פסוק א:לא רק בזמנים שמחים אני מרגיש את קרבת ה'; אָהַבְתִּי כִּי יִשְׁמַע ה' אֶת קוֹלִי, קול תַּחֲנוּנָי. אני שמח בה' לא רק בכך שהוא מושיע אותי; אני אוהב את עצם הקשבתו לתפילתי.
פסוק ב:כִּי הִטָּה אָזְנוֹ לִי וּבְיָמַי הקשים אֶקְרָא, קראתי אל ה'.
פסוק ג:אֲפָפוּנִי, עטפו אותי מכל עבר חֶבְלֵי מָוֶת, צרות שכבלו אותי, וגם: צירי מוות, ייסורים קשים, וּמְצָרֵי, מצוקות של שְׁאוֹל מְצָאוּנִי, תפסוני. צָרָה וְיָגוֹן, צער אֶמְצָא, מצאתי בדרכי,
פסוק ד:וּבתוך כל אלה בְשֵׁם ה' אֶקְרָא: אָנָּה, אנא, בבקשה ה', מַלְּטָה, הצל את נַפְשִׁי.
פסוק ה:ואכן, חַנּוּן, רחום ה' וְצַדִּיק, וֵאלֹהֵינוּ מְרַחֵם.
פסוק ו:שֹׁמֵר פְּתָאיִם, חסרי ניסיון המתפתים בקלות גם לדברים שליליים, ה', ומאחר שהם אינם יודעים לשמור את עצמם, ה' שומר אותם מנזק. דַּלֹּתִי, הפכתי דל, אומלל, וְלִי ה' יְהוֹשִׁיעַ, יושיע.
פסוק ז:שׁוּבִי, נַפְשִׁי, לִמְנוּחָיְכִי, למנוחתך, כִּי ה' גָּמַל עָלָיְכִי, עלייך, שילם לך טובה.
פסוק ח:כִּי חִלַּצְתָּ, ה', את נַפְשִׁי מִמָּוֶת, אֶת עֵינִי הצלת מִן דִּמְעָה ואֶת רַגְלִי – מִדֶּחִי, ממכשול.
פסוק ט:ועכשיו, לאחר שיצאתי מכל אלה, אֶתְהַלֵּךְ לִפְנֵי ה' בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים, כי סכנת המוות שארבה לי בטלה, ושוב אני יכול לחיות בלי דאגה.
פסוק י:הֶאֱמַנְתִּי בך כִּי אֲדַבֵּר, כאשר התפללתי אליך בעת מצוקתי, בשעה שאֲנִי עָנִיתִי, התעניתי וסבלתי מְאֹד.
פסוק יא:באותן שעות קשות חשתי בדידות קשה. ומתוך חווייתי הסובייקטיבית אֲנִי אָמַרְתִּי בְחָפְזִי, בפזיזותי: כָּל הָאָדָם כֹּזֵב. ואולם לא פעם הסבל מתעצם בגלל ההנחה המוטעית של הסובל שאיש מסובביו אינו מתעניין בו בכנות ואינו נאמן לו. לחלופין: בשעת העינוי והדחק (חָפְזִי – דחקי) הגעתי להכרה כי רק בך אמונתי ומבטחי ולא בבני אדם.
פסוק יב:ומכאן לדברי ההלל: מָה אָשִׁיב לַה' על כָּל תַּגְמוּלוֹהִי, מה שגמל עָלָי?!
פסוק יג:כּוֹס יְשׁוּעוֹת, כוס היין הנשתית ברבים כדי לברך ולהלל עליה, אֶשָּׂא, ארים, וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא, כדי להודות לו:
פסוק יד:את נְדָרַי שנדרתי לַה' בשעת מצוקתי, אֲשַׁלֵּם עכשיו, אחרי שנחלצתי מן הצרה, נֶגְדָה נָּא לְכָל עַמּוֹ, בפומבי, בנוכחות כל עם ישראל, כדי לרומם את שם ה' בעיני רבים.
פסוק טו:יָקָר, כבד בְּעֵינֵי ה' הַמָּוְתָה, המוות לַחֲסִידָיו, של חסידיו, אוהביו, ואין הוא רוצה להביאו עליהם. על כן מבקש המשורר:
פסוק טז:אָנָּה, אנא, בבקשה, ה', עזור לי כִּי אֲנִי עַבְדֶּךָ, ולא רק אני לבדי, אלא אֲנִי עַבְדְּךָ בֶּן אֲמָתֶךָ, שפחתך, אני בן למשפחת עבדיך. מאחר שאני עבדך, אתה פִּתַּחְתָּ לְמוֹסֵרָי, שחררת את כבלי הייסורים שלי. העבדות לך כרוכה ברוממות וביטחון.
פסוק יז:לְךָ אֶזְבַּח זֶבַח תּוֹדָה על הנס והישועה, וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא בתפילה ובהודאה ובהודעה לכול:
פסוק יח:את נְדָרַי שאולי נכללים בהם קרבנות תודה לַה' אֲשַׁלֵּם נֶגְדָה נָּא לְכָל עַמּוֹ
פסוק יט:בְּחַצְרוֹת בֵּית ה' בְּתוֹכֵכִי, בתוכך, יְרוּשָׁלִָם. הַלְלוּיָהּ.