פסוק א:אהבתי וגו׳. זה המזמור אמרו דוד על צרותיו בברחו הנה והנה מפני יראת שאול והמתנכלים עליו וכאשר הציל אותו אלקי׳ מכלם אמ׳ זה המזמור מוסף על שירתו הידועה ואמ׳ אהבתי כי ישמע וגו׳ והוא הפוך כלומ׳ אהבתי את ה׳ כי שמע קול תחנוני וישמע עתיד במקום עבר ומלת תחנוני חסר ואו כלומ׳ קולי ותחנוני.
פסוק ב:כי הטה אזנו לי לשמוע בקול תפלתי. ובימי אקרא כלומ׳ לא פעם אחת בלבד אבל בכל עתותי ובכל רגעי. ובכל הימים שהייתי קוראו
פסוק ג:אפפוני ר״ל הקיפוני חבלי מות ר״ל חבלים וצירים קשים כחבלי מות וכן מצרי שאול ר״ל דחקות המות כי שאול הוא הקבר וכן אמצא תמיד צרה ויגון
פסוק ד:ובכל עת הצרה אקרא בשם ה׳ ואצעק אליו אנא ה׳ מלטה נפשי ר״ל גופי מן הצרות המטרידות אותו אלא תתעסק נפשו בעבודת האל ותמלט משחיתות הגוף. ומלת אנה בה״א ונמצאו מהם שתים [הנה ובתנ״ך] ששה כדרך זה וקריאתו מלעיל כאלו טעמו באלף מפני שהאלף קמוצה.
פסוק ה:חנון ה׳ וצדיק כלומ׳ לכן אני מתפלל וכן ואלהינו מרחם
פסוק ו:וכן שומר פתאים ה׳ שאין להם תחבולה בהצלחת עצמם ואלף בפתאים נחה והיוד נעה ודלותי קריאתו מלרע פי׳ שהייתי דל ועני והוא יושיע לי ר״ל יושיעני
פסוק ז:ואמ׳ שובי נפשי למנוחייכי כלומ׳ בטחי בו שישיבך למנוחייכי כי הוא בחסדו יגמול אותך וגמל עבר במקום עתיד וכבר ביארנו כי מלת גמול כשתאמ׳ בלא מדת תשלום תאמ׳ גם על המתחיל בחסד כי גמל עלי (מזמ׳ יג ו) אם גומלים אתם עלי (יואל ד ד).
פסוק ח:ושב כמדבר לאל כי חלצת כלומ׳ התעוררתי לומר כן כי הרבה פעמים בטחתי בך ולא נכזבה תוחלתי אבל חלצת נפשי ממות ועיני מדמעה ורגלי מדחי
פסוק ט:ובישועתך אני בוטח שאתהלך לפני ה׳ בארצות החיים לעולם הבא כי ארץ תאמר לפעמים על עולם הבא כאמרו לעולם יירשו ארץ (ישע׳ ס כא). או רומז על ארץ ישר׳ והכל כוונה אחת כי ארץ החיים למעלת יושביה.
פסוק י:ואמ׳ האמנתי כי אדבר כלומ׳ כשהייתי מדבר דברים בעצמי לעורר נפשי בבטחון באל לא היה דבור שפה לבד אלא שהאמנתי כן בתוך לבי אמונה חזקה עד שאני עניתי מאד כלומ׳ נכנעתי מאד לרוב צרותי תכלית ההכנעה
פסוק יא:וכן שהייתי נחפז לברוח הנה והנה לרוב פחדי וכל רוב שהייתי נכנע ונחפז עד שכל אדם מקוה ומיחל מיתתי והשפלתי הייתי בוטח יותר באל והייתי אומר שכל אדם המתנכל עלי תכזב מחשבתו ותוחלתו ויחטא בכוונתו ומה שאמ׳ במזמור לא אני אמרתי בחפזי נגרזתי מנגד עיניך כי כן דרך מי שהוא בצרה עומד נבוך ופוסח והמאמין גומר במחשבתו לבטוח באל ית׳.
פסוק יב:ואמ׳ מה אשיב כלומ׳ הנה יצא משפט תוחלתי לאור ויפק בטחוני רצון האל והצילני ה׳ מכף כל אויבי והצליחני במלכותי ועל כן מה גמול או מה מנחה אשיב לה׳ על כל תגמוליו עלי כלומ׳ על כל החסדים אשר גמלני – ותגמולוהי כמו תגמוליו מלשון תרגום כמו ידוהי עלוהי – אין בידי רק ההודאה לש״י.
פסוק יג:כוס ישועות אשא ר״ל חלק מנת כוסי וחלקי (לעיל מ׳ טז) כלומ׳ בצרתי הייתי קורא בשם ה׳ גם כן אקרא להודות לו ולברכו
פסוק יד:וכן הנדרים שהייתי נודר בעת צרותי אשלם ונגדה הה״א נוספת או היא במקום למד בתחלת המלה ומלת נא הפוכה ראויה להתחבר עם אשלם ולמד שבמלת לכל נוספת כמו הרגו לאבנר והענין נדרי לה׳ אשלם נא ר״ל עתה נגד עמו
פסוק טו:כי יקר בעיני ה׳ המותה לחסידיו כי יקרה נפשי בעיניו לשמרה מן המות כאשר יקר בעיניו המותה את חסידיו. והמותה בתוספת ה״א כמו המות וכן אנא ג״כ כתוב בה״א. ואחר שזכר היות נפשו אצל השם כשאר החסידים הוא מזכיר מות החסידים יקר בעיניו וכן שיקרה כדברי הוראתם תפלה בקצור
פסוק טז:ואמ׳ אנה ה׳ כלומ׳ להיותי יקר בעיניך כי אני עבדך ר״ל דבק בעבודתך ובן אמתך כלומ׳ לא כעבד שנקנה מן השוק שלא נתגדל בעבודת האדון רמז להיות הכנתו בכך מבטן אמו. ושב לדברי הוראתו ואמ׳ פתחת למוסרי והוא כמו ממאסרי או הוא לשון עול וקרא הצרות הגדולות מוסרים כי הם לבעליהם כמאסר חזק.
פסוק יז:ואמ׳ לך אזבח זבח תודה על הנסים והנפלאות שעשית לי ובשם ה׳ אקרא להודות לפניו ולברכו
פסוק יח:ואשלם עתה נדרי נגד כל עמו בחצרות בית ה׳ והוא בתוך ירושלם. ויש ספרים שבכאן הוא סוף המזמור ושני פסוקים הנשארים והם הללו את ה׳ כל גוים וגו׳ כי גבר עלינו חסדו הם מזמור אחר […] וספרים אלו נמצא בהם מזמור לא לנו מחובר עם מזמור בצאת ישר׳ ושניהם מזמור אחד ובספרים שלנו נמצא לא לנו עד אהבתי מזמור אחד ושני פסוקים אלו סוף מזמור אהבתי.