הספרים שהם בב' טעמים וראה לפשר שתהיה קריא' אנא בהעמדה קצת לא מלעיל ולא מלרע בהחלט כי כך יחייבו תרי טעמי כמ"ש ביחזקאל כ"ב כללא דנקטינן דשלש דעות בדבר והאיש החכם ומבין מדעתו יבחר לו אחד מהם כאשר יחפוץ כי הוא יבחר ולא אני וה' יורנו בדרך אמת ועיין מ"ש בסוף פ' ויחי:
פסוק ו:
פתאים. כל פתאים האל"ף נחה והיו"ד נעה והיא למ"ד הפעל ויו"ד הרבים נפלה רד"ק בפירוש ושרשים ומכלול דף רל"ט ועיין מה שכתבתי בסי' ק"ד:
פסוק ו:
דלותי. ב' בסיפרא דין מלרע וחד מלעיל כי דלותי מאוד כסימן קמ"ב:
פסוק ז:
שובי נפשי. חד מן ג' שובי בטעם מלרע וכן במכלול דף קנ"ז:
פסוק יא:
כל האדם כזב:
פסוק יב:
כל תגמולוהי. שניהם במאריך ובמקף בס"ס:
פסוק טז:
אנה ה' כי אני. זהו אחד מן הששה הכתובים בה"א בלשון בקשה ובספר אחד כ"י בטעם אחד בלבד בנו"ן ובכמה ספרים בשני טעמים ועיין למעלה בפסוק אנה ה' מלטה נפשי:
פסוק טז:
אני עבדך בן אמתך. האל"ף של מלת אני בגעיא בס"ס וכן בחילופם לכן אשר:
פסוק יט:
בתוככי ירושלם. שתי המלות בגעיא:
פסוק יט:
הללויה. צריך לכתבו באמצע שיטה ותיבה אחת: