וּבְיָמַי אֶקְרָא – בשבת, ראש השנה ויום הכיפורים
הפרק פותח:
אָ֭הַבְתִּי כִּֽי־יִשְׁמַ֥ע ׀ יְ-הוָ֑ה אֶת־ק֝וֹלִ֗י תַּחֲנוּנָֽי׃
כִּֽי־הִטָּ֣ה אָזְנ֣וֹ לִ֑י וּבְיָמַ֥י אֶקְרָֽא׃
(תהילים קטז א-ב)
ובמדרש:
"וּבְיָמַ֥י אֶקְרָֽא" – בימים טובים שנתת לי:
- "בְּי֨וֹם הַשַּׁבָּ֜ת בְּי֣וֹם הַשַּׁבָּ֗ת יַֽעַרְכֶ֛נּוּ" (=שבת)
- "בַּחֹ֨דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֜י בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֗דֶשׁ" (=ראש השנה)
- "בֶּעָשׂ֣וֹר לַחֹדֶשׁ֩ הַשְּׁבִיעִ֨י הַזֶּ֜ה" (=יום הכיפורים)
(ילקוט שמעוני תהילים תתעד)
ונראה שהם שלושה סוגים של תפילה, הנובעים משלושה סוגי יחס שיש בין הקב"ה לכנסת ישראל, "אנו עמך ואתה מלכנו", "אנו בניך ואתה אבינו", "אנו רעייתך ואתה דודנו".
התפילה של ראש השנה היא כתפילת העם אל המלך, שיזכרם לטובה ביום מלכותו יתברך שמו.
תפילת יום הכיפורים היא כבקשת הבן אל האב, בקשת מחילה ורחמים, בחינת "אב שמחל על כבודו כבודו מחול"(קידושין לב.), "כרחם אב על בנים".
תפילת השבת היא כבקשת הרעיה אל דודה, שמתוך רעות וחביבות ממלא כל משאלותיה.
אלו שלושה סוגי עמידה לפני ה', שאינה דומה עמידת העם לפני המלך לעמידת הבן בפני אביו ועמידת הרעיה בפני הדוד.